זינוק באיחור. סוף השבוע הקרוב אמור היה להיות יום חג לתושבי בחריין ולמיליוני חובבי הספורט המוטורי ברחבי העולם. הנסיכות שילמה סכום נאה של 20 מיליון דולר עבור הזכות לארח את פתיחת עונת הפורמולה 1, וסיפקה חותמת נוספת למגמה שמובילים קברניטי הענף בראשות ברני אקלסטון, לפרוץ את גבולות השווקים המתפתחים במזרח הרחוק ובמזרח התיכון.
אבל יריית הזינוק הזו תאלץ להידחות למרוץ הבא בתור, בעוד שבועיים במלבורן, אוסטרליה. הסיבה: המהומות בעולם הערבי הגועש, שזלגו גם למפרץ עתיר הנפט והשאיפות. בבחריין, שהשקיעה לא פחות מ-150 מיליון דולר בבניית מסלול איכותי וחדיש, כבר מלקקים את הפצעים. אבל לא רק שם. עוד בטרם נורתה יריית הזינוק, ספג הענף המוטורי הפופולרי בעולם מכה בדמות הפסד המוערך בכ-100 מיליון דולר, כאשר חלקן של הקבוצות בו הוא כ-40 מיליון דולר. פרארי לבדה, הקבוצה העשירה בסבב, כבר דיווחה על אובדן הכנסה המוערך ב-11 מיליון דולר.
לא נעים לפתוח את העונה במינוס, אבל גם בקבוצות יודעים שאפשר לסמוך על אקלסטון, שלא יוותר בקלות על הקשר החם והמכניס מאוד עם ההון הערבי, ויהיה המחיר אשר יהיה. את הנהגים ואת עובדיו הוא כמובן לא יסכן בהסתבכות במדינה ששוררת בה אי ודאות פוליטית, אולם מתחת לפני השטח, ואפילו גם מעליו, יו"ר הפורמולה 1 כבר מחפש תאריך חלופי בלוח הזמנים הצפוף גם כך, לקיים בו את המרוץ. המשך יבוא.
מי שעוקב אחר הסבב, לא הופתע מפתיחת העונה בבחריין ולא באחד המסלולים הנחשבים של איטליה, צרפת או גרמניה. קברניטי הפורמולה 1 חזו היטב את ההתפתחויות הגיאופוליטיות בעולם, ונטשו בהדרגתיות את אירופה המתרוששת לטובת שווקים חדשים. התוצאה: הם נהנים משיתוף פעולה מלא ופורה עם הממשלות המקומיות ומתמריצים כלכליים חלומיים; כך 9 מתוך 20 המרוצים מהסבב (כולל בחריין) יתקיימו העונה במדינות אסיה ובמזרח התיכון.
הודו תחילה. אחד מאירועי השיא העונה יהיה הגרנד פרי שיערך על בהודו בסוף אוקטובר 2011. לאחר שנים של חיזורים, תעלה הכלכלה ה-11 בגודלה בעולם על מפת הפורמולה 1, ושני הצדדים כבר מחככים את ידיהם בהנאה ובציפייה לבאות.
בהודו, כראוי לקצב השאנטי, תהליך החדרת המותג המוטורי היה מדוד, איטי ומחושב. בתחילה היה זה הנהג, נראין קארטיקיאן, אחר-כך הקבוצה, "פורס אינדיאה", שקשה לומר שהותירו את חותמם, גם אם בעליה הססגוני, איל התעופה ויג'אי מלאיה, בהחלט עושה זאת. נהג נוסף, קארון צ'אנדהוק, עושה את צעדיו הראשונים בענף בימים אלה, והשיא: 350 מיליון דולר הושקעו בהקמת המסלול המודרני הממוקם סמוך לניו דלהי, שבו הצפי בסוף שבוע המרוץ הוא לתפוסה מלאה של 150 אלף צופים.
כך, עם כל הכבוד לאבו דאבי, לדרום קוריאה, לסינגפור ולמלזיה, הודו - שוק של למעלה ממיליארד איש ועם שיעורי צמיחה מהגבוהים בעולם - זו אופרה אחרת לחלוטין וכזו שיכולה לשנות את המפה המוטורית. הוסיפו לכך את העובדה שבהודו שיעור גבוה של אוכלוסייה צעירה ושל מעמד בינוני מתחזק, החפצים באתגרים ובספורט המגרה את המחשבה, ותבינו מדוע בפורמולה 1 כל-כך מתרגשים.
אקלסטון עצמו התבטא כי מראש הוא מרים ידיים בכל הנוגע לתחרות עם הקריקט, הספורט הפופולרי במדינה, אבל לדידו לא ירחק היום שלצד אייקוני הקריקט יתלו ההודים גם פוסטרים של לואיס המילטון ושל סבסטיאן ווטל.
ברחובות שלנו. פרט להתפשטות הגלובלית לשווקים חדשים, מגמה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא התחזקות המרוצים ברחובות העיר. מה שהתחיל כגימיק בשל מגבלות מקום במונקו הזעירה, תפס תאוצה במרוץ הלילה המחשמל של סינגפור, וכעת על הכוונת שני יעדים תיירותיים עוצמתיים: רומא וניו יורק. הרווח לפורמולה 1 הוא כפול: הן בצמצום העלויות הגבוהות והן במיקום המרוץ באטרקציות תיירות ראשונות במעלה. בכלל, היעדר מרוץ פורמולה 1 על אדמת ארצות-הברית מורגש בכיס של אקלסטון והוא חפץ העונה לשנות את זה.
הספונסרים החדשים. לא רק קברניטי הענף עושים היסטוריה, הקבוצה הבריטית וויליאמס, הייתה השבוע ליצרנית הראשונה שהנפיקה בבורסה, ואפשר לנחש שאחרות ילכו בעקבותיה. בנוסף, המעבר בעשור החולף מספונסרים של חברות טבק ואלכוהול, שפרסומן מוגבל ברגולציה באיחוד האירופי, לחברות טכנולוגיה, תקשורת ולייף-סטייל, עובר היטב והתוצאה היא שבעונה שעברה הכניסו 175 הספונסרים כ-550 מיליון אירו. במהלך העונה הקרובה יצטרפו כ-20 חברות גדולות למעגל הספונסרים של הענף, וגם בהודו החלו לגלות עניין רב.
המניע ברור: בסוף שבוע של מרוץ מתגלגלים מחזורים של בין 20 ל-50 מיליון דולר רק ממרצ'נדייז, כאשר במזרח המספרים אף גדולים מכך. חולצה של מיכאל שומאכר במדי קבוצתו הקודמת פרארי, היא הפריט המבוקש ביותר ונמכרת במחיר ממוצע של 170 אירו. חולצה שלו במדי קבוצתו הנוכחית מרצדס עולה 150 אירו. פרננדו אלונסו מפרארי נותן פייט עם מחיר ממוצע של 160 אירו והיתר נעים בין 100 ל-130 אירו.
הכי מהירים בעולם. יחסי הכוחות על המסלול העונה מסתמנים כהמשך ישיר לעונה שעברה, כאשר אלוף העולם הצעיר סבסטיאן ווטל מאיים להפוך למונופול כפי שהיה בן ארצו שומאכר עד לפני זמן לא רב. קבוצתו, רד בול (עם מנוע של רנו) ממשיכה להפגין את היציבות ואת האמינות שאפיינו אותה לאורך העונה שעברה - אז הובילו אותה צמד הנהגים שלה ווטל ומארק וובר לזכייה ראשונה בדירוג היצרנים. ועדיין, ווטל רחוק מלהיות שומאכר, ודאי שלא מחוץ למכונית. אין לו גינונים של כוכב, הוא אינו עסוק בקידום מכירות ובהשקות נוצצות, וגם לצלמי הפפראצי הוא לא מספק סנסציות. פרט להתבטאות טיפשית לפני כמה ימים, שבה טען שחלומו הגדול היה בכלל לנהוג בפרארי (כמו שומאכר), ושעליה מיהר להתנצל, ווטל מכני לפחות כמו המכונית שהוא נוהג בה.
עם זאת, מדובר בכישרון מוטורי אדיר, וזכייה באליפות עולם שנייה ברציפות, מסכימים המומחים, תלויה בעיקר בו, או ליתר דיוק, באדריאן ניואי, מנהלה הטכני של רד בול ואדריכל ההצלחה. יריבו העיקרי של ווטל יהיה, כמו בשנה שעברה, אלונסו מפרארי. הספרדי - האיש שכולם אוהבים לשנוא, אבל באותה נשימה גם מעריצים את הנהיגה, את הלחימה ואת הווינריות שלו - תמיד פייבוריט על המסלול. השאלה היא מוכנותו המנטלית, הרבה יותר מאשר יכולתו המוטורית.
הצלע השלישית במאבק הנהגים היא האלוף לשעבר לואיס המילטון, שסיים את העונה שעברה רק במקום הרביעי. להמילטון, כוכב-על שניחן בכל התכונות שמנהל השיווק שלו רק יכול לחלום עליהן (שחור, נאה, כריזמטי ואטרקטיבי), תהיה השנה שנת מבחן חשובה. לטובתו ולטובת הסבב כולו הוא צריך למצוא את עצמו בקדמת הבמה.
מי שלא יתחרה בשלישייה הזו הוא נהגה המוכשר של רנו, רוברט קוביצה, שנפצע קשה בתאונת ראלי לפני חודש וחצי. מעבר לפספוס הספורטיבי האדיר בשל היעדרו, וההפסד הכספי הגדול שהסב לקבוצתו, עלה לכותרות הדיון של מה מותר ובעיקר מה אסור, לנהג פורמולה 1, שעל כתפיו תקציב הפיתוח עתיר המיליונים של קבוצתו, לעשות בזמנו הפנוי.
המנוע קובע. אחת הביקורות המרכזיות על הפורמולה 1, נוגעת לפערים הכלכליים האדירים בין היצרנים, ובשל כך, בין ביצועי הרכבים. לא משנה עד כמה מוכשר יהיה הנהג, טוענים המבקרים, אם לא תהיה לו המכונית הטובה ביותר לנסוע עליה, על הפודיום הוא לא יזכה לעמוד. מנגד טוענים המצדדים בעליונות הטכנולוגית, כי זהו תהליך דטרמיניסטי, שלא ניתן לעצור ואף אסור לעשות זאת. הפורמולה 1 היא חוד החנית של הקדמה הטכנולוגית, הם אומרים. לא יעלה על הדעת לנטוש את הערכים הללו, גם במחיר של היעדר תחרות אמיתית בין כל 12 הקבוצות בסבב.
כיום התלות של הנהג ברכב היא אבסולוטית, אין ניסים. מצב הרכב משקף את תוצאת הנהג, ולא במקרה פרארי, עם תקציב של כ420- מיליון אירו (פי 10 יותר מהקבוצות הקטנות בסבב), נמצאת תמיד בטופ. אף על פי כן, העונה שעברה נתנה מעט אופטימיות. לסיבה הזו קוראים רד בול, שעם תקציב בינוני יחסית של 140 מיליון אירו בשילוב הון אנושי נפלא, הייתה דומיננטית לאורך העונה כולה (לא נתון שכיח) והשיגה אליפות עולם כפולה, לנהג וליצרן.
ארבע על ארבע. לאחר מלחמת עולם בין ברידג'סטון שבבעלות יפנית לפירלי האיטלקית, נבחרה השנייה להיות ספקית הצמיגים הבלעדית העונה, עם חוזה לשלוש שנים. מבחינת האיטלקים מדובר בהישג עצום. שמם יתנוסס בגאווה על רכבי הפורמולה 1. מעצבי החברה עומלים על עיצוב צמיגים בהדגשת דגל איטליה, למורת רוחן של קבוצות רבות, שסבורות שעליהם להתמקד בנעשה במסלול ולא בקידום מכירות. המעניין הוא העתיד, הטווח הארוך. היפנים (ברידג'סטון) והצרפתים (מישלין), שהיו מזוהים עם הפורמולה 1 במשך שנים רבות, נכנעו לנטל הכלכלי העצום בהתחייבות לענף ופרשו.
האם האיטלקים יעמדו בלחץ? הם משוכנעים שכן. בפירלי גיבשו תוכנית ארוכת טווח לפני שנים, ובצורה הדרגתית עברו בסבבי מרוצים שונים, עד שכבשו את הפורמולה 1. עם זאת, ניתוחים סטטיסטיים מצביעים על כך שביצועי הרכבים יהיו העונה איטיים בהשוואה לעונות האחרונות, זאת משום שהתרכובות של הצמיגים מצריכות זמן הסתגלות מצד הקבוצות.
גם הנהגים אמביוולנטיים לגבי ביצועי הצמיגים בשלב הזה. אף שהאיטיות מרתיעה חלק מהם, יש כאלה הטוענים שדווקא דרך הצמיגים ניתן יהיה להביא לצמצום הפערים בין הקבוצות העשירות יותר לעשירות פחות. אפילו מיכאל שומאכר סבור שאולי זה הפתרון שיחזיר אותו אל דרך המלך.
שיבת המלך. שומאכר, אלוף עולם7 פעמים וגדול הנהגים בכל הזמנים, פרש מעולם המרוצים ב-2006 לפני ששב להתחרות בעונה שעברה בחוזה של 30 מיליון דולר ל-3 עונות. מי שהיה הסמל המסחרי של פרארי לאורך השנים, נוהג היום בקבוצת מרצדס GP ומשתף פעולה עם הגורו שלו מפרארי, רוס בראון, שבעצמו הוביל את ג'נסון באטון לאליפות עולם מפתיעה ב-2009. העונה שעברה לא האירה פנים לשיתוף הפעולה הזה, ושומאכר מצא את עצמו רחוק מהתוצאות שבהן הורגל. אשתקד נאבק לסיים במקום התשיעי בדירוג הנהגים, כאשר לאורך העונה כולה לא עלה על הפודיום אפילו פעם אחת.
מדוע שומאכר צריך את זה? התשובה פשוטה למדי: הוא רוצה אליפות עולם שמינית. באופיו הוא נותר כל מה שהפך אותו לקרוב ביותר לנהג המושלם: מקצוען, ממושמע, חרוץ, עדיין בעל יכולת פנומנלית לפתח רכב, חד וחריף, שאפתן, תחרותי ומפוצץ במוטיבציה. במודע מקננת בו הידיעה שדור שלם, צעיר ומוכשר, כבר עושה היסטוריה והענף ממשיך לנסוע היטב גם בלעדיו. נהגים כמו המילטון, השחור הראשון שזכה באליפות העולם; ווטל, הצעיר ביותר שעשה זאת וכמובן אלונסו המוכשר כשד, מאיימים להרחיק את הישגיו מהזיכרון הקולקטיבי.
בעוד שסביב הקאמבק של שומאכר יש ספקות, לענף הוא כלי שיווקי אדיר על המסלול. אין, וכנראה גם לא יהיה, עוגן כמוהו. אוהדים צובאים על המסלולים, רוצים להרגיש היסטוריה, שיוכלו לספר שנכחו במרוץ שגדול נהגי המרוצים השתתף בו. כך, למרות התוצאות הפושרות על המסלול, שומאכר, כמו מייקל ג'ורדן שכבר מזמן אינו משחק כדורסל, הוא עדיין מוכר המרצנדייז החזק בתחום. בפרט הדבר בולט במדינות המזרח הרחוק.
הקולגות שלו, הנהגים, מכבדים אותו, אבל בסב-טקסט משתמע לעיתים זלזול. חשוב לזכור, ולא משנה עד כמה זו קלישאה שחוקה: אם יהיה לשומאכר רכב טוב, הוא הרבה יותר ממועמד לגיטימי לאליפות. כ-40 מיליון דולר הרוויח הגרמני אשתקד, יותר מכל נהג אחר, כל זאת ללא בונוס על ניצחונות, אליפות וכדומה. גם זו נחמה, שלפחות במגרש הכלכלי הוא נותר ליגה בפני עצמה.
הצד האפור. למרות הפריצות לשווקים החדשים והעובדה שאנשי הפורמולה 1 יודעים היטב את מלאכת השיווק, את האמת צריך לומר ואף להתמודד עמה. הפורמולה 1 נהיה בשנים האחרונות, במידה רבה, משעמם וטכנוקרטי, כאשר מזג האוויר הפך לגורם המעניין ביותר ביכולתו להשפיע על מהלך המרוץ. כל זה מצליח להסתוות כל עוד המתח בין הנהגים נשמר לאורך העונה כולה ותואר האליפות מוכרע במרוץ האחרון, בדומה לעונה שעברה (ווטל סיים ארבע נקודות לפני אלונסו). אולם גם בהנהלת הפורמולה 1 יודעים שמשהו חייב להשתנות, אחרת אנשים יצביעו בשלט, ולא יעזור ה-HD.
החלפת ספק הצמיגים לפירלי, החזרת מערכת ה-KERS ושינויים קוסמטיים בעיצוב הרכב, הם ניסיונות נוספים להפיח רוח חדשה. הבעיה היא שאף שהמסלולים יפים, על סף המושלמים, כך הם גם מנוכרים ומרוחקים. לעתים קרובות מדי, גם המרוצים עצמם משדרים תחושה כזו.
והתחזית. יחס ההימורים נכון להיום נוטה לטובת אליפות שנייה ברציפות של ווטל (3 ל-1). אלונסו, הסגן שלו אשתקד, במקום השני עם יחס של 2 ל-5, המילטון שלישי עם יחס של 4 ל-11, ואילו שומאכר נכנס לרשימה עם יחס של 4 ל-14. אבל יהיה הנהג שיזכה אשר יהיה, על דבר אחד אין מחלוקת, זהות שלוש הקבוצות שיאבקו על בונוס המיליונים של אליפות היצרנים: רד בול, פרארי ומקלארן. הסיפור של רד בול הוא יוצא הדופן במציאות הקיצונית של הענף. הקבוצה מבינה כי מדובר בתחרות קבוצתית, מקדשת את השוויון בין נהגיה ומצליחה להשאיר מאחור יצרנים גדולים ממנה. לטובת עתיד הענף, מוטב שגם אחרים ילמדו ממנה. ***g@globes.co.il
סידור עבודה
המרוצים של העונה. לא כולל בחריין
1. 27 במארס. מלבורן, אוסטרליה
ערך מוסף: 305 אלף איש הגיעו אשתקד למסלול, עלייה של 25% בהשוואה לשנה שלפניה
2. 10 באפריל. קואלה למפור, מלזיה
ערך מוסף: מסלול זה מצטיין בבניית סט-אפים שלמים, הודות למזג האוויר ההפכפך
3. 17 באפריל. שנחאי, סין
ערך מוסף: המרוץ החשוב באסיה, וזה אומר הכול.
4. 8 במאי. איסטנבול, טורקיה
ערך מוסף: הטורקים עדיין סבורים שהאירוע יעזור להם במאבקם להיכנס לאיחוד האירופי
5. 22 במאי. קטלוניה, ספרד
ערך מוסף: ניצחונו הראשון של מיכאל שומאכר בקריירה בפרארי היה כאן, ב-1996
6. 29 במאי. מונטה קרלו, מונאקו
ערך מוסף: המרוץ החשוב והיוקרתי ביותר בסבב
7. 12 ביוני. מונטריאול, קנדה
ערך מוסף: המילטון זכה כאן במרוץ הראשון שלו בעונת הבכורה בסבב
8. 26 ביוני. ולנסיה, ספרד
ערך מוסף: מרוץ אירופה ברחובות ולנסיה, צמוד למרינה המהממת של העיר
9. 10 ביולי. סילברסטור, אנגליה
ערך מוסף: מרוץ הפורמולה 1 הראשון בהיסטוריה, הוא גם המסוקר באירופה והנצפה ביותר בעולם
10. 24 ביולי. נירנברג, גרמניה
ערך מוסף: בשנות ה-30 בוטל בגלל משבר כלכלי, במלחמת העולם השנייה דווקא התקיים כסדרו
11. 31 ביולי. בודפשט, הונגריה
ערך מוסף: המרוץ היחיד במזרח אירופה
12. 28 באוגוסט. בלגיה
ערך מוסף: המסלול היפה ביותר לדעת הנהגים
13. 11 בספטמבר. מונזה, איטליה
ערך מוסף: מרוץ הבית של פרארי
14. 25 בספטמבר. סינגפור
ערך מוסף: מתקיים בלילה וזוכה לפופולריות עצומה
15. 9 באוקטובר. יפן
ערך מוסף: אחרי נטישת טויוטה וברידג'סטון, מקווים שלפחות המרוץ לא יעזוב את הסבב
16. 16 באוקטובר. דרום קוריאה
ערך מוסף: אלונסו הוא הנהג האהוד ביותר במדינה
17. 30 באוקטובר. ניו דלהי, הודו
ערך מוסף: מרוץ בכורה בתת היבשת ההודית
18. 13 באוקטובר. אבו דאבי
ערך מוסף: המרוץ היחיד שמתקיים בשעות אחר הצהריים, שעון מקומי, כדי להתאים לקהל באירופה
19. 27 באוקטובר. סאו פאולו, ברזיל
ערך מוסף: ב-2008 הוכרע תואר האליפות, לטובת לואיס המילטון, בדרמטיות, 200 מטר מקו הסיום
כתבות
ני"ע
