רק בישראל: למי שייכות הזכויות בפטנט שהמציא העובד?

מסתבר שרוב רובן המכריע של ההמצאות המבריקות ביותר בעולם פותחו ע"י עובדים. ולא בכדי. הגיית רעיונות טובים שמחוברים לצרכים של השוק טבעית שתיעשה ע"י מי שחש אותו מלמטה ותוך כדי תנועה. אבל מה קורה כשעובד מפתח פטנטים שמניבים מיליונים לפירמה - האם הוא זכאי לבעלות או לבעלות חלקית על הקניין הרוחני הזה, האם מגיעים לו תמלוגים כשההמצאה שלו פורצת דרך ומשנה סדרי עולם?

כנראה שהתשובה היא פונקציה של מיקום. דווקא בישראל, כר המחיה האולטימטיבי למוחות עם ניצוץ המצאתי, חוקי המדינה מטיבים באופן מוטה עם המעסיקים. יתר-על-כן, בקרוב תידון בוועדת שרים מיוחדת הצעת חוק הכוללת תיקון בנושא הזכויות ב"המצאות שירות" (המצאות שפיתחו עובדים). ההצעה מקצינה את העמדה הקיימת היום, וקובעת באופן קיצוני - ובניגוד מוחלט לרוח החקיקה בשאר מדינות העולם המערבי - בעלות מובהקת של המעביד על פטנטים שהגו עובדיו.

מה מונח ביסוד ההצעה הזו? האם מדובר בלקות ראייה חלמאית טיפוסית לישראל, שתחסל את המוטיבציה והיזמות של העובדים? או שאולי יש כאן רצון מכוון של המדינה לנכס לעצמה פטנטים המפותחים במסגרת בתי-חולים ממשלתיים או אוניברסיטאות? כיצד רואים את הדברים מומחי קניין רוחני ומנהלים בהיי-טק? ומה עוד נותר לעובדים הישראלים לעשות כדי להבטיח לעצמם זכויות קנייניות על המצאה טכנולוגית שהגו במסגרת העבודה?

החוק

החוק היום: "אם עובד פיתח פטנט עקב העבודה ובמהלכה, הפטנט שייך למעביד"

עו"ד שלומית יניסקי-רביד, ראש מרכז קניין רוחני בעבודה בקריה האקדמית אונו: "נכון להיום, אם עובד פיתח פטנט עקב העבודה ובמהלכה, הפטנט יהיה שייך למעביד. לדוגמה, אם עובד במחלקת המחקר והפיתוח של 'טבע' פיתח תכשיר חדש והוא מועסק שם על מנת להמציא פורמולות, הרי שהפטנט עובר אוטומטית לפירמה. אגב, מקרה כזה הוא עניין של שכל ישר ונראה צודק.

"אבל מה קורה כשעובדים מפתחים פטנט שקשור צדדית לתחום עיסוקם ובהגדרה הם אינם מועסקים בארגון כדי להמציא פטנטים? למשל, פגשתי קרדיולוג שהמציא טכנולוגיה המרחיבה את יעילות הסטנטים (מתקן להרחבת עורקים) הקיימים בשוק. הרעיון המבריק שלו עלה 'על הדרך', תוך כדי טיפול בעובדים, אבל הוא פיתח אותו לבד, מבלי להיעזר במשאבי מקום העבודה.

"האם הפטנט יהיה של הרופא? לא. כיוון שבארץ קיימת הטיה מראש לטובת המעבידים לעומת מדינות העולם. המעביד, ביה"ח במקרה זה, יוכל לטעון כי עקב העבודה והטיפול בחולים הפטנט הומצא. ואז לרוב מתחיל בין המעסיק לעובד ויכוח - האם הפטנט הומצא עקב העבודה או לא. דיונים אלה נסחבים לעתים שנים בביהמ"ש ונעים סביב הפינג-פונג הבא - העובד יגיד למעביד: 'בלעדי המוח שלי הפטנט לא היה מתרחש'; והמעביד ישיב לעובד: 'אם לא הייתי מעסיק אותך כמתכנת/רופא/מהנדס, לא היית מגיע לפיתוח הזה'. ברוב המקרים, כתוצאה ממחלוקות כאלו הפטנט מת".

 עו

ההצעה לתיקון החוק: "חובה על העובד להודיע על כל המצאה, ולא - היא עוברת לקניין המעביד"

המצב, מסתבר, עומד להחריף. ביולי 2010 המדינה קיבלה החלטה לערוך תיקון דרקוני בחוק הפטנטים בנושא "המצאת שירות". על-פי ההצעה, חובה על העובד להודיע למעביד על כל המצאה שלו בתחום עיסוקו, ולא - ההמצאה עוברת מידית לקניין המעביד. בנוסף, התיקון אומר שהעובד יוכל לפנות למעביד שלו לקבלת הטבה, שהמעביד הוא זה שיקבע את גובה ההטבה, ושכל זה יתרחש רק אם אין הסכם (למשל חוזה עבודה) שקבע אחרת.

יניסקי-רביד: "הסעיף השלישי ממש מקומם. הוא מרוקן את התוכן מההטבה כביכול לעובדים. המעביד יכול לקבוע שההטבה תהיה כמה גרושים או סופ"ש בים המלח. מה גם, שהחוזים בין מעסיק למועסק צפויים לבטל הטבה זו מלכתחילה".

* מדוע ההצעה הולכת בצורה כ"כ גורפת לטובת המעבידים, תוך דריסת זכויות העובד הממציא?

"מסתבר שזהו אינטרס של המדינה. הצעת החוק החלה מתוך הפעילות בבתיה"ח הממשלתיים, כשרופאים שעבדו שם ופיתחו פטנטים ותרופות נדרשו להעביר אותם למדינה כמעסיק. אם עד לפני הצעת החוק עוד היו שטחים אפורים שבהם רופא יכול היה לטעון שההמצאה נולדה 'לא עקב העבודה' ולדרוש בעלות על הקניין הרוחני, הרי שהצעת החוק החדשה תקשה עליו עוד יותר".

ההשלכות של התיקון: "אם 100% מהפטנט ינכס למעביד, אף עובד כבר לא יחוש תמריץ להמציא"

יניסקי-רביד: "ההצעה אבסורדית כי שהיא הורגת פטנטים, חדשנות ויזמות של עובדים. ביבי אמר בזמנו: 'מה יקרה אם המדינה תגבה 100% מסים? אף אחד לא יעבוד'. בדומה לכך, אם 100% מהפטנט ינכס למעביד, אף עובד לא יחוש תמריץ להמציא. בטווח הארוך, ההצעה תגרום נזק בלתי הפיך למדינה שיתגלה מאוחר מדי, כי ההשלכות הפיננסיות של המצאות אורכות שנים. מניסיוני, אחד הנזקים הבולטים הוא שמשקיעים יברחו. גם כך, משקיע מטיל ספק אם כדאי לו לשים כסף על מיזם חדשני ולא-ודאי. היום, במקום להתעסק עם יזם או ממציא אחד, המשקיע ימצא עצמו מתעסק מול גוף גדול, מול מערכת בעלת סוללת משפטנים, שגם לא מהססת להגיש תביעות משפטיות. מבחינתו זה יהיה כמו 'להכניס ראש בריא למיטה חולה'. ברוב המקרים, משקיע עם שכל ישר יברח".

הצד של המעסיקים

"מעסיקים נאורים ייצרו עבור העובדים תמריצים על הפטנטים שהגו"

ינקי מרגלית, מייסד ולשעבר מנכ"ל אלאדין והיום פעיל במספר יזמויות היי-טק: "הפירמה מייצרת לעובד סביבת עבודה, מציידת אותו בכלי מחקר, בידע ומכשירה אותו, ועל הדרך נוצרים, מטבע הדברים, פטנטים ורעיונות. יש כאן מצב אבסורדי, כשעובד מגיע אל המעסיק שלו כל שני וחמישי ודורש 'שלם לי על הרעיון הבא שלי לפטנט'. בהקשר של 'המצאת שירות' הייתי עושה אבחנה ברורה בין שני רכיבים: הבעלות על הקניין הרוחני והתמלוגים שזורמים כתוצאה מרישום הפטנט.

"מעסיקים, במיוחד בהיי-טק, עלולים למצוא עצמם בבעיה קשה מאוד אם הקניין הרוחני לא מוגדר באופן בלעדי על שם הפירמה. במקרה כזה תהיה להם בעיה לצאת להנפקות, לרכוש חברות או להירכש ע"י חברות אחרות. לכן, המחוקק עשה צעד נכון כשהבהיר את סוגיית הבעלות. אשר לשאלת התמלוגים, מעסיקים נאורים יפעלו בתבונה רבה, ובלי קשר לחקיקה שפועלת לטובתם, אם ייצרו עבור העובדים תמריצים שנגזרים מהפטנט שהגו, בין אם בתשלום חד-פעמי נכבד או בתשלום אחוזים מתמלוגי הפטנט לאורך זמן. שם המשחק מנקודת המבט של המעסיק: לא לאפשר מצב שבו כל רעיון של עובד יהפוך לשדה קרב על השאלה למי הוא שייך".

 ינקי מרגלית,, מייסד אלאדין / צלם איל יצהר

רוני רוס, המייסדת והיו"ר של פנורמה - חברת תוכנה המפתחת מערכות מידע לפירמות עסקיות בעולם: "בפירמה בינלאומית כשלנו, שמייצרת מערכות בינה עסקית לארגונים גדולים ברחבי העולם, מרחבי העבודה המקצועית מייצרים הרבה מאוד פטנטים ואלגוריתמים חדשניים שהביזנס קם ונופל עליהם. בלתי אפשרי מצב, שבו עובד ירצה לקשור לעצמו את הקניין הרוחני על פטנט שהגה. צריך להבין, שהקניין הרוחני הוא נכס גדול מאוד עבור הפירמה, ואם אין לה בעלות בלעדית עליו היא עשויה למצוא עצמה נקלעת למצבים מביכים מאוד ולשאלות משפטיות כמו אם מחר העובד מפוטר - האם מגיע לו ליהנות מהתמלוגים, האם קונה עתידי של הפירמה יהיה חייב לו, האם עובדים אחרים שעבדו לידו וסייעו לו והכשירו לו את הדרך להגיע לפטנט יהיו זכאים לתמלוגים מהפטנט, מה יקרה בעת הנפקה?

"היה לי מקרה חריג של עובד שבא אליי בטענות משונות, שהוא חשב על רעיון לפטנט בלילה והוא מבקש עליו בעלות. הבהרתי לו חד-משמעית, שאין מצב כזה אצלנו, כי ברור לעובדים מהיום הראשון שהפירמה משלמת להם כדי להגות רעיונות והמצאות".

ועדיין קורה שעובדים חושבים שהפטנט נמצא בתחומי אפור, למשל, כשהוא שלא נוגע לעיסוק הספציפי שלהם בחברה. איפה עובר הגבול?

"בעיניי ההבחנה ברורה מאוד. אם הרעיון לפטנט הוא משהו שניתן לממש במסגרת הפירמה, הבעלות על הפטנט תהיה בלעדית של המעביד. אם מדובר ברעיון אחר, שאפילו מצריך הקמת חברה חדשה, העובד מגיע אליי ככל יזם חיצוני אחר. האפשרות שעומדת לו היא להתפטר ולחזור אליי בבקשה לשותפות בפטנט. גם בתחומי אפור לא רצוי להעניק בעלות או חלקי בעלות לעובדים על פטנט - זה מסבך אותך מול השותפים, מול העובדים בארגון וגם מבחינה משפטית".

 רוני רוס, המייסדת והיו

מה קורה בעולם

"המעביד נדרש לקנות מהעובד את הפטנט בסכומים ראויים"

יניסקי-רביד: "בעולם הרבה יותר ערים לבעיית 'המצאות שירות'. שם מודעים לעובדה שרוב הפטנטים מפותחים ע"י שכירים, ולכן מראש הגדירו חוקי Clear-Cut שמבוססים על איזון, צדק ושכל ישר. אגב, לאו דווקא מתוך התחשבות בעובדים, אלא מתוך ראייה מקרו-כלכלית-הוליסטית לטווח הארוך: הענקת זכויות ובעלות על פטנטים לעובדים שהגו אותם תיטיב עם המשק כולו. למשל, במדינות כמו גרמניה, צרפת ואיטליה המעביד נדרש לקנות מהעובד את הפטנט ולשלם לו סכומים ראויים, כדי לתת לו מוטיבציה להמציא. עובדים מוכשרים עם ניצוץ המצאתי עשויים להגיע שם למיליוני אירו.

"בשיטות משפט קרובות יותר לשלנו כמו בבריטניה, הפטנט עובר למעביד רק בתנאים מוגבלים. למשל, כשהעובד מועסק ע"י המעביד במטרה להמציא רעיונות ופטנטים או כשהמעביד השקיע משאבים בפיתוח הפטנט.

"גם נקודת המוצא בארה"ב הרבה יותר הגיונית ומאזנת בין האינטרסים של העובד והמעסיק. כשפטנטים מסוג 'המצאת שירות' לא עוברים אוטומטית למעביד בהיעדר הסדרים אחרים".

המלצות

לעובדים: "לתת את הדעת לנושא כבר במועד החתימה על הסכם העבודה"

עו"ד יוסי מרקוביץ, ממשרד פרל כהן צדק לצר ושות', המתמחה בקניין רוחני ופטנטים: "ברמת הפרוצדורה חשוב שעובד יידע את המעביד כשהוא עובד על פיתוח פטנט. הרבה פעמים פטנט כזה לא נמצא במסלול הפיתוח של החברה, ולמעביד לא תמיד אכפת שהעובדים יעשו לביתם עפ"י החוק היום, אם במהלך שישה חודשים מיום ההודעה המעביד לא הביע התנגדות, אוטומטית הבעלות על הפטנט עוברת לעובד.

"שנית, אני מציע לעובדים לתת את הדעת לנושא בהסכמי עבודה כבר בשלב גיוסם לפירמה. צריך להבין, שלרוב לא העובדים הזוטרים הם אלו שממציאים פטנטים פורצי דרך, אלא המוחות מבריקים שהמעסיקים מתלהבים לגייסם לשורות הארגון. בכניסה לעבודה לעובד מבריק כזה יש כוח מול המעביד, וזה הזמן מבחינתו להגדיר ולהסדיר את הזכויות הקנייניות שלו על המצאות ופטנטים.

"שלישית, אם הפטנט נעשה לפני הגיוס לעבודה, הייתי ממליץ לתעד זאת כדי לשלול את המצב שבו מעסיק יטען שהפטנט פותח עקב העבודה ובתקופתה. למשל, אם עומדים לגייס אותך למחלקת מחקר ופיתוח ובמוח שלך מסתובב רעיון לפטנט - שווה להגיש עליו אפילו בקשה לפטנט טרם הגיוס, ולתעד באמצעות מסמכים שהרעיון נהגה במוחך לפני הכניסה לעבודה".

יניסקי-רביד: "העובד יכול להגיע אל המעביד, לשרטט בפניו את הרעיון שיש לו בקווים כלליים ביותר ולבקש להגיע להסדר שותפות. אבל מעצם יחסי הכוחות הבלתי סימטריים ביניהם, הרבה פעמים מעסיקים מנסים לנשל את העובד מקניינו הרוחני. לדעתי, עובדים שפיתחו רעיון לפטנט במהלך העבודה כמעט לא יוכלו לעשות דבר. אפשרות אחת שעומדת להם היא להחריש, לעזוב את מקום העבודה לפני שהם מפתחים את הפטנט ואז לפתח אותו במסגרת פרטית. אפשרות אחרת היא להעביר את הרעיונות לגורמים חיצוניים, שיפתחו אותו, כשהוא ישמש כיועץ חיצוני לחברה ויקבל תמלוגים אבל הפטנט לא יהיה רשום על שמו. זהו פתרון שמראה איך המדינה, באמצעות חוקים אבסורדיים, מקדמת אנשים נורמטיביים שנמצאים בחוד החנית של הטכנולוגיה להפוך לעבריינים שצריכים לפעול בחשיכה ובמחתרת. כמובן שקיימת גם אפשרות לנהל מאבק משפטי מול המעסיק, שעשוי להימשך חמש-שמונה שנים, כדי להוכיח למעסיק שהפטנט שהומצא לא נערך עקב העבודה. אבל האופציה הזאת אינה פרגמטית, כיוון שסביר להניח שבתקופה ארוכה כזו הפטנט יגווע".

 עו

למעסיקים: "להתגבר על המחסום הפסיכולוגי ולתת תמורה ראויה לעובדים"

יניסקי-רביד: "אני ממליצה לאמץ את המודל האנגלי, להתגבר על המחסום הפסיכולוגי ולתת תמורה ראויה לעובדים על 'המצאת שירות'. אם הפטנט איכותי - שווה למעסיק לפתח אותו עם העובד, במקום שהוא יבריח אותו החוצה. יותר מזה, אני מציעה לעגן את הדברים בחוזה העבודה ולאמץ שם פתרונות שהם הפוכים מרוח ההצעה לתיקון החוק, קרי לתת תמורה משמעותית לעובד על כושר ההמצאה שלו. כדאי למעסיק להיות מודע למכשול 'אפקט הבעלות', שמכניס רעשים פסיכולוגיים ומוביל להחלטה לא רציונלית. למה הדבר דומה? המדינה מעניקה למעסיק בעלות על דירה והוא שומר אותה סגורה, לעומת החלופה של לפתח את הדירה לצימר יחד עם העובד ולהרוויח במשותף".

מרקוביץ: "שם המשחק מנקודת המעסיק הוא יצירת בהירות ושקיפות. שווה להם לפתוח את הנושא בצורה מפורשת בהסכמי העבודה, וכדאי להם לדעת שהיום במרבית חוזי העבודה הנושא לא מוסדר בצורה מפורשת אלא משתמעת. גם מול העובדים הטקטיקה של בהירות מומלצת מאוד: שווה למעסיקים להסדיר את הנושא בצורה בהירה. אם הם מזהים שיש להם עובד עם ניצוץ המצאתי, שווה להם לגלם את התמלוגים במשכורות גבוהות מאוד. הייתי ממליץ גם לחקות את המודלים הנהוגים בחברות אמריקניות גדולות, שם מתמרצים עובדים עפ"י כמות הפטנטים שהעובד ייצר. האם זה מתמרץ מספיק את העובדים? תלוי. ברור שאם הם משלמים בונוס של כמה אלפי דולרים על המצאה שתניב לפירמה מיליוני דולרים אין בכך כדי להניע עובדים לאמץ את מוחם".

מרגלית: "אני סבור שבתחומי הקניין הרוחני התגמולים לעובדים צריכים להיות גבוהים מאוד, אפילו יותר תגמול על ביצועים שמשליכים מידית על שורת הרווח. אני יכול לשתף, שב'אלאדין' הענקנו אלפי דולרים לעובדים שהגיעו עם רעיונות שנרשמו כפטנטים. הם קיבלו בונוסים גבוהים מאוד, גם כשהפטנט היה הגנתי ולא הניב כלל כספים לחברה. למה עשינו זאת? רק כדי לעודד המצאות וחדשנות בארגון. בשורה התחתונה, תחום הקניין הרוחני בנושא 'המצאת שירות' נכנס בקלות לתחומי אפור: לא תמיד קל לדעת האם הפטנט עוסק ממש בתחומי העבודה ונהגה בעקבותיה. החוכמה של המעסיק תהיה למצוא איזון, שכל ישר וצדק".

* האם כשעובד תובע לעצמו בעלות מלאה על רעיון לפטנט, מומלץ לפטר אותו?

רוס: "אני ממש לא מתה על הפתרון הזה, כיוון שאוטומטית הוא מנתק את המעסיק מהאינטרס המשותף שלו ושל העובד, ואפילו עלול לחשוף את הפירמה למצבים קיצוניים שבו העובד המפוטר יתחיל לייצר לך תחרות קשה. בכלל, מאוד לא חכם להגיע למצב של תביעות משפטיות ודיונים משפטיים משתרכים. הפתרון לדעתי גם לא מונח בהכרח בחקיקה של הכנסת, אלא בפיתוח חוזי עבודה חכמים שלא משאירים מקום לתחומי אפור. אצלנו, למשל, מחתימים את העובד על הסכמי סודיות שכוללים גם התייחסות לסוגיית הפטנטים, סעיפים שמבהירים לו: שלא רק שהפטנט יהיה קניינה הרוחני של הפירמה, אלא שהוא גם מתחייב להירתם בעתיד לרשום את פטנט שהגה לטובת הפירמה, תהליך שמצריך ממנו עבודה נוספת".

למחוקק: "לאמץ את מודל האקדמיה, שמבטיח לעובד כ-50% תמורה בגין תמלוגי הפטנט"

יניסקי-רביד: "אני מציעה לאמץ את מודל האקדמיה, שמבטיח לעובד מינימום של תמורה (50% בקירוב) בגין תמלוגי הפטנט. אם ניקח לדוגמה את המקרה של פרופ' רות ארנון ממכון וייצמן, שפיתחה את הקופקסון, הרי שחברת 'ידע' (חברת פיתוח הפטנטים של מכון ויצמן) העבירה לה כ-50% מהתמלוגים שמכון ויצמן קיבל מחברת 'טבע'. זהו מודל נפלא במסגרתו גם המעביד הרוויח מיליונים, רק מכך שהוא נקט בגישה של פרו-עובדים".