המהפך של בוז'י

לא במקרה הוא עוטה כעת פנים קשוחות: הרצוג הוא ילד טוב שכונת צהלה, בן של נשיא מדינה לשעבר, "נסיך" במונחים פוליטיים, "אשכנתוז" במונחי העם. גם העובדה ששירת כקצין זוטר ביחידת 8200 של חיל המודיעין לא מוסיפה לו נקודות בהתחשב שהאתוס הישראלי מקדש גנרלים, במיוחד כאלה ש"ראו את הלבן בעיניים" של האויב - כלשונו של אהוד ברק, מנהיג מפלגתו.

ברק הרי לא פחות אשכנתוז מהרצוג, אבל תמונה על כנף מטוס סבנה החטוף כשאקדח בידו עושה את ההבדל.

הרצוג רוצה לשכנע את הציבור הישראלי שהגיע הזמן להציב בראש סדרי העדיפויות את הבעיות החברתיות ולהעמיד בראש הפירמידה (לפחות המפלגתית) את מי שמתמודד יומיום עם הבעיות האלה.

הגרסה המחודשת הזו של הרצוג הגיעה לשיאה בראשית השבוע, עם פתיחתו הרשמית של כנס הרצליה. הרצוג חיכה זמן רב כדי לשאת את נאומו, וקיווה להדים שמקבלים נאומים מדיניים גדולים. הוא ציטט את הרצל מספרו "אלטנוילנד", דרש לערער על חלוקת ההון במדינה ועל מדיניות הפחתת המסים של ממשלתו, וקבע כי יש צורך בשינוי כיוון, באימוץ חזון חברתי.

הרצוג לא היסס לדבר אפילו על הצורך לקצץ בתקציב הביטחון, מה שמעיד אולי יותר מכל על הקרע בינו וברק ועל כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה. "אל תכניס מילים בפי", הוא מבהיר לי השבוע, ומסביר שלא מדובר בשיקולים אישיים. "לא יכול להיות שכל פעם שמבקשים לעשות שינוי, מדברים על ביטחון. אני לא אדיש לאתגרים הביטחוניים של ישראל, אבל במסגרת החשיבה המשותפת לקראת תקציב 2011, צריך לבחון את תקציב הביטחון", הוא מוסיף.

כשישראל ביתנו נכנסה לממשלת אולמרט, הרצוג התבקש לעזוב את משרד התיירות ולקחת את תיק הרווחה. לשכנע אותו לא היתה משימה קלה: מבקריו טענו כי הוא נהנה מהטיולים בעולם ומהצילומים עם בר רפאלי, ואילו על פי הרצוג, הוא הסכים לקבל את התפקיד רק לאחר שאולמרט הבטיח לו תוספת של מאות מיליוני שקלים לתקציב הרווחה, דבר שאכן קרה.

כך או כך, מאז שהרצוג נכנס לתפקיד, הרגישו שירותי הרווחה את השינוי. הוא פותח את הבוקר בביקור במרכז גמילה, קופץ להוסטלים של נערות בסיכון, נפגש עם ראשי עמותות וחונך מיזמים חברתיים בהובלת המגזר העסקי. הרצוג הבין שיש לו שתי אפשרויות: להיות עוד שר רווחה במשרד אפור ובלתי נחשק, או לעשות את תפקיד חייו. הוא בחר באפשרות השנייה.

צירוף מקרים בהסתדרות

כשארגון כוח לעובדים טען שההסתדרות מנסה לאגד את עובדי האוניברסיטה הפתוחה רק משום שכוח לעובדים כבר החל באיגודם, בהסתדרות דחו את הדברים בתוקף.

כשהסיפור חזר על עצמו ברשת כללית רפואה משלימה, התגובה היתה זהה. אתמול התברר שצירופי המקרים האלה כבר אינם ממש כאלה: ימים ספורים אחרי שביה"ד לעבודה הכיר בהתאגדותם של עובדי מפעל אקרשטיין בירוחם במסגרת ארגון כוח לעובדים, הודיעה ההסתדרות שהיא צירפה לשורותיה כ-300 מעובדי אקרשטיין במפעליה השונים, ועל כן הפכה לארגון היציג של העובדים בחברה כולה, לרבות המפעל בירוחם.

על זה אפשר לומר: במלחמה כמו במלחמה, כל האמצעים כשרים. אפשר גם לומר שהעובדים הם שמרוויחים מהתחרות בין שני הארגונים ולכן זה מה שחשוב, אבל קשה להתעלם מהריח: ההודעה של ההסתדרות מריחה רע, ולמען האמת מעוררת בחילה קלה. עופר עיני אוהב להצטייר כמושיע של מפעלים במצוקה, אבל השבוע הוא מצטייר גם כבריון של השכונה.