הצרה של בנק דיסקונט

בהנהלה יש דווקא כוחות מצויינים, אלא שהם מעטים מדי ואמונים על תפקידים רבים מדי

אם תשאלו מה הבעיה העיקרית איתה יצטרך להתמודד מנכ"ל דיסקונט הנכנס, ראובן שפיגל, התשובה המיידית תהיה ועד עובדים מיליטנטי וכוח אדם עודף, יקר ולא יעיל.

אבל לשפיגל יש בעיה נוספת וקריטית לא פחות: הצורך לרענן את הנהלת הבנק. עם ההרכב הקיים הוא יתקשה לממש תוכניות גדולות, ובהחלט יש לו כאלו.

כשמביטים לעבר ההנהלה הנוכחית של דיסקונט חיוורת, בכירי הבנק ומנכ"לי חברות הבת נחשבים פחות ממקביליהם בבנקים אחרים, ולקבוצה נדרש דם חדש בין אם דרך קידום צעירים או הבאת טאלנטים מבחוץ. היו"ר, יוסי בכר, מבין את זה, וגם שפיגל מבין את זה. אגב, ריענון דומה עשה גיורא עופר בתחילת תפקידו, כשהביא מבנק לאומי קאדר של אנשים צעירים ומוכשרים, כולל שפיגל עצמו.

סימפטום אחר לאיכות ההנהלה הוא בעיית השמיכה הקצרה. ניקח לדוגמה את דיסקונט ניו יורק. אחת ההחלטות הראשונות צריכה להיות מי יחליף את שפיגל בניו יורק, והמועמד הטבעי לתפקיד הוא ראש החטיבה העסקית, אהוד ארנון. אחרי שנבחר מנכ"ל חדש לבנק, לארנון אין מקום אחר להתקדם אליו, ומנכ"ל השלוחה בניו יורק היא הזדמנות נהדרת עבורו. אם לא יישלח לשם עכשיו, התפקיד ייפתח בפעם הבאה רק עוד כמה שנים.

מצד שני, יש צורך אקוטי שארנון ימשיך בתפקידו, ואולי יקבל פיצוי באמצעות התואר הפנוי של משנה למנכ"ל. שפיגל מתכנן לעשות שינויים הכרחיים בהנהלה ולכן הוא חייב לשמור על היציבות ככל הניתן, ולמצוא ראש חטיבה עסקית הוא עניין מסובך. לעופר לקח בזמנו חצי שנה למצוא מחליף לרוני חזקיהו.

אמנם לארנון יש סגנית מוכשרת בשם אורית אלסטר, אבל למרות ההערכה הגדולה אליה, היא נתפסת כצעירה מדי לתפקיד. בכל מקרה, החלפת ראש חטיבה עסקית, כשראש החטיבה הבנקאית, נועם הנגבי, חדש בתפקידו וכלל אינו בנקאי, ועוד כשבמקביל יתכנו שינויים פרסונליים נוספים, עלולה להיות שינוי אחד יותר מדי.