"אני מוכן להחזיר כסף לכל מי שלא יאהב את הספר"

הפעם הקודמת שבה הוזכר זאב זילבר (49) בגלובס, הייתה כששמו הופיע באחת מרשימות מקבלי השכר הגבוה ביותר במגזר ההיי-טק. זה היה רגע לפני שפרש מקבוצת פורמולה, שבה תיפקד הלכה למעשה, כיד ימינו של בעל השליטה בפורמולה ויז'ן - דני גולדשטיין, ישב בראש דירקטוריון כמה חברות גדולות וקטנות ובהן בבילון, גיגהספייס, עידית ואחרות, ולפני כן מינכ"ל את ניואפליקום הציבורית שנסחרה בת"א 100.

זילבר, שהתחיל את דרכו בפורמולה ב-1987, פרש מכל תפקידיו בקבוצה בסוף 2007, והשנה ראה אור בהוצאת זמורה ביתן ספרו הראשון - אסופת סיפורים קצרים בכותרת "רחוב אחר".

את הראיון הוא פותח בבקשה, שמהר מאד מתפתחת לנאום נלהב: "אל תכתבי שהייתי מנכ"ל. אני בכלל לא הייתי רוצה לקרוא ספר שכתב מנכ"ל, עולה מזה ניחוח פרקטי ורושם של עלילה פתלתלה שבסופה יש טוויסט. זה לא המצב ב'רחוב אחר'".

הוא צודק. אחד המאפיינים של סיפוריו של זילבר הוא שהם מתחילים ונגמרים בנקודות שאינן "התחלה" ו"סוף" מובהקים. הקריאה בהם, שוטפת ומרתקת, אבל החוויה דומה יותר להתבוננות מקרית בקטע חיים של אדם, או אם תרצו לכניסה לאולם הקולנוע, אחרי שהסרט התחיל. הסיפורים גם לעולם מסתיימים כמו בגרסת הבמאי - מותירים משקע הרהורים ולא מספקים תשובות.

ההזמנה לפרסם את הספר הגיעה בדצמבר 2007. הוא שלח סיפורים שלו להילה בלום, עורכת הפרוזה בהוצאה, העורכת בין היתר את ספריהם של אתגר קרת ואשכול נבו. "שמעתי עליה הרבה והייתי בטוח שהיא תגיד שאין לי כישרון לכלום. או מקסימום שיש לי כישרון, אבל שאני אמשיך לכתוב ואבוא אליה יותר מגובש". להפתעתו, הזמינו אותו לחתום חוזה. "אמצעים להוציא ספר בעצמי, היו לי. ההתרגשות וההפתעה היו מכך שהוצאת ספרים 'אמיתית', הכי גדולה בארץ - חושבת שזה שווה".

מטייל בביבים של ת"א

מעצבן אותו טרנד ההתעניינות בקריירה שלו: "נמאס לי שמחפשים את המנכ"ל שמאחורי הסיפורים. לא אני הסיפור כאן - הסיפור זה הספר, הסיפורים".

אבל אתה חייב להודות, יש כאן סיפור - בכל זאת, מנכ"ל בכיר, כמו שאומרים, עוזב קריירה מצליחה בשביל לכתוב ספר.

"לא עזבתי את הקריירה בשביל הספר והרוב המכריע של הסיפורים שמופיעים בו נכתבו כשהייתי, כמו שאומרים, מנכ"ל ובכיר".

אבל לא פרסמת אותו כשהיית מנכ"ל.

"זה מקרה. ההצעה לפרסם הגיעה אחרי שפרשתי. נכון שאם המקרה היה קורה לפני הפרישה, לא בטוח שהייתי מעז לעשות זאת, כי יכול להיות ששמרתי אז יותר מדי פאסון. אתגר קרת אמר שהסיפורים שלי מסוכנים במידת החשיפה שלהם. הם לא אוטוביוגרפיים, אבל הם חושפים רגשות שלא מקובל לזהות אותם עם 'מנכ"לים'".

מה, למנכ"לים אין רגשות?

"גיבור הסיפורים מדבר בגוף ראשון, בחלק מהסיפורים הוא לוזר אולטימטיבי, בחלק אחר הוא מציג את עצמו כחרא של בן אדם וגם שופט את עצמו על זה ובסיפורים אחרים הוא פשוט מטייל בביבים של החיים. הרבה ג'יפה - קצת לא נוח לחבר את זה למישהו שמתיישב בבוקר אל שולחן הישיבות במשרד בהרצלייה פיתוח ושואל את ההנהלה אם עמדנו ביעדים".

מי שהכיר אותך, הופתע?

"אני לא יודע. יש אנשים שמכירים אותי שקראו ושהגיבו, ויש אנשים שמכירים אותי, שקראו ולא הגיבו. הגיע מכתב משבח ומפורט באורך ארבעה עמודים מנשיא חברה גדולה ואני בטוח שיש מי ששאלו את עצמם 'what the fuck' - זה מה שיש לזאב זילבר להגיד?' אני כל-כך שונה בעבודה ובחיים שפעם ממש לא רציתי שאנשים מהעבודה שלי יפגשו אנשים מהחיים שלי. "בעבודה אני מאד מתוכנן, אחראי וקפדן על גבול הפרפקציוניסט. בחיים שלי אם שואלים אותי ביום שישי בצהריים, מה אני עושה בערב, אין לי מושג, ואני גם לא רוצה שיהיה לי".

מה מגלים הקוראים בספר שהם לא ידעו קודם?

"הספר הוא שיקוף הדאון סייד: המצוקה, הבדידות, הגעגוע, הכישלון - שם נולדים סיפורים, לא ברגעים שהכול הולך לי וכולם חושבים שאני הכי מגניב בעולם. שאלו אותי אנשי השיווק בהוצאה מה להוסיף לספר כאלמנט מכירתי, אמרתי שאני ממליץ על כדור להסדרת פעולת מעיים. בשבוע הספר כשהתעניינו אצל המוכרת אם הספר קליל, מצחיק, זורם - אמרתי לקונים שלדעתי זה ספר בעיקר עצוב".

ככה לא מתפרנסים.

"מי שרוצה להתפרנס שילך להיי-טק. לא הוצאתי ספר בשביל הכסף ולא בשביל האגו. הוצאתי ספר, כי מאוד רציתי להוציא ספר. אם אחליט לכתוב כדי להתפרנס, אחבר מחזות-זמר ואכתוב ספרי עצות - זה הולך הכי טוב. גם אם 'רחוב אחר' יהיה בסט-סלר (ובינתיים הולך לו לא רע), אני ארוויח משכורת בגובה חודש אחד שעבדתי בו בפורמולה".

לא כולם יכולים למלא את קיסריה

מה דעתך על אימוץ המודל הצרפתי לגבי מחיר קבוע לספרים בשנת ההוצאה ראשונה?

"אני חושב שזה רעיון טיפשי. זה מאוד פשוט - אם לא יתנו הנחות, אנשים יחכו שנה, בעיקר בארץ. במקום למכור אלף ספרים כשהספר יוצא, במחיר הנחה, יימכרו שלושה במחיר 86 שקלים. אין מה לעשות, לא כולם יכולים למלא את קיסריה. כשבאתי לדבר על הספר שלי במסגרת אירועי שבוע הספר בראשון לציון, הגיעו 30 איש. אם הייתי מדונה, יש יסוד סביר להניח שהמספר היה שונה.

"אני מציע מודל אחר: שהמדינה תשלם לסופרים חמישים שקלים, על כל עותק ספר שלהם שנמכר בהנחה. אז כמובן תגיע השאלה אם לא יותר חשוב לקנות F16 או לשפץ כיתות לימוד בנגב".

חשבת לגייס את כישורי הסלזמן שלך לטובת קידום מכירות "רחוב אחר"?

"קשה לי לעשות את זה, אני לא רוצה לדחוף אותו, הוא כמו ילד שלי - אני רוצה שיתקדם לבד. את יודעת מה", הוא מתבדח, "אני מוכן להחזיר כסף לכל מי שלא יאהב את הספר, פלוס 20% עבור ביטול זמן".