"אני עובד בשמחה גם בראשל"צ; רק לעשירים מגיע פיבקו?"

"יש אנשים שבונים בית ופונים לאדריכלים שעבדו אצלי ומצפים לקבל 'תואם פיבקו' בחצי מחיר. לא חושב שזה מצליח. לא ממליץ. הם לא מקבלים את אותו הדבר", אומר האדריכל אילן פיבקו בן ה-63 בראיון אישי למדור "ביקור בית" במוסף הנדל"ן של "גלובס".

"אני אדריכל טוטאלי וקונספטואלי. ביפו אבנה כמו שצריך לבנות ביפו, מעל איילון אבנה את מה שמתאים למגדל שמתנוסס מעל כביש מהיר. אתחשב בסביבה - אקלים והיסטוריה, אך לא אצמד לסגנון, להוציא את הסגנון שלי. כתב היד של אילן פיבקו הוא במילה אחת: אותנטיות. בכמה מלים: אני לוקח דברים גדולים מהחיים - חגיגות, ועוטף אותן בנעלי בית חמימות".

על קווים אדומים אומר פיבקו: "אין לי ריב עם שום סגנון. כל הסגנונות טובים - מרוקוקו ועד קלין קאט מודרניסטי - ובתנאי, תנאי חמור, שהולכים איתם עד הסוף. לא זוכר על מה התפשרתי, אך אני בטוח שמעולם לא עשיתי דברים שלא האמנתי בהם. הקו האדום שלי הוא חקיינות. המדד העיקרי לכישרון הוא כושר המצאה. יש מתכננים שמסבירים את הפשרות שעשו בכך ש'הלקוח רצה', זה לא תירוץ. ואם הלקוח רוצה חדר בגודל שני מטר רבוע?".

"כל הלקוחות רוצים פואבלו אספניול. מגיעים אלי עם תמונות ודימויים שראו במגזינים ומבקשים 'כזה'. באותו רגע מתחיל תפקידי כמחנך, הן עוד דקה וחצי יימאס גם להם מהדבר שכולנו רואים כבר 20 שנה. אני מוביל את הלקוחות - בין אם הם מלך ומלכה שרוצים ארמון מגורים ובין אם זה גוף שצריך בית סוהר - לפתרונות תכנוניים חדשים והם מאד אסירי תודה על כך. את השכונה בראשון לציון, שהיא שינוי מהיסוד של המושג 'דו משפחתי' אני עושה ובשמחה. מי אמר שרק לעשירים מגיע פיבקו?".

על המגדל באיילון: "הוא הקדים את זמנו. זו הייתה הפעם הראשונה שבנו מגדל מגורים יוקרתי בארץ ישראל, והוא יצא לשיווק במזג אוויר כלכלי בעייתי (2001-2002). היום הייתי אפילו הולך על הרעיון שמבוטא בו באופן קיצוני יותר: פותח אותו עוד לכיוון הכביש. כשתכננתי, הסתרתי, פתחתי לכיוון הפארק. אבל גם כך, כל מי שגר היום שמח מאד וזו פריבילגיה עצומה למתכנן".

על צמודי קרקע: "צריך לאפשר לאנשים להגשים חלום. זה משהו שהליכוד הביא למדינת ישראל בשנות ה-70 וה-80, אחרי שנות הצנע שכפתה מפא"י. כן. צריך לתת לאנשים אוטו ומותר להם טלוויזיה, וצבעונית. ואם החלום הוא בית עם גינה, אחרי שנים שהם גרו בבתים משותפים שתוכננו ביעילות בולשביקית, צריך לתת להם בית עם גינה".

"המודעות לסכנת הכליה שמביא המין האנושי שמתרבה כמו סרטן בכדור הארץ, קוממה אסכולה אדריכלית שמתנגדת להתערבות בנוף ונמנעת מבנייה חדשה. במקום לבנות חדש, משתמשים בנמצא ומשמישים אותו על ידי הריסה ומחזור בניינים ושימוש בחומרים ומוצרים קיימים. זה דומה למהלך שנוקטת חברת נייקי שמבקשת להשיב אליה את הנעליים הישנות, מפרקת אותן ומשתמשת בחומרים לייצור נעליים חדשות. כבר היום מיושמת גישה כזו במקומות שונים, אבל לדעתי זה רק קצה הקרחון. נכון שזה חיוני לפלנטה, כדי להציל אותה מהכחדה, אך זה גם מאיים על מקצוע האדריכלות. אותנו, מי שרוצים להמציא וליצור ולהקים ולהגדיל ולחדש - זה עלול להכחיד. לו הייתי רוצה להגזים ממש, הייתי אומר שמגמה זו היא אות אפשרי לקץ האדריכלות".