לא ממש בארוק

לפסטיבל פליציה בלומנטל, שמתקיים השבוע בת"א, יש מסורת של אירוח הרכבים מוצלחים מחו"ל. השנה נופל לקטיגוריה הזו אנסמבל "דונדין" (Dunedin) מסקוטלנד, שהופיע אמש לראשונה בארץ במסגרת הפסטיבל. ההרכב יופיע שוב ביום חמישי הקרוב, בתכנית שונה. אם לשפוט לפי קונצרט אמש- כדאי לבוא לשמוע. התכנית שבוצעה אמש הציגה את "אציס וגלתיאה", מאסק במערכה אחת מאת הנדל.

זהו מעין מחזה מושר, שמספר את סיפור אהבתם של הנימפה גלתיאה והרועה אציס. את הרומן קוטע הענק פוליפמוס, שמאוהב גם הוא בגלתיאה והורג את אציס מרוב קינאה. אבל אל דאגה- גלתיאה משתמשת בכוחותיה העל-טבעיים, והופכת את אציס למעיין הנובע לעד.

הסיבה להמלצה על הקונצרט הנוסף של אנסמבל "דנידין" נובעת בעיקר מההתרשמות מאיכות הביצוע, ופחות מהיצירה הספציפית שבוצעה אמש. נהפוך הוא: היצירה של הנדל דווקא לא החמיאה במיוחד לאנסמבל הסקוטי. זו יצירה די סטטית, שהאריות שבה בנויות כמעט כולן על מבנה הדה-קאפו (מבנה של א-ב-א, בו החלק הראשון חוזר). זוהי אמנם צורת הכתיבה המקובלת בבארוק, אבל במנות גדולות זה די מציק.

כרגיל אצל הנדל, עיקר העניין היה בפרקי המקהלה המרשימים. פה ושם היו הבלחות של גאונות גם בקטעים הסולניים, וכן באנסמבלים המועטים שיש ביצירה. עם זאת, זו בהחלט לא מוזיקה שאפשר למנות בין שיאי ההישגים של תקופת הבארוק.

בהתאמה לאופי היצירה, גם חברי ההרכב לא נראו יוצאים מגידרם מבחינת מעורבות ריגשית. החריג היחיד מבחינה זו היה זמר הבאס מת'יו ברוק (Brook), ששר ושיחק בצורה נפלאה את תפקיד הענק הגרוטסקי פוליפמוס (Polyphemus).

הופעתו היתה מלאת חיים וחן, והקהל גמל לו במחיאות כפיים ספונטניות ומוצדקות. למרות ההערכה המסוייגת ליצירה, האנסמבל השאיר רושם חזק בכל הנוגע לאיכות ביצוע. כמקובל בהרכבי בארוק מתמחים הוא מתבסס על סולנים, ששרים גם את קטעי המקהלה. הפעם, לפי דרישות היצירה, היה מדובר בזמרת סופרן, שלושה טנורים וזמר בס.

כסולנים הם היו בסדר גמור, וכמקהלה הם היו מעולים ממש. השירה המשותפת שלהם הייתה כל כך עוצמתית ואחידה, עד שהיה קשה להאמין שמדובר בחמישה זמרים בלבד. כמובן שתרמה לכך האקוסטיקה של אולם המוזיאון, שידועה כמחמיאה להרכבים קוליים; אבל גם שירת האנסמבל עצמה הייתה ברמה שלא נשמעת בארץ לעיתים קרובות.

את הזמרים ליווה הרכב כלי מגוון, שחבריו ניגנו בכלי תקופה מהבארוק. אנסמבל "דונדין" אינו נימנה אמנם על הרכבי הבארוק המוכרים ביותר, אבל מנגן בסטנדרט ביצועי המקובל בהקלטות בינלאומיות.

הביצוע התאפיין באיכות נגינה גבוהה, ונהנה מניקיון וליטוש צלילי. את כולם הוביל ג'ון באט, מנהלו המוזיקלי של ההרכב. הוא התגלה בקונצרט כבחור נמרץ ומלא חיים, שהוביל את ההרכב ביד בטוחה ומדויקת תוך כדי שהוא ממלא גם את תפקיד הצ'מבליסט.

עם הרבה מהבחירות הפרשניות שלו היה לי קשה להסכים, אבל מבחינה טכנית הביצוע עמד בהחלט בציפיות. בקונצרט ביום חמישי יבצעו חברי האנסמבל יצירות קוליות וכליות מאת כמה מגדולי מלחיני הבארוק, ביניהם שיץ, קורלי, שמלצר ויוהאן סבסטיאן באך.

הסולנים הווקאליים יהיו זמרת הסופרן סוזאן המילטון וזמר הבאס מת'יו ברוק, הזמר שהצטיין אמש. זהו רפרטואר שנראה על פניו מבטיח, וניתן לקוות שאיכות היצירות תניב גם נוכחות ריגשית גדולה יותר של המבצעים. בהנחה שזה יקרה, אפשר לצפות לערב מהנה מאד.