ככה זה כשיש שניים: אורלי וילנאי וגיא מרוז על המותג הזוגי

הצד שלו

"היה לך יופי של פרק אתמול ב'שתולים'", אמר לי הדוור ביום ראשון בבוקר, מיד אחרי שידור פרק הבכורה של הסדרה אותה מובילה זוגתי אורלי וילנאי. אבל זה מזמן כבר לא חשוב מה מי משנינו עושה לחוד - כבר יותר משנתיים שהציבור מתייחס לכל מה שאנחנו עושים לחוד, כאילו הובלנו אותו יחד, ואנחנו לא מתנגדים.

קשה להסביר את ההבדל העצום, את הכוח, שלא לדבר על העונג בעבודה משותפת על פרויקט משותף. אצלנו, זה כבר מזמן לא פרויקט, זו דרך חיים.

באופן ברור, אחד ועוד אחד הם הרבה יותר משניים. המלחמות שאנחנו עוסקים בהן מדי יום הן לא פשוטות, מתישות ובלתי נגמרות. כשאפשר להתחלק, כשאפשר לפזר כוחות סביב אותה מטרה, החיים נהיים קצת יותר פשוטים.

ברגע שהעבודה מסתנכרנת, ברגע שהכלים הופכים באמת שלובים - הכל הופך לפשוט יותר.

אבל הדרך של סיפור מתחילתו של טיפול ועד שהוא מגיע למסך היא ארוכה וסיזיפית. וכאן באים לידי ביטוי כל היתרונות של עבודה זוגית, עבודת צוות. השוטר הטוב והשוטר הרע, האנשים שבהם אורלי יכולה לטפל טוב יותר, אלה שאני יכול לשכנע יותר בקלות, העניינים שבהם אורלי מתמצאת יותר (הרוב) או הבעיות שלי יותר קל להתמודד איתן ולהביא אותן לשידור. ואז, ראו זה פלא, המותג הזוגי עובד, הכימיה זורמת, והאגו שבטבע האנושי, שעומד כחומה בין בני אדם, נשאר עמוק מתחת לשולחן. כי כשזה עובד, אז האגו פתאום לא רלוונטי.

אני מוזיקאי בהשכלתי וכל חיי רציתי להיות בלהקה, בהרכב, במשהו כזה שפעם בעשר שנים יכול להתאחד בפארק הירקון או אפילו במתנ"ס של מזכרת בתיה.

העבודה הזוגית שיצרה את ה"מותג" הזה, היא הדבר הכי קרוב ללהקה, למרות שהאיחוד לא יהיה בפארק הירקון, במקרה הזה הוא מתרחש בבית, מדי יום, וטוב שכך.

הצד שלה

אני לא יודעת איך מתארים את הרגע הזה שבו מגיעים בדיוק למקום הנכון, את הידיעה שהכל עובד כל כך הרבה יותר טוב יחד, בתחושה ברורה של שלם הגדול מסכום חלקיו.

כי מאז ששילבנו כוחות בעבודה משותפת, חמושים באג'נדה זהה, אין סיבה יותר לעשות את זה לבד.

זה לא היה פשוט, נדרשו זמן ודרך כדי ללמוד את השפה. אבל מה שהתחיל במלחמות אגו לא קטנות הוא היום שותפות מלאה וכנה בדרך. די במבט, בתנועת שפת גוף, כדי שהשני יבין מה הוא אמור לעשות עכשיו ולמה.

בשנות העבודה העיתונאית שלנו הפכנו, גיא ואני, ביחד ולחוד, למעין עובדים סוציאליים בעל כורחנו. המשמעות היא שמעבר לעבודה בטלוויזיה, ברדיו ובעיתון, אנחנו מטפלים במאות אנשים שהמערכת טרקה להם דלת ומבקשים שנפתח להם חלון. זה אומר התמודדות עם מסות של סבל. מצד אחד, זה מחדד פרופורציות בחיים. מצד שני, זה חודר עמוק לנשמה וממוטט. אז כשהאחד מתמוטט, השנייה לוקחת את המושכות, ולהיפך, ובשורה התחתונה למושא הטיפול שלנו זה ממש לא משנה כי זה פשוט אותו הדבר.

אני לא יודעת איך מגדירים מותג זוגי, אני כן יודעת שהעבודה הזוגית הזאת נותנת לי כוח להפוך עולמות שכבר נדמה היה שאי אפשר להפוך. אני יודעת שזה מצליח רק כי כל אחד מאיתנו יודע מה זה לבעור מבפנים, ואם כבר לבעור אז ביחד.

הצד של שניהם

כן מותג או לא מותג, אנחנו מאמינים שהקהל שלנו לא צריך כותרות או הסברים יותר, הוא מכיר את האג'נדה, את דרך הפעולה, הוא יודע לאן להגיע כדי שיטפלו בבעיה שלו.

לדירוג מדד המותגים 2010

הכותבים הם מגישי "אורלי וגיא בע"מ"