"ההדלפות חורצות את דינו של הנחקר; הן הרג הנפש"

בשלהי שנת 2005 הגיע איש העסקים מיכאל צ'רנוי למשרדו של הפרקליט הבכיר, עו"ד יעקב וינרוט, וביקש ממנו לייצגו בפרשת בזק-זאבי ובעניין שלילת אזרחותו הישראלית. לצדו של וינרוט התיישב אז שותף צעיר במשרד, בן 29 בלבד, עם בייבי-פייס ואנרגיות ששמורות ל"ילד החדש בשכונה", עו"ד ירון קוסטליץ, שבדיוק הצטרף למשרד, לאחר 6 שנות עבודה כתובע בפרקליטות הצבאית. היום - ומזה תקופה ארוכה - "הילד" הזה מוביל את התיק הכלכלי המסובך שבו מואשם צ'רנוי, יחד עם גד זאבי, שהונו את המדינה בכל הנוגע לרכישת מניות בזק על-ידי זאבי.

"הפער בין דמותו של צ'רנוי כפי שנצטיירה בכלי התקשורת בתחילת שנות ה-2000 כמאפיונר, לבין דמותו האמיתית - הוא פשוט עצום ובלתי נתפס. למרבה המזל, בשנים האחרונות תדמיתו השתפרה לאין ערוך, וצ'רנוי נתפס כ'איש עסקים אמיד' ולא כעבריין. כשצ'רנוי נעצר המדינה טענה שהוא מאפיונר, אך אף אחד לא טוען זאת כבר", אמר קוסטליץ אתמול, בראיון בלעדי ל"גלובס", רגע לאחר שיצא מעוד דיון הוכחות בתיק.

על התיק עצמו וסיכויו של צ'רנוי לצאת זכאי מהפרשה קוסטליץ אינו רוצה לדבר - "כי התיק תלוי ועומד בפני בית המשפט" - אך הוא כן מרגיש צורך להעמיד את מדינת ישראל על טעותה בכל הנוגע ליחס שניתן לצ'רנוי. "מדינת ישראל הפסידה, בשל התנהגותה כלפיו, אדם שיכול היה לתרום רבות לכלכלתה של המדינה ולהשקיע בה, בדיוק, למשל, כמו שבריטניה קיבלה את רומן אברמוביץ', ויצאה נשכרת מכך עד מאוד.

"אני סבור כי הפוביה הכללית ששלטה במדינה בסוף שנות ה-90, שלפיה המאפיה הרוסית משתלטת כביכול על ישראל - פוביה שבעטיה הוקם ה'דסק הרוסי' ביאחב"ל - ושהופרכה כליל, גרמה לאיש הזה עוול בל-יתואר על לא עוול בכפו".

עוד לקוח מפורסם שקוסטליץ מייצג הוא שר החוץ, אביגדור ליברמן (שאותו הוא מתאר כ"מענטש אמיתי" וכאיש "נבון מאוד"), שההכרעה אם להגיש נגדו כתב אישום בגין חקירתו ארוכת השנים (יותר מ-10 שנים) אמורה להתקבל על-ידי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה עד סוף החודש. "עינוי הדין שנגרם לו הוא עובדה שאינה שנויה במחלוקת, וכך גם העובדה שעצם החקירה מנעה ממנו תפקידים בעבר, שאף אחד לא יוכל להשיב לו אותם. אך אנחנו נמתין בסבלנות להכרעה בעניינו".

גם סגן-אלוף (במיל') בועז הרפז - מקורבו של הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי - נמצא היום בעין הסערה בפרשת "המסמך המזויף" (שכונתה תחילה "פרשת מסמך גלנט"), מיוצג על-ידי קוסטליץ, שכבר צבר רקורד מרשים של לקוחות מפורסמים ואישי ציבור, בהם יעקב אפרתי, לשעבר ראש מינהל מקרקעי ישראל (בפרשת דנקנר-תעשיות המלח); אילן מורנו, לשעבר סמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי (התיק נגדו נסגר ללא הגשת כתב אישום); רו"ח אלי אבוגני ממשרד ארנסט אנד יאנג בפרשת פיקסל (כתב האישום נגדו בוטל); מהנדסת העיר פתח-תקווה, מדלן אונגיל, בפרשת "ירקונים" ועוד.

אבל לבו של קוסטליץ נתון היום ללקוח אחד במיוחד - כזה שהוא לא מייצג בעצמו, אלא "רק" עוזר לצוות ההגנה שלו - מורו המקצועי והרוחני, עו"ד-ד"ר יעקב וינרוט. "אומרים ש'אדם אשר מייצג את עצמו יש לו לקוח טיפש ועורך דין גרוע'. אם הייתי מייצג את וינרוט זה כאילו אני מייצג את עצמי, 'סוג של', ולכן אני בצוות ההגנה, אבל לא מוביל את התיק". והוא מבהיר מיד: "אין לי ספק שההחלטה להעמיד את ד"ר וינרוט לדין הייתה החלטה שגויה, והיא כמובן בעלת השלכות מאוד-מאוד קשות על יעקב וגם עלינו כתלמידיו וכאוהביו. אבל שוב, אני לא יכול לדבר על התיק כי הוא תלוי ועומד בפני בית המשפט".

כוכב בולט

קוסטליץ, עוד לא בן 35, אבל מאחוריו קריירה עשירה של ליטיגציה, שלא תבייש את בכירי הפרקליטים, וניסיון של 12 שנה במקצוע. הקולגות מפרגנים (ראו מסגרת), בפרקליטויות השונות מכירים ומכבדים אותו, והלקוחות סומכים עליו שייצג את עניינם נאמנה. כיום ברור ש"הילד", שכבר לא כל-כך חדש בשכונה, הפך לכוכב בולט במגרש המשחקים המשפטי.

לאחרונה נמתחה ביקורת רבה על התנהלות הפרקליטות, בין היתר על רקע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בפרשת ה"דסק הרוסי" (ביטול אישומים בעבירות הלבנת הון מטעם הגנה מן הצדק), האזנות הסתר לחיים רמון ופרשיות נוספות שבהן ספגה הפרקליטות ביקורת נוקבת מבתי המשפט. בניגוד לקולגות שלו, שתפסו טרמפ על המגמה והצטרפו למבקרי הפרקליטות, קוסטליץ מסרב להתלהם.

"אין לי דברים רעים לומר על אף אחד בפרקליטות. להיפך. פרקליטות מחוז ירושלים, בראשותו של אלי אברבנל, מנוהלת היטב, ויש לי המון דברים טובים להגיד על אברבנל, שיצא לי לייצג לקוחות במספר שימועים מולו. הוא אדם נעים, מקסים, חכם וקשוב. בפרקליטות מיסוי וכלכלה יש אנשים מצוינים. הייתי בשימועים אצל אלה רובינק ובתיקים מעניינים נוספים, ומול המחלקה של מיסוי וכלכלה, והתרשמתי שהיא קשובה ומקצועית".

- אתה לא רוצה לכאורה להצטרף לביקורת, ומצד שני אומר שלא היה נכון להגיש כתב אישום נגד וינרוט ושנעשתה טעות בפרשת פיקסל. איך זה מתיישב?

"בלי בעיה. ההחלטה להעמיד לדין את יעקב הייתה שגויה. ההחלטה להעמיד את רוה"ח ולא את הנישומים היא שגויה. אבל זה לא נובע ממניע זדוני. אני חושב שנעשתה טעות. לא חשבתי שהעובדה שעו"ד אלה רובינק ועו"ד שרון פרידמן החליטו כמו שהחליטו בתיק פיקסל נובעת ממניע פסול או זדוני. חשבתי שהם טעו. אני שמח שבמקרים רבים בית המשפט חושף את הטעויות ומזכה נאשמים".

- אך עד שנאשמים מזוכים הם עוברים שבעה מדורי גיהינום.

"אדם שמועמד לדין חרב עליו עולמו. אין בכלל שאלה. ובהחלט יכול להיות שההחלטות להעמיד לדין לעיתים שגויות. אבל כל עוד זה לא נובע מזדון, אני לא חושב שצריך לצאת במתקפות. במערכת התביעה טועים לפעמים, ומותר לטעות".

- כל טעות כזו עלולה לחרוץ גורלות, וקשורה לדיני נפשות. מותר לטעות?

"נכון. כשאני אומר 'מותר לטעות' אני לא מתכוון שיש להתייחס לזה בקלות ראש. אלה החלטות שהן שגויות בעיניי, החלטות שהן לא נכונות, שצריך לצמצם, אבל אין מגמה כזאת בפרקליטות, ובטח שאין זדון. לכן אמרתי את מה שאמרתי. יש לא מעט כתבי אישום שנובעים מהחלטות שגויות, אבל כאדם אני לא מאמין שבפרקליטות מגישים כתבי אישום כשיש להם ספק. תובע מגיש כתב אישום רק אם הוא מאמין שצריך להגיש כתב אישום, אבל הוא יכול לטעות, ולכן יש בתי משפט".

מכת ההדלפות

בשבוע שעבר הורה בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ולפרקליטות המדינה לשוב ולשקול אפשרויות נוספות לבדיקת וחקירת הדלפתו של חומר רגיש מחקירתו של שר החוץ, אביגדור ליברמן. השופטים, אליקים רובינשטיין, אסתר חיות ועוזי פוגלמן, מתחו ביקורת על סגירתו המהירה של תיק חקירת ההדלפה על ידי היועמ"ש, וקבעו כי החקירה טרם מוצתה.

קוסטליץ, סנגורו של ליברמן בתיק, לא יכול להבין ולקבל את תופעת ההדלפות של חומרי חקירה. "ההדלפות פוגעות בנחקר בצורה מאוד קשה. הן מפורסמות בכלי התקשורת הרבה לפני שזה מגיע להחלטה אם להגיש כתב אישום, והציבור מגבש עמדה על-פי ההדלפה. זה ממש רצח הנפש של האדם, ודבר שבאמת מקומם אותי. יש פסוק בפרשת ויחי על שמעון ולוי, שנאמר עליהם 'כי באפם הרגו איש'. הפירוש של זה הוא, שאם אתה מספר למישהו 'שמעת על זה' והוא עושה פרצוף כזה עם האף, כאילו מאשר, 'כן, ההוא לא בסדר', בכך הם הרגו איש. במשיכת אף. ההדלפות לגבי כל נחקר יותר גרועות ממשיכת אף, ולמעשה חורצות את דינו של האדם. זה הרג הנפש. וזה בדיוק הפסוק".

- אנחנו חיים בעידן שהחברה שלנו הורגת אנשים באמצעות משיכת אף?

"חד-משמעית. החברה שלנו, על בסיס הדלפות או מידע חלקי שמועבר אליה, חורצת גורלות והורגת נפשות; ואת זה קשה מאוד לתקן. זה דבר שאנחנו כחברה לוקים בו בצורה קשה. גם בפרקליטות תמימי דעים על כך שההדלפות הן מכה שלא כתובה בתורה".

- אבל הממסד המשפטי טוען פעמים רבות שההדלפות יוצאות מהסנגורים.

"ברור שאם ההדלפה באה מסנגור אין מה להלין על רשויות אכיפת החוק, אבל גם יש הבדל ביניהן. זו לא אותה משוואה. לרשויות אכיפת החוק ישנן מגבלות בגלל העוצמה שלהן, היכולות והחוזק שלהן, שלא קיימים אצל נאשם בודד. לכן, יש דברים שלנאשם מותר לעשות כדי לאזן במקצת את הכוח האדיר של המדינה, ולמדינה אסור לעשות. זו גם לשון החוק. החוק האוסר הדלפה מדבר על עובד ציבור, הוא לא מדבר על האדם הפרטי.

"זכותו של חשוד, ושל נאשם ואדם, אם זה אכן משרת את ענייניו, ואני לא איש תקשורת ויחסי-ציבור, ולא יודע במה זה יכול לעזור לנאשם אם עניינו יתפרסם, אבל ברמה הערכית זכותו לפרסם פרטים באמצעי התקשורת. אבל המדינה, עד שלא מוגש כתב אישום, אסור לה. זה ההבדל. הצומת שבו עומדת המדינה אינו זהה לצומת שבו עומד הפרט. כשמדברים על 'הדלפה', מדברים על זו שבאה מרשויות המדינה".

עוד דבר שקוסטליץ מצר עליו הוא המצב שכשהציבור חורץ גורלות על בסיס המידע החלקי שהוצג לו, חזקת החפות כמעט נעלמת. "אין משמעות מעשית לחזקת חפות אם מסיקים מסקנות לחובתו של אדם לפני שהורשע. המשמעות המעשית של הביטוי הזה, לצערי הרב, מאוד דהתה, אבל אני עוד אופטימי".

האופטימיות שלו נובעת מההלכה שיצאה מבית המשפט העליון בעניין. "בשתי החלטות של בג"ץ בעניין של אביגדור ליברמן, אחרי שעתרו נגד מינויו לשר, המסר הצלול שיצא מבית המשפט העליון הוא שעד הגשת כתב אישום אסור לציבור להסיק מסקנות נגד אדם. זאת אומרת, שבית המשפט העליון מקבע את חזקת החפות".

- הלכה של העליון זה טוב ויפה, אבל מה קורה בפועל? האם הציבור לא שופט חשודים ונאשמים טרם הרשעתם?

"על זה אני זועק. אני חש שהאווירה הציבורית הרבה פעמים נגזרת מפרסומים בכלי התקשורת הרבה לפני שהאדם התחיל לצעוד בדרך החתחתים הצפויה לו. חשוב לי, כמשפטן וכעו"ד, שלפחות המסר שיצא עכשיו מבית משפט עליון הוא צלול והוא מכוון לציבור, ועניינו אל תסיקו מסקנות לרעת אדם, כי חזקת החפות היא מקודשת. זו לא סיסמת פרסומת. זה דבר שאנחנו כחברה ברמה החינוכית צריכים להבין".

אין זדון

- מה צריך לעשות כדי לעצור את המגמה הזאת? חקיקה?

"אני לא חושב שהפתרון לצרה הזאת הוא חקיקתי. אני חושב שהוא חינוכי. אם יחנכו בשיעורי אזרחות בבתי-ספר את מה שבית המשפט העליון אמר, שאסור להסיק מסקנות לרעת אדם, אז ממילא התקשורת תיחסם. הציבור יתייחס בעיניים ספקניות לפרסומים. התקשורת רוצה להזין את רחשי לב הציבור, ולכן אם הוא לא יהיה מעוניין בפרסומים כאלה, מטבע הדברים הם ייעלמו".

- זה נשמע קצת אוטופי.

"זאת לא אוטופיה. זה אפשרי. המשטרה מודיעה כל הזמן שהיא נגד מעצרים מתוקשרים. הפרקליטות הבהירה לא אחת שהיא נגד הדלפות. לא שאני קומוניסט שמחנך, אבל אחרי שאנחנו כחברה מסכימים שיש חזקת חפות ברמה העיונית, צריך גם ליישם אותה".

וקוסטליץ מסכם במסר חיובי. "אולי אני נאיבי, אבל אני רוצה להאמין ואני מאמין שהחברה שלנו על כל ענפיה היא חברה מתוקנת. זה לא שהכול ורוד, יש טעויות, אבל נראה לי שהמערכת לא מחפשת אף אחד, אני לא מאמין בזדון או בשיקולים פסולים אצל גופי אכיפת החוק. אם הייתי חושב שיש זדון היה לי מאוד קשה לפעול ולתפקד כעו"ד".

וינרוט: "יש לו פוטנציאל של עורך דין גדול"

קוסטליץ צעיר. במראה ובגיל (34). אך ההספק שלו מאוד מרשים. עד כדי כך שדמותו כבר כיכבה בהצגות מוכרות. השחקן המוערך רמי הויברגר שיחק אותו כתובע במשפט הסרבנים בהצגה ב"צוותא" וגם השחקן אמנון וולף שיחק את דמותו בסרט של האחים ברבש, שהוקרן בערוץ הראשון על אותו משפט מפורסם (של חמשת הסרבנים הפוליטיים שהועמדו לדין צבאי). כמה עורכי דין יכולים להוסיף פרט כזה לרזומה שלהם? אז איך עלה עורך-הדין הצעיר אל צמרת הליטיגטורים בארץ?

קוסטליץ, בן למשפחה דתית-ציונית, נולד וגדל ברמת-גן. הוא בוגר מדרשיית נועם, התקבל לאוני' בר-אילן והתגייס לעתודה קרבית. אחרי שסיים בהצטיינות יתרה תואר שני במנהל עסקים, משולב בתואר ראשון במשפטים, התמחה במשרדו של וינרוט. בהמשך, סיים בהצטיינות גם תואר שני במשפטים.

בתחילת התמחותו במשרד, ב-1998, כתב חוות-דעת על אי-תחולה של פקודת המסים (גבייה) על מכס. וינרוט קרא את חוות-הדעת, כתב עליה בעט אדום "מבריק!" וכך החל "הרומן" ביניהם.

וינרוט מגדיר את הקשר ביניהם ואת יחסיהם הקרובים כ"בין רב לתלמידו ואב לבנו". "ירון הוא אחד האנשים הטובים ביותר שהיו לנו, והיו לנו אנשים טובים רבים. הוא עובד איתי בצוות במשפטים פליליים, ואנחנו רואים בו את אחד מעמודי התווך ודור העתיד של המשרד. הוא מבריק, בעל זיכרון מצוין, כושר אנליטי מצוין, ויש לו פוטנציאל של עורך דין גדול".

אחרי כחצי שנת התמחות בוטל מסלול העתודה הקרבית, וקוסטליץ התגייס לפרקליטות הצבאית. את שש שנותיו בצבא עשה בצד התביעה, כעוזר בכיר לתובעת הצבאית הראשית, אל"מ עינת רון. בין היתר, שימש כתובע הצבאי במשפטם של חמשת סרבני השירות הפוליטיים, ושל הסרבן יונתן בן-ארצי. בנוסף, הוא ייצג את התביעה הצבאית הראשית בשאלות עקרוניות במשפט פלילי ובדיני ראיות, בבית-המשפט העליון ובבית-הדין הצבאי לערעורים.

עם שחרורו מהצבא סגר קוסטליץ מעגל, שב למשרד וינרוט כשותף, והפך ליד ימינו של וינרוט. ייתכן, שהחיבור החזק ביניהם נוצר בשל הדמיון ביניהם, שני אידיאליסטים, דתיים וערכיים. קוסטליץ מתאר את וינרוט כ"אדם הכי חכם" שהוא מכיר, "מבריק, גאון אדיר ואדם מאוד טוב-לב", שאין דומה לאמפתיה ולרגישות שהוא מרעיף על בני אדם, חשודים, נאשמים ובכלל.

יד ימינו של וינרוט

בצבא עבד קוסטליץ עם הפרקליט הצבאי הראשי דאז, מנחם פינקלשטיין, כיום שופט ביהמ"ש המחוזי במחוז מרכז, שמחמיא לו. "כשנכנסתי לתפקיד הפצ"ר, ירון היה חייל צעיר ומתחיל. מהר מאוד הוא התבלט בין החבר'ה המוצלחים בפרקליטות. לאור כישרונו, הפקדתי אצלו את הנושא החם של הטיפול בסרבני שירות, וזה היה 'וואן מן שואו'. הוא 'תותח', משפטן שיודע להבחין בין עיקר לטפל. יסודי, בקיא בדין וסדור".

עו"ד גיורא אדרת, שמייצג את גד זאבי ב"פרשת בזק", מכיר את קוסטליץ שמייצג באותה פרשה את מיכאל צ'רנוי (מואשמים שהסתירו כי צ'רנוי מימן את זאבי ברכישת 20% מבזק). אדרת: "במשפט בזק קוסטליץ מתגלה כנמרץ, ידען ומלא מוטיבציה. משלב מסוים בתיק הוא החליף את עו"ד וינרוט, לקח את המושכות ומנהל בעצמו את התיק המורכב. זה תיק רציני ולא פשוט, שמלווה בחקירות נגדיות, חקירות ראשיות, ומסמכים רבים. יש בירון פוטנציאל גדול".

גם השופט פינקלשטיין מסכים עם אדרת שהטיפול בתיקים גדולים בפרקליטות הצבאית נתן לקוסטליץ נקודת פתיחה מצוינת לקריירה האזרחית כסנגור, והראיה היא, שבמשרד תובעני כוינרוט הפקידו בידיו תיקים כבדים, כמו ייצוג השר אביגדור ליברמן. "מבחינה אישית, ירון הוא אדם ישר מצפוני, טוב-לב ומסור, בלי 'פלברות' וגינונים מיותרים. כל התשבחות מגיעות לו. אני מאחל לכל אדם שמסתבך, שירון יהיה הסנגור שלו. הוא לא משאיר אבן על אבן".