מיהו השופט ג'ורג' קרא שיכריע בשבוע הבא במשפט קצב?

בפרקליטות "מתים עליו", הסנגורים לא ממש: ג'ורג' קרא יכריע בשבוע הבא במשפטו של נשיא המדינה לשעבר, ומדינה שלמה במתח ■ מבחינתו, זהו רק שלב נוסף בדרך לכהונה בעליון

ג'ורג' קרא רגיל להיות במרכז העניינים. בעבר הוא שפט בתיקו של עופר נמרודי, בעל השליטה בהכשרת היישוב ומבעלי השליטה ב"מעריב", שבו הורשע בהאזנות סתר במסגרת עסקת טיעון. כשופט פלילי הוא דן לא אחת בתיקים בפרופיל תקשורתי גבוה של משפחות הפשע, עד כדי כך שבמהלך השנה שעברה נאלצה הנהלת בתי המשפט להצמיד לו מאבטחים, זאת לאחר שהרשיע 15 מאנשי משפחת חרירי בעבירות קשות, וגזר על בכיריה עונשי מאסר של עד 15 שנה.

הכרעת הדין שיקריא קרא בשבוע הבא, כראש הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אמנם לא תצריך אותו לתגבור מערך האבטחה, אבל לבטח תנקז אליו את אור הזרקורים. מדינה שלמה תמתין למוצא פיו במשפט של נשיא המדינה לשעבר משה קצב. הכרעת דין שתסגור, לפחות באופן זמני עד שיגיעו הערעורים לבית המשפט העליון, את הסאגה שהכניסה את הציבור הישראלי כולו למערבולת.

גם הפעם, אפשר להעריך, למרות התוכן הסנסציוני לא יזוז כמעט שריר בפניו של השופט היפואי הוותיק, שמבחינתו התיק הזה הוא לא רק אחד התיקים החשובים והמתוקשרים ביותר, אלא גם ציון דרך במסע לבית המשפט העליון.

אז מיהו השופט קרא, האיש שיגזור את דינו של מי שהיה האזרח מספר אחת? כמו תמיד, תלוי את מי שואלים. אחדים מציירים תמונה של אדם ענייני, יסודי, הגון ונטול פניות, סגפן באורח חייו; אחרים מדברים על איש מלא חשיבות עצמית. הפרקליטים בפרקליטות "מתים עליו"; בקרב הסנגורים - לא כולם מסנגרים.

חבריו של קרא מספרים על אדם הגון, ישר, כן, שמאז מונה לשופט סיגל לעצמו התנזרות מסוימת. "אולי הוא מנסה להיות בדיסטנס", מסביר אחד מידידיו. "בתפקידו כשופט, הוא לא כל-כך רוצה להיות בקשר. אם הוא נמצא במחיצת חברים טובים הוא מרגיש משוחרר, אבל אם הוא במסגרת חברתית קצת יותר רחבה, הוא שומר דיסטנס. קשה מאוד למשוך אותו לחברותא, ומצד שני, אין אצלו פרוטקציות, ואין לו משחקים מאחורי הגב ולא מתחת לשולחן. הוא לא תוקפן, הוא תקיף; הוא לא אימפולסיבי, הוא אסרטיבי".

"אפשר לומר", מוסיף חבר אחר, "שהוא לא נפתח כל-כך מהר ולא בפני כל אדם. הוא מנסה לבדוק בציציות של כל אחד עד שהוא מגיע למסקנה אם כדאי או לא להתחבר אליו. הוא מסתופף יותר בקן של המשפחה ושל קומץ חברים טובים. הוא בנה לעצמו תדמית של מי שחי בעולם שלו. אין לו סנטימנטים. לא איש של צ'פחות".

חברים אחרים מחזקים את הדברים. "הוא היה תמיד קשוח", מספר ידיד אחר. "אתה בקושי רואה בדל חיוך על שפתיו. ארשת הפנים שלו תמיד מאוד רצינית. אחרי שמונה לשופט, הפך להיות עוד יותר קשה. ההרגשה היא כאילו הוא חי בחו"ל, בגלל שניתק קשר".

חבריו הקרובים שמחים על טיפוסו בסולם הקריירה המשפטית, אבל מצטערים שאיבדו אותו כחבר וכפעיל חברתית. "אתה שמח עבור חבר שמצליח", אומר אחמד משהראווי, חבר מועצת עיריית תל-אביב מטעם מרצ, "אבל מצד שני, הוא התנתק באופן מוחלט כחבר מרגע שהתמנה לשופט. אני יכול להבין את ההחלטה שלו, ואני חושב שהיא מעידה לזכותו".

בדלתיים סגורות

קרא, 58, נולד ביפו לאחת המשפחות המכובדות בקהילה הנוצרית בעיר. אמו, שכבר אינה בחיים, היתה מורה. שני אחיו היגרו לברזיל, אחותו נפטרה ממחלת הסרטן. הוא למד בבית -הספר היסודי טרה סנטה ובבית-הספר התיכון אשכולות. בשנת 1973 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל-אביב ופתח משרד עורכי דין עם בן-דודו פאיז פנוס. במשך 14 שנה שימש כעורך דין פרטי, ועם מינויו לשופט בבית משפט השלום בתל-אביב ב-1989 הותיר את המשרד לבן-דודו.

אשתו רמלאית במקור, אקדמאית ועוסקת בהוראה. לבני-הזוג 3 בנות: האחת דוקטור לכימיה, שנייה מתגוררת בארצות-הברית, והשלישית החלה באחרונה לעבוד בפרקליטות לאחר ששימשה כתובעת משטרתית.

כעורך דין תרם קרא את תרומתו בעיקר בנושא זכויות הפרט, אולם מאז מינויו לשופט הוא נמנע ממעורבות קהילתית בשל מעמדו. את תפקידיו כחבר הנהלה באגודה למען ערביי יפו ובאגודה האורתודוקסית נטש מאז מינויו.

בפרקליטות משתגעים עליו. "שופט נפלא מאין כמוהו", אומרת פרקליטה אחת, "חרוץ מאוד, בעל סבלנות רבה, בעל אורך-רוח. בדיונים היה יושב ומגלה בקיאות רבה, נותן הרגשה שהוא מתכונן לדיונים גם כשהתיק היה מלא פרטים טכניים. הוא הכיר את התיק לפחות כמו הצדדים. כיף לנהל תיק אצלו".

עם הסנגוריה יש פחות הרמוניה. בתיק קצב, למשל, נקלע קרא לעימותים חוזרים ונשנים עם הסנגורים - עורכי הדין אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואברהם לביא. שיאה של המתיחות הזו היה כשקרא החליט לקיים את המשפט בתדירות של 4 פעמים בשבוע. הסנגורים התקוממו וביקשו להתפטר מהייצוג.

"לא המשפט נמרח", טענו בהודעתם לבית המשפט, "אלא תחושת הצדק וההגינות בכך ששלב ההוכחות יקוים במתכונת כל-כך אינטנסיבית, שאינה מאפשרת הכנה של ממש לכל דיון". בשלב מסוים אף שקל צוות ההגנה בקשה לפסילת ההרכב. עו"ד פלדמן אמר כי השופט קרא "מהלך עלינו אימים", וכשקרא סירב לבקשתם להשתחרר מהייצוג, הוסיף: "אני לא עבד של בית המשפט".

החלטה אחרת של קרא שהכניסה אותו למסלול התנגשות עם הסנגורים היתה לנהל את המשפט של קצב בדלתיים סגורות. "לדעתי זו החלטה אומללה", מעריך סנגור ותיק, "היא אולי נובעת מכך שהוא לא רצה שפרקליטים בכירים כמו אביגדור פלדמן וציון אמיר יגנבו את התהילה באינספור ראיונות. הוא עשה חשבון שאם הכול יהיה חשוף לתקשורת, ידו יכולה להיות על התחתונה".

לא כל הסנגורים מסכימים. עו"ד חיים משגב, אף הוא פרקליט בכיר וותיק, חושב שההחלטה לסגור דלתות בתיק קצב נכונה מאין כמוה. "זה מנע את כל ההדלפות וכל הקשקושים בעיתונות", הוא אומר. "אם לא היה סוגר את הדלתות, יום-יום היינו שומעים דברים".

שני חברים יצאו לדרך

לא רק בקרב חבריו וידידיו שומר השופט קרא על ריחוק מסוים, אלא גם בקרב הקולגות השופטים. נקודה רגישה אצל קרא היא הקולגה חאלד כבוב, שמונה לפני שבועיים לשופט בבית המשפט הכלכלי החדש שנפתח. גם הוא מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, גם הוא ערבי מיפו (אם כי מוסלמי), גם הוא שימש עורך דין פרטי לפני שמונה לשופט.

אבל יש הבדל אחד בולט ביניהם: סולם ההתקדמות של כבוב היה מהיר בהרבה מזה של קרא. בעוד קרא מונה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב אחרי 11 שנים כשופט שלום - כבוב בן ה-52 "הוצנח" למחוזי אחרי 6 שנים בלבד כשופט שלום בנתניה. לכך נוספת העובדה שכבוב מביא איתו ניסיון נוסף בתחום הכלכלי, הכה חסר בבית המשפט העליון.

לדברי גורם המכיר היטב את שני השופטים, אין ספק שהקידום המהיר של כבוב מפריע לקרא. "הם היו חברים", הוא אומר, "ברור שהקידום של חאלד עשה משהו. היו הרבה כתבות על העלייה המטאורית של כבוב, ואין ספק שזה שינה משהו ביחסים ביניהם. כיום היחסים קורקטיים".

גם באישיותו כבוב הוא ההפך הגמור מקרא: בעוד קרא מסוגר ומרוחק, שלא לומר מנוכר - כבוב משוחרר ולבבי, נינוח וגם מרשה לעצמו להתלוצץ. הוא נעדר את הדיסטנס של קרא, ולא על חשבון איכותו כשופט.

על רקע העובדה ששניהם מסומנים כמועמדים ריאליים ביותר לבית המשפט העליון, לא קשה להבין שקרא, מן הסתם, רואה בתיק קצב נקודה משמעותית בקריירה שלו. אבל דבר אחד יכול להרגיע אותו: לדברי חברים קרובים, כבוב לא מתכוון לחכות עד אין קץ, ואם בחלוף ה'דדליין' שהציב לעצמו לא ימצא את עצמו בעליון - יוותר על הרעיון ויעזוב את השפיטה.

קרא, כמו שזה נראה, יהיה סבלני יותר, כי השפיטה היא אצלו בדם. מעניין איך זה יתבטא בהקראת פסק הדין של קצב בעוד שבוע.

hadasm@globes.co.il