דיבורים כמו חול

הקיץ רק החל, והביקושים לחשמל כבר מאיימים למוטט את המערכת. החודש שוב קראה חברת החשמל לציבור לא להדליק מכשירי חשמל בין 12 בצהריים לחמש בערב. כמעט כל אמצעי ייצור גויס כדי לספק את הביקושים. אפילו בעליהם של גנרטורים קטנים שצורכים דיזל מזהם ויקר קיבלו פנייה מחברת החשמל להירתם למאמץ.

על פניו תשאלו, מה חדש? אין זה הקיץ הראשון שבו הביקושים בחום הקודח שוברים שיאים. אבל יש בכל זאת חדש; לפחות אמור היה להיות. "החל בשנת 2010 ועד שנת 2020 יוקמו, בעיקר בנגב ובערבה, תחנות כוח המבוססות על מקורות אנרגיה מתחדשת בהיקף שלא יפחת מ-250 מגוואט לשנה", קבעה הממשלה ב-12 בינואר 2009. החלטה זו ביקשה - מעבר לחילוצו של משק החשמל מקריסה - להזרים לסביבה חשמל נקי וידידותי, לקדם את יישובי הדרום, ולהפחית את התלות הישראלית בדלק מזהם ממדינות עוינות; החלטה היסטורית, חשובה, ולמרבה הצער לא מיושמת. הרשות המבצעת לא מבצעת.

אם תדרימו לנגב או לערבה לא תמצאו שם שום תחנת כוח סולארית. רוב הסיכויים שתחנה כזו לא תוקם לפני 2012 או אפילו 2013. "חוץ מפרויקט אשלים (ראו מסגרות בעמודים הבאים) אני לא רואה אף תחנת כוח סולארית בנגב בשנים הקרובות", אומר ראש המועצה האזורית רמת הנגב שמוליק ריפמן. "הממשלה פשוט מורחת את כולם. אנחנו עוברים את אותו תהליך שעברנו עם ההתפלה. כמו שאז דחו הקמת מתקנים בגלל שבחורף אחד ירד יותר גשם, כך היום, אחרי שגילו גז טבעי, הפקידים מתחילים לשאול*את עצמם, 'בשביל מה אנחנו צריכים לממן את הסולארי הזה?'".

אז מה אם ממשלת ישראל בכבודה ובעצמה החליטה בינואר 2009 שבתמנע יוקמו שלוש תחנות כוח בהספק 220 מגוואט והורתה לערוך מכרז להקמתן "בתוך שישה חודשים לכל המאוחר"?. אז החליטה. השלווה הנצחית בתמנע לא הופרה, ומן התוכניות נותרה רק תחנה אחת בהספק 60 מגוואט, שהמכרז להקמתה יפורסם אולי בשנה הבאה.

"אם לא נצליח לצאת למכרז ב-2011 נצטרך לחשוב מחדש על כל העניין", אומר נועם אילן, מנהל-שותף במינהלת האנרגיה המתחדשת של אילת חבל אילות. הוא כבר הספיק לארח בתמנע אין-ספור אורחים, כולל פוליטיקאים שדיברו על הגשמת חזונו של בן-גוריון, ארגונים ירוקים שהתפעלו מכך שהשטח שנבחר אינו שטח פתוח אלא שטח "מופר" (כלומר אינו בעל ערך סביבתי), מומחים מרחבי העולם ויזמים שנעמדו בתור.

אז מה מעכב אתכם?

"אין לנו עדיין התחייבות לשמירת מקום ברשת מחברת החשמל, ובלי זה אין טעם לצאת למכרז. כרגע זה בטיפול מינהל החשמל במשרד התשתיות. חוץ מזה, אנחנו מחכים לרשות החשמל, שהייתה אמורה לפרסם החודש את התעריפים ואת ההסדרה של מתקני ייצור חשמל גדולים - אבל זה נדחה למועד חדש. והקושי הכי גדול הוא שהמועצה הארצית לתכנון עדיין לא דנה בתוכנית המתאר הארצית המיוחדת שאנחנו צריכים לאשר כדי להקים את התחנה".

נשמע מייאש.

"זה אכן מייאש, כי בכל פעם שאנחנו משיגים התקדמות צצה לנו הפתעה חדשה. מה שמתסכל זה שכל בעיה כזו יכולה להיפתר בקלות. מספיק ששלושה פקידים ישבו בחדר אחד חמש דקות, והעסק יסתדר. גם לא יזיק אילו שר התשתיות ירים מדי פעם טלפון למעקב. אני כל הזמן אומר לעצמי שאסור להתייאש, לא אחרי שהשקענו שלוש שנים ואחרי שכבר הצלחנו לשכנע את המדינה לשים כאן מיליונים בתכנון".

"הבעיה היא שיש לנו שה אחד והרבה רועים", מודה שר התשתיות עוזי לנדאו. "משרד הביטחון רוצה סולארי, אבל שלא יפגע בשטחי האש; משרד החקלאות רוצה סולארי, אבל שלא יפגע בשטחים החקלאיים; מינהל התכנון במשרד הפנים רוצה סולארי, אבל שלא יפגע בשטחים הפתוחים. בין רועה לרועה, נטרף השה". משרד התשתיות, אגב, יכול היה להוביל את המאמץ הלאומי בתחום הסולארי, אך בינתיים נראה שהתפקיד גדול עליו וקולו הדקיק הולך לאיבוד בהמולה.

"היעד היה מאוד שאפתני"

החלטת הממשלה בינואר 2009 קובעת "יעד מנחה לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בהיקף של 10% מצורכי האנרגיה של המדינה לשנת 2020 ויעד ביניים של 5% במהלך שנת 2014". בדיעבד אומר לנדאו כי "היעד הזה היה מאוד שאפתני".

אבל החלטה 4450 לא נשלפה מהמותן. מדובר במסמך מפורט ומאורגן היטב, שמאחוריו עומדים מנסחים מלומדי אכזבות מהחלטות ממשלה שלא קוימו. הפעם נעשה מאמץ מיוחד להבטיח שהביורוקרטיה לא תקבור את ההחלטה. נקבעו לוחות זמנים מפורטים לביצוע, והוטלה אחריות לכל שלב בתוכנית על משרדי הממשלה.

ההחלטה לא דיברה על חשמל סולארי דווקא, אלא על מקורות אנרגיה מתחדשים, מונח שכולל בתוכו גם רוח, מים וביומסה. אבל מפלי מים, מה לעשות, עדיין אין כאן, משטר רוחות מתאים נמצא באתרים בודדים, וביומסה היא עדיין בגדר טכנולוגיה ניסיונית. כל מה שאנרגיה סולארית צריכה הוא קרינת שמש טובה ומרחבי קרקע - שני משאבים הנמצאים בשפע.

אלא שלא כך מתברר המצב בדרום. ועדה בין-משרדית שמינתה הממשלה איתרה בכל הנגב והערבה רק ארבעה אתרים פנויים שיכולים להתאים להקמת תחנות כוח: האתר בתמנע, ושטחים באזורי אשלים, דימונה וצומת הנגב. בדיעבד התברר שהוועדה הגזימה בהערכותיה: האתר בצומת הנגב תפוס כבר על-ידי אוניברסיטת בן-גוריון, ובסך-הכול נותרו שלושה אתרים. גודלו של כל אחד מהשטחים שאותרו כ-5,000 דונמים או יותר, והוא מתאים להקמת תחנת כוח בהספק מאתיים עד 250 מגוואט.

במקביל מנסים יזמים פרטיים לקדם הקמת תחנות כוח סולאריות גדולות על שטחים של קיבוצים ושל מושבים. שיכון ובינוי מקדמת תחנה תרמו-סולארית (תחנה המתבססת על טכנולוגיה המאפשרת המרת אנרגיית חום לאנרגיה חשמלית) בצאלים; חברת סאן פאואר האמריקאית מקדמת תחנת PV (תאים פוטו-וולטאיים, המתבססת על תאי סיליקון שממירים אור שמש לאנרגיה חשמלית) גדולה בשטחי קיבוץ אורים; וחברת ערבה פאואר, שבשליטת סימנס הגרמנית, מקדמת תחנת PV בשדות קיבוץ קטורה, לא הרחק מתמנע.

כל היוזמות הפרטיות מנסות לפלס את דרכן בסבך ביורוקרטי כמעט בלתי חדיר. מדוע בלתי חדיר? משום שהקרקעות שחכרו היזמים הפרטיים הן ברובן בייעוד של קרקע חקלאית או שטח פתוח בעל ערך סביבתי. העובדה הזו מסבכת את היזמים הפרטיים עם האג'נדה של שני גופים רבי עוצמה במדינה: משרד החקלאות ומינהל התכנון במשרד הפנים.

במשרד החקלאות לא מתרגשים מכך שהתעשייה הסולארית נועדה לחזק את יישובי הדרום ולהפחית את התלות של ישראל במקורות אנרגיה זרים. מבחינת המשרד מדובר באיום, ולו רק משום שהמתקנים הסולאריים מוקמים על שטחי קרקע חקלאיים (80% מקרקעות הנגב הם שמורות טבע ושטחי אש. שאר השטחים הם ברובם אזורי התיישבות ושטחי חקלאות).

מסמך מדיניות שהכין משרד החקלאות במאי 2009 קובע כי "הקמת מתקני ייצור חשמל על אדמות חקלאיות נעשית על חשבון הייצור החקלאי. החקלאות היא מנוף להיאחזות בקרקע. יש חשש שמעבר מחקלאות לייצור חשמל סולארי יחליש את הקשר לקרקע, וכך יערער את הזהות המקומית של יישובים חקלאיים".

בין היתר ממליץ משרד החקלאות לאסור הקמת מתקנים סולאריים ביישובים המוגדרים כסובלים מתת-אכלוס. למה? "הסיבה היא שלא להעניק עודף אמצעי ייצור ליישובים שבהם האוכלוסייה מועטה". אתם הבנתם את ההיגיון שמאחורי הטיעון הזה? אנחנו לא.

החששות של משרד החקלאות מעלים אצל יזמי הסולאר חיוך מריר. היקף הקרקע החקלאית בישראל הוא שלושה מיליון דונמים, הם אומרים, ורק 80% מהם מעובדים. אם יתממשו כל התוכניות - ומדובר ב"אם" גדול מאוד - יתפסו כל המתקנים הסולאריים בישראל, בשנת 2020, שטח של 33,400 דונמים, בסך-הכול 1% מכלל השטחים החקלאיים.

עולים על הגגות

המאבק הגדול של יזמי הסולאר מתחולל כיום בוועדת התכנון. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, הגוף התכנוני העליון במדינה, אמורה להחליט, ממש בימים הקרובים, על תוכנית המתאר הארצית למתקנים סולאריים (תמ"א 10/ד10) שתקבע את התנאים, את הכללים ואת המגבלות על הקמת מתקנים סולאריים קרקעיים. כבר בדיונים מקדימים לתוכנית קבעה המועצה סדר עדיפויות ברור להקמת המתקנים הסולאריים: קודם על גגות ומתקנים הנדסיים קיימים. מי שיתעקש לבנות מתקנים על הקרקע יוכל לעשות זאת, אך רק בתנאי שתיגרם "פגיעה מזערית בשטחים הפתוחים, בנוף ובאיכות הסביבה".

במאבק על תמ"א 10 במועצה הארצית נתקלו יזמי הסולאר בקואליציה נחושה של יריבים. בין היתר נמצאים שם יריבים עסקיים כמו חברת Solar By Yourself המתמחה בהתקנת מערכות סולאריות על גגות. ליאור דץ, ממנהלי החברה ובכיר לשעבר במינהל התכנון, מנהל קמפיין אגרסיבי נגד השדות הסולאריים בתוך ועדות התכנון ומחוצה להן. לאחרונה הגישה SBY עתירה מנהלית נגד ועדות תכנון בדרום רק מפני שהראו נכונות לדון בתוכניות להקמת מתקנים לפני אישור תמ"א 10. העתירה נדחתה, ו-SBY חויבה בתשלום הוצאות משפט כבדות.

דץ כבר הודיע כי יערער לעליון ויילחם עד הסוף. הוא אינו מכחיש כי הוא פועל ממניעים עסקיים טהורים. "המתקנים הקרקעיים יאכלו אותנו בלי מלח", הוא מסביר. "ברור שהבנקים יעדיפו לעבוד מול יזם גדול אחד מאשר מול 85 בעלי גגות שונים. אני לא אומר שלא צריך מתקנים קרקעיים, אני רק אומר - תנו לנו עוד שנה וחצי-שנתיים לעבוד, ואז תיכנסו עם הקרקעי".

במחנה של דץ נמצאים גם הארגונים הירוקים, ובהם גרינפיס, החברה להגנת הטבע ומגמה ירוקה. הארגונים הגישו לוועדות התכנון נייר עמדה הקורא להעניק "עדיפות מוחלטת" להתקנת מערכות PV על גגות, ולהתיר הקמת מתקנים קרקעיים בשטחים חקלאיים "רק במקרים חריגים".

מה כבר יכול לגרום לשוחרי איכות הסביבה להתנגד לטכנולוגיה שאינה מזהמת כלל ושתחליף בבוא היום את תחנות הכוח הפחמיות? יעל פארן מהפורום הישראלי לאנרגיה, מיוזמות נייר העמדה, טוענת כי ה-PV היא טכנולוגיה ישנה ולא יעילה הגורמת לבזבוז שטחי קרקע גדולים. "זה לא חוכמה לקחת 150 דונמים מאיזה קיבוץ ולהקים עליהם חמישה מגוואטים", אומרת פארן. "אנחנו מאמינים שצריך להשקיע את הכסף בפיתוח טכנולוגיות חדשות וישראליות שכבר קיימות. למה לבזבז היום שטחים על טכנולוגיות שיוחלפו בעתיד?".

יזמי הסולאר אומרים בתגובה כי הטענות של הירוקים לא ממש מסתדרות עם תמונת המצב העולמית, שמראה בבירור כי ה-PV הוא הטכנולוגיה הדומיננטית והמתפתחת במהירות הרבה ביותר בייצור חשמל מהשמש. איתן פרנס, יו"ר האיגוד לאנרגיות מתחדשות בישראל, סבור שהירוקים בישראל פשוט לא מעודכנים, "בזמן שהארגונים הסביבתיים בעולם לוחמים למען הפחתת פליטות גזי החממה, הארגונים כאן עדיין שבויים בקונספציה עתיקה שרואה בשמירה על השטחים הפתוחים את חזות הכול. הצביעות הירוקה הזאת תעלה בסופו של יום בבריאותם של הילדים שיגורו ליד תחנת הכוח הפחמית שתיבנה באשקלון".

בינתיים מגלים יזמי הסולאר עד כמה גדולה השפעתם של הארגונים הסביבתיים בוועדות התכנון. לקראת הדיון המכריע בתמ"א 10 מינה מינהל התכנון חוקר מיוחד לדון בכל ההשגות על התוכנית. החוקר בנג'י היימן המליץ להחמיר משמעותית את המגבלות על הקמת המתקנים הסולאריים - ממש כפי שדרשו הארגונים הסביבתיים. יום לפני הדיון המכריע במועצה הארצית התגלה בדרך מקרה כי היימן היה נגוע בניגוד עניינים. מתברר כי היימן, שהוא גם עורך דין פרטי נשכר בעבר על-ידי החברה להגנת הטבע אך "שכח" לדווח על כך למשרד הפנים. החברה להגנת הטבע הייתה אחד הגופים שהשמיעו בפני היימן את השגותיהם, אך היימן לא חשב שיש בכך פסול כלשהו.

בערבה פאואר, היוזמת הקמת תחנה סולארית בשדות ליד קיבוץ קטורה בערבה, מנהלים כבר שנתיים דיונים מול המועצה הארצית. עד כה לא נרשמו הישגים משמעותיים, אך בחברה מקווים שהמועצה תאשר את התוכנית להפקדה עד סוף השנה. בינתיים החברה ממשיכה לשרוף מזומנים בקצב שמדאיג את בעלי מניותיה. "בכל פעם נשלחנו להכין מסמכים מפורטים וספציפיים - פעם לפי דרישת משרד החקלאות, פעם לפי דרישת רשות שדות התעופה או גורם אחר", אומר מנכ"ל החברה ג'ון כהן, שעדיין מאמין כי השדה הסולארי שיוזמת החברה שלו, ליד קיבוץ קונטרה, יקום ב-2013 או ב-2014 "לכל המאוחר".

איך זה שעדיין לא התייאשתם?

"אנחנו אומרים לעצמנו כל הזמן שאלה קשיים של ענף חלוצי, ואנחנו לא משלים את עצמנו שהמערכת תסתדר לפי רצונותינו בשלשות. אבל יש אי-ודאות שהיזמות מתקשה לתפקד בה - אין אפשרות לקבוע עלויות, לוחות זמנים, מודל עסקי ברור".

לסיכום, כדי להבין את הפרופורציות, תעשיית ייצור החשמל הפוטו-וולטאית היא אחת התעשיות הצומחות במהירות הרבה ביותר בעולם, וההערכות הן שהיא מגלגלת כ-40 מיליארד דולרים בשנה. ב-2009 נרשמו צמיחה של 15% בתעשייה וזינוק של כמעט 50% בהיקף המתקנים הפועלים בעולם. גרמניה לבדה הייתה אחראית לכמחצית מהגידול העולמי, לאחר שב-2009 הותקנו בה 3,800 מגוואט; אחריה ברשימה איטליה, יפן, וארצות הברית. ואצלנו? מכת שמש.

דימונה

אין מי שיממן

היזם: ממשלת ישראל

 דימונה / צלם: מורדגן הפקות

השטח: כ-4,800 דונמים. מתאים לתחנה תרמו-סולארית בהספק של כמאתיים מגוואט

תקוע בגלל: היעדר מימון לצורך תכנון ראשוני; דרישת עיריית דימונה לשותפות בפרויקט

מתנגדים: משרד הביטחון ורשות התעופה האזרחית (בגלל הקרבה למנחת)

מה הלאה: ממתין לדיון במועצה הארצית למתן הוראה להכנת תוכנית

במתחם בדימונה לא נעשה עד היום כמעט דבר. באופן רשמי, מסבירים בעיר, הכול מתקדם כמתוכנן, רק מחכים שהממשלה תממן תסקיר השפעת סביבה ותכנון ראשוני כדי שאפשר יהיה להגיש תוכנית מתאר לאישור ועדות התכנון ולצאת לדרך עם המכרז.

אגב, בירור מעמיק מגלה שמה שבאמת תוקע את תחנות הכוח בדימונה איננו מציאת מימון לתכנון ראשוני, אלא סיבה הרבה יותר רגשית ועמוקה. בעיריית דימונה דורשים להיות שותפים בהכנסות העתידיות מתחנת הכוח שתוקם. "אם הקיבוצים יכולים להחכיר קרקעות חקלאיות שקיבלו מהמדינה ליזמי סולאר ולחלק את התמורה בין החברים, אין סיבה שעניי דימונה לא ייהנו גם", אומר גורם בעיר המעורה בפרויקט. נכון להיום, אין אפשרות חוקית להקנות לעירייה, או לחברה בבעלותה, אחוזי בעלות במתחם הקרקע המיועד לתחנה, אבל בעיריית דימונה מצפים שהממשלה תשנה את החוק. עד אז כנראה לא תוקם בדימונה שום תחנה סולארית. עשרת אלפים הדונמים שיכולים להספיק להקמת שלוש תחנות כוח ימשיכו לעמוד בשיממונם.

בעיית המימון לתכנון האתרים היא אחד המוקשים שמנסחי החלטת הממשלה לא הביאו בחשבון. בהחלטת הממשלה לא נקבע מי יממן תכנון ראשוני של האתרים ולא הוגדר מראש תקציב. אי-מציאת מימון לתכנון ראשוני של האתר מעכבת לא רק את האתר בדימונה. במועצה האזורית רמת נגב איתרו לאחרונה שטח של 5,000 דונמים באזור פתחת ניצנה. נציגים של משרד הביטחון, צה"ל, משרד התשתיות ומינהל מקרקעי ישראל כבר ביקרו באתר, וכולם התרשמו ממנו לטובה.

נותרה רק בעיה קטנה: אף גורם אינו מוכן לממן את התכנון הראשוני של השטח. מדובר בסכום של מיליון שקלים, הנחוץ כדי להכין תוכנית ראשונית של האתר להגשה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה. בהחלטת הממשלה שכחו להטיל אחריות על גורם כלשהו במימון התוכניות - כדי שניתן יהיה להתחיל בהליכי האישור בוועדות התכנון. מדובר בסכום של מיליון שקלים שלמועצה האזורית אין רצון או אין יכולת לשלם.

המועצה פנתה בעניין למשרד התשתיות, לפני חודשים מספר, אך טרם קיבלה תשובה. "ב-10 מיליון שקל אפשר לממן את התכנון של כל האתרים המתאימים לתחנות כוח בנגב", אומר ראש המועצה שמואל ריפמן. "בשביל המדינה זה לא סכום משמעותי; אז אם המדינה קבעה שמדובר ביעד לאומי, אני לא רואה שום סיבה שהמדינה לא תממן את התכנון".

תמנע

קו מתח נמוך

יזם: ממשלת ישראל ואילת חבל אילות

 תמננע / צלם: מורדגן הפקות

שטח: 5,300 דונמים. מתאים לשלוש תחנות כוח בהספק כולל של 250 מגוואט.

תקוע בגלל: אין אישור לתמ"א; אין התחייבות של חברת החשמל להקצות מקום ברשת עבור החשמל שיופק

את תחנות הכוח של תמנע מקדמת מינהלת האנרגיה המתחדשת של אילת חבל אילות - גוף נמרץ ודינמי המייצג את יישובי הערבה הדרומית, שהפך את נושא האנרגיות המתחדשות לדגלו. את מכשול מציאת מקור המימון לתכנון השטח פתרו באילות בדרך יצירתית: הם שכנעו את משרד התמ"ת שמדובר באזור תעשייה, והצליחו לקבל 3 מיליון שקלים מהתקציב המיועד לפיתוח אזורי תעשייה. אבל לאחר שהעפילו על פסגת ההר הראשון גילו אנשי המועצה שמאחוריו נמצא עוד הר, גבוה יותר, ומאחוריו עוד הר.

המכשול העיקרי שמעכב את פיתוח תחנות הכוח בתמנע הוא הקיבולת המוגבלת של רשת החשמל. החלטת הממשלה קובעת כי בתמנע יוקמו שלוש תחנות כוח בהספק כולל של 220 מגוואט. קו המתח העליון היחיד של חברת החשמל בערבה מסוגל, מה לעשות, לקלוט רק עוד מאה מגוואט. העובדה הקטנה הזו נעלמה כנראה מעיניהם של מנסחי החלטת הממשלה, שלא כללו בהחלטה פתרון לסוגיית ההולכה.

בחברת החשמל בונים כבר כמה שנים קו הולכה נוסף לערבה, אך הבנייה נתקעה במכתש רמון בגלל מחלוקת עם רשות הטבע והגנים, שדורשת כי הקו יעבור במכתש על הקרקע או מתחתיה כדי לא לפגוע בנוף. גם כשיושלם הקו החדש הוא יוכל לקלוט רק עוד ארבעים מגוואט. כדי לקלוט את מלוא קיבולת החשמל שתיוצר בתמנע יהיה צורך בהקמת קו נוסף, שלישי במספר; קו כזה, שיימתח לאורך 120 קילומטרים, יעלה מאות מיליוני דולרים, והליכי אישורו יימשכו שנים רבות - אבל הממשלה אפילו לא החלה בהם.

בנוסף לתחנות בתמנע מתוכננות בערבה עוד כמה תחנות כוח סולאריות: הגדולה שבהן, באזור קיבוץ קטורה, אמורה לספק ארבעים מגוואט; בחבל אילות החליטו ללכת על פתרון ריאלי - הם "חתכו" את הפרויקט בכמעט 75%, ובמקום שלוש תחנות כוח תיבנה רק אחת, בהספק של שישים מגוואט. רק בעיה אחת נשארה לא פתורה: ההתחייבות של חברת החשמל כי היא "שומרת מקום" לחשמל שתפיק התחנה ברשת ההולכה.

מחברת חשמל נמסר בתגובה: "החברה מעודדת הקמת מתקני ייצור באנרגיות מתחדשות ועושה ככל יכולתה כדי לסייע ולקדם פרויקטים מסוג זה. עם זאת, חברת החשמל פועלת על-פי הנחיות אמות המידה שנקבעות על-ידי רשות החשמל. לגבי המתקנים הבינוניים באנרגיה סולארית, נשמר מקום ברשת רק ליזם שקיבל רישיון ייצור מותנה מרשות החשמל ומגיע לחברת החשמל לפתוח הזמנת חיבור לרשת. הפרויקטים המדוברים לא קיבלו רישיון מותנה מרשות החשמל ולכן לא נפתחו הזמנות חיבור בגינם, כך שלא נשמר להם מקום ברשת. חברת החשמל אינה מעכבת פרויקטים, אלא שכאמור, לא בסמכותה לתת התחייבות כזו".

אשלים

היזמים מתייאשים

היזם: ממשלת ישראל

השטח: כ-5,000 דונמים. מתאים לשתי תחנות תרמו-סולאריות ולתחנת PV בהספק כולל של 250 מגוואט. (מימין: הדמיית מתקן תרמו-סולארי בטכנולוגיית מגדל שמש שמייצרת ברייטסורס המתמודדת במכרז)

תקוע בגלל: הסתייגויות של משרד הביטחון ומינהל מקרקעי ישראל; מאבקים פנימיים באוצר, ובין משרד התשתיות לרשות החשמל

המתחם באשלים זכה לכל מה שלא זכו לו אחיו הכושלים: הוא סומן מראש על-ידי המדינה כפרויקט הדגל שלה בתחום האנרגיות המתחדשות. בשונה מכל אתר אחר, קבעה המדינה כי באשלים תיזום היא בעצמה את הקמת התחנה, ותהפוך לבעליה המלאים בתום תקופת ההפעלה שיקבל הזכיין שיקים אותה. כל החסמים שמיררו את חייהם של היזמים בתמנע, בדימונה ובאזורי התעשייה הנטושים הוסרו בקלות על-ידי האוצר.

כשפורסם ב-2007, נחשב הפרויקט לגדול מסוגו בעולם: שתי תחנות תרמו-סולאריות בהספק 95 עד 120 מגוואט כל אחת, ותחנה פוטו-וולטאית בהספק 15 מגוואט. העלות הכוללת של התחנות נאמדת ב-1.5 מיליארד דולרים. בעולם - אשלים הפך לשם דבר. הסיבה, מעבר למכרז עצמו, קשורה לפרויקט דזרטק - חזון שאפתני להקמת שדות סולאריים בסהרה שיספקו חשמל לאירופה. זכייה באשלים תעניק נקודת פתיחה מצוינת לחברות בינלאומיות שיבקשו להתמודד בדזרטק. שחקנים בינלאומיים גדולים, כמו סימנס הגרמנית, קבוצת התשתיות הצרפתית ויאוליה ו-EDF, חברת החשמל הלאומית של צרפת, גילו עניין באשלים, אלא שכבר שנתיים המכרז תקוע עמוק באדמת המדבר.

המועד המקורי להגשת ההצעות למכרז היה ספטמבר 2008. לפני שבוע נמסר כי המועד האחרון נדחה - בפעם המי יודע כמה - לנובמבר השנה. בינתיים מתעכב גם אישור תוכנית המתאר הארצית ויוצר חוסר ודאות נוסף. מרבית החברות שניגשו למיון המוקדם התייאשו והודיעו על פרישתן: החברה לישראל, כלל אנרגיה, אורמת, EDF, ויאוליה - וזו רק רשימה חלקית. רק שלוש מתמודדות ודאיות נותרו במכרז, וקבוצה רביעית מתנדנדת. במצב כזה, כשלמעשה עומדות למכרז שתי חלקות שונות, כל פרישה נוספת עלולה להוריד לטמיון את הפרויקט כולו.

ובכל זאת טוענים גורמים ממשלתיים כי אשלים לא נכשל. "אנשים שוכחים שכשיצאנו לדרך לא ידענו כלל מה זה תרמו-סולאר. היו רק שתי תחנות כאלה בעולם בקליפורניה. המורכבות כאן היא עצומה, ומחייבת שיתוף פעולה מצד גופים רבים. שלוש שנים זה לא הרבה זמן כשמביאים בחשבון את המורכבות ואת התקדימיות של המכרז באשלים".

מה שכן אפשר ללמוד מאשלים הוא שהקשיים הביורוקרטיים שבהם נתקל האוצר בקידום הפרויקט ממחישים עד כמה חסר סיכוי מצבם של הגורמים המקומיים והפרטיים המנסים לקדם פרויקטים דומים. לדברי אותם גורמים, "לאוצר יש קו פתוח ודלת פתוחה אצל גופים כמו משרד הביטחון או המינהל. יזם פרטי שינסה להיכנס למשרד הביטחון - יזרקו אותו מכל המדרגות. לגבי היזמים הפרטיים זה אומר שבלי ליווי ממשלתי צמוד אין להם שום סיכוי".

ארץ השמש החולה | שישה מיזמי סולאר נוספים שתקועים

צומת הנגב

יזם: ממשלת ישראל והמועצה האזורית רמת נגב

שטח: 4,700 דונמים (בין כביש 40 לכביש 224), מתאים לתחנה תרמו-סולארית בהספק כמאתיים מגוואט

תקוע בגלל: אוניברסיטת בן-גוריון, המפעילה במקום חווה חקלאית לניסויים בחקלאות מדברית; או, במילים אחרות - ועדת האיתור לא שמה לב לכך שהמתחם כבר תפוס

פתחת ניצנה

יזם: מועצה אזורית רמת נגב

שטח: כ-5,000 דונמים. מתאים לתחנה תרמו-סולארית או PV בהספק מאתיים מגוואט.

תקוע בגלל: אין מימון לתכנון ראשוני של האתר

אזורי תעשייה דימונה, ירוחם, מצפה רמון, רמת נגב ורמת חובב

יזם: מועצה אזורית רמת נגב ומועצות מקומיות

שטח: מאות דונמים. מתאימים לתחנות PV בינוניות בהספק כולל של כחמישים מגוואט.

תקועים בגלל: אין התחייבות של חברת החשמל לשריין מקום ברשת ההולכה

קטורה

יזם: חברת ערבה פאואר

שטח: כ-600 דונמים. מתאים לתחנת PV בהספק ארבעים מגוואט

תקוע בגלל: ממתין לאישור תמ"א, ולהסדרת המתקנים הגדולים על-ידי רשות החשמל

צאלים

יזם: חברת שיכון ובינוי

שטח: כ-3,000 דונמים. מתאים לתחנה תרמו-סולארית בהספק של 120 מגוואט

תקוע בגלל: ממתין לאישור תמ"א, ולהסדרת המתקנים הגדולים על-ידי רשות החשמל

אורים

יזם: Sunpower

שטח: כאלפיים דונמים. מתאים לתחנת PV בהספק של 80 מגוואט

תקוע בגלל: ממתין לאישור תמ"א, ולהסדרת המתקנים הגדולים על-ידי רשות החשמל