הצמיחה היא סיבה לדאגה

‏לכאורה, הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על נתוני הצמיחה במשק צריכה להיות סיבה למסיבה, כפי שהגיב שר האוצר, יובל שטייניץ. אכן, צמיחה של 7.8% נשמע נתון מרשים וחגיגי.

אלא שמי שקורא את כל ההודעה, ומנתח את כל מרכיבי הצמיחה במשק, מגיע למסקנה שאנו בדרך למשהו רחוק מאוד מחגיגי, ויש יותר מסיבה אחת לכל שר האוצר להביע דאגה, ולא להשתבח במצב שמזכיר משקים שגם הם עברו במהירות מגאות לשפל. מה שמשתקף מהנתונים על הצמיחה שפורסמו היום (ד') אינה תמונה של משק בריא, אלא התמונה של ספרד ב-2007.

‏מה קרה במשק הישראלי בחצי השנה האחרונה? התפוקה גדלה מהר כתוצאה מגידול מהיר מאוד בצריכה, זו של משקי בית וזו של הממשלה. במקביל ירד שיעור הגידול של היצוא, וגדל היבוא. משמעות הדבר - עלייה בביקוש המקומי, המופנה בחלקו ליבוא, אבל בחלקו לצריכה של מוצרים ושירותים אשר אינם נכללים ביבוא או ביצוא, מה שמכונה בידי כלכלנים "מוצרים לא סחירים".

‏מה מלמדים אותנו נתוני הצמיחה? ראשית, כי בועת הנדל"ן עדיין מתנפחת, עד לסוף המר. ההשקעה בבנייה גדלה גם בהתאם. בינתיים נשחק כושר התחרות של המשק, ולא רק בגלל התפתחות שער החליפין.

היצוא עלה בקצב שנתי של 3.7%; זאת, כאשר האינפלציה עולה, ומשאבים מופנים לסיפוק ביקוש מקומי. תקציב המדינה רושם עלייה חדה בהכנסות ממסים וירידה בגירעון, אבל מדובר בתופעה שתלויה לחלוטין באותה גאות בשוק הנדל"ן, ובביקוש המקומי, וכאשר זו תיפסק, התוצאה עלולה להיות "חור תקציבי" שצריך יהיה לכסות באמצעות קיצוצים גדולים מאוד.

‏מה עשה ביבי?

‏‎‎במקום להכיר במציאות זו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתעקש לדבר על הורדת מסים, בשעה שהיה עליו לפעול בדחיפות בקשר לגירעון מנוכה מהשפעות הגאות בשווקים, להשתמש בעודפי הגבייה, להקטין את רמת החוב, ולתכנן התאמה פיסקלית, אשר תקטין את הצריכה הציבורית במהירות האפשרית.

‏שנית, מבחינת המדיניות המוניטרית יהיה צורך להגיב באופן מידי להתפתחויות אלה. המשק מחומם, והדבר בא לידי ביטוי בנתוני האינפלציה שפורסמו אמש (ג'). ב-12 החודשים האחרונים עלה המדד ב-3.6%.

התמונה לא משתנה כאשר מבודדים את עליות מחירי הדלק‎:‎‏ המדד ללא אנרגיה עלה ב-3.5% באותה תקופה. על-פי נתוני המגמה לאוקטובר 2010-ינואר 2011, קצב הגידול השנתי של המדד הכללי, של המדד ללא דיור ושל המדד ללא דיור וללא ירקות ופירות הגיע ל-6.1%, כל אחד.

‏להתעשת מהר

‏במילים אחרות, האינפלציה בישראל עלתה מהר בחודשים האחרונים, והדבר לא נבע מהתפתחות מסעיף ספציפי זה או אחר. משמעות הדבר היא שעל בנק ישראל יהיה לפעול כבר בקרוב להעלות את הריבית, אפילו מעבר למדרגה הרגילה של 0.25 נקודות אחוז, ולחרוג כלפי מעלה מהיעד של ריבית שנתית של 3% בסוף השנה.

‏בנק ישראל לא הסתיר בחודשים האחרונים את כוונתו להביא את הריבית במשק לרמה של 3% לשנה עד סוף 2011. השאלה לגבי עיתוי ההעלאות נותרה פתוחה, כאשר היה ברור שהבנק יחליט על כך בהתאם לקצב האינפלציה ותנאים אחרים במשק. ברור עתה שהנסיבות השתנו, ועל הבנק יהיה לתת את הדעת כל כך.

‏עתה נוצר מצב שבו לא רק שהאינפלציה עולה במהירות, אלא שיש גם לחצים מצטברים בשוק העבודה להעלאת שכר, ומחירי הדיור ממשיכים לעלות, בניגוד לרצון של בנק ישראל להביא ליציבות במחירים אלה. כל זה מצביע על הצורך להקדים את העלאת הריבית במשק, במדרגה של 0.25%, שאליה הורגלנו בשנים האחרונות. על הבנק לפעול להוצאת האוויר מהבועה, לפני שנזקיה יהיו גדולים מדי. ‏‎‎‏