פני העתיד של בית המשפט העליון: מי את, השופטת אסתר חיות?

היא לא כל-כך סימפטית לעורכי הדין שמופיעים בפניה, אבל זה לא מפריע להם להלל את כישוריה ■ פרופיל שיפוטי של השופטת אסתר חיות, שצפויה להיכנס בעתיד לנעלי הנשיאה ביניש

לא בכדי נבחרה השופטת אסתר חיות להוביל, לפני כחצי שנה, את הסדנה הראשונה שהעביר המכון להשתלמות שופטים ל-50 שופטים מערכאות השיפוט הנמוכות, בנושא כתיבה נכונה של פסק דין.

כמו תלמידה חרוצה ומצטיינת, פסקי הדין של חיות סדורים, בהירים ומובנים. היא פותחת בדרך-כלל בתיאור תמציתי של השאלה המשפטית העומדת להכרעה בפסק הדין, אחר-כך סוקרת את הפסיקות בערכאות הקודמות ואת טענות הצדדים, ואז עוברת לדון במחלוקת ומכריעה בה בהתאם לתפיסותיה המשפטיות. קלאסיקה.

אם נשיאת בית המשפט העליון המכהנת, דורית ביניש, בת-טיפוחיו לשעבר של הנשיא המיתולוגי בדימוס אהרן ברק, מייצגת את הקשר של המוסד השיפוטי הבכיר לעברו - הרי שחיות היא פני העתיד של העליון. האירוניה בסיפור הזה היא שחיות, שאמורה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון ב-2017, 5 שנים לאחר פרישתה של ביניש לגמלאות, החלה את דרכה בעליון דווקא כבת-טיפוחיה של הנשיאה המכהנת.

לפני מינויה לשופטת שלום עבדה חיות כעורכת דין במשרד משותף לה ולבעלה, עו"ד דוד חיות, והתמחתה בליטיגציה מסחרית ונזיקית. לעליון היא מונתה כמומחית למשפט אזרחי, במטרה לחזק את ההיגיון הכלכלי בעיצוב ההלכות השיפוטיות.

דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות בדברים שכתבה בשולי פסק הדין החשדני בעניין הכרה במס של הוצאות מטפלת, בפרשת ורד פרי (ע"א 4243/08). חיות נתנה את הסכמתה לפסק הדין העיקרי, אך הוסיפה הערות אחדות הנוגעות לתחילת יישומה של ההלכה החדשה.

"בית המשפט נקט גישה חדשנית בשאלת הפרוספקטיביות", אומרת עו"ד טלי ירון-אלדר, לשעבר נציבת מס הכנסה, "מאחר שבדיני המס יש לקביעה זו השלכות כספיות משמעותיות מאוד. חיות קבעה כי יש להחיל את הפסיקה ממועד ההחלטה ואילך, ולא אחורנית או על השנים שלא נעשו להן שומות. לדעתי זה מתוך גישה של אחריות כספית".

בתחום דיני המס קבעה חיות, בין היתר, כי הקצאת אופציות מהווה אירוע מס במועד ההקצאה, במיוחד כאשר מדובר באופציות סחירות, הרשומות למסחר בבורסה שהמעביד לא הצמיד להן מגבלות סחירות כלשהן (ע"א 7034/99).

גבייה יעילה של מסים

את עיקר הטון נותנת חיות בפסקי דינה העוסקים בדיני נזיקין, מסים וקניין. היא קבעה כי זכויות בנייה, לצורך תשלום מס שבח ומס רכישה על-פי חוק מיסוי מקרקעין, ייחשבו לחלק מה"קרקע".

"קיומן או היעדרן של זכויות בנייה וכן היקפן של זכויות אלה בקרקע נתונה הינם ממאפייניה המרכזיים של הקרקע", היא קבעה, "זכויות הבנייה מהוות חלק בלתי נפרד ממהותה של הקרקע במובן הכלכלי של מונח זה" (ע"א 7394/03).

עוד בתחום הקניין, חיות קבעה - אך נותרה בדעת מיעוט - כי אי-התאמה יסודית בין יחידת הנדל"ן שעל מכירתה הוסכם לבין מה שנמסר בפועל, כמוה כאי-מסירת הדירה, והיא מתקיימת לא רק כשלא ניתן לעשות שימוש בדירה, אלא גם כשהיחידה הנמסרת שונה במובהק ובאופן מהותי ממה שהוסכם עליו.

למשל, "מקום שבו רכש קונה דירת נופש המהווה חלק מפרויקט שלם, ובמקום דירת הנופש מתיימר המוכר למסור לו דירת מגורים בבית משותף הנעדר כל סממן של פרויקט נופש", והרוכש זכאי לקבל את כספו בהתאם לחוק המכר (דירות) (ע"א 8343/01).

בשל העובדה שמשרדו של בעלה מייצג כמספר חברות ביטוח, חיות מנועה מלדון בעניינן - ואולם הדבר איננו מונע ממנה מלהיות אחת השופטות הבולטות בעליון בתחום דיני הנזיקין.

היא קבעה כי ראוי שיתקיים יחס ישיר בין רוחב הסמכויות הניתנות לרשות על-פי דין לצורך ביצוע תפקידה ובין רמת ההתנהגות הנדרשת ממנה כרשות סבירה לצורך אחריותה בנזיקין. עירייה סבירה צריכה לצפות כי התרשלות מצידה בביצוע הפעולות הנדרשות להקמה, לתחזוקה ולהתאמה של תשתית הניקוז העירונית, לרבות על דרך של מחדל, עלולה לגרום נזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה. גם בעובדה שהמדינה היא גורם מפקח בלבד אין כדי לשלול הטלת אחריות בנזיקין (ע"א 2906/01).

לשיטתה של חיות, אדם הנפגע בתאונת דרכים, תובע על-פי חוק הפלת"ד ולאחר מתן פסק הדין מחמיר מצבו, רשאי - לאחר מיצוי העילה בהתאם לחוק הפלת"ד, לתבוע גם על-פי דיני הנזיקין הכלליים. "נזק הנובע מרשלנות רפואית שהתרחשה לאחר מתן פסק הדין בתביעה על-פי חוק הפיצויים", קבעה, "איננו נכלל בעילה על-פי חוק זה, ואין רואים אותו כאילו מוצה בפסק הדין" (ע"א 8535/01).

בתחום הבנקאות נקטה חיות גישה המצמצמת את האחריות המוטלת על בנקים לוודא שימוש ראוי בזכויות ניהול החשבונות של נציגי בעלים. "אין להטיל על הבנק חובה לבלוש, לדרוש, לחקור ולפשפש בפעולות השונות שמבצע מנהל עיזבון בחשבון", כתבה, "יש לצמצם את חובתו של הבנק לדעת כי הנציג כבעל החשבון עושה בו פעולות המהוות הפרה של חובות האמון כלפי בעל עניין בו, רק מקום שמתקיימות נסיבות מחשידות, חריגות ויוצאות דופן במידה כזו שהבנק אינו רשאי להישאר אדיש אליהן ולהעלים מהן עין" (ע"א 8068/01).

במקום שבו נפגשים דיני המס ודיני הבנקאות, קבעה חיות כי האינטרס בגבייה יעילה של מסים גובר לעתים על זכותו של מי שחייב בתשלום ארנונה להגנה על הפרטיות ועל החיסיון הבנקאי ביחסים שבינו ובין הבנק, והעירייה רשאית להמציא צווי עיקול גם למשרדים הראשיים של הבנקים (ע"א 1167/01).

בתחום המשפט המסחרי, גם הוא מהתחומים הנחשבים ליבת עבודתה של חיות, נקבע על-ידה כי שיעבוד צף הכולל תנייה מגבילה שנרשמה - עדיף הן על שיעבוד שנוצר לאחר הרישום, בניגוד לתנייה המגבילה, והן על העברת זכויות בנכסים שבוצעה בניגוד לתנייה ולאחר שנרשמה. "צד שלישי המתקשר עם חברה שנכסיה משועבדים בשיעבוד צף הכולל הגבלה שנרשמה כדין, מוחזק כמי שידע על ההגבלה והזכויות שרכש או קיבל מן החברה כפופות לשיעבוד. זאת, למעט מקרים בהם בוצעה הרכישה בתנאי תקנת השוק" (ע"א 10907/03).

בתחום פשיטת-הרגל, פסקה חיות כי מאחר שסעיף בפקודת פשיטת-הרגל מהווה סטייה מעיקרון השוויון בחלוקת נכסיו של פושט-הרגל, והוא פוגע בקניינו של בן-זוגו, הרי שיש לפרש סעיף זה על דרך הצמצום. "העובדה שהנושה בפשיטת-רגל הוא בן-זוג של פושט-הרגל אינה הופכת אותו לנושה נדחה, והאשה אינה שונה מכל ערב אחר שפרע את חובות פושט הרגל וזכאי לתבוע מן החייב את מה שנתן למילוי הערבות" (ע"א 3929/02).

בחודש שעבר קבעה חיות, בהסכמת הרכב רחב, כי אלמנות שקיבלו קצבת תלויים מהביטוח הלאומי יפסיקו לקבל את הקצבה כאשר הן הופכות לידועות בציבור של גברים אחרים, ומהיום שהפכו לידועות בציבור. לכאורה, מדובר בחיזוק מוסד הידועים בציבור במשפט הישראלי, אלא שבהקשר הזה לצורך שלילת זכויות ולא הענקתן. "אין הצדקה כי האלמן או האלמנה החיים כידועים בציבור ימשיכו ליהנות מקצבת שאירים או קצבת תלויים, שנועדו להגן עליהם מפני מחסור כלכלי העלול להיגרם עקב מות המפרנס" (בג"ץ 5492/07).

משקל לרשויות המדינה

בשנה הראשונה לכהונתה בעליון, כשעדיין שימשה שופטת בפועל וטרם זכתה במינוי הקבוע, ניתן היה לראות את זהירותה של חיות בפסקי הדין ואת רצונה שלא לטלטל את הספינה.

חיות שייכת לזן שופטי העליון המעניקים משקל רב לשיקול-דעתן של רשויות המדינה. כך, למשל, קבעה כי החלטת הממשלה להתקשר עם חברת בתי הזיקוק לנפט (בז"ן) והחברה לישראל, גם אחרי תום תקופת הזיכיון, התקבלה בדרג הבכיר ביותר, ואף שהיא מעוררת אי-נוחות. "עניין לנו בהחלטה המקיפה עצמה במתחם רחב של סבירות, שנקבלה לאחר שהגורמים המקצועיים נתנו דעתם לכל ההיבטים המשפטיים והכלכליים הרלבנטיים" (בג"ץ 4999/03).

מקרה נוסף שבו חיות לא נתנה לאי-הנוחות שחשה להכתיב את תוצאת פסיקתה, היה בעתירה לביטולה של ועדת וינוגרד ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית תחתיה, בעקבות מלחמת לבנון השנייה. "תהא עמדתי שלי אשר תהא לעניין מידת התבונה שיש בהחלטת הממשלה, נראה כי תבונתו של בית המשפט איננה צריכה ואיננה יכולה לשמש אמת-מידה לבחינת מעשי הרשות", קבעה ונתנה את קולה המכריע לדחיית העתירה (בג"ץ 6728/06).

בכל זאת, היו מקרים שבהם חצו רשויות המדינה קו אדום מבחינת חיות, והיא הציבה להם גבולות. "התפרקות המדינה מסמכויות הכליאה שהוקנו לה במסגרת האמנה החברתית יש בה משום פגיעה בתנאיה של האמנה החברתית", כתבה בהחלטה לפסול את הפרטת בתי-הסוהר. "לא הכול 'פריט', כוחות וסמכויות מסוימים המסורים לרשויות השלטון אינם ניתנים להפרטה, אף לא על-ידי הרשות המחוקקת" (בג"ץ 2605/05).

גם בפרשת התיקון לחוק האזרחות, שאסר "איחוד משפחות" של פלסטינים עם ערביי ישראל, תמכה חיות בביטול החקיקה בשל היותה בלתי מידתית - אך במקרה זה היא נותרה במיעוט. "אימת הטרור, ככל אימה, עלולה להיות מורה-דרך מסוכן למחוקק המבקש להתמודד עם מחולליה", כתבה (בג"ץ 7052/03).

הליברליות של חיות בכל זאת נעצרת איפשהו, ושיקולי הביטחון גוברים. בפרשת ח"כ עזמי בשארה, קבעה חיות כי נאומים שנשא בסוריה ובאום אל-פחם, שבהם הביע תמיכה בחיזבאללה, אינם חוסים תחת חופש הביטוי ואינם ראויים לזכות לחסינות פרלמנטרית. "מדובר בהבעת דעה סדורה ומחושבת מראש", כתבה, "הרחק הרחק מעבר ל'קו האדום' שאותו הציבה הדמוקרטיה הישראלית כהגנה על עצם קיומה" (בג"ץ 11225/03).

בתחום חופש המידע כתבה חיות את אחד מפסקי הדין הבולטים בתחום, במחלוקת שבין המועצה להשכלה גבוהה לעיתון "הארץ", שעתר בדרישה לחשוף פרוטוקולים מדיוני המועצה. המועצה סירבה, מחשש שחשיפת הפרוטוקולים עלולה לפגוע במינהל התקין.

"חשיפת מידע בדבר דיונים פנימיים ותרשומות של התייעצויות פנימיות", כתבה חיות בשם הרכב מורחב בן 7 שופטים שקיבל את עתירת העיתון, "עלולה אמנם לפגוע בתהליך קבלת ההחלטות ולגרוע מאיכותן. אולם הצורך להגן על תהליך קבלת ההחלטות איננו חזות הכל. הרשות איננה יכולה לסרב למסירת המידע שנתבקש, תוך הישענות בלעדית על האינטרס הכללי בשמירה על כנות הדיונים" (עע"ם 9135/03).

כתם בפרשת שייחט

בתחילת דרכה בעליון סומנה חיות כמי שדווקא בתחום המשפט הפלילי, להבדיל מגישתה הליברלית בעניינים אחרים, היא מגלה שמרנות ונוקשות. בפרשת רצח החייל אולג שייחט דבק בחיות כתם, כשהחליטה להותיר במעצר את הנאשמים הראשונים בפרשה, אף שבחומר הראיות היו רמזים לכל הכשלים והסתירות שהובילו, זמן קצר אחר-כך, למסקנה כי מדובר בנאשמים הלא נכונים. חיות, עדיין צעירה בעליון, העדיפה לסמוך על עמדת הפרקליטות, שטענה עדיין כי מדובר ברוצחים האמיתיים (בש"פ 696/04).

בהמשך הפכה חיות לקשובה יותר לצד הסנגוריאלי, גם בהחלטות מעצר, שבהן נדרש שופט להתנתק מהדחף להעניש ולפסוק על-פי מסוכנות וראיות לכאורה בלבד. חיות רשמה מספר מקרים שבהם שיחררה ממעצר נאשמים, אף שהואשמו בעבירות חמורות, בשל קיומה של חלופת מעצר מספקת (בש"פ 762/04). וגם בתחום המשפט המהותי, שבו הקפידה על זכויות נאשמים, ויצרה חיץ בינה לבין רשויות התביעה.

כך, במקרה שבו קיימה המשטרה חקירה רשלנית, שהובילה להגשת כתב אישום נגד הנאשמים הלא נכונים באשמת רצח, קבעה חיות כי הם זכאים לפיצוי גבוה, בסך 80% מהקבוע בתקנות, ולא 20% כפי שנפסק מלכתחילה (ע"פ 11024/02).

בתחום עבירות המין הפגינה חיות אמפתיה למתלוננות ולקורבנות של תקיפות מיניות. כך, קיבלה חיות את בקשתן של מתלוננת ואחותה, שביקשו לפרסם את פרטי פסק הדין של התוקף, וכן את שמו ותמונתו.

חיות קבעה אבחנה בין האיסור לפרסם את פרטי המתלוננות, הנמשך גם לאחר סיום המשפט, לבין הרציונל האוסר על פרסום פרטיו של נאשם במקרים מסוימים במהלך ניהול המשפט - רציונל המתבטל לאחר הרשעתו. "משהורשע נאשם בדינו גובר האינטרס הציבורי בפרסום פרטי המקרה ובפרסום פרטיו המזהים של הנאשם" (בש"פ 8698/05).

במקרה אחר הרחיבה חיות את הגדרת המונח "בנוכחות אחר", כך שגם נוכחות אדם אחר בחדר הסמוך תיחשב כנסיבה מחמירה בעת ביצוע אונס. "את המונח 'בנוכחות' יש לפרש באופן המתפרש אל מעבר לדל"ת אמות הזירה שבה מבוצעים המעשים המיניים עצמם", קבעה חיות. "חבירה יחד של מספר אנשים לשם ביצוע העבירה, ונוכחות של האחד בשעת מעשהו של השני, עלולה במקרים רבים לעודד ולחזק את ידיו של מבצע העבירה" (ע"פ 7507/02).

בתחום עבירות הצווארון הלבן, פסקה חיות כי ניתן להרשיע עובד ציבור בלקיחת שוחד, אפילו אם כספי השוחד שימשו בפועל לטובת הציבור ולא להנאתו האישית של עובד הציבור. "העובד מודע לציפיותיהם של אנשי הגוף העסקי", קבעה, "כי יסייע להם בקידום הפרויקט תמורת היענותם לבקשתו" (ע"פ 8027/04).

"היא יודעת הרבה יותר מרוב השופטים בעליון"

עורכי דין בכירים, המופיעים בפני השופטת אסתר חיות בבית המשפט העליון, אומרים כי התכונה הבולטת ביותר המאפיינת אותה היא נטייתה לרדת לפרטים הקטנים ביותר ולשלוט באופן מוחלט בחומרים המשפטיים המובאים בפניה.

"היא כל-כך מוכשרת, ממש מטאור בבית המשפט העליון", אומר עליה עורך דין בכיר, "כיום היא אחד מעמודי התווך של העליון. בדיונים היא מאוד נחרצת בעמדותיה, מפגינה ביטחון רב, קשה לשנות את דעתה. מה שמאפיין אותה זה רוחב היריעה המשפטי שלה, בולט שהיא יודעת הרבה יותר מרוב השופטים בעליון".

עו"ד רם כספי, מהליטיגטורים הבכירים במדינה, יוצא מגדרו כדי לתאר את אופייה ומקצועיותה של חיות. "חיות היא שופטת דגולה. חכמה, שקטה, קשובה, עניינית, ומעבר לכול - משפטנית מובהקת היודעת לברור את המוץ מן התבן", אומר כספי. "לעתים, חיות מכירה את התיקים הסבוכים המונחים על מדוכתה טוב יותר מפרקליטי הצדדים, והיא שמה את הדגש על הנקודות המרכזיות הטעונות הכרעה ללא כל סטייה לנקודות צדדיות".

עו"ד טלי ירון-אלדר, לשעבר נציבת מס הכנסה ומומחית לדיני מסים, שותפה במשרד עו"ד תדמור ושות', אומרת כי אף שחיות לא הגיעה מתחום דיני המס, פסיקתה מתבססת לא רק על היגיון כלכלי אלא גם על הנמקות משפטיות, בניגוד לנטייה המקובלת של בתי המשפט. "חיות מתאפיינת בכך שפסקי הדין שלה הם כלכליים עד כמה שניתן, אבל אם לשון החוק אינה מאפשרת לא מחפשים פתרונות יצירתיים מדי כדי להגיע לתוצאה. כך, בפסק דין פינץ, שעסק בנושא שיעור אפס במע"מ לשירות שניתן לתושב חוץ, נתנה חיות חשיבות למילות החוק בעניין ההסכם שנכרת בין הצדדים, וקבעה כי בנסיבות העניין לא יהיה שיעור אפס, למרות שניתן היה לפרש זאת גם אחרת". (ע"א 3196/01).

עו"ד עופר ברטל, המתמחה במשפט פלילי ובעיקר בעבירות צווארון לבן, אומר כי חיות עומדת בכבוד במבחן העומד בפני שופטים, בנוגע להחלטות מעצר. "שופטים בעלי דעות ליברליות הופכים לפתע מאד שמרנים ולחסרי יושר אינטלקטואלי. זה המקום בו מתמודד שופט באופן הברור ביותר, בעיקר עם עצמו. חיות אינה מהססת לשחרר עצורים שקופת שרצים תלויה מאחורי גבם, אף אם תלויים נגדם מאסרים מותנים בעבירות זהות, אם היא מתרשמת כי לא צפויה לחברה סכנה קרובה כתוצאה מהשחרור, כשיש חלופת מעצר הולמת. החלטות כאלה מעידות על אומץ לעמוד מול דעת הקהל שדורשת 'דם'".

אם בכל זאת נשמעת ביקורת מסוימת מצד עורכי הדין על תפקודה של חיות, היא נוגעת לאופן שבו היא מנהלת את הדיונים. "מחוץ לאולם היא בן אדם מאוד סימפטי, אבל כשהיא יושבת בדין היא לא כל-כך סימפטית", מסביר עורך דין בכיר. "הרבה עורכי דין חושבים שהיא מדברת אליהם בצורה לא יפה ולפעמים אפילו בוטה. לדעתי, זה נובע מכך שחיות דורשת מעורכי הדין המייצגים שליטה מוחלטת בחוק ובחומר, ולא מוותרת להם על קלה כחמורה. אין לה סבלנות אליהם, ולכן עלולה לעתים להיווצר באולם שלה תחושה לא כל-כך נעימה".

רזומה

אסתר חיות, בת 57, נולדה וגדלה בשכונת נווה-עמל בהרצליה. את שירותה הצבאי היא עשתה כחברה בלהקת פיקוד המרכז, ולאחר מכן פנתה ללימודי משפט באוניברסיטת תל-אביב.

בשנה שבה החלה ללמוד פרצה מלחמת יום הכיפורים, ורבים מעמיתיה הסטודנטים הגברים שגויסו למילואים לא הופיעו ללימודים. חיות, כמו אחרים ב"מחזור המגויסים", אימצה סטודנט-חייל ודאגה להשלים עבורו את החומר שהחסיר. האימוץ עלה יפה: החייל המאומץ הוא עו"ד דוד חיות, בעלה זה יותר מ-30 שנה.

בעת לימודיה החלה לעבוד כספרנית במשרד עורכי הדין של חיים צדוק, שר המשפטים, ובהמשך עבדה תחתיו כמתמחה. צדוק דחה את הזמנתו של נשיא העליון דאז יואל זוסמן להתמנות לשופט עליון, וחיות ראתה במינויה שלה לערכאה הבכירה מעין "סגירת מעגל" היסטורית. "אני חשה שהגשמתי את ציפיותיו של צדוק עם מינויי לשופטת בעליון", כתבה לימים, "נדמה לי שצדוק היה גאה במינוי זה בשל 'מניות היסוד' שיש לו בעיצובי המקצועי".

ב-1985 הקימה יחד עם בעלה משרד עורכי דין עצמאי, שעסק בעיקר במשפט מסחרי ותחום הנזיקין - תוך התמקדות בייצוג חברות ביטוח. 5 שנים אחר-כך מונתה לשופטת שלום בתל-אביב.

קידומה בסולם הדרגות השיפוטי היה מטאורי: 6 שנים אחרי מינויה כבר קודמה למחוזי, וב-2003 נשלפה על-ידי נשיא העליון דאז אהרן ברק לכהונה זמנית בעליון. אחרי שנה מוצלחת היא זכתה למינוי קבע, ובשל גילה הצעיר, אם תישמר שיטת הסניוריטי, היא עתידה לכהן כנשיאת בית המשפט העליון במשך 6 שנים, בין 2017 ל-2023.

פסיקה מרכזית

* דיני קניין:

אי-התאמה יסודית בין הממכר ובין מה שנמסר מתקיימת גם כשהנכס המועבר שונה במובהק ובמהות ממה שהוסכם עליו (ע"א 8343/01)

* דיני נזיקין וביטוח:

מחדלים רשלניים בהתנהלות רשויות ציבוריות, אף שהן מפקחות בלבד, עשויות לחייבן בנזיקין (ע"א 2906/01)

כשלניזוק אין עילת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הוא רשאי לתבוע לפי דיני הנזיקין הכלליים, בגין נזק שנגרם לו לאחר אותו פסק דין (ע"א 8535/01)

* משפט מסחרי:

אין להגביל את זכות הקיזוז של החייב כלפי הנמחה בקשר עם אותה עסקה לחובות שנתגבשו לפני היוודע לו דבר ההמחאה (ע"א 8357/03)

הצורך ביעילות בגביית חובות גובר על החיסיון הבנקאי (ע"א 1167/01)

חובת הבנק לדעת כי נציג בעל החשבון מפר את חובת האמון בו קיימת רק כשיש נסיבות מחשידות, חריגות ויוצאות דופן שהבנק אינו רשאי להעלים מהן עין (ע"א 8068/01)

* משפט מינהלי:

תבונתו של בית המשפט איננה צריכה ואיננה יכולה לשמש אמת-מידה לבחינת מעשי הרשות (בג"ץ 6728/06)

משמעות המונח "דירות נופש" בתוכנית מתאר היא שהדירות יוקצו לציבור הרחב רוב ימות השנה (עע"ם 8411/07)

* מאבק בפשיעה:

פגמים חמורים בחקירת המשטרה מצדיקים מתן פיצוי והחזר הוצאות לנאשמים לאחר זיכוים (ע"פ 11024/02)

זכותה של מתלוננת בעבירת מין לפרטיות ממשיכה גם לאחר המשפט (בש"פ 8698/05)

* דיני מסים:

אופציות סחירות, ככל טובת הנאה אחרת הניתנת לעובד, יש למסות במועד ההקצאה (ע"א 7034/99)

במקום שיש להלכה משפטית בנושא מיסוי השלכה כספית כבדה, יש להחילה ממועד ההחלטה ואילך - ולא לשנים פתוחות שלא נעשו להן שומות (ע"א 4243/08)

אירוע פירוק חברה יוצר שני אירועי מס, אחד מבחינת החברה ואחר מבחינת בעלי המניות (ע"א 10666/03)

* דיני עבודה:

על עובדת הטוענת כי פוטרה בשל טיפולי פוריות שעברה מוטל נטל להוכיח את הקשר בין טיפולים אלה לבין הפיטורים (בג"ץ 554/05)

* צווארון לבן:

מתת לעובד ציבור עשוי להיות שוחד גם אם שימש לטובת הציבור (ע"פ 8027/04)

* חופש המידע:

יש לחשוף פרוטוקולים מדיונים פנימיים של המל"ג (עע"ם 9135/03)

* דיני משפחה:

אלמנה תפסיק לקבל קצבת תלויים מהיום שתהפוך לידועה בציבור של גבר אחר (בג"ץ 5492/07)

* העליון, הכנסת והממשלה:

דברי עזמי בשארה נגד המדינה אינם חוסים תחת חופש הביטוי, ויש להעמידו לדין בגינם (בג"ץ 11225/03)

כוחות וסמכויות מסוימים המסורים לרשויות השלטון אינם ניתנים להפרטה, אף לא על-ידי הרשות המחוקקת (בג"ץ 2605/05)

* זכויות אדם:

מי שעלו לישראל לפני תהליך גיורם ועברו גיורי קפיצה בקהילה יהודית בחו"ל יוכרו כיהודים לפי חוק השבות (בג"ץ 2597/99)

ניתן לאפשר ליגאל עמיר להפרות בהפריה מלאכותית את אשתו (בג"ץ 2245/06)

התיקון לחוק האזרחות המונע איחוד משפחות איננו מידתי ועליו להתבטל, מאחר שאינו כולל הסדרים אינדיבידואליים (בג"ץ 7052/03)