"אנחנו מצטערים שגלנט נפגע. עם ישראל חייב לו הרבה"

נדב אפלבאום וזיו גלסברג, עורכי דין אלמונים בתחילת דרכם, הם אלה שהעמידו בשלשות את גלנט, את ברק, את נתניהו ואת צה"ל כולו, במסגרת העתירה שטירפדה את מינוי גלנט לרמטכ"ל

כאשר פתחו את משרד עורכי הדין המשותף שלהם, נדב אפלבאום בן ה-32 וזיו גלסברג בן ה-29, לא תיארו לעצמם כי חצי שנה לאחר מכן יעמדו במרכזה של פרשה שתרעיד את צמרת צה"ל ותסעיר את המדינה.

השבוע קישטו את חדריהם הקטנים במשרדם בתל-אביב כרזות צבעוניות, שהכינו חברי התנועה הירוקה, שבשמה הגישו השניים לבג"ץ את העתירה שחרצה את גורלו של אלוף יואב גלנט, והביאה לביטול מינויו לרמטכ"ל ה-20 של מדינת ישראל.

גלסברג: "זה מסוג התיקים שאתה חולם עליהם כשאתה סטודנט, כשאתה יושב וקורא פסקי דין; ואומר לעצמך הנה, עשינו שינוי".

הסיפור מתחיל באוניברסיטת חיפה, שבה למדו אפלבאום וגלסברג בפקולטה למשפטים. גלסברג למד במקביל גם לתואר בכלכלה, אפלבאום שילב תואר בפסיכולוגיה, אבל לשניהם היה ברור שבאחד הימים הם יקימו משרד עורכי דין משותף.

בתקופת ההתמחות נפרדו דרכיהם - אפלבאום התמחה במשרד עורכי הדין ניר-כהן-לשם, וחברו גלסברג התמחה אצל שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי. לאחר ההתמחות הם המשיכו לעבוד כעורכי דין במשרדים פרטיים.

ואז, לאחר 3 שנים, באוגוסט 2010, פתחו משרד משותף בתל-אביב - גלסברג-אפלבאום ושות'. הם עוסקים בעיקר בתובענות ייצוגיות, בתביעות אזרחיות ובתיקי עריכת פטנטים וליטיגציה של פטנטים. גלסברג הוא גם עורך פטנטים ואף מנהל בלוג מקצועי בנושא.

"עשינו לילה לבן"

לפרטים שהיוו את הבסיס לעתירה נגד מינויו של גלנט לרמטכ"ל הם נחשפו בערב ראש השנה בחודש ספטמבר 2010. וכך לדברי אפלבאום התגלגל לידיו תפוח האדמה הלוהט שהפך במהרה לתיק משפטי: "אני מעורב בנושאי איכות סביבה כבר 10 שנים ומחובר לאנשי התנועה הירוקה. הדמויות והנושאים בסיפור הזה מוכרים לי באופן אישי. הייתי רכז תא 'מגמה ירוקה' באוניברסיטת חיפה, וגם הקמתי את הפורום המשפטי שלה.

"כשהבעיה עם גלנט עלתה, אנשיה פנו ללא מעט עורכי דין כדי להתייעץ, ואנחנו אמרנו שזה תיק משמעותי שחשוב לנהל. ידענו שלא ניתן לומר באופן חד-משמעי מה יהיו התוצאות, אך אמרנו שנשמח לנהל אותו".

גלסברג מזכיר לאפלבאום כי ההתחלה היתה קצת פחות מלהיבה מבחינתו. "בערב ראש השנה הייתי בבית, כשנדב (אפלבאום) התקשר ואמר לי: רוצים להגיש עתירה נגד גלנט. אמרתי לו שבטח אין לתנועה הירוקה תקציב רב, ומוטב שלא יכלו אותו בניסיון חסר סיכוי להגיש עתירה נגד מינוי רמטכ"ל. חשבתי שעבורם זה בזבוז זמן וכסף".

אבל אפלבאום התעקש וביקש מגלסברג לקרוא את החומרים בכל זאת. "קראתי את החומר, והכול נראה אחרת", מתאר גלסברג את התפנית. "הבעיות היו על פני השטח, לא היה צריך לחפור". לדברי אפלבאום, "היה ברור שההתנהלות המנהלית שם בלתי אפשרית".

תוך 3 ימים, ב-15 בספטמבר 2010, הגישו השניים את עתירתה של התנועה הירוקה.

"עבדנו על התיק הזה במירוץ זמנים, לא רצינו להשתהות", מספר גלסברג. "החלטנו שהולכים על זה, ותוך 3 ימים היתה עתירה. עשינו 'לילה לבן' בשביל לגמור עם זה ולהגיע לבית המשפט".

אמנם זו לא היתה הפעם הראשונה שלהם בבית המשפט העליון, אך עדיין בעתירה כזו צריך תעוזה, במיוחד כשמדובר בעורכי דין צעירים, שזה היה אחד מתיקיהם הראשונים במשרד החדש.

"אני מכיר היטב את המאטריה", מסביר גלסברג מהיכן שאב את האומץ, "הייתי בעליון, אני יודע מה חשוב בעתירה ומה לא. אני לא יכול להגיד שידעתי מה תהיה התוצאה מראש, אבל היה ברור שמבחינה משפטית יש בסיס. ומפה הכול מתחיל. בצד המשפטי, זיהינו מהרגע הראשון שזו עתירה חזקה".

לטענתם, הם לא חששו לרגע מן העיסוק בנושא הרגיש והמורכב של מינוי רמטכ"ל. "באמת האמנתי שיעזו להתעסק בנושא הזה", מספר גלסברג. "אולי אני תמים, אבל אני מאוד מאמין בבית המשפט, וכשהוא רואה עוול - הוא מתערב. חשבתי שאצליח לשכנע שיש פה בעיה, ולכן האמנתי שתהיה החלטה שתרעיש את המדינה".

אלא שההתחלה היתה פחות רועשת ויותר מנומנמת. "העתירה הוגשה בספטמבר, אבל עד שהגיע הדיון לא היה שום רעש תקשורתי. אני חושב שלקח הרבה זמן עד שהציבור הצטרף. זה קרה ביום של הדיון בבג"ץ. בעיתון פורסם מאמר מערכת של בן כספית, שמאוד תמך בנו. הגענו לדיון, האולם היה מלא בצלמים, ואז הבנו שמשהו מתחיל לקרות".

תגובות חמות ואוהדות

הם מספרים על תגובות חמות ואוהדות שקיבלו, על הצעות לעזרה מעורכי דין שאינם מכירים. אבל רגע השיא היה זה שבו נודע להם על ביטול מינויו של גלנט. באותם רגעים ממש הם שקדו על הכנת בקשה להוצאת צו ביניים בעתירה.

"הבנו שזה הולך לבוא, שמענו בתקשורת שהיועץ המשפטי לממשלה וינשטיין לא יגן על המינוי, ואז התחלנו לקבל טלפונים מכתבים ומחברים", מספר אפלבאום.

"בשעות אחר-הצהריים קיבלנו את ההודעה הרשמית של המדינה לבית המשפט, ואמרנו: זה לא סוגר את העתירה, זה לא מבטל את המינוי, והתחלנו לכתוב בקשה לצו ביניים. רק אז קיבלנו מסר מהתקשורת שהמינוי בוטל".

גלסברג קיבל את ההודעה באופן בלתי צפוי: "אמי התקשרה ואמרה: 'מזל טוב, שמעתי שביטלו את המינוי של גלנט'".

שני השותפים הטריים מיהרו להתחבק ולהרים כוסית עם היוודע הבשורה. "שמחנו מאוד. הטלפונים זרמו עוד קודם, כשזה עוד לא היה רשמי, אבל אנחנו לא עובדים עם שמועות", אומר אפלבאום. "כשזה היה רשמי, הודענו ללקוח שלנו, לאלון טל שהיה בחו"ל, והיתה שמחה טראנס-אטלנטית. שמחנו שהמטרה הציבורית הושגה. זו הסיבה שיצאנו לדרך. אנחנו שמחים שעבדנו קשה, וזה סוג של קתרזיס".

וגלסברג מוסיף: "בסופו של דבר, זה הישג משפטי וציבורי. כבר קודם לכן זה הרגיש כמו משהו שאוכל להתגאות בו. ברור לי שזה הישג - אנחנו צעירים, זה משרד בן חצי שנה, והגענו להישג בקנה-מידה היסטורי-לאומי. אני גאה, האמנו בזה מהתחלה".

באשר לגלנט עצמו, הם נשמעים פחות נלהבים. "בפן האישי, אנחנו מאוד מצטערים שגלנט נפגע. עם ישראל חייב לו הרבה. היינו שמחים אם היתה בדיקה רצינית של ועדת טירקל. גלנט פשוט נגרר שלא בטובתו לכשלים המנהליים".

גלסברג אומר שהוא קיווה שהתוצאה תתקבל בדרך אחרת: "קיוויתי שהעתירה לבג"ץ תגרום לגלנט להסיר את מועמדותו. זה היה הכי פחות מזיק לכולם. כשאני חושב מה טוב למדינה, אני שמח שהשאלה הציבורית התעוררה ושהעניין הוכרע ברמה הציבורית ולא המשפטית. יותר טוב לכולם שאין פסק דין".

את עיקר הבעיה בפרשת גלנט הם תולים במה שמכנה אפלבאום "תת-בדיקה של מועמדים לשירות הציבורי". "הכי נכון היה שהמינהל יערוך את הבדיקה הרצינית, המעמיקה, ואז כל העתירה היתה מתייתרת, כיוון שהיו יכולים לומר שהנושא נבדק באופן תקין על-ידי ועדה ציבורית, ומוצה.

"הוועדה לא עשתה בדיקה מהותית, לא קיבלה שום פנייה מגורמים אובייקטיביים, כיוון שעבדה שבוע וזהו. ועדת טירקל היא מי שהרימון הושלך לפתחה, והיא היתה צריכה לעצור את זה. אם הוועדה היתה עושה את עבודתה כהלכה, מחול השדים הזה היה נמנע".

את הכשל של ועדת טירקל, לדעתו, תולה אפלבאום בבעיית הפרשנות: "אנחנו מבינים שלוועדה יש סמכות לתחקר כל אדם מרשויות המדינה, ולקבל ממנו תשובות. הוועדה תפסה את סמכויותיה אחרת - רק לבקש חוות-דעת מהיועץ המשפטי לממשלה. יכול להיות גם שחבריה רצו לדאוג לטובת המדינה וקיבלו מסר שבמצב החירום הנוכחי חייבים להעביר את המינוי. אנחנו לא חושדים שהוועדה ניסתה למנות בניגוד לחוק, היא כנראה העריכה את סמכויותיה בחסר והמעיטה בחשיבותה".

- אולי מדובר בעניין שולי שאינו מהווה הצדקה לפסילת אדם מלשמש רמטכ"ל?

אפלבאום: "יש את הבעיה עם המעשים שגלנט עשה, וזו בעיה קטנה. הבעיות הן עם הקו העקבי שעולה מההתנהגות. מה שעולה מההתנהגות לאורך שנים, לכאורה, הוא קו של חוסר כבוד לחוק, היבריס".

גלסברג: "רמטכ"ל הוא לא רק מפקד מצוין, הוא גם דמות מופת. אדם שנגוע בכשלים ערכיים כנראה לא מתאים. אם אין אף אחד אחר אפשר לשקול את המינוי, אך אנחנו לא נמצאים במצב הזה".

כעת, משהסתיימה הפרשה, מתפנים השניים לשוב אל התיקים שהמתינו להם בחודש האחרון במשרד. גלסברג יתכונן בכל כוחו למבחן לשכת עורכי הדין בניו-יורק, שבו הוא אמור להיבחן החודש. הם מבטיחים כי איש אינו צריך לחשוש מהם.

אפלבאום: "אנחנו לא מתכוונים להפוך לעותרים סדרתיים. אנחנו רוצים לדאוג ששלטון החוק יישמר, והתיק הזה נראה לנו נכון. אין לנו אקדח בכיס".

עו"ד נדב אפלבאום

בן 32, נשוי+ 1

מתגורר ברחובות

שרת בצה"ל בתפקיד חוקר מצ"ח

בוגר לימודי משפטים ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה

התמחה במשרד ניר-כהן לשם

עבד כעורך דין במשרד מרקמן-טומשין

כיום שותף בגלסברג-אפלבאום ושות'

עו"ד נדב גלסברג

בן 29, נשוי

מתגורר ברמת-גן

שירת בצה"ל ביחידת מחשבים בחיל האוויר

בוגר לימודי משפטים וכלכלה באוניברסיטת חיפה

התמחות בבית המשפט העליון אצל השופט אדמונד לוי

עבד כעורך דין במשרד סורוקר-אדמון

כיום שותף בגלסברג-אפלבאום ושות'

ועוד משהו: עורך פטנטים מוסמך ומנהל בלוג בנושא. סיים תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה בגיל 15

תסבוכת גלנט / עו"ד אמיר טיטונוביץ

מצב העניינים בנוגע למינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ולביטול המינוי ובנוגע לכוונה למנות תחתיו את האלוף בני גנץ, כל אלה פחות משבועיים לפני סיום כהונתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי - הנו מצב מוזר, שלא התרחש מעולם ושדומה שאיש לא העלה על דעתו שיכול להתרחש.

מה שקרה הוא שלאחר שההחלטה על מינויו של גלנט התקבלה, הוגשה לבג"ץ עתירה בה נחשפו פרטים שלכאורה לא היו ידועים לוועדת טירקל, בעת שזו הכשירה את המינוי.

בעקבות העתירה, ולאור הצורך של היועץ המשפטי לממשלה להגיב על הנטען בה, התגלגל תפוח האדמה הלוהט לפתחיהם של מבקר המדינה, של היועץ המשפטי לממשלה ושל ראש הממשלה ושר הביטחון, והגיעו הדברים לידי כך שלא היה עוד חפץ בעתירה לבג"ץ נגד מינויו של גלנט, שהרי כבר הוחלט על ביטול המינוי.

אלא שהחלטה זו התקבלה ללא היוועצות בוועדת טירקל, ובלי שהטענות החמורות נגד גלנט התבררו בפני בית המשפט הגבוה לצדק. כך לא ניתנה לו, לכאורה, ההזדמנות הראויה להפריך את הטענות נגדו ולשכנע את הגורמים המוסמכים בכגון דא כי לא נפל במינויו כל פגם, וכי החלטתה של הממשלה למנותו התקבלה כדין לאחר הפעלת שיקול-דעת סביר.

על כפות המאזניים עומדים עתה זכותו של גלנט להליך ראוי והוגן ולשמירה על שמו הטוב ועל כבודו, מחד גיסא, והצורך הדחוף במינוי רמטכ"ל, מאידך גיסא. בתווך עומדת זכותם של תושבי מדינת ישראל לכך שהרמטכ"ל שימונה יהיה ראוי מכל הבחינות (והרי הממשלה כבר החליטה שגלנט ראוי לכך, לפחות מן הבחינה המקצועית).

על המשפטיזציה של החיים בישראל כבר נכתבו מילים רבות רבות. "הכול שפיט". "בג"ץ מנהל את המדינה". "טוב שיש על מי לסמוך". ועוד ועוד.

העילות להתערבותו של בג"ץ בהחלטות ממשלה מוגדרות ומוגבלות. אי-חוקיות, אי-סבירות קיצונית, שנפלה בהפעלת שיקול-הדעת, הפעלת שיקולים זרים ועוד - הן עילות שבהתקיימן יתערב בג"ץ בהחלטה. עתירתו של גלנט מכוונת לאלה.

אלא שבמסגרת שיקוליו מוסמך בג"ץ לשקול שיקולים נוספים מדיני היושר. אין ספק כי הדחיפות הרבה הנודעת למינוי רמטכ"ל בישראל תעמוד לנגד עיניו בדונו בעתירתו של גלנט.

מהחלטתו אתמול של שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, נושבת "רוח קרה" לכיוונו של גלנט. לצד קביעת דיון דחוף בעתירה לא התיר רובינשטיין לגלנט להגיש תגובה לתגובת המדינה, ואף שיגר כלפיו רמז בקובעו כי הדיון בעתירה יתקיים, "ככל שיתמיד בה העותר".

גם ממשלת ישראל זכתה לרמז עבה מרובינשטיין. אף שבהחלטתו מאתמול הוא דחה את הבקשה למתן צו ביניים, שיאסור על הממשלה לקבל החלטה בדבר מינוי רמטכ"ל חדש, הוא הורה: "דבר קיומה של העתירה יימסר לשרי הממשלה, והיועץ המשפטי לממשלה או מי מטעמו יבהיר לממשלה כי עתירה זו תלויה ועומדת".

הממשלה כבר יודעת שלא ראוי לקבל החלטות וליצור עובדות בשטח, שעה שבפני בג"ץ תלויה ועומדת עתירה אשר בכוונתו לדון בה בדחיפות. עניין של נימוס.