תעלולי הגסיסה של הקרנות

קרנות הון סיכון לא מתות, לא עד שהן עצמן מכריזות על כך. הן רק נהיות יצירתיות יותר

קרנות הון סיכון לא מתות, לפחות לא עד שהן עצמן מכריזות על מותן. אפשר לחבוט בהן, להזכיר להן שהן לא גייסו כסף חדש כבר שנים, שאין להן עם מה לממן השקעות חדשות. אבל אי אפשר לקבוע את מותן. בינתיים יש לא מעט קרנות שלא מבצעות השקעות חדשות, אבל ממשיכות לנהל את הפורטפוליו שלהן. קרנות בפרוגטוריום, מדור המתנה להכרעת הדין בין גן עדן לגיהנום.

דו"ח המאני טרי שפורסם לפני כחודשיים חשף כי מתוך 44 קרנות בשנת 2000 נשארו רק 20 קרנות ב-2010. מבין הנותרות יש כאלה שייעלמו מהנוף בשנה-שנתיים הקרובות.

הקרנות המקומיות משתמשות בכל מיני תעלולים כדי להישאר בחיים. אחת מהן יצירתית במיוחד, פנתה למשקיעים שלה והציעה להם שהיא תצא לגייס הון מצומצם, 30-40 מיליון דולר, שלא יופנו לקרן החדשה אלא לקרן הקודמת לשם ביצוע השקעות חדשות. הקרן אף הבטיחה שתשמור על חלקם של המשקיעים הקיימים, לעומת המשקיעים החדשים - אם יבואו.

במודל ההון סיכון יש אפשרות לגייס תוספת לקרן (Annex), אך זה נעשה בגלל שיש איזה יהלום או שניים בפורטפוליו ששווה לתת לו עוד זמן להבשיל.

בנוסף, תוספת לקרן תמיד תגויס מהמשקיעים הקיימים, שכן הם שילמו דמי ניהול כבר כמעט עשור, עמדו בהתחייבויות והעבירו כסף כשהיה צריך. אם כך מדוע שיסכימו לרעיון החדש? ובכן, הם לא.

הלהט משפיע על העמלות

ובינתיים, נחשול בנקאי ההשקעות האמריקניים ששולחים לכאן שליחים או מעסיקים נציג מקומי שמקבל אחוזים מעסקאות שיתפור, ממשיך להציף את חופי הרצליה. בין הבנקים הללו אפשר למצוא את Mooreland ו-America Growth Capital, ומנכ"לים של חברות סטארט-אפ מדווחים על חיזורים נמרצים מצד בנקאי ההשקעות הללו. מה הם מחפשים? חברות שקרובות לאקזיט. לא משנה מאיזה סוג או מין.

שנת 2010 הייתה איטית במונחי אקזיט. היקף האקזיטים הכולל של חברות מגובות הון סיכון היה 1.25 מיליארד דולר, ירידה של 19% לעומת 2009 (אז הם הסתכמו ב-1.54 מיליארד דולר), כך על-פי IVC.

כולם מקווים שיהיו כאן יותר אקזיטים, וזה כולל את בנקאי ההשקעות.

שיטת החיזור אחרי הסטארט-אפים היא פשוטה: קודם מוצגת מצגת מרהיבה של רשת הקשרים הענפה של בנק ההשקעות שיכול להביא קונה פוטנציאלי; לאחר מכן מגיע השלב הפרקטי של החתמת המנכ"ל על הסכם ייצוג, ונראה שכאן מבצבץ עקב אכילס של בנקאי ההשקעות - הם כה להוטים עד שהם מציעים לחברות עמלות מופחתות.

בצוק העתים, בנקאי ההשקעות הגדולים מתעסקים בעסקאות קטנות יותר מאלה שעשו בעבר.

התנועה הזו משפיעה על הבנקים הקטנים יותר - הבוטיקים, בעגה המקצועית - שעסקו בעסקאות הבינוניות והקטנות. ואלה מתחילים לחפש עסקאות פצפונות כדי להמשיך לעשות עסקים.