פרופיל: מי אתה יצחק עמית, צעיר השופטים בביהמ"ש העליון?

"האחים וורנר היקרים", כתב הקומיקאי הקולנועי גראוצ'ו מארקס לאולפני הקולנוע הנודעים, בתגובה לדרישתם להחליף את שם הסרט "לילה בקזבלנקה" בשל דימיונו לשם הסרט "קזבלנקה", "מתברר שיש יותר מדרך אחת לכבוש עיר ולהחזיק בה כאילו היתה שלך. עד שהתחלנו לשקול את הסרטת הסרט הזה, לא היה לי מושג שהעיר קזבלנקה שייכת באופן בלעדי לאחים וורנר. אתם טוענים שקזבלנקה שייכת לכם ואסור לאיש זולתכם להשתמש בשם הזה בלי רשותכם. מה בנוגע ל'אחים וורנר'? האם גם השם הזה שייך לכם? נניח שיש לכם זכות להשתמש בשם וורנר, אבל מה בנוגע לאחים? מבחינת מקצועית, אנחנו היינו אחים הרבה לפניכם...".

את המכתם הזה הגיוני למצוא בספרים על ההיסטוריה של הקולנוע, למשל. פחות סביר למצוא אותו נטוע בתוך פסק דין. אבל השופט יצחק עמית - הצעיר בשופטי בית המשפט העליון, הן בגיל והן בוותק - דווקא כלל אותו במסגרת פסק דין שנתן עוד בהיותו שופט מחוזי, ושבו דחה את דרישתה של מפלגת בל"ד לאסור על תנועות ימין פוליטיות להשתמש בצבע הכתום שלטענתה מזוהה עמה.

עמית, שופט בעל יכולת ניתוח משפטית ראויה לציון ויכולת כתיבה מבריקה, הרשה לעצמו, בימיו כשופט שלום ושופט מחוזי, להשתעשע מדי פעם בהבאת טקסטים לא צפויים לתוך פסקי הדין, האפרוריים והיבשושיים לעתים.

את קביעתו כי הצבע הכתום כמוהו כשם גנרי, שאינו זכאי להגנה מתחום הקניין הרוחני, עיגן גם בנימוקים מתחום הכדורגל: "הצבע הירוק", כתב, "משמש גם את מכבי חיפה וגם את התנועה האיסלאמית וגם את 'הירוקים'. הצבע הכתום משמש גם את נבחרת הולנד וגם את קבוצת בני יהודה, גם את עובדי מע"ץ בכביש וגם את חברת הסלולר אורנג'".

אלא שנראה כי מאז מינויו לעליון עבר על עמית מעין מהפך, המבטאת בהפוגה - זמנית, כנראה - של יכולותיו הציוריות. לא רק בתחום הסגנוני הוא החל לכתוב בנימה פחות מבודחת, אלא שגם מבחינה מהותית, עמית כנראה מבין את תפקידו כחייל הצעיר ביותר בפלוגה.

בעוד שכשופט מחוזי הוא אופיין בחדשנות הלכתית ובהיותו שופט שאיננו חושש לבסס עקרונות חדשים - דווקא כשופט עליון פסקי הדין שלו הם יותר עובדתיים ממשפטיים ובנויים בעיקר על הכרעה בין טענות מתנגשות של בעלי הדין, ולא בביסוס תזות משפטיות נועזות.

התעמקות בתחום הנזיקין

אחד מפסקי הדין החשובים שניתנו בעליון בחודשים האחרונים הוא פסק הדין בנוגע לאנונימיות של מפרסמי טוקבקים באינטרנט. עמית כתב את פסק הדין בפרשה זו עוד כשופט מחוזי - והערעור על פסיקתו נדחה בעליון, תוך אימוץ קביעותיו בנוגע לחשיבות חופש הביטוי במרחב האינטרנטי.

עמית עמד על מאפייניה הייחודיים של הרשת: "כפי שמכונית אינה 'כרכרה ללא סוס', והרדיו אינו 'טלגרף ללא חוטים', גם האינטרנט הוא הרבה יותר מאשר 'עיתון אלקטרוני'. האינטרנט הוא שיח דינמי, מקוון, מבוזר, אינטראקטיבי והיפר-טקסטואלי. תחת כנפי המרחב הממוחשב חוסים אתרי עיתונות ותוכן, אתרים אישיים ומסחריים, פורומים, בלוגים, לוחות מודעות מקוונים, קבוצות דיון וחדרי צ'טים, ולצידם צומחים ומשגשגים, לעיתים עד כדי גידולי פרא, התגוביות".

עמית העלה על נס את חשיבותה של האנונימיות לצורך קידום חופש הביטוי האינטרנטי - רעיון שעמד בבסיס התזה המרכזית גם של פסק הדין בעליון. "חשיבותה העיקרית של האנונימיות היא בזיקתה לחופש הביטוי", כתב, "האנונימיות היא 'המחסה מפני עריצות הרוב', במיוחד בהקשר של חופש הביטוי הפוליטי, אך לא רק. יש החוששים או נבוכים להתבטא בגלוי. המדובר בתופעה נפוצה, ובכל תוכנית רדיו נוסח 'יש עם מי לדבר' אנו מוצאים כי מספר ניכר של דוברים מעדיף להישאר בעילום-שם. יש פלח רחב מאוד באוכלוסיה שהיה נמנע מלהביע את דעתו אילו היה מחויב להזדהות".

עוד במשפט האזרחי יש לציין את התעמקותו של עמית בתחום הנזיקין ודיני הביטוח. בפסק דין "סקאי קלאב" שניתן במחוזי הוא פסק כי חברת ביטוח תחויב בפיצוי נוסף לבעל פוליסה, אם נמנעה מלשלם לו במועד את הפיצוי הקבוע בהתאם לתנאי הפוליסה, וזאת אף אם העיכוב נעשה בתום-לב.

במקרה אחר פסק עמית כי אין להרחיב את הגנת אי-השפיות הקיימת במשפט הפלילי אל עבר דיני הנזיקין, וזאת לאור התכליות החברתיות השונות של שני ענפי המשפט.

במקרים המתאימים ידע עמית גם להתייצב לצדו של האזרח הקטן בריבו עם הרשות - אפילו בהקשר הנזיקי: הוא קבע כי מגבלות על מקרקעין הסמוכים למתקן ביטחוני, באופן שאינו מזכה בפיצוי על בעלי הקרקע, הן זמניות מטבען ועל המדינה להתאים את המתקן הביטחוני לתוכנית מתאר. מאידך, קבע כי לא כל פעולה או מחדל שלא כדין מצד רשות ציבורית מקימים עילת תביעה בנזיקין כנגדה.

בתחום דיני המסים פסק עמית - בשבתו כשופט עליון - בתיק שבו עירער פקיד השומה למפעלים גדולים, כי ניתן לחייב נישום לקזז הפסדים רגילים מול הכנסה מועדפת, וכי רווח הון כתוצאה ממכירת מניות של חברה-בת ייחשב לרווח מעסק לצורך קיזוז הפסדים.

בחודשים שבהם הוא מכהן בעליון הספיק עמית לשבת בכמה וכמה ערעורים מינהליים בתחום המכרזים. במסגרת זו פסק - שוב, בפסק דין עמוס בהכרעות עובדתיות - כי לא ניתן לבנות על שטח חקלאי שלא קיבל היתר לשימוש חורג. בנוסף, קבע בדעת מיעוט כי אין להחזיר המכרז לוועדת המכרזים בהיעדר נתונים חדשים על אודות המכרז ותנאיו.

מכבד הלכות קיימות

עיקר מומחיותו של עמית הוא בתחום המשפט האזרחי והמסחרי, ואולם הן כשופט מחוזי והן בעליון הוא הספיק לשבת בלא מעט תיקים פליליים. בפסק דין בעניינו של אמיר סנקר מלפני שבועיים, שנתן ביחד עם השופטים סלים ג'ובראן וחנן מלצר, קבע עמית כי אין הכרח לבטל את האישומים נגד נאשם מחמת הגנה מן הצדק, רק בשל חשיפת עברו הפלילי לפני שלב הכרעת הדין.

"גם היחשפות לראיה פסולה דוגמת עבר פלילי", כתב, "אין בה כדי לפסול את פסק הדין - אלא אם מדובר בראיה מרכזית שבלעדיה לא היה הנאשם מורשע. יש מקרים בהם חשיפת העבר הפלילי של הנאשם חיונית להפרכת גרסתו, ואין בה כדי לגרום לעיוות דין".

ניתן לומר כי עמית משתדל להקפיד בכבוד הערכאה שהוא משמש כיום חלק ממנה, ולכבד הלכות משפטיות קיימות בשם יציבות הדין. כך גם לגבי הכלל שערכאת הערעור תמעט מלהתערב בממצאים עובדתיים: לשיטתו, אפילו חוו- דעת רפואיות בנושא אי-שפיות הן בגדר ממצאי עובדה שכאלה, שבהן העליון יימנע מלהתערב.

במסגרת ההרגל החדש שקנה לעצמו לפסוק בעיקר בהתבסס על טענות עובדתיות, מרבה עמית גם לבסס מסקנות יסודיות, שהתבססו בפסיקת בתי המשפט זה מאות שנים - למשל החזקה שמי שבעט בראשו של אדם מן הסתם התכוון להורגו.

תחום פלילי יצירתי מעט יותר הוא בעבירות הצווארון הלבן, שם מתערבבים הסעיפים הפליליים עם תחומי משפט אחרים - כמו למשל שוק ההון ודיני ניירות ערך. לפני כחודשיים היה עמית שותף בעליון לדחיית ערעורם של איאן דיוויס ואביב אלגור, לשעבר בעלי השליטה ב"צינורות המזרח-התיכון", שהורשעו בהשגה במירמה של אישור האסיפה הכללית להסכם הניהול שלו זכו. העליון קבע כי איש-קש פסול מלסייע לאישור עסקאות עם בעלי עניין בחברות ציבוריות, אפילו אם איננו מודע לכך.

עמית לא כתב את פסק הדין המרכזי, אבל בשורות המעטות שהוסיף הוא שוב התפלפל מול טענות ההגנה במישור העובדתי: "עצם הצורך של הנאשמים להיזקק לדרכי עקלתון מעיד על כך שהנאשמים לא יכולים היו להשיג בנקל את אישור הסכם דמי הניהול, כך שייכתב כי ההתקשרות נעשתה בתנאי שוק ובמהלך העסקים הרגיל".

על עולמם הרגשי של השופטים ניתן ללמוד בדרך-כלל מפסיקותיהם בענייני ילדים ובעלי-חיים. עמית איננו יוצא דופן בהקשר זה. קופה קטנה שמוצאה בברזיל וגודלה כגודלו של חתול הובאה לארץ על-ידי אדם פרטי, וזה גידל אותה. לאחר 16 שנה החליטה הרשות לשמירת הטבע לקחת ממנו את הקופה ולהחזירה לסביבת הגידול הטבעית שלה. עמית זיכה אותו מהעבירות על חוק הגנת חיית הבר, ובאשר לחוק הגנים הלאומיים קבע כי יש להבחין בין עוף השמיים שהגיע בדרך הטבע לישראל, לבין אותו עוף שהוברח לישראל כשהוא סגור בכלוב.

"בימים הרחוקים שוטט הדוב בארצנו", כתב, "כפי שלמדנו מקיצם המר של אותם נערים שהתקלסו באלישע הנביא. והיה כי יתגלה בעתיד שהדוב חזר לשוט ולהתהלך בארצנו, יחול עליו חוק גנים לאומיים. אך אם יגיע הדוב לארצנו בדרך מלאכותית, אם באוויר, בים או ביבשה - נזעיק להגנתו את חוק הגנת חיית הבר".

"יוביל בסוגיות מורכבות של משפט וטכנולוגיה"

"השופט עמית מצטייר כשופט שמוכן ויכול לעסוק בסוגיות חדשות ומורכבות של משפט וטכנולוגיה בעידן המידע", אומר ד"ר יובל קרניאל מהמרכז הבינתחומי הרצליה, המשמש כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של לשכת עורכי הדין. "כאדם צעיר יחסית, עמית יכול להיות האיש שיוביל את העליון בסוגיות המורכבות של משפט וטכנולוגיה שצפויות לעלות שוב ושוב על סדר יומו של בית המשפט.

"בפסק הדין בפרשת רמי מור נקט עמית גישה אקטיביסטית, ולפיה גם בהיעדר חקיקה מפורשת בנושאים הכרוכים בטכנולוגיה המתפתחת, יכול בית המשפט להתערב ולעצב את הדין בדרך של פסיקה ממקרה למקרה, תוך איזון בין הזכויות החוקתיות המתנגשות.

"בהתנגשות שבין חופש הביטוי, הזכות לאנונימיות וכבוד האדם, עיצב עמית מבחנים רגישים בשאלה מתי ניתן וראוי להסיר את מעטה האנונימיות של הגולשים ולאפשר תביעה נגד משמיצים ברשת. גישתו אינה מקדשת את חופש הביטוי ברשת, אך נותנת לו משקל ניכר".

לעומתו אומר עו"ד אלישע אטיאס, מומחה לדיני ביטוח, כי "פסק הדין הבולט שעמית כתב בשנים האחרונות הוא בפרשת סקאי קלאב. עמית גיבש בפסיקה זו, כמו באחרות, הלכות חדשות שלא היו קיימות קודם לכן. לא מדובר בפיצוי כפול שבו חויבה חברת הביטוח, אלא בפיצוי אמיתי שנגרם כתוצאה מכך שהמבוטח לא קיבל את הפיצוי המקורי שהיה צריך לקבל לפי תנאי הפוליסה, והחידוש הוא שלא היה צורך ביסוד נפשי מיוחד מצד חברת הביטוח בהחלטתה לא לשלם".

לדבריו, "אפשר לאפיין את עמית כשופט המיישם באופן מדויק את המצב המשפטי על העובדות שלפניו, בלי שום נטייה לכאן או לכאן".

רזומה

המהירות שבה התקדם השופט יצחק עמית בסולם הדרגות השיפוטי, מבית משפט השלום למחוזי ועד לעליון, והגיל הצעיר שבו הצליח להתברג לערכאה הבכירה, מבטיחים לו להתמנות ביום מן הימים לנשיא בית המשפט העליון - אם שיטת ה"סניוריטי" תישמר עד אז. ב-2023 אמורה לפרוש לגמלאות הנשיאה אסתר חיות, ועמית אמור להתמנות אז לנשיא ולכהן במשך 5 שנים, עד 2028.

עמית, בן 52, נבחר אשתקד לעליון - באופן חריג מבלי שכיהן תקופת כהונה זמנית בעליון. הוא נחשב זה מספר שנים שופט מצטיין ובולט במחוזי בחיפה, וזכה לתמיכתם של שרי משפטים שונים, ובהם יעקב נאמן וציפי לבני; גם חינוכו הדתי לא הזיק לו להשיג תמיכה זו.

עמית למד בבית-הספר התיכון צייטלין בתל-אביב, שירת כקצין מודיעין ביחידת 8200, ולאחר שסיים בהצטיינות את לימודי המשפטים בירושלים עבד במשך 10 שנים כעורך דין, פרטי ועצמאי, לפני שמונה ב-1997 לשופט שלום, תחילה בעכו ובהמשך בחיפה. מאוקטובר 2001 עבר לשפוט במחוזי, וזאת עשה במשך 8 שנים, עד לקידומו לעליון.

הוא נחשב לשופט קשוב, אמפתי, חריף, ידען וחדשן בפסיקותיו.

 22