המדינה שותפה לסיכון

לא אחת נשמעת הטענה של המשקיעים בחיפוש ובפיתוח שדות נפט וגז בישראל, כי המדינה לא השתתפה בסיכון לחיפושי הנפט ועל כן אין זה הוגן לשנות את כללי המשחק לאחר שהנפט התגלה. אין לנו עמדה ברורה בשאלה אם ניסיונה של המדינה לתקן את ההסכמים עם המשקיעים הוא אכן בבחינת שינוי כללי המשחק בדיעבד ואם שינוי כזה הוא לגיטימי. עם זאת, ראוי להעמיד דברים על דיוקם.

המדינה משתתפת באופן מאוד משמעותי בסיכונים שהחברות והשותפויות המתארגנות לחיפושי נפט וגז לוקחות על עצמן. למעשה, המדינה משתתפת בסיכונים הכלכליים, המשפטיים והביטחוניים שמחפשי הנפט והגז ומפתחי השדות נוטלים על עצמם.

נניח שהכנסתו של אדם היא 100 מיליון שקל בשנה. נניח ששיעור מס ההכנסה שלו הוא 43.75%. אותו אדם - חברה, שותפות או יחיד - מחליט להשקיע 50 מיליון שקל בחיפושי נפט וגז. עקב שיטת המס שלנו והתמריצים שהמדינה מעניקה באמצעות תקנות המס, הוא משקיע מכיסו רק 28.125 מיליון שקל. המדינה משתתפת ומשקיעה על חשבון אוצר המדינה סכום של 21.875 מיליון שקל לטובתו ובשמו של אותו משקיע. זאת כיוון שהשיטה מאפשרת לנכות מיידית את הוצאותיהם של כל מי שמשתתף, באמצעות שותפות או באופן ישיר, בחיפושי נפט או בפיתוח שדה נפט. זו הטבת מס ניכרת ביותר. יתרה מזו, בהתקיים הנחות שונות, ניתן להראות שניכוי מיידי של הוצאות הוניות מהווה למעשה פטור ממס של ההכנסות הנובעות מההשקעה.

הטבות המס ממשיכות גם לאחר שהתגלה הנפט או הגז, השדה מפותח וההכנסות מתחילות לזרום. המדינה מעניקה ניכויי אזילה נדיבים למשקיעים: 27% מההכנסה ברוטו בשנת המס; לאמור לפני ניכויי כל ההוצאות, או 50% מההכנסה נטו ללא הגבלת זמן. אם נזכור שכל הוצאות החיפוש והפיתוח הותרו כבר בניכוי, הרי שהמשקיעים משלמים מחצית מהמס שהיו צריכים לשלם.

נוסף על ההטבות הללו, לא נופתע אם המשקיעים והחברות הזרות יטענו כי הכנסותיהם ממצבורי הנפט והגז בים אינם חייבים במס הכנסה ישראלי כיוון שהם אינם מצויים בתחומי ישראל.

לא מן הנמנע כי יהיו מי שיערערו על זכותה של מדינת ישראל להעניק רישיונות בשטחי ים מסוימים ועל זכותם של המשקיעים ליהנות ממרבצי הגז והנפט. ייתכן מאוד שיתגלעו סכסוכים עם מדינות או רשויות שונות באזור. במקרה כזה ניתן להניח שממשלת ישראל תצא להגנתה ולהגנת המשקיעים וזכויותיהם.

הקמת אסדות בלב ים אינה דבר של מה בכך. האזור האלים שבו אנו מצויים, ארגוני טרור ומדינות עוינות עלולים לסכן את המתקנים השונים המצויים במרחק לא קטן מגבולות המדינה. הנטל הביטחוני הכבד לצורך אבטחת אתרי הקידוחים והשאיבה ונתיבי ההובלה יוטל על תקציב המדינה ומשרד הביטחון.

לפיכך, קשה לקבל את טענותיהם של נציגי המשקיעים כי המדינה לא משתתפת בסיכונים אלא רק רוצה לקטוף את פירות. ועדת ששינסקי ומשרד האוצר מתבקשים להביא בחשבון את השתתפותה של המדינה בסיכונים הכבדים

הכותב הוא פרופ' לדיני מסים באוניברסיטת חיפה