גירושים - טעות בכדאיות בעסקה?

חלפה שנה מאז שפרשת מיידוף התפוצצה ברעש רב, ותפסה כותרות ראשיות. ההדים שככו, והציבור כבר מצא לו עניין אחר להתעסק בו, אך מי שלא שכח את מיידוף לרגע הם כמובן קורבנות הפרשה, שממשיכים ללקק את הפצעים ולחפש מקורות חדשים לגביית כספם האבוד.

אחד מהם הוא עורך דין בכיר מניו-יורק בשם סטיבן סימקין שהתגרש מאשתו בשנת 2006, בהסכם גירושים שהסב לו באותה עת קורת-נחת רבה. במסגרת ההסכם שילם עו"ד סימקין לאשתו 2.7 מיליון דולר תמורת מחצית אחזקותיו הכספיות, שהיו להערכתו אז שוות הרבה יותר, ובשנים שחלפו מאז הוא עוד הגדיל להתעשר, על הנייר כמובן.

עם חשיפת פרשת מיידוף התברר לעורך הדין כי מי ש"שיחק אותה" לבסוף בהסכם הגירושים היתה האישה, שכן אחזקותיו לא שוות אפילו את ערך הנייר עליהן הן מודפסות. הוא פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את חלוקת הרכוש שנעשתה על-פי הסכם הגירושים, ולחייב את הגרושה להשיב את הכסף שקיבלה במסגרתו.

בניגוד לחוזים רגילים, הסכמים הנחתמים במסגרת גירושים הם מטבעם הסכמים דינמיים, והם בהחלט פתוחים לשינויים, שכן בפועל ההסכמים המכונים "הסכמי גירושים" אינם רק הסכמים המסיימים את חיי הנישואים, כי אם הסכמים המתווים את החיים הארוכים שלאחר הגירושים.

עם זאת, בית המשפט מכיר בצורך לפתוח מחדש הסכמי גירושים ולהתאימם לדינימיקה של החיים, בעיקר כשמדובר בנושא משמורת ילדים ומזונות, אך אינו שש לשנות הסכמי חלוקת רכוש.

הטענה הבסיסית של עו"ד סימקין נראית על פניה צודקת: כשהסכמתי לתת לאישה כמעט 3 מיליון דולר, הוטעתי לחשוב שיש בידי רכוש ששווה כפול מכך, ולכן זהו חוזה שנכרת בטעות - ודינו ביטול.

אז מדוע הפסיד עו"ד סימקין בתביעה? מכיוון שבית המשפט רואה בטעותו של סימקין טעות בכדאיות בעסקה. במילים אחרות - בית המשפט אומר כי מר סימקין היה צריך להזהר יותר בהשקעותיו אצל ברנרד מיידוף. השקעות אלה היו סוג של הימור, ומי שמפסיד בהימור יכול להלין רק על עצמו.

אין ספק כי מבחינה סובייקטיבית עו"ד סימקין חתם על הסכם על בסיס עובדות שגויות שהוטעה להאמין בהן, ואילו היה יודע את העובדות לאשורן, כלומר שאין לו מעשה 6 מיליון דולר בחשבונו הפרטי - הרי שלא היה חותם על הסכם הגירושים כפי שהוא.

אולם, בית המשפט במקרה זה בחן את הטעות כטעות אובייקטיבית ולא סובייקטיבית, ופסק כי עו"ד סימקין אולי לא ידע כי השקעותיו אינן בטוחות - אך היה עליו לדעת. מי שמשקיע אצל אדם שמבטיח לו ניסים ונפלאות, כמו ריבית שנתית כריבית חודשית, צריך לחשוד שמשהו לא כשר - ולשאת בהפסד כשזה מגיע. עו"ד סימקין, כמו אשתו לשעבר, יכול היה לפדות את הכסף המושקע בשנת 2006, ומשלא בחר לעשות כן - טעה בכדאיות העסקה.

הגבול בין טעות בחוזה לטעות בכדאיות העסקה לא תמיד ברור. כך לדוגמה המקרה של בני-הזוג דומב, בו במסגרת הגירושים גברת דומב רכשה את חלקו של בעלה בדירה תמורת מחצית מסך של כ-100 אלף דולר, וכעבור יומיים, לכשהדירה עברה לבעלותה הבלעדית, מכרה את הדירה לצד ג' תמורת סך של כ-135 אלף דולר.

בית המשפט במקרה זה דווקא קיבל את טענתו של הבעל על הטעיה, לאחר שהוכח כי גברת דומב ידעה כי המחיר בו רכשה את מחצית הדירה היה נמוך מהערך האמיתי. גם במקרה כזה מתעוררת השאלה האם לא היתה זאת אחריותו של מר דומב לברר את המחיר הריאלי בשוק, כפי שעשתה גברת דומב, ומשלא עשה כן - הרי יש בכך טעות בעסקה.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית בדיני משפחה. lihi@divorceinfo.co.il