סוף לפרשת האשמתו של אלכסיי וולקוב ברצח גרושתו יוליה וולקוב בינואר 2006: בית המשפט העליון דחה היום (ב') ברוב דעות את ערעורה של הפרקליטות על זיכויו של וולקוב מאשמת הרצח.
השופטים אשר גרוניס וניל הנדל החליטו לזכות את וולקוב מחמת הספק, על אף החשדות הכבדים נגדו, ולאמץ את פסק דינו המזכה של הרכב השופטים במחוזי, שבראשו עמד השופט שלי טימן. בדעת מיעוט היתה השופטת עדנה ארבל, שביקשה להרשיעו.
"החשדות נגד המשיב כבדים הם, כבדים עד מאוד", חתם גרוניס את פסק דינו המזכה, "אולם נוכח הקשיים הקיימים בחומר הראיות, ותחת מגבלותינו כערכאת ערעור, איני סבור כי יש מקום כי נהפוך את הכרעת דינו המזכה של בית המשפט המחוזי".
באורח יוצא דופן, לאחר מתן פסק הדין הבוקר פירסם השופט בדימוס טימן הודעה מטעמו. טימן פרש משיפוט תוך הטחת האשמות כבדה בגופי מערכת אכיפת החוק, לאחר שניתן פסק הדין במחוזי בפרשת וולקוב.
"השפיות ניצחה"
"אני שמח שהשפיות והשכל הישר ניצחו", מסר היום טימן, "ושבית המשפט העליון קיבל את עמדת ההרכב בראשותי שזיכה את וולקוב מחמת הספק. ההחלטה הצילה את המשטרה ואת התביעה ממבוכה גדולה. התיק הזה נוהל מכוח הרצון של המשטרה ושל התביעה להשיג הרשעה בכל מחיר, ולא מתוך רצון להגיע לחקר האמת - ולכך לא הסכמתי לתת יד. במקום להתמודד עם המחדלים של המשטרה ושל התביעה, הם העדיפו לנהל נגדי מתקפה אישית ותקשורתית משולחת רסן, שכללה טענות על כך ששחררתי רוצח".
לדברי טימן, "בתיק הזה היו שפע ראיות שכלל לא נבדקו. המשטרה רצתה רק לחלץ הודאה מהנאשם, ואילו הפרקליטות חרגה מהמקובל כדי להביא להרשעתו של הנאשם. נדמה לי שיותר מהרצון להביא להושבתו של רוצח בכלא לכל חייו - הניע אותם מסע של התנכלות ונקמה אישית בי ובהרכב השופטים שזיכה את הנאשם מחמת הספק".
טימן קרא למשטרה "לפתוח את החקירה מחדש עם צוות אחר, לבחון את הממצאים שנאספו בזירה ושלא נבדקו, לחקור באזהרה מעורבים ועדים שכלל לא נחקרו. רק כך יתגלה מיהו הרוצח האמיתי. לא יעלה על הדעת להרשיע אדם רק על סמך הודאתו והשחזור שערך, שכלל לא תאמו את הממצאים בזירה ואת ממצאי הנתיחה שלאחר המוות".
"עינוי דין חריג"
בסנגוריה הציבורית, שייצגה את וולקוב באמצעות עו"ד קטי צווטקוב, ציינו כי זיכויו של וולקוב הוא הישג משפטי יוצא דופן. "הסנגוריה מברכת על החלטת בית המשפט העליון", נמסר בתגובת הסנגוריה, "שנתנה תוקף לשתי החלטות זיכוי במחוזי, ובכך הגיע לסיומו עינוי דין חריג שנגרם לנאשם. מדינת ישראל היא מהבודדות שבהן ניתן לערער על זיכוי. השתלשלות האירועים בפרשה מחייבת לדעתנו לקיים דיון מחודש בנושא ולקבוע כי אין מקום לערער על זיכוי". (ע"פ 4179/09).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
