סקר החרדות: ממה מפחדים המנכ"לים הבכירים בישראל?

רק 20% חוששים מפיטורים ■ כך עולה ממסקר מיוחד ל"גלובס" בנושא חרדות מנהלים של "מאגר מוחות" ■ חרדות מובילות נוספות: הצגתם בתקשורת, אירועי פורס מאז'ור ויום הפרישה

41% מהמנהלים הבכירים במשק מעידים כי הפחדים והלחצים איתם הם מתמודדים בעבודה משפיעים על תפקודם בעבודה. כך עולה מסקר בנושא חרדות, פחדים ולחצים בקרב מנהלים בכירים שערכה חברת "לונדבק", יצרנית "ציפרלקס", באמצעות מכון המחקר "מאגר מוחות", בקרב 81 מנכ"לים וסמנכ"לים בפירמות גדולות ברחבי הארץ, המעסיקות מעל 100 איש.

הסיבה העיקרית לפחדים, ללחצים ולחרדות בקרב המנהלים היא ביצועים פיננסיים של החברה - כך מעידים 63% מהמנהלים. הפחד השני בעוצמתו הוא מכך שיציגו את המנהל לא נכון בתקשורת, כך על-פי 51% מהמנהלים. את הפחד מהפרישה, שלאחריה ירגישו המנהלים לא נחוצים, ציינו 46% מהמנהלים.

בבחינת השפעתם של הלחצים והחרדות איתם מתמודדים המנכ"לים בעבודתם נמצא כי 9% מהמנהלים מתקשים לתפקד בעבודה במהלך אירועים שגורמים להם ללחץ או לחרדה, ואילו 7% אף נוטים להימנע מאירועים או ממשימות שגורמים להם לתחושות אלה. 4% העידו כי הם מתקשים לתפקד בעבודה לאחר האירוע והם חוזרים והופכים בו. רוב המנהלים, 21%, מדווחים כי הם נוטים לדחות משימות או אירועים שגורמים להם לתחושות לחץ ופחד.

אינפו: 20% מהמנהלים חוששים מפיטורים
 אינפו: 20% מהמנהלים חוששים מפיטורים

מנהלות מתמודדות עם חרדות טוב יותר

קיראו עוד ב"גלובס"


בעוד 25% מהמנהלות העידו כי הן מתקשות לתפקד לאחר אירוע הגורם ללחץ או לחרדה וכי הן ממשיכות להפוך בו, רק 4% מהמנהלים העידו על תופעה זו. עם זאת, נראה כי למרות הלחץ שהן נאלצות לעמוד בו, בזמן אמת, נשים מתמודדות טוב יותר מגברים עם מצבי לחץ וחרדה - 37% מהמנהלות בלבד נוטות לדחות משימות שגורמות להן ללחץ או לפחד, לעומת כמחצית (52%) מהמנהלים.

קיימים גם הבדלים בין התסמינים מהם סובלים גברים לעומת נשים: בעוד 51% מהנשים מעידות על נדודי שינה בעקבות הלחצים, רק 31% מהגברים מעידים על תופעה זו, וניתן לראות הבדל זה גם בתסמינים של שינויי תיאבון - 30% אצל הנשים, 22% אצל הגברים. לעומת זאת, גברים יחסית לנשים נוטים לסבול יותר מתופעות מידיות כגון נשימה מואצת (24% לעומת 6%) והזעה (15% לעומת 6%).

פרמטר נוסף שנבדק בחן את מידת הפגיעה של לחצים וחרדות אלה בחיי המשפחה של המנהלים. כמחצית מהמנהלים, 52%, טוענים כי גורמים אלה לא פוגעים בחיי המשפחה שלהם, ואילו אחוז כמעט זהה, 48%, טוענים שלפחדים ולחרדות יש השפעה פוגעת על חיי המשפחה.

לדברי ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית, הנתונים בסקר אינם מפתיעים לאור העובדה שסביבת העבודה העסקית היא סביבה תחרותית, המוגדרת על-ידי דד-ליין והדוחקת באופן מתמיד להישגים ולהספקים. "במצב כזה מתפתחים לחצים רבים סביב התפקוד המקצועי והפחד והחרדה שלא-להצליח או שלא-להספיק גדולים", מסביר טל, "לחץ מדוד הינו גורם חיובי שמדרבן לעשייה, אך כשהוא כה חזק הוא עלול להתפתח להפרעת חרדה ולפגוע בתפקוד.

"בסקר, כ-41% מהמנהלים העידו על כך שהפחדים והחרדות איתם הם מתמודדים משפיעים ולעתים אף משבשים את תפקודם. מנהלים נוספים מעידים על תסמינים של הפרעות חרדה כגון דפיקות לב, הזעה בכפות הידיים, נדודי שינה ועוד. יחד-עם-זאת, מהסקר עולה כי 28% מהמנהלים לא רואים בחרדה בעיה או גורם מפריע ואינם פונים לסיוע.

"חשוב לציין, כי חרדה שאינה מקבלת מענה עלולה להשפיע לרעה על תפקודו של המנהל, ובסופו של דבר על ביצועי החברה. ישנן מספר דרכים להקל על חרדה, ביניהן לימוד התמודדות נכונה באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לסוגיו, וטיפול תרופתי בנוגדי דיכאון וחרדה, או קומבינציה של טיפול קוגניטיבי וטיפול תרופתי. חרדה אינה כורח המציאות, טיפול בה יכול לשפר את איכות חיי המנהל ולשפר את ביצועיו בעבודה".

דרך ההתמודדות הנפוצה ביותר: ספורט

על-פי הסקר בקרב המנהלים אשר מנסים להתמודד עם תופעות הלחצים והחרדות, 29% בוחרים בפעילות גופנית ו-21% פונים לחבר קרוב. היתר מתמודדים עם הבעיה באמצעות טיפול תרופתי נגד חרדה (8%), עישון סיגריות (5%) או שתיה ואכילה של קפה, תה או שוקולד (3%).

- מדוע מנכ"לים בוחרים בספורט ובחברים כדרך מועדפת להתמודד עם חרדה?

נורית ברמן, יו"ר קבוצת עמדה: "בגלל חווית מיקוד השליטה הפנימי. כדור פסיכיאטרי מייצר חווית מיקוד שליטה חיצונית, כשמנקודת מבטו של המנכ"ל זה 'לא אני תיקנתי את המצב אלא הכדור'. גישה כזו פחות תומכת בחוויית המסוגלות העצמית. מהסיבה הזו גם מעט מאוד מנכ"לים ייגשו לפסיכיאטר ויאמרו לו: 'אני בחרדה, תן לי כדור'. אוטומטית זה פוגע להם בדימוי העצמי, ובאני מאמין של 'אני יכול לבד'.

"לעומת זאת, פעילות ספורטיבית אינטנסיבית הינה גורם מפרק חרדה שמאופיין על-ידי מיקוד שליטה פנימי, דרך מומלצת מאוד, ולכן אני רואה יותר ויותר מנכ"לים שפונים לערוץ הזה כדרך התמודדות. ישנם מצבים קיצוניים בהם החרדה כל-כך משתקת, שהמנכ"ל לא יכול להקשיב למטפל, ואז אולי יש אינדיקציה לטיפול נקודתי תרופתי וחד-פעמי. אבל חרדה לאורך זמן לא הולכת עם מנכ"לות ועם מנהיגות. לאדם חרדתי שנזקק לטיפול תרופתי ממושך אמליץ, גם לטובתו וגם לטובת הפירמה, שלא יהיה מנכ"ל".

יעקב ברמץ, פסיכולוג קליני המתמחה בחרדה: "מוחם של מנהלים מתוכנת להשגת תוצאות, לכיבוש מהיר של מטרות ויעדים, והבחירה בספורט להפגת חרדה עולה ממש בקנה אחד עם הלך חשיבה זה, כיוון שספורט אינטנסיבי משחרר מיד חומרים ביוכימיים שמעניקים למנכ"ל החרדתי תחושה טובה. טיפול פסיכולוגי, לעומת זאת, לא משיג את התוצאות בטווחי זמן כל-כך קצרים ומנכ"ל שרץ קדימה רוצה לראות תוצאות כאן ועכשיו. זאת, לעומת החלופה של לקבל מסאז' נפשי בטיפול פסיכולוגי ואולי גם לפתוח תיבות פנדורה שיסיטו אותו אולי מהכיוונים הפרגמטיים שאליהם הוא שועט קדימה.

"גם כדורים נוגדי חרדה לא משפיעים ברמה המידית כמו ספורט, ועלולים להתלוות לנטילתם תופעות לוואי שמנהלים מעדיפים להימנע מהן, מעבר לסוגיית הסטיגמה של נטילת כדור פסיכיאטרי. שיחות עם חברים גם מועדפות על מנהלים, כיוון שמצד אחד שיחה כזו 'פותחת' אבל במקביל 'סוגרת' ולא מאפשרת העמקה. כשמנכ"ל מתייעץ על חרדותיו עם קולגה או איש עסקים - הוא יקבל לרוב תשובות ת'כלסיות נוסח 'כך תעשה וכך תפעל'. אין שם נבירה במקומות העמוקים יותר של הנפש וגישה כזו מתאימה יותר למנכ"ל חובב שליטה, שכן 'חפירות' וטיפול פסיכולוגי אכן עלול להציף חוויות לא נעימות ולייצר תחושה של איבוד שליטה".

נתוני הסקר: 63% חרדים מהביצועים הפיננסיים

נורית ברמן, יו"ר קבוצת עמדה: "מנכ"ל יכול לשחק אותה 'אבו-עלי', אבל ברגע שהביצועים יוצאים לאור, כולם 'רואים לו' את המספרים"

נורית ברמן, יו
 נורית ברמן, יו

"באחרונה שמעתי הרצאה של דב בהרב בכנס מנכ"לים של המי"ל, שאמר: 'שמועות אומרות שרבעון עומד להסתיים', ובמסגרת זו תיאר את החוויה הרגשית של מנכ"לים המנוהלים על-ידי סוף הרבעון. נכון אמנם שמדובר בחרדה מרכזית בחיי המנהל, אבל יש פה מרכיב חזק מאוד של קילומטרז' מקצועי. אצל מנהלים צעירים, מנהלים בתחילת דרכם ומנהלים שלא צמחו בחברה ציבורית, חרדת הרבעון מתבטאת בצורה חריפה מאוד. לעומת זאת, אם מדובר במנהלים שצמחו מתוך חברות ציבוריות וחוו כבר את הלחץ של סופי רבעון מהמנהלים שלהם, תסמיני החרדה יהיו רכים יותר".

- מהו הביטוי של חרדת סוף הרבעון בשטח?

"בקרב מנכ"לים שחווים את חרדת סוף הרבעון אני מזהה מספר התנהגויות מרכזיות. ישנו המנכ"ל שנעשה בתקופה זו מופנם יותר, מכונס בעצמו וממעט לדבר. בארגון ישתרר 'שקט מחריש אוזניים', כשעובדים יבינו שמשהו קורה. לחלופין, המנכ"ל עלול להפוך אקספלוסיבי (על סף פיצוץ) וקצר רוח. נאמר זאת כך, אם אתה כפיף של מנכ"ל בחרדת סוף רבעון - אציע לך לא ליזום שיחות מקצועיות מולו, בוודאי שלא בנושאים קריטיים בתקופה זו.

"עוד התנהגות שכיחה שנגזרת מחרדת סוף הרבעון, הינה ניסיון אובססיבי לחפש ולאסוף כלים ואינפורמציה שיסייעו למנכ"ל לשפר את התוצאות ולהסביר אותן. תופעה זו שכיחה בעיקר בחברות ציבוריות, שם צריך להסביר את התוצאות הלא-מחמיאות בכנסי משקיעים ולקוחות. התחושה שמנכ"לים כאלו חווים היא סכנה אישית והישרדותית. במישור הפנימי יש אצלם כרסום בדימוי של הערך העצמי. במישור האופרטיבי-חיצוני, הם מרגישים שהכיסא מתנדנד ושהם מונחים על סף פיטורין".

- על-פי הסקר זוהי החרדה החריפה ביותר של מנכ"לים. איך את מסבירה זאת?

"מנכ"ל יכול לשחק אותה 'אבו-עלי', נוקשה, אופטימי - כל עוד אין שקיפות במספרים. אבל ברגע שהביצועים יוצאים לאור, כולם 'רואים לו' את המספרים ואת התוצאות. כך הוא חייב להתמודד מול עצמו והסביבה עם העובדה ש'הביצועים שלו לא משהו'. למעשה, חרדת הרבעון יושבת ממש על אותו מקום של חרדת ביצוע אצל גברים ואצל אנשים אמביציוזיים מאוד. כשיכולותיו של מנכ"ל שאפתן מאוד נחשפים ברבים, החשש המרכזי שלו הוא לצאת 'לא מוערך בעיני הציבור'".

- מה את אומרת למנכ"ל ששרוי בחרדת סוף רבעון?

"להתמודד עם החוויה הרגשית כפי שהוא מתמודד עם בעיות עסקיות, עם אירוע לא רצוי בחיים העסקיים (נפילת פס ייצור, למשל). שם המשחק הוא להיות מוכן לכך מראש שיהיו לך רבעונים פחות טובים ולקבל את התובנה שכמנכ"ל אתה נמדד על היכולת להתמודד עם כל הקשת של החיים העסקיים. המלצה שלי היא גם להשתמש ברעיון הבודהיסטי 'גם זה יעבור', קרי לאמץ הלך מחשבה סטואי: לא להתרגש יותר מדי מהצלחות ולא להתייאש יותר מדי מנפילות.

"התפיסה הבודהיסטית, מהמקום של הקבלה, שאין אטצ'מנט, שאין אחיזה, משחררת מאוד את החרדה ועוזרת למנכ"ל להתמקד בעשייה מקצועית נטו מתוך מקום של חשיבה צלולה (הבעיה עם חרדה זה שהיא תורמת לאובדן צלילות מחשבתית), לראות את המציאות כפי שהיא ולפעול. אני גם מאמינה מאוד שחניכת מנהלים (מנטורינג) יכולה לעזור במקרה כזה. המנטור צריך להיות מנכ"ל בשל ומנוסה, מנכ"ל מצולק, שכבר התמודד וחווה את הלחצים מסופי רבעון".

נתוני הסקר: 32% חוששים מאירועי פורס מאז'ור

דלית אליהו בורנטין, מאמנת עסקית ומלווה מנהלים: "מנכ"ל יודע שגם בנסיבות חיצוניות האחריות לעולם רובצת עליו"

דלית אליהו בורנטין, מאמנת עסקית / צלם עינת לברון
 דלית אליהו בורנטין, מאמנת עסקית / צלם עינת לברון

"אי-ודאות היא חלק בלתי נפרד מהקיום של כולנו. לא משנה כמה מנהל יהיה מוכשר, חרוץ, חכם, בעל ניסיון וגדוש ברצון טוב - תמיד עלול להופיע בשמי הארגון אירוע חיצוני שלילי, לא נשלט, לא צפוי שטורף לו את הקלפים. על הבסיס הזה ממש קשה למנכ"ל לקבל החלטות: הוא עשוי לעבוד בתהליך קבלת החלטות בצורה הכי מסודרת והכי סיסטמית, בהתבסס על ניסיון, על סטטיסטיקות, על מחקרים, על אינטואיציה ועוד, אבל הוא יודע כי בסופו של יום - ההחלטה שהוא מקבל היא לא יותר מאשר ניחוש מושכל ולקיחת סיכון.

"אצל מנהלים, יותר מאשר אצל בני אדם רגילים, קיימות רמות גבוהות של חוסר סובלנות כלפי עמימות ואי-ודאות. הסיבה פשוטה: בניהול אתה, בהגדרה, מחפש שליטה ואחיזה על המגרש שהופקדת עליו. לצורך כך, אתה מתכנן בקפידה ומראש את כל המהלכים על לוח השחמט, ואת כל הצעדים שיקדמו אותך אל המטרה שאליה אתה חפץ להגיע. החרדה התמידית של המנכ"ל היא שתחול רעידת אדמה במובן המטפורי, קרי שמישהו או משהו 'ינער' לו את הלוח.

"מנקודת מבטו של המנכ"ל, שאחריותו נוגעת ומשפיעה על חיי אנשים אחרים (כפיפים, למשל) האימפקט עצום. החרדה מהלא נודע מתגברת אצל מנהלים מסיבה נוספת: מנכ"ל יודע שגם אם הנסיבות היו חיצוניות, בבחינת פורס מז'ור, גם אם הוא תיפקד באופן אופטימלי, וגם אם הוא ערך את כל תרחישי ה-What if - האחריות לעולם רובצת עליו.

"הוא יודע שהטענות והתלונות והשאלות בנוסח 'איך זה קרה' יגיעו לפתחו בסופו של יום. אם, למשל, תפרוץ בארגון שפעת חזירים, יבואו ויטענו נגדו למה לא חיסנת? למה לא הכנת תכניות מגרה? למה לא נערכת גם לתרחישים של כוח עליון?".

- כיצד החרדה מהבלתי נודע מתבטאת ביום-יום אצל מנהלים?

"חרדה זו מאופיינת לפני הכול בסבל נפשי ובחוסר נוחות רגשית: עצבנות, תזזיתיות, חוסר שקט וחוסר סבלנות כלפי הסביבה, ולפעמים, במקרים הקיצוניים, רואים גם סימנים פיזיים כמו הזעה או קושי להירדם בלילה.

"אבל הדבר המרכזי שרואים אצל מנהל חרד הוא חוסר יכולת הכלה. מנהל שחושש באופן קבוע מ'המכה הבאה' יסבול מתקשורת לקויה עם הסביבה: לא תהיה לו סבלנות לפניות מכפיפים, ואם, למשל, עובד יגיע אליו עם הצעת ייעול הוא עלול ליירט אותו גם אם ההצעה טובה. הוא יבחר לא להקשיב לדברים במלואם כדרך של הגנה, כיוון שהוא פשוט לא מסוגל להכיל שינויים נוספים. במילים אחרות, נראה אצלו התכנסות ואחיזה במה שהוא כבר מכיר ויודע, כיוון שחרדה כזו מהלא נודע, הולכת יד ביד עם 'אישיו של שליטה'".

נתוני הסקר: 46% חוששים מחוסר הנחיצות לאחר הפרישה

יעקב ברמץ, פסיכולוג קליני המתמחה בחרדה: "כשמנכ"ל פורש, הוא מגלה שהכלים הניהוליים חסרי משמעות ואפילו מזיקים לו"

יעקב ברמץ, פסיכולוג קליני / צלם בן יוסטר
 יעקב ברמץ, פסיכולוג קליני / צלם בן יוסטר

"חלק הארי מהמנכ"לים חיים את יום העבודה שלהם באופן אינטנסיבי מאוד: רצים מישיבה לפגישה, הכול זורם, מתקתק, הם מחוזרים על-ידי טלפון שלא חדל לצלצל, ותיבת הדואר הנכנס שלהם נערמת בפניות שממתינות לטיפולם.

"בתנאים כאלה של מרוץ, רבים מהם לא מספיקים לפתח מרחב אישי פנימי שייתן מענה הולם לפחדים קמאיים כמו הפחד מהמוות ויותר מכך - הפחד מהריק הקיומי. כשאתה עסוק ועמוס במטלות לעייפה אין לך זמן להרהר בחרדות הקיומיות הטבעיות הללו, להיפך אתה מעמיס על עצמך יותר ויותר כדי לייצר לעצמך תחושת ביטחון וערך קיומי - שהוא אשליה אחת גדולה.

"כשמגיע יום הפרישה - כל השאון הניהולי-עסקי מפסיק בבת-אחת לטובת קול דממה דקה. משיחות שיש לי עם מנכ"לים מכהנים, אני שומע את החרדה מאותו יום בו הם ייאלצו לפרוש ולפגוש את עצמם".

- מה כל-כך מפחיד מנהל בפגישה עם עצמו?

"מצד אחד, החיים קצרים לעומת הנצח, ההיסטוריה והיקום, מצד שני, האדם חווה לא מעט סבל של פרידות, כישלונות ומשקיע מאמצים להצליח. לנוכח תופעה זו, השאלה הקיומית החזקה שמהדהדת באוויר היא: לשם מה? למה אנחנו מתאמצים כל-כך?

"ארסנל גדול של תותחים מוחזק כדי שהשאלה הזו לא תישאל ולא תצוף בקרבנו, ואחד התותחים החזקים הוא 'להעסיק את עצמנו לדעת', עד כדי כך שאין לנו רגע לנשום ולחשוב על מה שמעבר. מנכ"לים מוצאים עצמם בדיוק בסיטואציה זו, אבל גם בתוך המרוץ האינטנסיבי שלהם שאלה הזו צפה ועולה, הם נזכרים בה, חושבים עליה, ומיד מזיזים אותה הצדה, אלא ש'לפתח חטאת רובץ'.

"הם יראים וחרדים שביום הפרישה הם ייאלצו בעל כורחם להתעמת עם השאלות הפנימיות האמיתיות שהתרוצצו בהם ולפגוש שאלות כמו: האם המחיר ששילמתי על הצלחתי בקריירה היה כדאי? הגעתי אמנם לפסגה אבל מה הלאה? במילים אחרות, החרדה של המנכ"ל מיום הפרישה נוגעת ישירות לריק הקיומי שנגדו אין לו כלים".

- מנכ"לים צוברים כלים ושיטות במישור הניהולי שאותם ניתן להחיל גם על הניהול הפנימי-נפשי, לא?

"נהפוך הוא. כשמנכ"ל פורש ונוחת על 'החיים האמיתיים', הוא מגלה שאותם כלים ניהוליים-עסקיים חסרי משמעות בעבודה הפנימית שהוא נדרש לעשות, ויותר מכך הם אפילו מזיקים לו. כשכלים עסקיים מחלחלים לחיים האישיים הם גורמים למנהל לראות את החיים בצורה מעוותת, למשל, דרך החור של הגרוש, דרך מדדים של ROIאו דרך טקטיקות מתוחכמות שהוא מכיר מתהליכי משא ומתן עסקיים. בשלב הזה של הפרישה הם סובלים מחסך משמעותי בכלים המהותיים לסוגיה של 'לשם מה'".

נתוני הסקר: 51% חוששים שיציגו אותם לא נכון בתקשורת

מוטי שרף, יועץ תקשרות ומנהל חברת יחסי ציבור: "מנכ"ל שחושב ש'פיצח את הקוד' של הופעה בתקשורת יכול לספור את ימיו לאחור"

מוטי שרף, יועץ תקשורת / צלם עינת לברון
 מוטי שרף, יועץ תקשורת / צלם עינת לברון

"אני תמה שהחרדה מהמדיה לא מופיעה בסקר במקום הראשון, כי אני מזהה אצל מנכ"לים את החרדה והיראה מהתקשורת בעוצמות גבוהות ועל בסיס קבוע. מנכ"ל מרגיש שהוא יכול לעבוד קשה להשקיע מאמצים בבניית תדמית מוצלחת, כשזו יכולה להיהרס בהינף קולמוס: די בכתבה נגטיבית אחת ששורבבו לתוכה שקרים, סילופים, עיוותים או ציטוטים של גורם עוין, כדי להרוס את המיתוג האישי שהמנכ"ל בנה בעמל של שנים".

- זו הסיבה שמנכ"לים מסתייגים מראיונות?

"הקלישאה החבוטה 'מעולם לא הצטערתי על ראיון שלא נתתי', בהחלט מככבת בחרדות של המנכ"ל כשהוא מתבקש לתת ראיון לאחד מכלי התקשורת. מנהלים מתחבטים בשאלה זו על בסיס יום-יומי ומתלבטים האם בכלל להתראיין, באיזה טיימינג, באיזו מדיה ועד כמה להתמסר בראיון. החשש שלהם הולך וגדל גם בשל רמות התחרות שמתעצמת בין כלי התקשורת: חשש להעניק בלעדיות שתהיה לצנינים בעיניי כלי תקשורת מתחרה, שאולי מחר יעקוץ אותם או יפגע בסיקור של החברה או מוצריה.

"קרי, חרדה מהתקשורת לא מצטמצמת רק ל'איך אני מופיע ומה אני אומר', אלא מתרחבת גם לתובנה שהם לא יכולים להיכנס למגרש של המדיה בלי לפצח את 'מאחורי הקלעים' שלה, את המשחקים הפוליטיים. חשש נוסף הוא מחשיפה תקשורתית במינוני יתר. ככל שאתה ממותג יותר, ככה אתה חשוף ופגיע יותר, ככל שאתה אייקון תקשורתי מבוקש יותר, כך גם הערך שלך כ'אייטם' במקרה של דברים נגטיביים שיאמרו נגדך מקבל אימפקט הרבה יותר רחב ועמוק.

"מנכ"לים חרדים מסוגית ממינוני יתר בתקשורת גם בגלל בעלי המניות שלהם. מנכ"ל שמרבה להתראיין מייצר דימוי של מנהל שלא ממש עובד עבור המעסיקים שלו, אלא עובד 'אצל עצמו' (עבור האגו שלו, הרקורד האישי שלו), משהו שבעלי המניו ת לא רואים בעין יפה. הם שואפים לרוב שהמנכ"ל שלהם ישמור על פרופיל תקשורתי נמוך יחסית".

- תקשורת גם בונה מיתוג אישי.

"לתקשורת יש כוח דמוני: היא המנוף הטוב ביותר למנכ"לים, אבל גם העוגן הכי כבד שבכוחו להטביעם. ברגע שמנכ"ל בכיר פתוח לראיונות במדיה, הוא משול ללהטוטן בקרקס שדוחף את ראשו לפה פעור של אריה, ולמעשה משחק בגורלו".

- בסופו של יום זוהי פונקציה של ביטחון עצמי, לא?

"לא. החרדה לא קשורה לביטחון עצמי. מדיה היא דומיין ציבורי שבמסגרתו מנכ"ל מגיע לאלפי אנשים עם אלפי אינטרסים שונים. כל דבר קטן שהוא אומר עלול לשמש נגדו, כי זהו מרחב חסר חוקים: היום מעלים אותך על נס ומחר מעלים אותך על המוקד. כתוצאה מחרדה זו, הגישה הכללית של מנכ"לים בכירים כלפי התקשורת היא 'לא מדובשך ולא מעוקצך', ולכן בברירת המחדל הם ישאפו לצמצם את המגע עם התקשורת. בעיניי זו חרדה בריאה, מנכ"ל שחושב ש'פיצח את הקוד' של הופעה בתקשורת יכול לספור את ימיו לאחור".

- כיצד מגיב מנכ"ל שהושמץ בתקשורת?

"מנכ"לים בכירים שראו הכול מתרגשים פחות, אך מנכ"לים עם פחות מיילג' תקשורתי רואים תרחיש זה כסוף העולם. הם מגיבים בפניקה, תופסים את הכתיבה העיתונאית כביקורת אישית עליהם, מייחסים לה חשיבות יתרה ותופסים את המצב כ'טרגי'".

נתוני הסקר: 28% חוששים להיתקע כמנכ"ל באותה חברה

שוש אורון, מנכ"ל בגישה שונה, חברה המתמחה בהשמת בכירים: "מנכ"לים שלא מקבלים פניות מבחוץ לא מרגישים 'שווים ונחשבים'"

שוש אורון, מנכ
 שוש אורון, מנכ

"הפחד שהמטוס ייעצר באמצע מסלול ההמראה מאופיין בסיטואציה הבאה: מנכ"ל מוכשר, שכל חייו התקדם בתוך הארגון ובין ארגונים, מחפש את התפקיד הבא בניהול חברה גדולה, מצליחה וממותגת יותר. אלא שבקצה הפירמידה היצע המשרות מצומצם מאוד. הוא מגלה שהוא לא מקבל מספיק משרות או פניות מפירמות נחשבות.

"תרחיש כזה קורה על רקע של מספר סיבות: המנכ"ל לא עושה מספיק יחסי ציבור, הוא לא מתחכך מספיק בקוקטיילים הנכונים, הנטוורקינג שלו לא מספק או שהוא עוסק כיום בניהול חברה שמצויה בנישה עסקית אפורה. במקרים כאלה החששות שיושבים לו על הלב הן שאלות כמו: מה יקרה? האם אתקע לכל חיי בחברה הזאת? האם במהלך הקריירה בעתיד אאלץ להסתפק בחברה קיקיונית יותר? האם הפסקתי להיות אטרקטיבי? הכרסום הוא לא רק בערך העצמי שלו אלא גם כלפי חוץ, שהרי כל הסביבה רואה מה קורה לקריירה שלו.

"אם ניקח לדוגמה את פסגות, שחיפשו מנכ"ל במקום רועי ורמוס. עוד לפני שבכלל פנו למועמדים הייתה רשימה, ואם הגיבור שלנו לא נמצא שם הוא נעלב וחש שהערך שלו פוחת בשוק. הוא מרגיש שהוא לא נמדד רק על-פי מה שהוא עשה והצליח, אלא גם על-פי כמה פעמים הוא הוזכר בעיתונות".

- איך מתבטאות החרדות מקריירה תקועה?

"באמירות כמו: האם אין לי סיכוי? כבר אין בשוק תפקידים ראויים? או - איך אני משתרבב לרשימות הללו? החרדות והמתחים הללו מייצרים לעתים העמדת פנים באמירות כמו 'יש לי זמן', 'אני בררן', 'טוב לי פה', כשבסאב-טקסט אני שומעת את הסטרס ואת החרדה ש'אני עלול להיתקע בחברה הזו לאורך זמן ולהיעצר באמצע ההמראה שלי בקריירה'.

"פתאום הוא מגלה שכללי המשחק בקצה הפירמידה אחרים ושלא מספיק להיות מוצלח רק מבחינה ניהולית. זה דומה מאוד לאומן של יצירה אחת, שהוא מרגיש שהוא לא יכול יותר להתקדם ולעשות. בחברה נחשבת וממותגת, קריירה תקועה לא תזיק לרקורד האישי שלו אבל אם הוא מנהל חברה פחות ממותגת, הרי שגם אם הוא מצליח מבחינה מקצועית נדבקת לו סטיגמה של 'תקוע', של אחד שלא מתקדם".

- מהי מהות החרדה הזו, על מה זה יושב?

"זה יושב על המקום של השאפתנות שלא יודעת שובעה. האנשים הללו צריכים שהמכל של ה'טפיחה על השכם' יתמלא כל פעם מחדש מעצם זה שהם מקבלים פניות מבחוץ. הם לא מסתפקים בכך שהם נחשבים רק בעיני עצמם, בעיני העובדים שלהם או בעיני בעלי המניות שלהם. לדידם כל זה לא מספיק, הם רוצים להיתפס כ'שווים ונחשבים' גם בעיני המיליה העסקי הרחב יותר. במילים אחרות, החרדה הזו יושבת על השאפתנות הטבעית והאופיינית למנכ"לים".

אינפו: תופעות הלוואי של מנהלים מחרדה
 אינפו: תופעות הלוואי של מנהלים מחרדה