האוצר מאכיל את השבעים

התוכנית להפחתת המחירים של ראש הממשלה ושר האוצר הייתה בלתי נמנעת, והם היו מחויבים בגיבושה, אולם הכרח להבין כיצד שר האוצר, ממשלת ישראל כולה, ואף חברי ועדת הכספים, לא הבינו שמתבצעים מהלכים שיהיו בלתי אפשריים מבחינת הציבור והם יידרשו לתקן את התקציב זמן קצר לאחר שאושר. שגיאות צריך לתקן, אולם אין זה מספיק. כדי שלא נחזור עליהן, צריך להבין מדוע הן נעשו.

בשלב זה עולה השאלה הבאה ביתר עוצמה: איך אפשר להסביר את העובדה שבזמן שמעלים את הבלו על הדלק, את מחיר המים ואת מחיר התחבורה הציבורית, מעניקים הטבות מס מופלגות בהיקף של לא פחות מ-6 מיליארד שקל באמצעות החוק לעידוד השקעות הון - הטבות המתועלות ברובן דווקא למפעלים החזקים והמבוססים ביותר בישראל? מהי בעצם התפיסה הערכית שעומדת מאחורי הכוונה להעלות מחירי מוצרים חיוניים ובו בזמן להעניק הטבות מס מופלגות למבוססים ולעשירים ביותר?

הכלכלה - לא רק היי-טק

על-פי נתוני בנק ישראל, 70% מהטבות המס יתועלו בעיקר למפעלי תעשייה המייצאים 25% מתוצרתם. מפעלים כאלה, הממוקמים במרכז הארץ, ישלמו מס חברות בשיעור של 12% במקום 24%. יתרה מזאת, כאשר בעלי אותם מפעלים ימשכו דיבידנד, הם ישלמו מס של 15% במקום 25%.

התשובה לשאלה מה משפיע על ניהול המדיניות הכושלת של האוצר נמצאת בשני מישורים: האחד הוא קיבעון התעשייה וקיבעון ההיי-טק. קובעי ההחלטות אינם מבינים את מבנה המשק הישראלי. הם רואים מול עיניהם רק את מי שבא אליהם בדרישות. הם לא מבינים את העובדה שכיום 65% מהתוצר העסקי מקורו במגזר המסחר והשירותים, וכי מגזר זה מייצר 67% ממקומות העבודה במגזר העסקי. הם בוודאי לא שמו לב שבעשור האחרון מגזר המסחר והשירותים יצר פי עשרה יותר מקומות עבודה מאשר התעשייה.

אותם קובעי החלטות אינם מפנימים את העובדה שכיום יצוא השירותים, שיש לו ערך מוסף גבוה יותר מזה של יצוא מוצרי התעשייה, מהווה 31% מכלל היצוא וכי העודף של יצוא שירותים לעומת יבוא שירותים הוא 6 מיליארד שקל. הם לא השכילו לקרוא את פרסומי בנק ישראל, שלפיהם מי שהוביל את הצמיחה בעשור האחרון לא היה ענף ההיי-טק אלא מגזר המסחר והשירותים. כלכלת ישראל אינה רק היי-טק. אי אפשר לבנות כלכלה בריאה על ענף מוגדר אחד שהיקף העובדים בו מצומצם בהשוואה לכלל העובדים במשק. אי אפשר לבנות כלכלה בריאה על תעשיית יצוא אם אין שוק מקומי חזק, שבו כוח הקנייה עולה.

הכוח של עיני

המישור האחר נעוץ בשגיאה אסטרטגית שעשו רה"מ ושר האוצר בנמהרותם (לזכות שר האוצר ייאמר שהוא עשה זאת בלחץ יועצי ראש הממשלה ובהיותו עדיין טירון בניהול כלכלת המדינה). הם העבירו במודע את מרכז הכוח לעופר עיני, שכן בידיו, במידה רבה, הכוח להשבית שירותים חיוניים במגזר הציבורי. אם עיני מתנגד למהלך כלשהו, יש להימנע מעשייתו. אם עיני דורש דבר מה, יש להיכנע לדרישותיו. עיני לא התנגד להעלאת הבלו על הדלק או להעלאת מחיר המים ותעריפי התחבורה הציבורית, שכן כולם הועברו בספר התקציב ואושרו לפני כחודש וחצי ללא התנגדות מצדו. עיני גם לא התנגד למתן הטבות המס המופלגות למפעלים החזקים, אלה הנסחרים בבורסה ויש להם מספיק יכולות למנף גיוסי הון נוספים. כיום הוא מדבר על בלימת הרפורמה במס החברות; מאחר שהוא לא התנגד - כל זה אושר בכנסת. השכנוע הנפלא כי ההיי-טק מוביל את הצמיחה, בצד העברת הכוח לעיני והרצון להשביע את רצונם של התובעים כספים מהמדינה, הם שהובילו למדיניות הכושלת.

הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר