נותנים להכנסות הנדחות להיכנס

הפערים בין התוצאות לפי כללי החשבונאות (GAAP) לבין התוצאות שאינן לפי כללי החשבונאות (Non-GAAP) מגיעים בעיקר מסעיפי ההוצאות - הפחתה של נכסים לא מוחשיים שנרשמת בדוח החשבונאי, אך מנוטרלת בדוח הלא חשבונאי; הוצאות בגין רה-ארגון שנרשמות בדוח החשבונאי ומנוטרלות בדוח הלא חשבונאי; הוצאות בגין הענקת אופציות למנהלים שנרשמות בדוח החשבונאי ומנוטרלות בדוח הלא חשבונאי, ועוד. אבל, מסתבר שיכול להיות גם הבדל בשורת ההכנסות - יש הכנסות לפי GAAP ויש הכנסות Non-GAAP. זה אמנם לא נפוץ כמו בסעיפי ההוצאות, אבל פה ושם נתקלים בכך, והנה המקרה של נייס (NICE).

נייס הדואלית (מניותיה נסחרות בוול סטריט ובארץ) מדווחת על-פי כללי התקינה האמריקנית. ובהתאם למקובל בקרב החברות הנסחרות בוול סטריט, היא מספקת למשקיעים בדיווח הרבעוני החשבונאי גם את ההתאמה (דוח ההתאמה) לנתונים שאינם חשבונאיים, ושלהערכת מנהליה מבטאים את מצב העסק טוב יותר מאשר הנתונים החשבונאיים. בדומה לכל רוכשת סדרתית, בדוח ההתאמה הזה מבטלת נייס הוצאות רה-ארגון והוצאות בגין הפחתה של נכסים לא מוחשיים, וכן היא מנטרלת הוצאות שלהערכתה אמורות שלא להשליך על העסק ועל שוויו.

מעבר להתאמה של ההוצאות, נייס מתאמת במעבר ל-Non-GAAP גם הכנסות המיוחסות להכנסות הנדחות של הנרכשת. בדוח לשנת 2010 דיווחה נייס על הכנסות GAAP של 689.5 מיליון דולר, אך הוסיפה בדוח ההתאמה ל- Non-GAAP סכום של 1.9 מיליון דולר בגין התאמה של הכנסות נדחות ממכירת מוצרים של החברה הנרכשת, וכן 3.9 מיליון דולר התאמה של הכנסות נדחות משירותים של החברות הנרכשות. בסך הכול דיווחה החברה על הכנסות Non-GAAP של 695.3 מיליון דולר.

חיבור יצירתי

אבל מה הקשר בין ההכנסות הנדחות של החברות הנרכשות לבין דוח ה-Non-GAAP? לכאורה מדובר בשני סעיפים שלא אמורים להתחבר. אלא, שהיצירתיות של ה- Non-GAAPהצליחה לחבר בין השניים. זה מתחיל בכך שביום הרכישה יש לעשות ייחוס מקורי לנכסים ולהתחייבויות של הנרכשת. אם חברה מסוימת רוכשת חברה אחרת בתמורה ל-300 מיליון דולר, בעוד שהונה של הנרכשת הוא 200 מיליון דולר, הרי שיש הפרש (עודף תמורה) של 100 מיליון דולר שיש לייחסו לנכסים ולהתחייבויות של הנרכשת. הייחוס הזה נעשה על ידי הערכת שוויו הכלכלי של כל סעיף וסעיף מאזני, והשוואתו לרשום בספרים.

אם נניח שלחברה הנרכשת יש רכוש קבוע שרשום בספרים בסכום של 50 מיליון דולר, אבל שוויו ההוגן הוא 70 מיליון דולר, אזי יש לייחס לרכוש הקבוע 20 מיליון דולר של הפרש מקורי, ובכך למעשה להקטין את הסכום שנותר לייחס מ-100 מיליון דולר ל-80 מיליון דולר. כך, ממשיכים לנסות ולהסביר את ההפרש המקורי - בשלב הראשון דרך נכסים והתחייבויות מוחשיים, ולאחר מכן מקצים את העודף שנותר לנכסים לא מוחשיים ולמוניטין.

נניח שכל ההפרש שנותר (80 מיליון דולר) מיוחס לסעיף בצד ההתחייבות בשם הכנסות נדחות. סעיף זה הוערך בסכום נמוך מאשר בספרים, בסך של 80 מיליון דולר. במילים אחרות, החברה הרוכשת הייתה מוכנה לשלם עליו 80 מיליון דולר יותר משהוא מוערך בספרים. אם נניח שבספרים של הנרכשת מוצגת ההתחייבות בגין הכנסות נדחות ב-100 מיליון דולר, הרי שהחברה הרוכשת מעריכה שההתחייבות הכלכלית היא 20 מיליון דולר. ורק לוודא שהחשבון מסתדר - החברה הרוכשת שילמה 300 מיליון דולר על חברה נרכשת עם הון של 200 מיליון דולר. אבל לחברה הנרכשת יש נכסים ששווים ב-20 מיליון דולר יותר מהרשום, וזה מביא אותו ל"הון ביניים" של 220 מיליון דולר. בנוסף, יש לנרכשת התחייבות בספרים שרשומה ב-100 מיליון דולר אבל שוויה הכלכלי הוא 20 מיליון דולר, כלומר מעין תוספת להון של 80 מיליון דולר, והגדלת ההון הכלכלי ל-300 מיליון דולר.

ההפחתות חוזרות לחיים כהכנסות

ואיך זה שההתחייבות בגין ההכנסות הנדחות שווה כלכלית פחות מאשר חשבונאית? ובכן, הכנסות נדחות הן הכנסות שהחברה דחתה את רישומן בדוח רווח והפסד מאחר שלא קיימו את כל התנאים החשבונאיים. החברה רושמת התחייבות (בגין הכנסות נדחות), וברגע שהתנאים החשבונאיים יתמלאו היא תכיר בהכנסה נדחית זו כהכנסה בדוח רווח-והפסד. אבל זה שהן לא קיימו את כל התנאים החשבונאיים, לא אומר שהרוכשת לא רואה בהן כבר מכירות לכל דבר.

מדובר במקרים רבים על שירותים ומוצרים שכבר סופקו ללקוח, או שסופקו בחלקם הגדול, ובמקרים רבים אפילו התשלום מהלקוח כבר עבר לחברה. לכן, החברה הרוכשת כבר לא רואה בכך התחייבות, כפי שהחשבונאות הזהירה רואה. מבחינת הרוכשת, ההתחייבות הכלכלית כלפי הלקוחות נמוכה משמעותית, ובמקרה שבדוגמה - זה כבר לא 100 מיליון דולר אלא 20 מיליון, וזה הסכום שמופיע ברגע הרכישה בדוח החברה הרוכשת (למעשה, תהיה התחייבות מקורית של 100 מיליון והפרש מקורי שמקזז אותה ל-20 מיליון). כאשר יתמלאו התנאים החשבונאיים להכרה בהכנסה בגין אותן הכנסות שדחתה החברה הנרכשת, יוכרו בדוחות החשבונאיים ה-20 מיליון דולר. זה יהיה כמובן בהתאם למימוש של הלקוחות; אם לדוגמה, הלקוחות יממשו מחצית מהשירות הנדחה, ההכרה תהיה במחצית מ-20 מיליון - 10 מיליון דולר.

עד כאן ה-GAAP. אבל ב-Non-GAAP היצירתי והכלכלי, הרציונל הוא אחר - החברות הרוכשות מוסיפות את ההכנסות הנדחות שהופחתו להכנסות בדוח רווח והפסד (במקביל למימוש בפועל). כלומר, את אותם 80 מיליון דולר שהחברה הרוכשת הפחיתה מסכום ההתחייבות בגין הכנסות נדחות, מחזירים לחיים כהכנסה בדוחות. הרציונל הוא ברור: אם לא הייתה רכישה, הרי שהחברה הנרכשת הייתה רושמת את ההכנסות הללו בדוח רווח-והפסד שלה. הרכישה והייחוס ליום הרכישה גרמו לכך שהחשבונאות מכירה בהכנסות רק באופן חלקי (אותם 20 מיליון דולר), אבל כלכלית הן אמורות להיות עד 100 מיליון דולר (היקף ההכנסות הנדחות המקורי).

וכך, החברות הרוכשות מגדילות את ההכנסות בהפרשים האלו. אצל נייס המהלך תרם כאמור להכנסות בשנה החולפת כ-5.8 מיליון דולר. במקביל (ועל כך בשבועות הקרובים) זה הגדיל את הוצאותיה ב-0.8 מיליון דולר בלבד - כך שהתרומה לרווח התפעולי הייתה כ-5 מיליון דולר.

הכותב הוא מרצה לחשבונאות וניתוח דוחות כספיים. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו