עו"ד נעמי לנדאו: "אין כמו העובדים לדעת מה טוב למפעל"

כמומחית לדיני עבודה, עו"ד לנדאו גורסת כי חל שינוי מהותי ביחסם של המעסיקים לעובדים, וכי הבוסים מעדיפים כיום להושיט יד ולא להביא לשבירת כלים

"במהלך לימודי המשפטים התחתנתי. הכרתי את בעלי, שלמד ביולוגיה, במזנון הפקולטה למשפטים. ב-1974 הגשתי מועמדות לדוקטורט במשפט בינלאומי בבית הדין בהאג. התקבלתי, עם מלגה. גיליתי שאני בהריון. כתבתי להם. אמרו: לא מקבלים נשים בהריון. הנושא הבינלאומי נגוז. מחקתי. כנראה, כבר הייתי פמיניסטית".

כך מספרת בראיון ל"גלובס" עו"ד נעמי לנדאו, מומחית לדיני עבודה, בעלת משרד המתמחה בייצוג ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים, המשמשת גם כיו"ר הוועדה הארצית בלשכה למעמד עורכת הדין.

- איך הגעת להתמחות בדיני עבודה?

לנדאו: "עברתי לפרקליטות מחוז תל-אביב. עסקתי בחוזי המדינה עם חברות גדולות. ב-1983-1984 התבקשתי לעבור לדיני עבודה. אמרתי: 'מה לי ולזה? ועוד קיבוציים, שביתות. והפרקליט, יקיר גירון, אמר: 'לא חתונה קתולית, תנסי'. והחתונה נמשכת. דיני עבודה הם החיים: משפחה, פלילי, קניין, עשיית צדק, משפט חוקתי, מינהלי.

"ב-1988 פתחתי משרד בקראון. אמרתי: לעולם לא אייצג מעסיקים. הקליינטית הראשונה הייתה אילנה כהן, ראש הסתדרות האחיות, שאמרה: 'את לא תהיי נגדי'. אני מייצגת אותה עד היום, היא פשוט גדולה.

קיראו עוד ב"גלובס"


"נכנסת לראש של העובדים"

"חיים רמון ועמיר פרץ קראו לי ב-1995 להיות היועצת המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי. היו שביתות ברכבת בלוד, בנמלים, בשדות התעופה. הייתי חייבת ללמוד למה לעובדים כל-כך רע.

"המון מעסיקים - מנכ"לים, סמנכ"לים, משאבי-אנוש - מגיעים לקבל ייעוץ ממני, עורכת דין שנכנסת לראש של העובדים ומתרגמת להם. יו"ר רשות שדות התעופה היה צריך שאסביר לו מה חושבים העובדים שלו ולמה עושים מה שעושים, כדי שיבין את גבולות הכוח, מותר ואסור, ואיפה כדאי לוותר. זה גישור בלי שהעובדים יידעו. בין עובדים למעסיק יש שיח של משפחה: פעם רבים ופעם אידיליה. ומאחר שזה לשנים ארוכות, צריך מתווך.

"אין כמו העובדים לדעת מה טוב למפעל. הם רוצים להישאר ולפתח ושהמקום ישגשג, כי אז יש פרנסה. אז כשמתייעלים, תשאלו אותם. הם המשאב האנושי, בלעדיהם אי-אפשר".

שינוי אצל המעסיקים

"יש שינוי מאד מהותי ביחסם של המעסיקים למשאב האנושי, בעקבות שינויים בחוק ועקב הפסיקות בבית הדין לעבודה", אומרת לנדאו. "המעסיקים מתחילים להבין - כמובן, בעזרת עורכי הדין שמייצגים אותם - שלא מספיק המשאב היצרני או הכלכלי, צריך גם את המשאב האנושי. ואני מברכת על זה. אני רואה את שינוי הגישה, למשל, כשאני מתבקשת לחוות את דעתי איך להתנהג עם עובד או ארגון עובדים, והמעסיק נכון לקבל זאת.

"הדוגמה האחרונה הכי בולטת היא התארגנות ועד העובדים בישראכרט בראשות אהוד מלך. החשש היה שהמנכ"ל, דב קוטלר, לא יספור אותם ממטר. ההפתעה הגדולה היתה שקוטלר, בעצה אחת עם עורך דינו נחום פיינברג, הושיט יד לחוזה קיבוצי שיגרום למערכת יחסי עבודה קיבוציים. זה שינוי גישה מדהים. הוא הבין שעדיף לו להושיט יד מאשר להביא למצב של שבירת כלים.

"תראה את העובדים הסוציאליים - למה צריך את השביתה הזו? הגעתי למסקנה שבחברת החשמל, רשות הנמלים, הרכבת, בזק, מקורות, לא הכוח של העובדים קובע אלא הפן הכלכלי - המעסיק עושה חשבון שכל יום שביתה יעלה לו מיליוני שקלים, ולכן מושיט יד. והעובדים הסוציאליים? אז ירצחו מישהו, זה לא הפסד כסף".

"מטומטמים, תתאגדו"

"הובלתי לאמנה שתופץ ויחתמו עליה ראשי משרדי עורכי הדין, שתאפשר שוויון בגין הורות, כך שלא יופלו עורכי דין שעובדים חצי משרה, בעלי משרה שעוזבים מוקדם, או שלא נמצאים במשרד כשהבוס ישנו, ושייבחנו על-פי מקצועיותם כי שעות רבות נעשות בבית", מספרת לנדאו.

"אותו דבר בהיי-טק. כבר בפיצוץ הבועה הראשונה אמרתי: 'מטומטמים, תתאגדו. מנצלים אתכם'. עובד לא יעזוב אם ראש הצוות נמצא, וראש הצוות לא יעזוב אם הבוס נמצא. ויום העבודה מחולק לפינג-פונג, שיחות מסדרון וקצת לעבוד. נכון שאתם מקבלים משכורת, אבל זה משתלם? בבועה השנייה שוב צעקתי: 'תתארגנו'. אבל הם פוחדים מהצל של עצמם. מסכנים".

הראיון המלא עם עו"ד נעמי לנדאו - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".