"כל מי שצמח בשכונה וגדל בגדנ"ע יהודה, יצא לדרך היושר"

על רחוב קיבוץ גלויות בת"א יושב משנות ה-60' המגרש של הגדנ"ע. אותו מגרש שבו פועלת כנראה חממת הכדורגלנים האחרונה בישראל, שמגדלת ילדים לשם הגידול, ולא למען גזירת קופונים. חיים שדמי קפץ לבקר, ומצא אגודה שבה, חוץ מזיכרונות מחיים רביבו, יש גם מסגרת של חינוך, משמעת, ואפילו סיוע כלכלי למי שצריך

על לופא קדוש אומרים בשכונת שפירא שאם לא גדנ"ע יהודה, היה גומר גנגסטר. תגיד להם עבריין, יתקנו אותך. קדוש לא היה צומח להיות סתם עבריין, הוא היה נהייה גנגסטר. לקח קדוש את המנטאליות של הגנגסטר, הלביש אותה בגוף של שוער, והיה מזנק לרגליים של החלוצים של היריב עד שהתחילו לפחד ממנו.

קבוצת כדורגל שיש לה שחקנים עם נתונים טכניים קלאסיים ואופי של שוערים, קבוצה כזאת היא בלתי מנוצחת. וכזאת היתה גדנ"ע יהודה. כל הנשמות התועות האלה התנקזו אליה. עיר שלמה ניצלה בנס בזכות הקבוצה הזאת. מי רוצה לחשוב בכלל מה היה קורה בלעדיה, כמה מהם היו מתפזרים ברחובות. אמציה לבקוביץ' היה קופץ מהחלון של הבית כנסת עם התפילין מגולגלים על הידיים ורץ למגרש, כדי להספיק בזמן למשחק. רחביה רוזנבאום ושמעון בן יהונתן היו הולכים תמיד בצמד, עד שהיו שורקים מהרחוב ליאיר נוסובסקי והוא היה מצטרף גם. חמש דקות לפני אימון, לא דקה אחרי, כבר היו השלושה נכנסים בשערי מגרש הדשא של גדנ"ע על קיבוץ גלויות. על הדרך עברו שם גם דוד קרקו, יחזקאל קצב, צ'יקו פרקש, קיש רומנו ועוד הרבה אחרים.

"כל מי שצמח בשכונה וגדל בגדנ"ע יצא לדרך היושר. ואנחנו, בנוער, יש לנו הכי הרבה גביעים ותארים בהיסטוריה של המדינה, או לפחות ככה אני חושב", מתרגם מאיר קינן הכל לפרקטיקה. גם קינן גדל בשפירא, וגם מסלול החיים שלו הפגיש אותו עם גדנ"ע עד שפציעה חיסלה לו את הקריירה. עד כדי כך נקשרה נפשו של קינן בקבוצה, שגם היום, שלושים שנה אחרי הפציעה ההיא, הוא מעורבב בה ונושא בטייטל יושב ראש הקבוצה.

***

‏‏הרבה שנים עברו מימי הפורענות ההם. היום כבר גילו את שפירא ופוטנציאל הבית צמוד קרקע שהיא מביאה איתה, כל המתעשרים בהתהוות ובורגנים בשיאם, אבל גדנ"ע יהודה עדיין שם, במגרש הדשא שמשקיף על קיבוץ גלויות. הנה תמונה משנת 1964 ממשחק של גדנ"ע בנוער נגד שייח' מונס. 7-1 ניצחה גדנ"ע באותו משחק, ורק הנוף שעולה מהתמונה השתנה.

‏ככה עברו תחת הידיים שלו חיים רביבו, סלים טועמה, אבי יחיאל וג'ורג' אמסיס, הפרפורמר האחרון שיצא מגדנ"ע והלך לעשות קריירה בבוגרים של בני יהודה. עם אמסיס ויחיאל בליגת העל, גם בני חדד מהפועל רמת גן. כמו בשנות השישים, גם היום, הייעוד של הגדנ"ע הוא לגדל צעירים ואז לשחרר אותם לקבוצות הבוגרים של מועדונים אחרים בלי לגזור עליהם שקל קופון.

שומעים את זה אלי טביב ויעקב שחר, ונקרעים מצחוק, מה זה נקרעים, מתהפכים על הרצפה ומחזיקים את הבטן. אלה, עם כל הפנימיות הקולוניאליסטיות לגידול כדורגלנים צעירים שיש להם בכל הארץ והסכמי הבלעדיות עם איזיקוביץ' מטוברוק, המילה הראשונה שהוציאו מהפה אחרי שיצאו מהבטן של אמא שלהם זה קופון. איפה שלמה שרף שייתן פה איזה ספיץ' נטול אינטרסים ב"יציע העיתונות" על גולסה, ויסביר לקינן שמשהו השתבש בתהליך קבלת ההחלטות שלהם.

"היתרון שלנו הוא הבית החם", אומר גלילי דרחי, "טוברוק עושים את מה שהם עושים רק בשביל רווח. אנחנו עושים הכל בשביל הזכות לגדל. הם לקחו את המודל שלנו ממקום של לחתוך קופונים, אבל אצלנו ממשיכים מכוח האינרציה של להעניק לילדים, ליצור להם קרש קפיצה מהשכונות. המועדון הזה הציל את כולנו".

דרחי שיחק בגדנ"ע בשנות השישים והשתתף גם במשחק ההוא מהתמונה נגד שייח' מונס. אחר כך הלך לעשות קריירה בבוגרים של שמשון והפועל פתח תקווה, משם המריא לכמה עונות בווינה ספורט קלאב באוסטריה. היום מאמן דרחי את קבוצת ילדים ב' במועדון.

‏‏"תקלוט", ממשיך קינן כשמסביבם עשרות ילדים רצים בין קונוסים, "אנחנו מסתכלים על הילד כילד ולא כפוטנציאל שמלטשים כדי לגרוף עליו קופון. כל התקציב שלנו בא מהעירייה ודמי חבר שנתיים שמשלמים ההורים. הילד משתחרר בגיל 19 ואנחנו לא כופים עליו לאן ללכת. הוא מקבל את כרטיס השחקן שלו ומחליט לבד. אני נהנה כששחקן שלי שם גול בבוגרים כאילו הוא עדיין משחק אצלי. הדגש אצלנו הוא העניין החינוכי לא פחות מהכדורגל. בגלל זה יש אצלנו פעילות חינוכית למשמעת: הגעה בזמן, משמעת באימון, משמעת מקצועית ומשמעת כמשמעת. תמצא אצלנו חדר כושר לתפארת לצד חדר מחשבים. אין מצב שילד צריך עזרה ולא מקבל. אנחנו מעורים גם בקטע הסוציו-אקונומי בבית, נותנים ילקוטים לילדים שאין להם. בוא תראה מה יש לי באוטו: מגפיים לאמא של אחד הילדים".

‏‏‏***

באמת יש לו לקינן מגפיים, שני זוגות אפילו, במכונית. היום משחקים בגדנ"ע שלוש מאות ילדים ובני נוער בכל מחלקות המועדון. לפני שנה וחצי אפילו ייסדו בגדנ"ע לראשונה קבוצת בוגרים ומאז היא בליגה ג'. את ההחלטה להקים קבוצת בוגרים קיבלו בגדנ"ע אחרי שבהתאחדות העבירו עוד חוק מקדם יעקב שחר, שאומר שכל מועדון יכול להחזיק בקבוצת הנוער שלו למשך עונה באחת בלבד שישה שחקנים שכבר סיימו את גיל הנוער, ולרשום שלושה מהם בסגל בכל שבוע. בגדנ"ע רצו לנצל את החוק לטובת הבוגרים שלהם שמתקשים למצוא קבוצה בחוץ וככה יוכלו להשתפשף עוד עונה ברחם של הגדנ"ע. אפילו שהקבוצה הבוגרת קיימת עונה שנייה בלבד, זה לא הפריע לה לזכות העונה בגביע המדינה לליגה ג'.

אבל עזבו את הבוגרת בצד. כי מה שבאמת חשוב בגדנ"ע זה הילדים. "איך שהם מתחילים לגדול, מתחילים לגנוב לך אותם", נאנח דרחי, "גניבת ילדים זאת מכה. כולם היום רוצים מכבי והפועל. באים אליהם בדיבורים מפתים, וזה מחמיא ומשגע את הילדים וההורים. ההורים אשמים בכל. כל אחד חושב הילד שלו יהיה מראדונה, אבל הילדים הולכים לשם כמו אחרי החלילן מהמלין, ושם חוטפים שפיץ, כי כמוהם יש עוד מאות, וכשיבוא ילד בעשרה גרם יותר טוב ממך, ישר יבעטו אותך ולא יראו אותך ממטר".

‏***

והנה, בין הבתים צמודי הקרקע של קריית שלום, התחילו בשנתיים האחרונות לצוץ רבי קומות מבריקים, מאלה שעושה במיומנות הקבלן אברהמי ושישראלים אוהבים לגור בהם ולהרגיש במערב. ראשון לציון מערב. והעירייה של רון חולדאי אישרה להרחיב את המתחם של הרבי קומות עוד יותר מערבה, ככה שבמקום המגרש של גדנ"ע יתרוממו עוד מגדלים של תשע, אחת עשרה ושלוש עשרה קומות, סך הכל שש מאות יחידות דיור מייד אין איזראל. העיקר תהיה גינה ציבורית קטנה בין המגדלים לרדת עם העגלה והתינוק והמטפלת. עכשיו חושבים מה לעשות עם המגרש של גדנ"ע, לאן להעביר אותו. חשבו להזיז גם אותו מערבה, אבל מערבה ממנו זה כבר בית קברות, אז אי אפשר. עכשיו חושבים אולי דרומה.