"אני רוצה לכתוב ספר על ישראל"

בין כל הדמויות הצבעוניות והשמות הנוצצים שזורמים לירושלים לפסטיבל הסופרים הבינלאומי, הגיע גם איש נמוך, עדין ושקט, שממבט ראשון (וגם אחרון) נראה יהודי למהדרין - אבל הוא ספרדי קתולי.

הזרקורים וצקצוקי המצלמות לא רודפים אחריו, למרות שאדולפו גרסיה אורטגה, "האיש שקנה ימי הולדת", הוא אחד מ-10 הדמויות המשפיעות ביותר על התרבות בספרד. הוא סופר, משורר מוערך, מתרגם, מבקר ספרות, יועץ לשר התרבות הספרדי לשעבר, ועד לפני זמן קצר מו"ל הוצאת "סייש בראל" היוקרתית. נולד בוויאדוליד שבספרד ב-1958, למשפחה נוצרית שכדבריו: "אני מדגיש - ההורים שלי לא יהודים ואין לנו עבר יהודי במשפחה", ובכל זאת בחר לכתוב ספר על ילד יהודי שנרצח באושוויץ, אחרי שגילה את שמו (שהוא בעצם לא שם אלא כינוי) בתוך ספרו של פרימו לוי, "ההפוגה".

אורטגה, איש שמאל מובהק וידיד ישראל, מבקר כאן זו הפעם החמישית, והוא מחכה בקפה שבמשכנות שאננים כשבידו ההוצאה הספרדית של "מפת העולם", ספרו האחרון שיצא בספטמבר 2009 וזכה כקודמיו לביקורות נלהבות (טרם תורגם לעברית).

איזה בית קפה חביב עליך?

"פאב אירי בשם פינגאן'ס, שנמצא במדריד וגם מופיע ברומן החדש שלי".

בישראל הרבה סופרים כותבים בבית קפה, ובספרד?

"לכתוב בבית קפה זה מנהג רומנטי. ואני לא מכיר סופר ספרדי שממש יושב בקפה וכותב. אני כן רואה הרבה צעירים שכותבים בבתי קפה. אני עצמי כתבתי בבארים כשהייתי צעיר. ברגע שהבנתי שזה רעיון רומנטי, הפסקתי עם זה".

היית רוצה להזמין אחד מהגיבורים שלך לקפה?

"יש סופרים שכבר מתו שאיתם הייתי רוצה לשבת לקפה. חוליו קורטאסר, למשל. הוא סופר מאוד משמעותי לאנשים בגילי. בשנת 1971 קראתי את הרומן הכי חשוב שלו, 'סוף המשחק', והבנתי שאני רוצה לכתוב ספר שיגרום לאנשים להרגיש כפי שהרגשתי כשקראתי אותו. הוא מתרחש בין פריז לבואנוס-איירס וכשקראנו (בני דורי - א.ס) אותו, כולנו רצינו להיות פריזאים. לדור שלנו שקרא את הספר הזה בשנות ה-70 פריז הייתה יותר מאשר מקום גיאוגרפי. זה היה להיות חלק מהספרות".

אתה נוהג להשתמש בשיחות בשולחנות שמסביב לצורך הספרים שלך?

"מצחיק שאת שואלת, כי הבוקר טיילתי בירושלים, ושאלו אותי אם אני רוצה לנסוע במונית או באוטובוס. בחרתי באוטובוס כי שם קורים תמיד דברים מעניינים, ובאמת הייתה לי שיחה מעניינת עם מישהי מאיזמיר שהקשיבה לנו והתחילה לדבר איתי בספרדית. יש סופר בספרד שנוהג לקחת דיאלוגים ומשפטים ששמע בנסיעות שלו. אצלי זה לא בדיוק הצד החזק. לפעמים אני קולט משפטים ורושם אותם - משפטים מוזרים, משפטים מפתיעים - אבל זו לא דרך הכתיבה שלי".

איפה כתבת את ספרך האחרון?

"את כל הספרים אני כותב קודם כל בראש. כשאני מגיע לשלב שבו אני כותב, יש לי תחושה שאני קורא את הספר מהראש".

ארי דה לוקה תיאר באופן דומה את צורת הכתיבה שלו.

"זו כנראה אחת הדרכים שסופרים כותבים. יש סופרים של מפה ויש סופרים של מצפן".

כשאתה מתחיל לכתוב, הסיפור כבר מושלם מהתחלה עד הסוף?

"כשאני מתחיל, די ברור לי מה יהיה הסוף. אבל בכל ספר לקראת האמצע הסוף משתנה. ויש לי גם רומן בשם 'קפה אונו', ששם זה הפוך. קודם היה לי את המשפט האחרון, ואז בניתי את כל הרומן כדי שיגיע אליו. המשפט הוא 'והעיר איבדה את ההזדמנות הגדולה שלה'".

כשהיית בשלבי סיום של ספרך האחרון, היית מודאג מתגובת המוסלמים עליו. ומה קרה?

"לא כלום. יש לי תחושה שאף מוסלמי לא לקח את הספר ובטח לא קרא. אף אחד לא הבין שזה בעצם רומן על טרוריסט מוסלמי. לדעתי, יש יותר סיבות לפאתווה נגדי מאשר על כל מה שכתב סלמן רושדי. יש לי תחושה שאיש מהמבקרים של הספר לא תפס את המכלול. כתבו על חלקים שלו, אבל אף אחד לא תפס את השלם".

זה ספר מאוד מורכב ויש בו חלקים ניסיוניים.

"יש בו הרבה רמות. אבל אם הספרות לא תוכל לעשות דברים מורכבים - אנחנו באמת אבודים. אנחנו חיים בעולם שנוטה לפשט כל דבר, וככל שהסיפור יותר פשוט הוא נחשב ליותר טוב. לדעתי זה הפוך. זו תכונה מאוד ילדותית של המבקרים ושל הקוראים, לחפש סיפור פשוט. עכשיו, למרות שזה ספר שלי, אני חושב שהוא רומן נועז וחסר תקינות פוליטית. יש בספרד איזה טאבו לדבר על טרור בכלל ובמיוחד על הפיגוע של 11 במרץ (סדרת פיגועים שביצע אל-קאעידה בתחנות רכבת במדריד ב-2004). זה משהו שלא תמצאו בספרות".

והספר הזה יוצא בדיוק מתוך הפיגוע הזה.

"לספר ארבעה גיבורים. הגבר. האישה. הטרוריסט והעיר מדריד. הגבר והאישה הם פצועים מהתקפת הטרור. הם נתקלים במוסלמי שהולך לבצע פיגוע, והם לא יודעים את זה. לשניהם יש תכונות של מלאכים. הם רואים משהו אבל לא ממש יודעים. לגבר קוראים גבריאל והוא גם מלאך וגם אדם. כשנכנסתי לדמות הטרוריסט המוסלמי, הרגשתי סימפתיה כלפיו. על אף שזו הייתה סימפתיה של חמלה".

אתה יכול להגדיר במשפט את רעיון הספר?

"שתי הדתות (הנוצרית והמוסלמית) נמצאות בקונפליקט תמידי, וזה מאבק. הטרוריסטים הם הפנאטים, והפנאטיות מפרנסת את הקונפליקט".

יש הרבה מוסלמים בספרד?

"מספרם הולך וגדל. כרגע יש 1.5 מיליון. והקונפליקט הוא היסטורי. מדריד היום היא עיר שיש בה גזעים שונים. וזו עיר שקוראת לתערובת של גזעים. נפגעי הפיגוע, למשל, היו מ-40 אזרחויות שונות".

איזה סופר עכשווי קרוב ללבך?

"יש הרבה. בגילי כבר אין סופרים משפיעים. אחד היחידים הוא רוברטו בולניו. אני קורא גם כל מה שיוצא מפטריק מודיאנו, ואת מולינה, ואת האמריקני ממוצא יווני ג'פרי יוג'ינידס, שכתב את 'מידלסקס'".

איזה ספר לקחת איתך למטוס?

"'הנסיעה למזרח' של פלובר".

יש ספר בתכנון?

"אני רוצה לכתוב ספר על ישראל. לא נובלה במובן המקובל. ספר עם כל מיני מגירות. ואני מתכוון לכתוב אותו בין הנסיעות שלי בשנתיים הקרובות".

תל-אביב או ירושלים?

"הייתי חמש פעמים בישראל ואני מאוד אוהב את תל-אביב. בנסיעות האחרונות דווקא התלהבתי מירושלים, אבל יש לי חולשה לתל-אביב".