העיתונות וזכות התביעה

מועצת העיתונות חושפת שיניים, אבל לא נגד כלי התקשורת הפוגע אלא דווקא נגד המתלונן

נשיאי מועצת העיתונות לדורותיהם, כולל הנוכחית, כשהיו נשאלים מה אתם עושים למען אזרחים נפגעי תקשורת, היו עונים: שיגישו תלונה. אזרח המתפתה לקבל את העצה הזאת, מגלה מהר מאוד כי הוא נכנס לסיפור שאורך שנים ושבסופו גם אם יזכה כלום לא יקרה, כי אף אחד "לא שם" על המועצה. אבל מסתבר כי למועצה בכל זאת יש "שיניים" - אבל לא נגד אמצעי התקשורת הפוגע, אלא נגד ... המתלונן.

מעשה שהיה, והינו, בבית-החולים שיבא (תל-השומר), שמנהלו הכללי, פרופ' זאב רוטשטיין, פנה בתלונה למועצת העיתונות נגד אילנה דיין בטענה של איפה ואיפה בכתבה ששודרה ב"עובדה".

לענייננו, אין צורך בנתונים נוספים על התלונה, כי אנחנו בחופש התביעה עסקינן. בתשובה שקיבל רוטשטיין נאמר, בין השאר, כך: "אודה לכם על מכתב שיבהיר שאין בכוונתכם לפנות באותו נושא לערכאות אחרות (כנדרש בתקנון מועצת העיתונות)". על החתום: אריק בכר, מזכ"ל המועצה.

ואכן, יש קביעה כזאת בתקנון המועצה, לאמור: "מועצת העיתונות לא תטפל בתלונה שהוגשה גם לגוף שיפוטי או מעין שיפוטי או למשטרה". כלומר, אם שיבא רוצים להגיש תביעה משפטית על לשון הרע נגד דיין ועובדה - הם לא יכולים להתלונן במועצה, ולהיפך. השאלה המיידית היא מה הסיפור, מדוע אי-אפשר לברר תלונה הן במישור המקצועי והן במישור המשפטי?

שנית, הסעיף בתקנון המועצה עומד בניגוד לחוק הקובע כי "לכל אדם זכות גישה לערכאות". זהו אחד העקרונות הבסיסיים בזכויות האדם והאזרח. באה מועצת העיתונות ואומרת לרוטשטיין כי רת טיפול בתלונתו, היא מפקיעה את זכותו להגיש תביעה לבית המשפט. ואת זה אומרת המועצה שבראשה עומדת דליה דורנר, שופטת העליון בדימוס.

גם הרוזן הנזוף שולל

והנה מסתבר כי גם מועצת הרשות השנייה קובעת מחדש את סדרי זכויות האזרח. "יש להבהיר כי הנושא ... אינו יכול להיות מטופל בשתי רשויות בעת ובעונה אחת", כותב נציב תלונות הציבור של הרשות, גיורא רוזן, במענה לרוטשטיין על אותה התלונה. שוב - האם כללי הרשות השנייה זהים לאלה של מועצת העיתונות, או לסעיפי החוק?

האירוניה היא שמי ש"מבהיר" זאת הוא אותו רוזן שבית המשפט המחוזי קבע לגביו כי: "פעילות נמרצת, הגונה ויעילה של נציב תלונות הציבור, ומתן מענה הולם - ייתכן שהיו חוסכים הליכים משפטיים (בתביעת הדיבה של סרן ר' נגד אילנה דיין)". והרוזן הזה מציג עצמו כאלטרנטיבה לדיון שיפוטי. ולמה בעצם לא, אם הרשות השנייה ממשיכה להעסיק אותו למרות הקביעות הנחרצות של בית המשפט לגביו?

הכללים והקביעות השוללים את זכות הגשת התביעה בכל ערכאה שהיא הם עשבים שוטים, והם קיימים, למרבה האירוניה, במוסדות האמורים להגן על זכויות האזרח. יש לבער את העשבים הללו העלולים להרתיע את האזרח מפני הגשת תלונות נגד עיתונאים ואמצעי תקשורת (ואולי זו המטרה?!).