פוליטיקה: גדעון סער מול גבי אשכנזי
הכול קרה לגדעון סער מאוד מהר: הוא כיהן כמזכיר הממשלה הצעיר ביותר (32), מונה ליו"ר הקואליציה בגיל הכי צעיר (36), וכעת מחזיק בתואר שר החינוך הצעיר (42) אי-פעם. האם נתיב ההתקדמות המהיר מרמז על כך שסער יזכה להיות גם ראש הממשלה הצעיר ביותר? עוד מוקדם לדעת, אבל יש במערכת הפוליטית מי שמוכן לשים עליו את כל הקופה.
סער הבהיר לא אחת כי לא יתמודד על ראשות הליכוד כל עוד נתניהו בזירה; אבל עד שזה יקרה, הרזומה של מי שנחשב לשיאן החקיקה במושבי הכנסת הקודמים, שכיהן כמזכיר הממשלה תחת שרון ונתניהו, שהיה יו"ר סיעה ויו"ר קואליציה אצל אותם שניים, ואף הספיק לעבור בלשכת פרקליטת המדינה ובראשות הוועדה למעמד האישה - ימשיך להתנפח.
סער לא ממהר. הוא אמנם שועל פוליטי אבל ניחן באורך רוח. כרגע כוללת האסטרטגיה שלו מידור עצמי מהתבטאויות בנושאים פוליטיים-מדיניים. הוא השכיל להבין שהדרך ללשכת ראש הממשלה עוברת בקהל רחב יותר מזה של מרכז הליכוד, ולכן הוא מרבה להתבטא בנושאים אזרחיים. ועדיין, הוא לא מהסס להתנצח בנושאים שהם בדם לבו, להיאבק על דעתו בתוך הממשלה, או לצאת לקרב על עמדות שלא תמיד פופולריות בציבור הכללי או בזה של הליכוד.
בעוד שעל סער אפשר להמר כי יהיה אחד הבולטים ביותר במערכת הפוליטית בעשור הבא, בצד השמאלי של המפה קצת יותר קשה לנחש מי ייכנס לוואקום המנהיגותי. אחרי שעבר את מרבית הקדנציה שלו כרמטכ"ל מבלי להישרט, העיניים נשואות אל רב-אלוף גבי אשכנזי. הוא אמנם ישתחרר רק ב-2011, וגם יידרשו לו שלוש שנות צינון על-פי חוק אם יחליט שהיעד הוא הביצה הפוליטית, אבל כבר היום הוא מסומן כבעל פוטנציאל להשתחל לצמרת ההנהגה השמאלית. עד כה הוא עשה הכול נכון: שיקם את הצבא אחרי מלחמת לבנון השנייה, רשם הצלחה במבצע עופרת יצוקה, ומקפיד שלא להתלכלך במאבקים ולשמור על דימוי נקי, הרחק מהפוליטיקה. כרגע הוא שותק. הציבור אוהב את זה (הכתבים קצת פחות). הוא לא טפלון, אבל הגולנצ'יק בעל התדמית העממית מצליח ללכת בין הטיפות. השאלה מה יקרה ביום שבו אשכנזי יחשוף את עמדותיו וייאלץ להתמודד עם קונפליקטים. [לילך ויסמן]
צבא: אביב כוכבי מול הרצי הלוי
הבורסה הצבאית כבר גועשת במועמדים הבוחשים במטרה להיות אלה שיחליפו את הרמטכ"ל גבי אשכנזי בתחילת 2011. האם יהיה זה סגן הרמטכ"ל הנוכחי בני גנץ, קודמו דן הראל או אולי אלוף פיקוד צפון גדי אייזנקוט? נחכה ונראה. אבל מי יהיה אחריהם? שני קצינים מבטיחים עולים בבורסת השמות: תת-אלוף אביב כוכבי, ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, ותת-אלוף הרצי הלוי, ראש חטיבת ההפעלה באגף המודיעין.
כוכבי, בוגר תואר שני במינהל ציבורי מהרווארד, נתפס כמועמד לראשות אמ"ן בסבב המינויים הקרוב. משם הדרך לרמטכ"לות עשויה להיות סלולה עבור מי שנחשב לקצין בעל ניסיון קרבי עשיר, השתתף במבצע חומת מגן ב-2002 כמפקד חטיבת הצנחנים, והוביל את חייליו ללחימה במחנות הפליטים בגדה. אחר כך החליף כוכבי את תת-אלוף שמואל זכאי כמפקד אוגדת עזה, גזרה לוהטת בשנים האחרונות, ואף שימש בתפקיד בתקופת ההתנתקות, ולאחר מכן בעת חטיפת גלעד שליט.
הרצי הלוי מחזיק גם כן בניסיון קרבי עשיר ביותר. גם הוא שימש מפקד חטיבת הצנחנים, ובמבצע עופרת יצוקה הוביל את החטיבה לכיבוש צפון רצועת עזה. קודם לכן פיקד הלוי על היהלום הצה"לי, סיירת מטכ"ל; תפקיד שאף פעם לא מזיק שיש ברזומה, ובמיוחד כשמדברים על רמטכ"לות.
בפיקוד הבכיר הוא סומן בעיקר בזכות יכולות החשיבה והביטוי שלו. "הצנחן הקלאסי", שיודע לירות ולחשוב - לתכנן מבצעים מורכבים ברמה הטקטית, אבל גם לחשוב עליהם ברמה האסטרטגית. חטיבת ההפעלה באמ"ן, שהוקמה לאחר מלחמת לבנון השנייה, הופכת לנקודת מעבר הכרחית למי שמסומן בתור אלוף בעתיד הקרוב, ואולי בתור רב-אלוף בעתיד הקרוב פחות. [יועז הנדל]
חיל האוויר: אמיר אשל מול יוחנן לוקר
חיל האוויר היה תמיד חוד החנית הצה"לית, אולם בעשור הקרוב אין עוררין על כך שתפקודו יהיה משמעותי במיוחד. זהו העשור שבו ישראל תיאלץ לבחור בין חיים לצד איראן גרעינית לבין תקיפה צבאית של מתקני הגרעין שלה; תקיפה שסביר מאוד להניח שתגרור אחריה מלחמה אזורית, שבה חיזבאללה בצפון, חמאס בדרום ואיראן, באמצעות טילים ארוכי טווח, יבקשו לפגוע בעורף. מלבד הדרג המדיני, האחריות לביצוע הפקודה תיפול על כתפיו של מפקד חיל האוויר.
בשנים הראשונות של העשור הקרוב צפוי מפקד החיל הנוכחי, אלוף עידו נחושתן, להישאר בתפקידו, אולם אחריו מסומנים שני מועמדים מרכזיים: אלוף אמיר אשל, ראש אגף התכנון בצה"ל, ותת-אלוף יוחנן לוקר, ראש מטה חיל האוויר, שבשבוע שעבר נודע כי יועלה לדרגת אלוף וימונה למזכירו הצבאי של ראש הממשלה. לעת עתה נחשב אשר, שכבר מחזיק בדרגות אלוף זה זמן מה, למועמד המוביל להחליף את נחושתן, אולם אין זה מן הנמנע שלוקר, שעד אז כנראה יתקרב לדרג המדיני, ידלג מעליו. כך או כך, אם אשל ימונה, לוקר יהיה המועמד הבכיר להחליפו, כשזה יסיים את תפקידו. אם לוקר ייבחר, לא בטוח שאשל יישאר בצבא.
אשל נחשב לקצין כריזמטי ודעתן. הוא שימש בין היתר כמפקד בסיס רמון ותל נוף, כראש להק אוויר וכראש מטה חיל האוויר. לציבור הרחב הוא מוכר כבן לניצולי השואה שנשלח להוביל מטס של מבנה חסר מעל מחנה ההשמדה באושוויץ. הצבא הפולני הסכים אז למטס בתנאי שיהיה בגובה רב, אולם אשל החליט להפר את ההסכם, ובצעד הפגנתי טס בגובה נמוך מעל המחנה.
בתיקו האישי של לוקר רשומות למעלה מ-5,000 שעות טיסה בגיחות מבצעיות ובגיחות אימונים, והוא אחד הנווטים הבודדים שהגיעו לעמדה כה בכירה בחיל. כנווט פנטום לקח חלק במלחמת לבנון הראשונה ואף באירוע הירי הדו-צדדי החמור שהתרחש בשבוע הראשון למלחמה נגד כוח שריון וגדוד 931; אולם ועדת הבדיקה זיכתה אותו לאחר שהתברר שלוקר, שהיה נווט המבנה, התנגד לתקיפה. [יועז הנדל]
טלפוניה וסלולר: פטריק דרהי מול שאול אלוביץ'
שוק התקשורת בורך השנה בכמה עסקות ענק שהפכו אותו לשוק הכי אטרקטיבי במשק. זה החל בעסקת פרטנר , שבה עברה הבעלות לאילן בן-דב, נמשך בכניסה של פטריק דרהי להוט וברכישת מירס מאוחר יותר, והסתיים בהשתלטות שאול אלוביץ' על בזק ובמכירת 012 סמייל ליוסי מימן. דרהי הוא ללא ספק היריב הראוי בקרב מול אלוביץ', אבל הוא מאיים גם - ואולי בעיקר - על השחקנים בשוק הסלולר.
המאבק בין סלקום לפרטנר שריר וקיים, וילווה אותנו ב-2010 ביתר שאת, אבל בשוק הסלולר התרחשו כמה שינויים מהותיים, ואחד מהם הוא ההתחזקות של פלאפון, שמתמנפת בצורה מרשימה בזכות הרשת הסלולרית החדשה שלה. ב-2010 התחרות תעלה מדרגה, בין היתר בזכות האייפון וחנות האפליקציות של נוקיה, Ovi.
אבל כאן נכנס דרהי לתמונה. מירס הפכה לחלק מקבוצת תקשורת בראשותו וכניסה שלה לעולם ה-UMTS (כלומר: הדור השלישי, שמאפשר צפייה בווידיאו, שמיעת מוזיקה, אינטרנט וכו') צפויה לחולל תחרות מאוד מעניינת.
שחקן רביעי בתחום הסלולר, שנתמך על-ידי קבוצת הוט, מעמיד אלטרנטיבה מעניינת מאוד לסלקום ולפרטנר. ראשית, להוט יש כמות עצומה של תוכן, ויש לה גם רשת של סיבים אופטיים שיכולים לחבר אתרים סלולריים רבים. ברגע שמירס תוכל להציע שירותים דומים לאלה של פרטנר, פלאפון וסלקום - מספיק שתיכנס במחירים קצת יותר נמוכים, ולא תהיה לה ברירה אלא להיכנס במחירים נמוכים יותר - יתחולל השינוי.
בשוק הסלולר חסר סמן קיצוני, שיראה שהוא מסוגל למכור שירותים במחירים זולים יותר. כשהוא יגיע, כל השוק יתיישר לפיו.
התחזקותה של הוט בעקבות כניסתו של דרהי ובניית קבוצת התקשורת שלו, יוצרת מצב חדש עבור אלוביץ' ובזק, שנאבקים ברגולציה הכבדה המוטלת עליהם. אין ספק שמשרד התקשורת יצטרך לנהוג בגמישות כלפי בזק, שכן בתחרות הכללית בטלפוניה מאבדת החברה נתחי שוק גם במגזר הפרטי וגם במגזר העסקי, ובשוק האינטרנט היא מתמודדת עם תחרות קשה מכיוון הוט, ותעמוד מול מתחרה חדש בתחום התשתיות, כנראה חברת החשמל. אם מוסיפים על זה ועדה חדשה שאמורה לטפל בתעריפיה, נראה שאלוביץ' מגיע לבזק בתקופה סוערת מאוד - למרות יציבותה ורווחיותה. [גד פרץ]
רכב: יצחק תשובה מול שי אגסי
בעיני הציבור בישראל נתפסים יבואני הרכב כמקשה אחת. האמת היא שענף יבוא הרכב הוא ענף סופר-תחרותי ולמוד קרבות פנימיים, עם לא מעט סכסוכים, מלחמות אגו וקבוצות אינטרסים פנימיות, שפועלות לעתים זו נגד זו.
אבל הקרב שממתין ליבואני הרכב הישראלים בעשור השני של המאה ה-21 נגד המכונית החשמלית של חברת בטר פלייס הוא קרב מסוג שונה לגמרי, והוא עתיד ללכד את השורות. מדובר בזירת משחק שונה לחלוטין, עם כללי משחק שאותם אי-אפשר ללמוד כיום בספרי הלימוד של הפקולטות לשיווק. זוהי מלחמה בין שתי טכנולוגיות ותפיסות עולם שיווקיות שונות לחלוטין, שמטרתן להכחיד את הטכנולוגיה המתחרה.
קידום המכירות של בטר פלייס ושל יזמה שי אגסי יהיה על-גבו של הרכב הקונבנציונלי, שיוצג ללקוחות בתור דינוזאור יקר, שפוגם באיכות הסביבה ומגדיל את ההוצאות השוטפות. על אף שבטר פלייס הצהירה כי היא מתכננת למכור מעל עשרת אלפים יחידות כבר ב-2012, המלחמה עדיין לא החלה.
מן העבר השני יעמדו יבואני הרכב, ובראשם דלק מוטורס של יצחק תשובה, היבואנית הגדולה לישראל. בינתיים היבואנים לא מתרגשים; גישתם כלפי הרכב החשמלי צינית ולמודת ניסיון בנוסח "נחיה ונראה". אבל גם לו יתממשו רק 50% מהתוכנית העסקית של החדרת הרכב החשמלי, ישראל תהפוך לקו החזית במלחמה בין עולמות הרכב הישן והחדש. [דובי בן-גדליהו]
אינטרנט: אילן ישועה מול גיא אליאב
נענע10 נגד וואלה - בוודאי תרימו גבה, הרי כבר היינו בסיפור הזה. שניים מאתרי האינטרנט הוותיקים ברשת, הם-הם הקרב של העשור הבא ברשת? אז התשובה היא: בהחלט. ולא רק שזה הולך להיות הקרב של העשור הבא, זו תהיה מלחמה של ממש.
המשימות הראשונות של גיא אליאב, שנכנס השנה לתפקיד מנכ"ל נענע10, היו ייצוב האתר, השבת אמון המשתמשים והחזרת הגולשים הביתה. במקביל נקט אליאב צעדים נוספים - עיצוב האתר מחדש, השקת אפליקציית טוויטר בממשק עברי, ואפשרות ליצירת אתר אישי. אולם הצעד המשמעותי של אליאב הוא הסכם שיתוף הפעולה האסטרטגי עם חטיבת האון-ליין של מייקרוסופט (msn ישראל). אם יצלח, ההסכם עשוי לשנות את שוק האינטראקטיב המקומי, הנשלט על-ידי וואלה ו-ynet.
כדאי לזכור שבעשור הבא האינטרנט הישראלי יהיה כבר בר מדידה ופילוח. העובדה שוואלה ו-ynet סירבו להשתתף במכרז המדידה עשויה לסייע לנענע10, משום שחלק מהמותגים עשויים להקצות משאבים לאתרים שנתוני הגלישה שלהם יהיו שקופים.
אתגר נוסף שעומד בפני נענע10 הוא שדרוג ישראבלוג, פלטפורמת הבלוגים שלה. בלוגרים כבר מזמן הפכו למובילי דעה, ליצרני חדשות ופרשנות ולמשווקי 2.0 בלא מעט קמפיינים, ובעשור הבא נענע10 תחפש אחר הדרכים למנף זאת.
בצד השני של הזירה מתחמם מנכ"ל וואלה אילן ישועה, עם ארסנל הפתעות משלו. למרות המשבר הפיננסי, הצליח האתר להציג עלייה מתמדת ברווחים: וואלה הגדילה את האחזקות שלה ברשת החברתית "מקושרים" ל-70%, עיגנה את ההסכם שיש לה עם חברת הלוויין yes, ורכשה אתר למודעות עבודה. במקביל חתמה על הסכמי תוכן חשובים הכוללים התחייבות לקידום הדדי - שיתוף פעולה עם העיתון "ישראל היום" (מה שאומר שהאתר לוקח צד בקרב בין ישראל היום ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet), לצד שיתוף פעולה עם אתר הלוחות יד2.
וואלה גם החלה להציע תכנים בתשלום, במטרה לבדוק מודלים אלטרנטיביים ליצירת הכנסות, מלבד פרסום, זאת למקרה שהמהלך של נענע10 יצליח ויפגע בהיקפי הפרסום שלה. במקביל, וואלה התנסתה במודל של שיתוף תוכני וידיאו יחד עם Mako של קשת, במטרה לבדוק אם ביכולתה להוביל בעתיד מהלך של פריצת "הגן הסגור" של תוכני הווידיאו שמאפיין את האינטרנט הישראלי. הניסיון אמנם לא ממש הצליח, וגם ההכנסות מתכנים בתשלום אינן גבוהות, אבל אין ספק שהאינטרנט מתקדם לשם, ושוואלה עשויה להיות במקום טוב כאשר זה יקרה. [נועה פרג]
תכנון: נתניהו נגד הירוקים
שנת 2010 תהיה השנה שבה בנימין נתניהו, באמצעות מנכ"ל משרדו אייל גבאי, יצא למלחמה על הרפורמה שהוא מתכנן במערכות התכנון. קשה לדעת כמה זמן המאבק הזה יימשך, אבל קצר הוא בוודאי לא יהיה.
השינוי העיקרי שיוצג לציבור במסגרת הרפורמה יהיה ביטול הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, שבה יש רוב לנציגי משרדי הממשלה ולראשי הערים, והעברת מרבית סמכויותיה לוועדה המקומית של העירייה. הסיסמה תהיה: "תוכנית אחת - ועדה אחת". בגדול, משמעות המהלך היא יצירת שתי אינסטנציות: הוועדה המקומית, והמועצה הארצית על ועדות המשנה שלה.
בהיררכיה הנוכחית, הוועדה המחוזית מייצגת את מכלול האינטרסים האזוריים הקשורים לבנייה המוצעת, החל בתשתיות, בענייני תחבורה ובאיכות סביבה, ועד אכיפה וענישה על עבירות בנייה (על תפקוד הוועדות המחוזיות בתחום הזה אפשר להגיד: נו, מילא). אחרי מאבקים הוכנסו לוועדה המחוזית גם נציגי ציבור מטעם הירוקים ועמותות המתכננים.
הוועדות המחוזיות נחשבות לצוואר בקבוק, והעניינים בהן אכן זזים לאט. מצד שני צריך גם לומר: היזמים מביאים לוועדות התכנון תוכניות ברמה נמוכה, ולא מעט זמן מתבזבז בתהליכי תיקון התוכניות (קוראים לזה "זמן יזם").
שני בעלי ברית אוטומטיים יהיו לנתניהו: ראשי הערים והרשויות ובעלי עניין בענף הנדל"ן. מנגד יתייצבו הירוקים, על השדולה שלהם בכנסת (חברי הכנסת אופיר פינס ודוב חנין למשל), ולצדם יתייצבו הלוחמים השונים בשחיתות.
נתניהו ישקיע הרבה ברפורמה בתכנון, ועדיין רפורמה מהסוג הזה היא כל-כך מורכבת, וטעונה כל-כך הרבה שינויי חקיקה, שצפויות מלחמות ועתירות בלי סוף. קצר, כאמור, זה לא יהיה. [משה ליכטמן]
תקשורת: כולם נגד כולם
השינויים הטכנולוגיים והרגולטוריים בעשור הבא יגרמו לראשים רבים בתעשיית התקשורת להתנגש זה בזה. גופים רבים, שהיו עד כה שותפים לדרך, יפנו זה נגד זה במלחמת הישרדות אימתנית.
התחזית האפוקליפטית הזו אמורה להיות מורגשת כבר בשנה הקרובה. השחקנים מעטים, והצורך שלהם לגדול על חשבון אחרים הוא בלתי נמנע. העתיד*הטכנולוגי יאפשר את ההתרחבות הזו, כאשר כל גוף שעוסק בתוכן*יהפוך לשחקן שווה. כל אחד יוכל להציע את תכניו באמצעות הרשת המהירה; הערוצים, כפי שאנחנו מכירים אותם כיום, יהיו ספקי תוכן בדיוק כמו העיתונים שיקימו חטיבות וידיאו או אתרי האינטרנט השונים, ובדיוק כמו כל אדם בבית שירצה להיכנס לזירה הפרוצה והלא מפוקחת. גופים שיש להם היום הגמוניה בתחומם עשויים ליפול באחת, וגופים חלשים יותר עשויים להיעלם או לנסוק.
השנה, לדוגמה, חדרה לראשונה לשוק בישראל מערכת ה-DTT, הממיר שנותן ערוצים בסיסיים. כשהיא תתעצם, היא תהפוך את שחקניות הטלוויזיה המסחרית - ובראשן את קשת - לגופים עוצמתיים שיתמודדו כפלטפורמה שווה מול חברות הכבלים והלוויין. הדבר עשוי לשנות לחלוטין את היחסים בין הזכיינית להוט, למשל, שקשת מפעילה בה שלושה ערוצים - 24, ביפ, וכיום גם ערוץ האח הגדול.
המגמות האלה ייצרו דינמיקה חדשה בין הגופים השונים: האם תוכני זכייניות הטלוויזיה ימשיכו להיות מקודמים בעיתונים, כשאתרי האינטרנט שלהן מתעצמים והולכים על חשבון אתרי העיתונות המודפסת? האם המדינה תוכל להמשיך להפעיל רגולציה על בזק ועל הוט, ומצד שני להתחרות בהן בפריסת תשתית פס רחב? האם רשות השידור תמשיך לשלם מיליוני שקלים לבזק, אף על-פי שהיא עשויה להפוך לגוף שמפרה תוכן מתחרה? הזמן יגיד. [לי-אור אברבך]
כתבות
ני"ע
