סיפור בזיגזג

אני מודה שכאשר צפיתי לראשונה בסרט הזה, יצאתי ברגשות מעורבים. מצד אחד מדובר במותחן סוחף, כזה שקשה להחסיר בו אפילו פריים אחד מרוב מתח. מצד שני, יש בו לא מעט פריימים קשים לצפייה. סיפור המסגרת הוא על אקדח ששימש את אנשי המאפיה ועל אחד מהם הוטל להיפטר ממנו. אלא שהנשק המוסתר מתגלה בידי גורם מפתיע שגורם לעלילה להסתבך מאוד.

אם תרצו, יש כאן היפוך מפתיע של האמירה על האקדח שמופיע במערכה הראשונה ויורה בשלישית: בסרט הזה הוא יורה בראשונה ומופיע שוב ושוב ושוב. אז למה המותחן הטוב הזה קשה לצפייה? בגלל קוונטין טרנטינו. לא, טרנטינו לא ביים את הסרט הזה, אבל נדמה שמאז שהפך לאייקון תרבותי, הפכה גם האלימות המחרידה ביותר לאסתטיקה קולנועית, ובסרט הזה יש אלימות קשה, בין אם קשה לעיכול, כמו זוג שחוטף ילדים למטרת הפקה ביתית של סרטי סנאף, שבמהלכם הם נרצחים, או קשה לצפייה כמו הוצאה להורג בעזרת דסקית הוקי קרח שנחבטת שוב ושוב אל גופו של הקורבן.

מי שישרוד עד לסוף, יזכה לגאולה.

טוב, אבל לא מצוין

"מועדון לילה", ו', 21:20, ערוץ 2

קשה להתייחס למועדון לילה כתופעה העומדת בזכות עצמה, ולמה? מפני שנדמה שמישהו ב"קשת" קצת הגזים בשרשור כל התוכניות של הזכיין למחרוזת אחת של קדימונים שבה כל תוכנית, יותר משהיא תוכנית בפני עצמה, משמשת כקדימון לתוכנית הבאה.

כך תראו למשל את עדי אשכנזי מתארחת ב"כוכב נולד" שמשמשת בעצם מעין פרומו ל"מועדון לילה" שהיא בעצמה חיבור של "נראה אותך" עם עוד איזו תוכנית של "ביפ" (ששייך ל"קשת"), עד כדי כך שבא לפעמים לצרוח: או.קיי חברה, הבנו כבר שאתם תותחי טלוויזיה, ינצור אלוהים את "קשת" - עכשיו תנו לנו גם תוכן שלא נועד לקדם תוכן אחר.

תוכנית הבכורה של "מועדון לילה" לעונה החדשה, יצאה לדרכה ברוב פאר והדר בשבוע שעבר: ראיתי, נהניתי, צחקתי פה ושם, ובסוף חיכיתי לבחור מחברת ההשקעות שמדבר על "טוב אבל לא מצוין": ארז טל עדיין מוכשר, שי גולדשטיין וישראל קטורזה עדיין מצחיקים, נעה וולמן החליקה יפה למשבצת הבלונדינית המטומטמת, אבל משהו בחיבור לא הניב שלם שגדול מסך חלקיו. ההופעה של שני כהן למשל, נראתה כפויה וקפואה, ורק נוסבאום נראה כמי שלא מאמין עדיין למזלו הטוב שהושיב אותו בחבורה הזאת.

נקווה לשדרוג בהמשך.

בא לשכונה בחור חדש

"עבודה ערבית" עונה שנייה, ש' 21:50, ערוץ 2

"עבודה ערבית", הסדרה, מוכיחה שכמעט בלתי אפשרי לכתוב סאטירה מוצלחת בישראל. העונה הראשונה של הסדרה הייתה מצוינת בעיני: חיבור נכון בין טקסטים מתוקים-מרירים למשחק מצוין, נושא לא שגרתי ופאנצ'ים מדויקים. אבל אז קרה ל"עבודה ערבית" מה שקורה ללא מעט ערבים ישראלים: בעוד היא בסך הכול מנסה להשתלב בפריים-טיים, החל הזכיין לטרטר אותה על פני לוח השידורים, עד שגם מי שביקש לעקוב אחריה באמונה, התקשה מאוד לאתר את משבצת השידור הבאה שלה.

ייתכן שהיה מי שחשב שאולי לב הפריים-טיים אינו מקום מוצלח לסדרה שדוברת בעיקר ערבית, וכך מהלך אמיץ שהחל בצעד אחד קדימה, הלך שניים לאחור. באיחור מאוד לא אופנתי, מוגשת לנו עתה העונה השנייה. אמג'ד, הערבי-ישראלי שמצליח להיות משל גם על הערבים וגם על היהודים, מחליף את הנוף המזרח-ירושלמי ואת כפר ילדותו בסביבה ישראלית כשרה, שמתייחסת לערבי, במקרה הטוב, כאל חייזר.

קשה לשפוט את הסדרה מחוץ לקונטקסט החברתי שלה. אך יחד עם זאת, סוג כזה של התייחסות עושה לה עוול: מדובר בראש ובראשונה בסדרה כתובה היטב, משוחקת מצוין ומוגשת נפלא.