אישור בעירבון מוגבל

משרד התקשורת קובע כללים שנועדו לרבע מעגלים כדי להבטיח את תלות המפעילות בפקידות לעד

תרגיל קצר בהבנת הנקרא: יואיל בטובו מנכ"ל משרד התקשורת עדן בר טל לקחת מדגם מייצג של אנשי משרדו ולהציג בפניהם את תיקון הרישיון בעניין ההקלות לבזק. אם חצי מהנבדקים יבינו מה כתוב בתיקון, מדובר באנשים רציניים מאד. ואם אלו שיבינו גם יידעו איך אוכפים את מה שכתוב שם, אז מדובר במשרד של גאונים - לא פחות.

כלל ברזל ברגולציה שפויה היא לשמור עליה כמה שפחות מורכבת, וכמה שיותר קלה להבנה. רגולציה מהסוג שכופים עכשיו על קבוצת בזק אינה רגולציה, אלא ניסיון נואש של משפטנים לתת לחברה משהו שכנראה אי אפשר שלא לתת לה. בעברית פשוטה זה הולך כך: התחייבנו לתת לכם הקלות לפני שנים. במשך שנתיים מסמסנו כמה שיותר את התקנות וביזינו את ההוראות שאנחנו עצמנו קבענו בעניין זה. מכיוון שלכל ביזיון יש גבול, ניתן לקבוצת בזק רישיון לשירותים משולבים, אבל נעשה הכל כדי לעקר אותו מתוכן.

ללכת עם, להרגיש בלי

תיקון הרישיון של בזק כולל 30 סעיפים. הוא מסובך, ויורד לפרטים עד כדי כך שפשוט אי אפשר לעשות איתו כלום. כדי לצאת במבצע שיווקי אחד, צריך סמנכ"ל השיווק של בזק לשבת עם שלושה עורכי דין פנימיים פלוס שלושה חיצוניים (כדי שיתנו חוות דעת בלתי תלויה), כדי שיגידו לו מה הוא יכול לעשות. בסוף הוא יגלה שלא הרבה. מוטב היה כבר שלא יתנו את ההקלות הללו לבזק, ויתנו לחברות הבנות לעשות כרצונן. אבל המשרד, כאמור, לא מסוגל לצאת מהבורות שהוא כורה לעצמו, ואנחנו מקבלים רגולציה מעוותת, שמזיקה יותר מאשר תורמת.

זה, אגב, המצב בכל התחומים, לא רק לגבי בזק. גם הטיוטות לגבי רישיון ה-ISP של הוט דומה. רוצים לתת לה רישיון, אבל בלי הפרדה מבנית אלא הפרדה חלקית בלבד. כלומר, ללכת עם ולהרגיש בלי.

מה שעושה משרד התקשורת היום זה לקבוע כללים שנועדו לרבע מעגלים. פשוטו כמשמעו. ככה אפשר להבטיח כמה דברים: לא ליפול בבג"ץ, לא לקחת אחריות אמיתית, ולשמור על כך שהתלות של המפעילות בפקידות תימשך לעד.