5 הערות על תקציב הביטחון

הקשר בין המיליארדים שנשפכים שם לבין ביטחון מדינת ישראל הוא מקרי, מקרי בהחלט

הערה ראשונה: משמעותה של 'תוספת הגנה'

תוספת היעדר קביעות. מאות שקלים עד 1,000-2,000 שקל מתווספים בכל חודש לפנסיה של כל פורשי מערכת הביטחון. התוספת נקבעה בהסכמה של האוצר והצבא לפני שלוש-ארבע שנים בצידוק שהיא מייצגת, באמצעות השכר, את השוני העקרוני בין משרת קבע לכל עובד אחר במערכת הביטחון ובמערכות הממשלתיות.

השוני נוגע ליכולת הנתונה בידי הרמטכ"ל, שלא קיימת למנהל בשירות הממשלתי והציבורי, לסיים בכל רגע את ההתקשרות עם כל איש קבע בן 38 ומטה.

עד כאן הגיוני, וגם לטובת הציבור. אנשים טובים חותמים קבע, מקימים משפחות ולוקחים התחייבויות כספיות - בה בשעה שהמעסיק הצבאי שלהם יכול, טכנית, לפטר אותם מהחודש להחודש. לכן מגיעה להם הגנה מן הכסף. ואולם מערכת הביטחון - בהתנהלותה הכספית המתוחכמת, הלא נאה, הבוטה, היהירה וחסרת החשבון והגבולות - לקחה את ההיגיון הסביר ועיוותה אותו עד היסוד.

את תוספת ההגנה מפני אי-הקביעות הזו מקבלים כולם, גם אלה שעברו את גיל 38, וגם כל אלה שכבר לעולם-לעולם אי אפשר יהיה לפטר אותם, כי מזמן יצאו לפנסיה. מדובר בכל הדרגות. מקצתם פרשו בגיל הממוצע 45 ופנו "לעשות לביתם" בארץ או בחו"ל, אחרים הגיעו מזמן לגיל מנוחה וגם אלה שהגיעו לדרגה שממנה אי-אפשר עוד לעלות בסולם הדרגות, כל הרמטכ"לים לשעבר.

זה אומר שר הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק; כמו השר, רמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון; הח"כ, פעם רמטכ"ל שאול מופז; השר, אלוף (מיל') יוסי פלד; מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אודי שני וכל קודמיו, וגם האלוף לשעבר, ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון. אלפים רבים של בעלי דרגות במיל' שאין כבר שום סיכוי בעולם שאיזה רמטכ"ל יפטר אותם מהצבא. כולם נהנים מפנסיה צבאית נאה שמתחילה לזרום בגיל צעיר יחסית ובתוכה צ'ופר: תוספת היעדר קביעות. לא פלא שכמעט מחצית מתקציב הביטחון מופנה במישרין לגמלאות.

הערה שניה: אטימות ואוטיזם

יוהרה, שאננות וסוג של אוטיזם ציבורי הביאו את שר הביטחון לדרוש - דווקא השבוע, בעיצומו של המאבק השנתי על תקציב הביטחון - תוספת של כ-12 אלף שקל לחודש, רטרואקטיבית מינואר, לשכרו של שני. אפשר שמדובר באהבת שני, סביר יותר שהחלטה על העלאת שכר למנכ"ל תהיה הסולם שעליו יטפס יוני קורן, ראש הלשכה והאיש החזק במשרד, בדרכו למשכורת כפולה או משולשת מכל ראש לשכת שר אחר בשירות הממשלתי. כי ככה זה במשרד הביטחון. תחת מטריית איומי האטום של אחמדינג'אד, הטילים של נסראללה, המשט החדש מבית קדאפי והאיומים של משעל, יש שם התנהלות כספית בזבזנית, צדקנית ומתחסדות.

שכר מנכ"ל משרד הביטחון הוא כמו צ'ק פתוח שעליו אפשר לרשום הכל. (יצוין: אם המנכ"ל בן 57 ומעלה הוא מקבל בד בבד, בנוסף, את הפנסיה הצבאית במלואה, כמה עשרות אלפים. אם גילו צעיר מ-57 הוא מחויב לוותר על שליש מהפנסיה עד הגיעו לגיל 57). הבסיס קבוע: למנכ"ל משרד ממשלתי יש חוזה אישי והוא משתכר 34 אלף שקל בחודש. ומכאן מתחיל התחכום הביטחוני. נראה שיש רק מנכ"ל אחד בעשורים האחרונים שקיבל את השכר הזה: גבי אשכנזי, כשהיה מנכ"ל המשרד במשך כמה חודשים, בתקופת עמיר פרץ.

המנכ"ל לפני שני היה פנחס בוכריס, אלוף במיל', שבגינו התבקשה והתקבלה החלטת ממשלה פרסונלית להעניק לו שכר של מנכ"ל חברה ממשלתית בדירוג 10. זה אומר משהו בסביבות 46-47 אלף שקל בחודש. אז גם שני רוצה החלטת ממשלה פרסונלית, מה גם שכל ראשי האגפים שלו משתכרים הרב ה יותר ממנו, משהו סביב 50 אלף שקל בחודש.

הערה שלישית: שומרי הגבול מהדסק בקריה

תקציב משרד הביטחון, כמשרד ממשלתי, הוא אחד המופקרים בממשלה. לוחמי השולחן וצבא המקלדת משוכנעים שהם הם חלק בלתי-נפרד מהלוחמים הקרביים. הם שומרי גבול הצפון, לוחמי עופרת יצוקה והמסתערים אל מול פני האויב. כך קורה שכל תוספת שמגיעה באהבה ובפרגון גדול ללוחמים בקבע קצר מועד, נגררת תוך כמה שנים ללבלרים של משרד הביטחון.

היקף כלי הרכב הצמודים במשרד הביטחון הוא מעל ומעבר לנהוג בממשלה. הם מקבלים "נקודות ספורט" כאילו היו חיילים מן המניין החייבים בשמירת כושרם הגופני; נהנים מביטוחי שיניים בריאות; מתרופות חינם מחוץ לסל; גם מנופש בבתי המלון היקרים בארץ, כאילו היו צבא לוחם שחייב במנוחה פעם בשנה. על כל זה הם צוברים ותק, שמתבטא בשכר ובתנאים, שאין כמוהם לאף איש קבע בצבא ואותם אף אחד לא יכול לפטר, לא על כישלונות, לא על בטלה, וגם לא אם נתפסו בדבר עבירה.

הערה רביעית: לא ינום ולא יישן

בכירי משרד הביטחון (ויש לא מעטים כאלה) מדווחים על 100 שעות נוספות בקירוב מדי חודש בחודשו. כן עובד, לא עובד. בבית, בחו"ל, בנופש, או במשרד. הנהלים הפנימיים מאשרים כעניין שבשגרה 80-100 שעות נוספות בחודש. כמובן שיש מיוחסים יותר. למשל אנשי ועד העובדים.

יש מי שהגיע גם ל-140-150 שעות נוספות בחודש, מה שאומר עבודה סביב היממה. ולזה ניתן לו אישור של המנכ"ל הקודם בוכריס, בתמורה להסכמת הוועד למנות את חברת מקינזי להתוויית דרכי התייעלות לתקציב הביטחון.

ניסיון של שני בתחילת הקדנציה שלו לעצור את השתוללות השעות הנוספות מותן על ידי לשכת שר הביטחון, שלא רצתה להתקוטט עם ועד העובדים. בסופו של דבר נאלץ שני לקבוע תקרה של 90 שעות נוספות בחודש, עם אפשרות לחריגים שיבואו לאישורו. הם באים, והוא מאשר.

הערה חמישית: הלובוטומיה של היועץ הכלכלי

מי מפקח על תקציב המשרד עצמו? מי יודע כמה הוא מושך מתקציב הצבא, מהוצאות שנועדו להתעצמות? אין דין ואין דיין. אין פיקוח ואין מפקח. ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון הוא גם היועץ הכספי לרמטכ"ל. איש אחד בשני תפקידים, יועק"ל ואת"ק, לא פעם סותרים, הרבה פעמים מתחרים על אותם מיליארדים.

זו מסורת שנתקבעה מאז ימי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, ואף אחד לא משנה אותה. זה כנראה כדאי לכל הצדדים. האבסורד מגיע לרמה כזו, שלממונה, כיום מדובר בתת אלוף מהרן פרוזנפר, שתי חתימות, שתי חותמות, שתי סדרות של ניירת רשמית.

אומרים שהוא מצליח לפצל בין שתי אונות המוח שלו. פעם הוא חותם כמנהל התקציבים של שר הביטחון, ופעם כיועץ הכספי של הרמטכ"ל. ומה קורה כשיש מחלוקת? כשהכסף מצוי בחסר? האם יש לו את הפריבילגיה להחליט בתבונה, בהגיון?