מי אתה השופט חנן מלצר, אחד משני "עורכי הדין" בעליון?

תפוח האדמה הלוהט ביותר שהתגלגל לפתחו של השופט חנן מלצר ב-3 שנותיו בבית המשפט העליון הוא בלי ספק פרשת הפרדת הילדות הספרדיות מהאשכנזיות בבית-הספר החרדי לבנות בעמנואל (בג"ץ 1067/08). עוד לפני הליכי ביזיון בית המשפט ומאסר ההורים, פסק מלצר, לצד חבריו אדמונד לוי ועדנה ארבל, כי הפליית הבנות הספרדיות פוגעת לא רק בזכותן לחינוך ולשוויון, אלא אף בזכותן לכבוד.

אחד הקווים המאפיינים את פסיקתו של מלצר, בכל התחומים, הוא השימוש במשפט משווה ובספרות אקדמית לביסוס עמדותיו השיפוטיות. כך עשה גם הפעם - אלא שהפעם, פסק הדין שלו בפרשת בנות עמנואל זכה לכבוד כשצוטט במסגרת פסק דין של הלורד הובס בבית המשפט העליון הבריטי.

לא שחסרו למלצר פרשות אחרות שבהן היה מעורב ביושבו על כס הערכאה השיפוטית הבכירה. הוא הורה לבטל העברת 65 מיליון שקל מסל הבריאות לטובת טיפולי שיניים - תוך שקבע כי בית המשפט אינו כבול לפרשנות החוק שמציע היועץ המשפטי לכנסת (בג"ץ 10017/09); הוא הורה לעיריית ירושלים לתקצב כהלכה את "הבית הפתוח" של הקהילה ההומולסבית (עע"מ 343/09); הוא הורה לשלב את הילדים ממוצא אתיופי בבתי-ספר בפתח-תקווה (בג"ץ 7426/08).

מלצר, איש ספר ורוח, משלב בפסיקותיו לא רק העמקה משפטית והשוואה בינלאומית, אלא לעתים גם ציטוטים מספרות יפה, ואף מההלכה ומהמקרא. בכל אלה הוא עושה שימוש כדי לדון בזכויות הגדולים והחשובים - כך, העיר באמרת אגב כי המדיניות שלפיה ראש הממשלה מחזיק במקביל גם בכמה תיקים מיניסטריאליים, אפשר שאיננה חוקתית (בג"ץ 3002/09) - אלא גם בזכויות האנשים הקטנים, ואף במסגרת הדיון ביחסי רשויות המדינה בינן לבין עצמן.

כך למשל, סייע מלצר להחדיר את המושג "מתחם ההתחשבות", המקובל במשפט האירופי, לשיח הישראלי, כשפסק שעל בית המשפט להתחשב במדיניות שקבע השב"ס, ולפיה נאסר על אסירים להחזיק ברשותם חומר פורנוגרפי (רע"ב 5493/06).

מהפרקטיקה לעליון

לפני שמונה לשופט ניהל מלצר, כאמור, פרקטיקה פרטית משגשגת, שאחד מענפי התמחותה העיקריים היה תחום המשפט המינהלי. אין פלא איפוא שלאחר כניסתו לעליון, קיבל מלצר לידיו - באופן בלתי פורמלי כמובן - רבים מתחומי המשפט המינהלי ששופטי העליון נדרשים להכריע בהם. ב-3 שנותיו בעליון הספיק מלצר לייצר קורפוס נאה של פסיקה הן בדיני מכרזים - הוא מרכז בידיו את הערעורים על החלטות ביניים בתחום זה, הן בדיני תכנון ובנייה.

כך למשל, בפרשת אדמונית החורש (עע"מ 5834/09) מיתן מלצר את הגישה המחמירה שנהגה עד אז בעליון, בנוגע לטעויות בערבות בנקאית הנדרשת כגיבוי להצעה במכרז. "קיימים פגמים מסוימים ונדירים בערבות הבנקאית", כתב, "שניתן לשקול האם יש מקום להכשירם. בחריגים מצומצמים אלה יש לכלול פגם בערבות בנקאית הנובע מפליטת קולמוס, או מטעות סופר, או מהשמטה מקרית, או מהוספת דבר באקראי".

פסיקתו של מלצר בפרשת ירון בר (בר"מ 1212/10), היא דוגמה לגישתו באשר לשיטה שבה יש לחשב ציונים להצעות השונות שהוגשו במכרז, ופסילת הצעות תכסיסניות. לדבריו, עמדתה של החברה המבקשת שלפיה ייבחר הזוכה על-פי שיטת סיכום המחירים, אינה מעוגנת במסמכי המכרז, ולא היתה מסייעת בהכרח בבחירת ההצעה המיטבית לעורך המכרז.

התכסיסנות בהצעתה, לדברי מלצר, היא מסוג "שיפטינג" או "העמסת מחירים". "תכסיסנות זו עלולה לעמוד בסתירה לשניים מן העקרונות הבסיסיים של דיני המכרזים", כתב, "עיקרון השוויון כלפי כל המשתתפים בכוח ובפועל במכרז, ועיקרון היעילות הכלכלית, החל ביחס לעורך המכרז. יש בה גם משום התנהלות שלא בתום-לב ובדרך מקובלת - במשמעותה ובנפקותה המשפטית. עקרונות היסוד של דיני המכרזים מחייבים כי תכססנים, המבקשים לגבור, בתחבולה, על יריביהם, הזכאים לשוויון בהשתתפותם בהליך - זאת תוך פגיעה בטובתם של עורך המכרז ושל הציבור כולו - לא יבואו בקהל הזוכים במכרז".

במכרזים שעורכות רשויות מקומיות, נהוג פעמים רבות לעשות שימוש בסעיף המעניק פטור ממכרז לספק יחיד. מלצר החליט לצמצם את השימוש הרב בסעיף זה, וקבע כי ראוי להעניק פטור "רק מקום שקיימת ודאות, שאין בארץ אלא ספק יחיד של הטובין או מומחה יחיד לביצוע העבודה הדרושים לגוף המינהלי" (בר"מ 2349/10).

במקום אחר (בר"מ 8575/09) קבע מלצר את הדרך הראויה לקביעת תנאי מכרז ואמות המידה לקביעת הזוכה, כשמדובר במכרז מורכב. "התיק שבפני שולח זרקור על דרך התוויית המכרז", כתב, "רואה אני מחובתי לציין כי קיים חשש שעסקינן בדרך איתור בלתי אופטימלית של ההצעה המיטבית לעורך המכרז, עד כדי אפשרות להכרזה על הצעה איכותית פחות ויקרה יותר - כהצעה הזוכה. לכאורה נראה כי חשש זה אף התממש כאן. בהתחשב בכך שנוסחת החישוב מנחה גם את עורכיהם של מכרזים מקבילים אחרים, צפה ועולה דאגה לבזבוז אפשרי וניכר של כספי הקופה הציבורית. כלכלנים בעלי השכלה מתמטית אמורים להיות אחראים על כתיבת פרק המחיר במסמכי המכרז של המדינה, ולוודא את יישום הנדרש בו כראוי".

בתחום התכנון והבנייה, מלצר קבע פרמטרים חדשים לאיחוד וחלוקה במסגרת תוכניות בניין עיר שונות (עע"מ 5556/05). "הליכי איזון בכלל, וטבלאות איזון בפרט, אינם נערכים כחלק מתוכנית מתאר מקומית, שפועלה הוא שינוי ייעוד הקרקע בשטח התוכנית, אלא אם כן הליכי איחוד וחלוקה כלולים בכוונת-מכוון בתוכנית ככזו. בהיעדר הליך של איחוד וחלוקה המביא בפועל לשינוי במגרשיהם של בעלי המקרקעין הכפופים לתוכנית באותה מסגרת - אין זה נכון להפעיל בגדר התוכנית את העקרונות של שימור הקניין, וזאת בשל היעדר קשר תכנוני-נורמטיבי. לבעל מקרקעין אין כידוע זכות קנויה להיכלל בתוכנית משביחה, ששכניו נכללו בה".

במקרה אחר ניצל מלצר תיק תכנון ובנייה שנזדמן לו כדי לנתח ולאבחן בין כמה מונחים משפטיים מבלבלים, הנוגעים למועד שממנו יחול תקדים חדש של בית המשפט - האם גם על מקרים מן העבר, מכאן והלאה או רק לעתיד: חיקוק רטרואקטיבי, רטרוספקטיבי, אקטיבי, פרוספקטיבי ופרואקטיבי (בג"ץ 11088/05).

תחת מטריית המגן של הקפאת ההליכים

גולת הכותרת של עשייתו של מלצר בעליון בתחום המשפט האזרחי היא בלי ספק פסיקותיו בתחום פשיטת-רגל והקפאת הליכים. בין היתר פירט מלצר את עמדתו בשאלה מהן זכויותיו של נושה מובטח בהליכי חדלות פירעון (רע"א 8122/08); מהם התנאים הנדרשים לחקירת מנהלים במסגרת הליכי פירוק (רע"א 8997/07); והשתתף גם הוא בהכרעה בהליכי ביזיון בית המשפט בעניינו של אלי רייפמן (ע"פ 7174/09).

בשני מקרים (רע"א 3813/08, רע"א 3980/08) הוא פסק בערעור על צווי ביניים שהוצאו בנוגע להסדר הנושים לחברת הבנייה הקורסת חפציבה. אלה המקרים שבהם יש צורך לקבל הכרעות דחופות, לעתים אף כשהנימוקים ניתנים רק בהמשך: ההכרעה בהליכי הביניים תקבע אם ההסדר ייצא לדרך, וההשפעה על המשפחות שאיבדו את כספן היא עצומה.

"ניהול אשכול החברות תחת מטריית המגן של הקפאת ההליכים, והטבת מצב נושי החברה, מורכב ומחייב גמישות ויצירתיות", הוא כתב בהחלטת הביניים, "אין משמעות הדבר ויתור על עמידה בדרישות החוק וקיום תכליתו, אך לא על נקלה ידחה בית משפט אישור מהלכים היכולים לקדם את עניינם של מירב נושי החברות שבהקפאת הליכים. מן הראוי להקדים במהלכי הצלה, בדרך של הרע במיעוטו, תוך דחיית ההכרעה בזכויות כל הנוגעים בדבר למועד מאוחר יותר".

במקרה אחר דן מלצר בתנאים להפסקת הקפאת הליכים של חברה (רע"א 5990/08). "להסכמת הנושים (או אי-התנגדותם) להמשך הקפאת ההליכים יש משקל בהחלטה האם להמשיך ולהעניק לחברה את מטריית ההגנה של הקפאת ההליכים. הנושים המובטחים בענייננו צפויים לפירעון של רק 60% מחובם הכספי, ו-80% מן החוב בגין ערבויות שנמסרו להם. לפיכך, ככל שהנושים המובטחים מסכימים להמשך הקפאת ההליכים בנסיבות אלה, יש לתת לעובדה זו את מלוא המשמעות. הנושים הבלתי מובטחים אף הם אינם מתנגדים להמשך הקפאת ההליכים, ואף הכונס הרשמי מביע את תמיכתו בכך. בכל אלה יש נימוק כבד משקל להמשך ההקפאה, ולו באופן זמני".

בתחום סדר הדין האזרחי, יצא מלצר נגד הנוהג הרווח בבתי המשפט המחוזיים, שבהם קובעים השופטים בהחלטות ביניים כי הוצאות משפט ושכר-טרחת עורכי דין לא ייקבעו על-פי מה שהוכרע בבקשת הביניים, אלא לפי תוצאות ההליך העיקרי. בסיוע חומר משווה מהעולם, קבע מלצר שיש לפסוק הוצאות בכל מקרה על-פי תוצאות הליך הביניים, וזאת כדי להימנע מלעודד הגשת בקשות סרק (רע"א 519/08). עוד בתחום סדר הדין האזרחי, קבע מלצר מהם המסמכים שבהם רשאי לעיין מומחה רפואי שמונה על-ידי בית המשפט, לפני מתן חוות-דעתו (רע"א 1858/08); וכן מהם שיקולי בית המשפט בעת חיוב חברה בהפקדת ערבות בתביעה לפי חוק החברות (רע"א 10376/07).

מלצר גם קבע תנאים לזימון עדים בהליך אישור תובענה ייצוגית (רע"א 806/08); דן בסייגים לתיקון כתב טענות בבקשה לאישור תובענה ייצוגית (רע"א 244/08); בתנאים לזימון עדים בהליך זה (רע"א 2417/08); בשיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת שהוא מחייב חברה תובעת בערבות להבטחת זכויות הנתבע, לפי חוק החברות (רע"א 10376/07); ובתנאים הנדרשים לצורך הבאת ראיות הזמה, לפני הגשת סיכומים (רע"א 1498/09).

בדיני הנזיקין, קבע מלצר כי רופא משפחה שלא קיים מעקב אחר מטופל שנשלח לבדיקות ולא ביצע אותן - לא ביצע עוולת רשלנות רפואית (ע"א 2813/06): "משמסר הרופא הסבר מספק לגבי הצורך בביצוע הבדיקה, הרי שאין בקיום האפשרות העיונית שהמטופל סובל ממחלה המחייבת טיפול, שהבדיקה היתה חושפת אותה, כדי להקים לרופא חובת מעקב שוטף, בנוסף על חובת ההסבר הסביר למטופל". בתחום הנאמנויות ועשיית עושר, קבע מלצר כי סעיף 14 לחוק הנאמנות חל גם על פעולה שביצע הנאמן בהפרת חובת הנאמנות, למרות שהנאמנות עצמה נוצרה לפני תחילת החוק (ע"א 10960/05).

בתחום דיני המס, פסק מלצר כי בית משפט רשאי להתערב בשומה אם הנישום שיכנע ברמת הוכחה הנהוגה במשפט אזרחי כי פקיד השומה קבע שומה מופרזת על-פי "מיטב השפיטה" (ע"א 5324/05). "הסמכות להוציא שומה לפי מיטב השפיטה קמה לרשות המס מקום שבו, לדעת פקיד שומה, דו"ח תקופתי שהגיש הנישום אינו מדויק, באופן מהותי. יחד עם זאת, מטרתה של שומה לפי מיטב השפיטה היא לקבוע 'מס אמת על יסוד הכנסת אמת'. על-כן, מקום בו הצליח הנישום להוכיח באמצעות ראיות אובייקטיביות וברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי - כי פקיד השומה הפריז באומדניו בעת חישוב השומה - מוסמך בית המשפט להפחית את השומה".

"ייבא" את דוקטרינת ההגנה מן הצדק

הקו המחבר בין עשייתו המשפטית של מלצר מהקריירה הארוכה שלו כעורך דין, לבין פעילותו השיפוטית כיום, הוא בלי ספק בדוקטרינת ההגנה מן הצדק. מלצר לא רוצה להתהדר, אבל בהזדמנויות שונות אמר שהוא זה ש"ייבא" ארצה את ההגנה מן הצדק, נימוק שאותו העלה לראשונה במשפט הבנקאים, שבו ייצג את אחד הנאשמים. פסיקתו בתחום המשפט הפלילי מתאפיינת בשני קווים בולטים: האחד, פיתוח מתמיד של עיקרון ההגנה מן הצדק, בפרט לאור עיגונו בחקיקה; והשני, הדגש ששם מלצר על התכונות החיוביות שניתן למצוא בכל אדם - אפילו עבר עבירות נוראיות - וכפועל יוצא מכך, חשיבותו של הספק הסביר כגורם לזיכוי.

מלצר התייחס לחקיקת סעיף ההגנה מן הצדק, וקבע כי ההלכות שנקבעו בבתי המשפט קודם לחקיקת החוק הן נקודת מוצא לדיון המשפטי, אך החוק מהווה בסיס לשינויים אפשריים בעתיד (ע"פ 371/06); הוא קבע כי העובדה שההגנה מן הצדק מנויה בחוק כטענה מקדמית, אינה מונעת את העלאתה גם בשלבים אחרים של ההליך הפלילי, כגון בהליכי הסגרה, בהליכים משמעתיים, בשלבים אחרים של המשפט או לצורך קביעת קבילותה של ראיה (ע"פ 1292/06); וכן קבע כי ניתן לקבל את ההגנה מן הצדק כשיקול באשר לחומרת העונש (ע"פ 10715/08, ע"פ 3468/07).

במספר פסקי דין התייחס מלצר גם לחשיבותו של הספק הסביר, ואימץ את גישתו של אהרן ברק ולפיה יש פעמים שעצם ההתלבטות בשאלת קיומו של ספק סביר, מולידה מסקנה שאכן קיים ספק כזה. "אין מקום להרשעת נאשם ככל שנותר בלב השופט ספק סביר באשמת הנאשם", כתב, "קיומה של דעת מיעוט מזכה איננה נעדרת כל משמעות. על השופט הדן בפלילים מוטלת תמיד החובה לבחון את טענות ההגנה באשר לקיומו של ספק סביר באשמת הנאשם. גישה ביקורתית זו מתחדדת בערכאות הערעור, כאשר בערכאה המבררת הובעה דעה מזכה" (ע"פ 10228/07). בפרשה אחרת כתב: "עדיין נותרו בלבי ספקות, שאינם מאפשרים לי לקבוע בביטחון מלא כי הדברים נעשו בניגוד לרצונה של המתלוננת" (ע"פ 9930/06).

בתחום עבירות המין, ניתן לציין שני מקרים יוצאי דופן - האחד, שבו ניתח מלצר את מידת אשמתה של מתלוננת בעבירת מין, שהכניסה עצמה ביודעין, באמצעות עישון סמים, למצב שמנע ממנה לתת את הסכמה החופשית ליחסי מין (ע"פ 7296/07); והשני, שבו הרשיע באונס גם סוחר בנשים למטרות זנות, שדרש מקורבן הסחר לשכב עמו, תוך שהיתה מנועה מלהתנגד לו (ע"פ 2589/05): "מי שנקבע לגביו כי פעילותו היתה לתווך במכירתה של אישה למטרת זנות, הדורש ממנה לשכב עמו, וכאשר היא מסרבת הוא מודיע לה כי 'לא ייצא לה מזה כלום', ודאי אינו מי שמוחזק כמי שקיבל את הסכמתה החופשית של האישה".

בשני מקרים אחרים, התגלה פן שונה באישיותו השיפוטית של מלצר: האדם החנון והרחום, המלמד זכות גם על הגרועים בעבריינים. בפרשת "אמא טליבאן", הוא נימק מדוע אין להחמיר יתר על המידה בעונשה של האם המתעללת בילדיה. "המעשים הנוראיים לא הופסקו במשך שנים על-ידי אף אחד מהגורמים האמורים להיות קשובים לזעקות השבר שעלו מהקטינים: הקהילה ופרנסיה, מוסדות החינוך ושירותי הרווחה השונים. עקב כך החברה בכללותה מושתקת מלדרוש החמרה בענישה, שהרי אף היא תרמה בעקיפין להימשכות האירועים הקשים" (ע"פ 10166/09).

כך גם בפרשה שבה הורשע אדם, ממוצא אפריקאי, בכך שהדביק באיידס נשים שהיו בנות זוגו (ע"פ 11699/05). בית המשפט המחוזי כתב כי ניסה למצוא "נקודת אור אחת באפילת חייו של הנאשם. יגענו - ולא מצאנו". מלצר התקומם. "אין בנמצא אדם, באשר הוא אדם", הוא כתב בהחלטתו להפחית את עונשו מ-25 ל-22 שנות מאסר, "שאין למצוא בו ולו נקודת זכות כלשהי".

רזומה: יועד להיות רופא

אביו של שופט בית המשפט העליון חנן מלצר (59) היה עו"ד יוסף מלצר, ניצול שואה מפולין שנכלל ב"רשימת שינדלר", ואחד מעורכי הדין המוכרים בתל-אביב של ראשית ימי המדינה. מלצר הבן ביקש ללכת גם הוא במסלול המשפטי, אך אביו ייעד אותו להיות רופא. מלצר אכן התקבל ללימודי רפואה, אך בסופו של דבר בחר בלימודי המשפטים באוניברסיטת תל-אביב במסגרת העתודה האקדמית.

בצבא שירת כעוזר השליש הראשי, ומאוחר יותר בפרקליטות הצבאית, ואף כתב חוות-דעת לוועדת אגרנט באשר ליחסים המקצועיים בין הממשלה לרמטכ"ל. לאחר שחרורו עמד במשך כ-30 שנה בראש משרד עצמאי שאותו הקים. במשפט הבנקאים ייצג את רו"ח דן בבלי והביא לזיכויו המוחלט. משרדו התמחה בתחום המסחרי, המינהלי ובתשתיות. בין היתר הוא שימש יועץ משפטי לחברת החדשות של ערוץ 2, ייצג את מיזם הכבלים האופטיים התת-ימיים "מד-1", את חברת "דרך ארץ", ואת חברת "נת"ע", מקימת הרכבת הקלה בתל-אביב.

מועמדותו לעליון עלתה בשל הרצון למנות עורכי דין מהשוק הפרטי, אך הוא נאלץ להמתין שנים אחדות, כמעין "צינון" בשל פעילותו הפוליטית במפלגת העבודה, ובהמשך כיו"ר ועדת החוקה של המפלגה. מלצר נשוי לעו"ד מרגלית מלצר, היא דתייה והוא חילוני, ולהם 4 ילדים.

פסקי דין נבחרים

* דיני נזיקין:

רופא משפחה איננו חייב לקיים מעקב אחר מטופל שנשלח לבדיקות ולא ביצע אותן (ע"א 2813/06)

* נאמנות ועשיית עושר:

סעיף 14 לחוק הנאמנות חל גם על פעולה שביצע הנאמן בהפרת חובת הנאמנות, למרות שהנאמנות עצמה נוצרה לפני תחילת החוק (ע"א 10960/05)

* דיני מסים:

בית משפט רשאי להתערב בשומה אם שוכנע ברמת הוכחה הנהוגה במשפט אזרחי שנקבעה שומה מופרזת על-פי מיטב השפיטה (ע"א 5324/05)

* העליון, הממשלה והכנסת:

על-פי חוק יסוד: הממשלה הנוכחי, ראש הממשלה איננו יכול לכהן כשר במשרדי ממשלה נוספים (בג"ץ 3002/09)

התניה של ביצוע הסדר הרוטציה בין מועמדים ברשימה לכנסת ב"זכויותיו הכספיות" של הח"כ ומילוי תביעותיו הכספיות היא פסולה ובטלה (בג"ץ 8921/07)

חוק לא יפורש בהכרח על-פי פרשנות היועץ המשפטי לכנסת (בג"ץ 10017/09)

* חינוך בריאות ורווחה:

קבוצות באוכלוסייה אינן רשאיות בשם ייחודיותן לאמץ לעצמן דרכי פעולה הפוגעות בכבודם של חלקים באותה אוכלוסייה ייחודית (בג"ץ 1067/08)

עיריית ירושלים חייבת לתקצב את הבית הפתוח של הקהילה ההומולסבית (עע"מ 343/09)

* דיני משפחה:

לבית הדין הרבני אין סמכות להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ למי שנישא בחו"ל ואינו תושב קבע בישראל - המבחן איננו מבחן "מכלול הזיקות" לישראל (בג"ץ 2123/08)

אי-יידוע האב הביולוגי על כוונה להכריז על בנו כבר-אימוץ, מצדיק ביטול ההכרזה והחזרת התיק לבית המשפט למשפחה לדיון מחודש (בע"מ 778/09)

* פשיטת-רגל והקפאת הליכים:

דיון בצווי ביניים שהוצאו בעניין הסדרי נושים של חברת הבנייה חפציבה (רע"א 3813/08, רע"א 3980/08)

* דיני מכרזים:

ניתן להכשיר פגמים מסוימים בערבות הבנקאית לגיבוי הצעה במכרז, כגון פליטת קולמוס, טעות סופר, השמטה מקרית או הוספה באקראי (עע"מ 5834/09)

צמצום היקף הפטור ממכרז לספק יחיד ברשויות המקומיות (בר"מ 2349/10)

* תכנון ובנייה:

פרמטרים חדשים לאיחוד וחלוקה במסגרת תוכניות בניין עיר שונות (עע"מ 5556/05)

הבחנה בין חיקוק רטרואקטיבי, רטרוספקטיבי, אקטיבי, פרוספקטיבי ופרואקטיבי (בג"ץ 11088/05)

* מאבק בפשיעה:

מי שסוחר בנשים למטרות זנות ודורש מקורבן הסחר לשכב עמו, תוך שהיא מנועה מלהתנגד לו, אשם באינוס (ע"פ 2589/05)

הגנה מן הצדק עשויה להשפיע גם על חומרת העונש, ולא להביא בהכרח לביטול האישומים, גם לאחר עיגון ההגנה מן הצדק בחוק (ע"פ 3468/07, ע"פ 10715/08)

סוחר רכב שהורשע בהונאת עשרות לקוחות שרכשו רכבים, ישלם להם פיצוי במקום חילוט כספים לטובת אוצר המדינה (ע"פ 4980/07)

* דיני ראיות:

שירות המבחן רשאי להתייחס לתיקי חקירה שטרם הוגש בהם כתב אישום (רע"פ 1021/07)

* סדר דין אזרחי:

יש להימנע מפסיקת הוצאות שכר טרחה בהליכי ביניים על-פי תוצאות ההליך העיקרי (רע"א 519/08)

שיקולי בית המשפט בעת חיוב חברה בהפקדת ערבות בתביעה לפי חוק החברות (רע"א 10376/07)