"אני מתגעגעת להתרגשות שאפיינה את שבוע הספר בילדותי"

דנה אולמרט, נולדה ב-26 בדצמבר 1972. חוקרת ועורכת ספרות. בתם של עליזה ואהוד אולמרט. עבודת המאסטר שלה, שנעשתה באוניברסיטה העברית בירושלים, עסקה ב"מרחב ומיניות ביצירתו המוקדמת של ברנר". סיימה דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא "צמיחתה של שירת המשוררות העברית בשנות ה-20 של המאה ה-20 - מבט פסיכואנליטי ופמיניסטי". בשנת 2009 זכתה אולמרט בפרס בהט לספרי עיון. האנתולוגיה שערכה "מאחורי הכסף יש סיפור" יצאה השבוע בהוצאת "אחוזת בית".

האם יש בית קפה שאהוב עלייך במיוחד?

"תלוי לאיזו מטרה הגעתי אליו. כשאני עובדת אני אוהבת לשבת בבתי קפה הומים אך לא אינטימיים ובעיקר לא באלו שבהם יושבות החברות שלי, אחרת אין סיכוי שהעבודה תיעשה. כזה הוא למשל 'לאב איט'. כשאני פוגשת חברות זה בדרך כלל ב'בתה וגריגה' - בית קפה שהוא האח הצעיר והאהוב של מסעדת 'ג'וז ולוז'".

מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?

"ליזי, האחות הבכורה במשפחת בנט מ'גאווה ודעה קדומה' לג'יין אוסטן, שאהבתי אליה רק גדלה עם השנים. וגם וירג'יניה וולף שדיוקנה מגיל 17 תלוי בביתי ואני בוהה בו לעיתים קרובות".

"בעיקר שירה, חדשה כישנה".

 דנה אולמרט / צלם תמר מצפי

איזה ספר ילדים אהוב עליך במיוחד?

"בשנים האחרונות אני קוראת הרבה ספרי ילדים ומגלה מחדש כותבים מרתקים כמו מוריס סנדק ואסטריד לינדגרן. ספר הילדים הקלאסי האהוב עליי ביותר הוא פו הדוב אבל אין מתחרים לספרי הילדים שכותבת דפנה בן-צבי, זוגתי: ספרי 'הצב מצב' והספר 'זוזי שמש' המתעד את מערכת היחסים בין כלבתנו האהובה שמש, שהיא היום בת 13, לבין חתולתנו זוזי, מנוחתה עדן".

מהו הספר האחרון שקראת, שהשאיר עליך את רישומו?

"שני ספרים הותירו עליי רושם בחודשים האחרונים. הראשון הוא 'ארץ פרומה' של כריסטיאן קראכט - ספר מאוד עכשווי ומטלטל על הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לרוקן את החיים מכל תוכן.

"השני הוא ספר עיון מאת העיתונאית האקטיביסטית נעמי קליין שנקרא 'דוקטרינת ההלם: הקפיטליזם של האסון'. קליין מתארת בו את האופן שבו מצבי אסון - אסונות טבע ומתקפות טרור, וחוסר התפקוד הרגעי של המערכות הציבוריות שבא בעקבותיהם, מנוצלים על-ידי ממשלים המאמצים את דרכו של הכלכלן האמריקני מילטון פרידמן, אבי השוק החופשי, כדי להפריט מערכות ציבוריות, לסלק אוכלוסייה חלשה ולצמצם את האחריות החברתית.

"הפרק המוקדש לישראל מדכדך במיוחד. הוא מתאר כיצד הפך הכיבוש למנגנון המאפשר לחברות אבטחה ולחברות המשווקות ידע ביטחוני, להרוויח ובגדול. כלומר הוא מתאר בעצם מי מרוויח מן הכיבוש ומדוע הכיבוש משתלם להרבה מאד בעלי אינטרסים ולכן הסיכויים להפסקתו הולכים וקטנים".

אם היית יכולה לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?

"יש כל-כך הרבה אנשים, במיוחד כאלו שמתו לפני שעמדתי על דעתי, שהייתי שמחה לשמוע אותם, את קולם ואת האינטונציה שלהם. למשל רחל המשוררת, שאין שום הקלטות שלה, וגם משוררי ימי הביניים - יהודה הלוי, שמואל הנגיד, משה אבן-עזרא - שלו ניתן היה לשמוע אותם מדברים או קוראים משיריהם היינו מקבלים תשובות לכמה מן השאלות הבלתי פתורות הקשורות בהגייה של העברית באותה תקופה".

כיצד נולד הרעיון לאנתולוגיה שערכת, "מאחורי הכסף יש סיפור".

"במהלך השנים שבהן אני עורכת ספרות מקור נתקלתי פעמים רבות בסיפורים ארוכים, בנובלות, שאינן בהיקף המצדיק ספר אך הן ראויות לפרסום. כך עלה הרעיון לפרסם אנתולוגיה של נובלות. חלק מן הנובלות הגיעו אליי מזמן ושמרתי אותן ליום שבו אמצא להן מקום ואחרות הגיעו בעקבות פנייה מפורשת שלי לכותבים צעירים שאני אוהבת. אחרי עריכתן עלה בדעתי שהעיסוק ביחסים בין ערך כספי לערך רגשי משותף לכולן וכך זכתה האנתולוגיה בכותרת שלה".

למה את מתגעגעת?

"אני מתגעגעת להתרגשות שאפיינה את שבוע הספר בילדותי. בשבוע הזה, בשונה מאשר היום, המחירים היו באמת מוזלים במיוחד למשך כל אותו שבוע וההורים שלי נתנו לי ולאחיי תקציב שאפשר לנו להסתער על הדוכנים ולהתייסר בשאלה על מה להוציא את כספנו".