הפאזל של בטר פלייס

2011 הוכרזה כשנה שבה יתממש מיזם הרכב החשמלי בישראל ותוכנית האב עדיין אפופת מסתורין

מי שמלווה מתחילת הדרך את מיזם הרכב החשמלי "בטר פלייס" זוכר ש-2011 הוכרזה כשנה שבה יתממש הפרויקט בישראל, ומכוניות עם סוללות מתחלפות יימסרו ללקוחות מקומיים בליווי תשתית נרחבת של תחנות החלפת סוללות.

2011 כבר אינה מועד ערטילאי, אבל למרות שבטר פלייס מפעילה זה כמה חודשים מרכז מבקרים לתפארת, שמארח מקבלי החלטות בכירים מצמרת הכלכלה והפוליטיקה המקומית העולמית, הרבה שאלות נותרו בלתי פתורות.

אחת השאלות המרכזיות נוגעת ללוח הזמנים המעשי. מפרסומים לא רשמיים, המודל העסקי של בטר פלייס קובע שאת שלבי ההשקה המסחריים הראשונים אמורות ללוות 5-8 "עמדות החלפת סוללות" מוכנות, שימוקמו על צירים מרכזיים ברחבי הארץ ויעניקו תמיכה "מהקופסה".

אפשר להניח שהקמת עמדת החלפה אינה עניין של מה בכך; היא דורשת השגת יחידת שטח על כל האישורים המינהליים והעסקיים הנלווים; הקמה מהיסוד של מתקן הנדסי ממוחשב ורגיש; והקמת תשתית תמיכה לעמדה עצמה, ובה מערכות בטיחות רציניות, תשתית לוגיסטית להובלה ופריקה של סוללות אל ומהתקן וחיבורי חשמל "כבדים" לרשת החשמל הארצית לצורך טעינה מהירה של סוללות מרוקנות והחזרתן למאגר.

בשורה התחתונה זהו פרויקט הנדסי מורכב, שבדיקתו, הרצתו וקבלת האישורים עליו יכולות לארוך חודשים. למרות זאת, "עמדות ההחלפה" היחידות שהציבור זכה לראות עד כה הן יחידות ההדגמה, שהוקמו במסגרת "פרויקט המוניות" המוגבל של טוקיו - מעין אב טיפוס שנמצא בהאנגר במרכז הארץ ומשמש לניסויים והדגמות ל-VIP.

בטר פלייס אמנם אמורה להציג בקרוב "הנחת אבן פינה" לתחנת החלפת סוללות "מבצעית" ראשונה בארץ, אבל מכאן ועד הרצתה המלאה של עמדה ושכפולה - הדרך ארוכה.

לפיכך לא נופתע אם לוח הזמנים של ההשקה המסחרית המלאה של הפרויקט "יזוז קדימה" בשנה אחת ויחל מעשית ב-2012.

מסתיים ברגולציה

עוד פיסות עלומות בפאזל נסגרות בימים אלה במסדרונות הרגולציה הישראלית. החודש, למשל, פרסם משרד התחבורה הודעה חגיגית על הענקת זיכיון רשמי של יבואן רכב חשמלי לבטר פלייס. מי שיתעקש לרדת לפרטים של דרישות התקינה מיבוא רכב חשמלי יגלה מעין "שעטנז תקינה" ייחודי, שנראה כאילו נתפר בחופזה ומפריד בין תקינת הרכב עצמו, שתואמת לתקינה האירופית, ובין תקינה נפרדת למערכת ההנעה החשמלית. זאת בהתבסס על מקורות לא לגמרי ברורים.

האיחוד האירופי עצמו, אגב, מנסה לגבש תקינה אחידה לרכב חשמלי ולמערכת הטעינה. יוצא אפוא שמשרד התחבורה, שחדשנות ברגולציה היא לא סימן ההיכר שלו, ניצב כיום כפורץ דרך עולמי בתחום, שמקדים את זמנו.

הפיסה האחרונה בתצרף היא אפשרות לאספקת חשמל "פרטית" בעתיד החברה לישראל. אז מה היה לנו כאן? תוכנית אב, שיוצרת חבילה הדוקה להפליא עם שליטה הדוקה "בתוך הבית" על מרכיבי העלויות של פרויקט הרכב החשמלי - משלב הפקת חומרי הגלם ועד לייצור הרכב, ההובלה, השיווק, הטעינה וייצור החשמל.

אם מוסיפים את "פרמיית החלום" המסחררת, שמצמיד כיום שוק ההון הבינלאומי לחברות בתחום הרכב הירוק (ראו הנפקת "טסלה" החודש) כל מה שצריך זה נסיקה בריאה במחירי הדלק העולמיים לכ-130 דולר לחבית כדי ליצור את אחת מההנפקות המרשימות שנראו אי פעם. פרטים קטנים כמו הכנסות ורווחיות הם זניחים.