בזו הלשון

האם השפה בה אנחנו מדברים משפיעה על אופן החשיבה שלנו? מסתבר שהתשובה לכך היא חיובית, או לפחות כך עולה ממחקר שערכו חוקר ישראלי וחוקר בריטי ופורסם במגזין המדעי Psychological Science.

לפי המחקר של ד"ר שי דנציגר מאוניברסיטת בן גוריון וד"ר רוברט וורד מאוניברסיטת Bangor שבוויילס, השפה בה אדם מדבר ברגע נתון יכולה להשפיע על מחשבתו. המחקר בדק סטודנטים ערבים ישראלים שמדברים ערבית ועברית באופן שוטף, ומצא שאסוציאציות חיוביות של ערבים ישראלים לגבי בני עמם חלשות יותר כשהם נבחנים בעברית לעומת בערבית.

איך התבצע המחקר? לסטודנטים ניתנה מטלת מחשב שנקראת "מבחן האסוציאציות הסמויות", בה מוקרנות מילים על המסך והנבדקים מתבקשים לסווג אותן במהירות על-ידי לחיצה על מקשי המקלדת. המטלה בוחנת תהליכי חשיבה אוטומטיים, כי לנבדק אין זמן לחשוב על התשובות.

הנבדקים צריכים לסווג מילים המתארות תכונות (חיוביות ושליליות) ושמות של אנשים. כחלק מהמטלה, הנבדקים התבקשו ללחוץ על מקש מסוים כשהופיע על המסך שם ערבי או מילה עם משמעות חיובית, או על מקש אחר, כשראו שם יהודי או מילה עם משמעות שלילית. וכך, אם אנשים מקשרים באופן אוטומטי מילים "חיוביות" עם ערבים ומילים "שליליות" עם יהודים, הם יהיו מסוגלים לבצע את מטלת הסיווג מהר יותר, לעומת מצב שבו הם מקשרים אוטומטית בין מילים בכיוון ההפוך.

הסטודנטים הערבים שנבדקו ביצעו את המטלה בשתי השפות כדי לבדוק אם השפה בה השתמשו השפיעה על האסוציאציות. מהמחקר עלה כי לנבדקים היה קל יותר לקשר שמות ערביים עם תכונות "חיוביות" ושמות יהודים עם תכונות "שליליות" מאשר להיפך. ההשפעה הייתה חזקה יותר כשהמטלה בוצעה בערבית, ואילו במטלה בעברית הנבדקים הראו פחות אפליה חיובית לגבי שמות ערביים לעומת שמות יהודים.

"ממצאי המחקר מצביעים על כך שהאישיות שבאה לידי ביטוי ברגע נתון מושפעת מהשפה בה דובר האדם", אומר ד"ר דנציגר. לדבריו, "אני דובר שתי שפות ואני מאמין שאני מגיב שונה בעברית לעומת אנגלית", אומר ד"ר דנציגר. "אני חושב שבאנגלית אני מנומס יותר מבעברית".

חקר המוח לעומק התודעה

שתי חוקרות ישראליות יקבלו מחר (ב') פרס "למען נשים במדע", מטעם הוועד הישראלי לאונסק"ו ולוריאל ישראל. הפרס, שמיועד למדעניות צעירות וכולל מלגה של 50 אלף שקל, יחולק לד"ר גלי גולן מהאוניברסיטה העברית על מחקרה בתחום הטיפול בסרטן וקליטה של השתלות, והגר גלברד-שגיב ממכון ויצמן. גלברד-שגיב (31) מנסה להוכיח במחקרה כי תודעה היא תופעה ביולוגית ולא רק פילוסופית. מטרת המחקר שלה היא לבדוק כיצד המוח מצליח ליצור את החוויה המוחשית של העולם - את התודעה.

"אחד התחומים המרתקים ביותר בחקר המוח הוא החיפוש אחר הבסיס העצבי הביולוגי של התודעה", מסבירה גלברד-שגיב. "כיצד יחסי גומלין כימיים-חשמליים בין מיליארדי תאי עצב במוחנו מאפשרים לנו לראות, לשמוע, לחוות ולהרגיש? גם מצלמה קולטת תמונות של העולם, אבל היא לא רואה. גם הסלולרי קולט צלילים ורעשים, אבל הוא לא שומע. אנחנו חווים את העולם בצורה מוחשית וברורה, אבל איך החוויה המודעת הזאת נוצרת כתוצאה מתהליכים כימיים-חשמליים המתרחשים בתוך מוחנו?"

אל התחום הזה, שהיה נחלתם של פילוסופים, נכנסים בשנים האחרונות חוקרי המוח. לדברי גלברד-שגיב, אחת השאלות המרכזיות קשורה לתפקיד האונות הקדמיות של המוח בתהליך המוביל לחוויה מודעת. "ראיות רבות מצביעות שלאותות המועברים מאזורים הקדמיים של המוח תפקיד חיוני בתהליך, ושבלעדיהם לא נהיה ערים או מודעים למידע המעובד במוחנו", היא אומרת. "לעומתן, ראיות אחרות תומכות בתיאוריה הגורסת שחוויה מודעת היא תוצאה של פעילות מקומית בלבד באזור המוח שאחראי על סוג החוויה הזו, כגון ראיה או שמיעה".

הראיות הסותרות מוסברות במוגבלות שיטות ההדמיה בהן נעשה שימוש עד כה. שיטות אלקטרו-פיזיולוגיות, המסוגלות להקליט את פעילותם של תאי עצב בודדים ברזולוציה גבוהה בזמן, עשויות להיות המפתח למציאת התשובה לשאלה.

לדברי גלברד-שגיב, "מדידות כאלה אפשריות בבעלי חיים, אבל מחקר שעיקרו עיסוק בתודעה הוא כמעט בלתי אפשרי, מאחר ובע"ח אינם מסוגלים לדווח על החוויה הפנימית שלהם". במהלך הפוסט-דוקטורט שלה תנסה החוקרת להקליט את פעילותם של תאי עצב בודדים ממוחם של בני אדם ערים ופעילים, כדי לתרום לפתרון השאלה.

ההזדמנות לעשות זאת היא בהקשר של חולי אפילפסיה שאינם מגיבים לתרופות. הפתרון הוא כריתת המוקד האפילפטי במוח, שהוא המקור להתקפים, ולצורך זיהוי ודאי של המוקד, מושתלות אלקטרודות שמסוגלות להקליט את פעילותם של תאי עצב בודדים במקומות החשודים במוח. החולים נשארים עם האלקטרודות כעשרה ימים, ובמהלך התקופה הם יוכלו לקחת חלק בניסויים שכוללים צפייה בגירויים שונים ודיווח על תחושותיהם.

גלברד-שגיב, יחד עם מנתח המוח פרופ' יצחק פריד ופרופ' כריסטוף קוך מ-Caltech, ינסו לבדוק איך תאי עצב בודדים באזורים קדמיים של המוח מתנהגים במהלך חוויית מודעות ולא מודעות מסוגים שונים. "סוג המידע הייחודי שנאסוף במהלך ניסויים אלה עשוי לשפוך אור חדש על תפקידן של האונות הקדמיות בתהליך המוביל לחוויה מודעת", אומרת גלברד-שגיב.