שער ניצחון: סרטים צרפתים מומלצים - בקרוב על המסכים ברחבי הארץ

למרות סרט פתיחה של יוצר בינוני, הסרטים שמשתתפים בפסטיבל הקולנוע הצרפתי בסינמטקים, שנפתח בתחילת השבוע, יוצאים משבלונת המיינסטרים שאפיינה את הפסטיבל לאורך שנותיו

סיבוב הופעות

תסריט ובימוי: מתייה אמאלריק

"סיבוב הופעות" נוצר בתקופה שבה תעשיית הקולנוע הצרפתית מושפעת ושואבת השראה מהקולנוע האמריקני. התקופה היא תקופתנו אנו (הסרט הופק אשתקד), והוא נעשה ברוח התקופה, עם קורטוב של אירוניה עצמית ועם ביקורת על הטשטוש בין התרבויות (הביצוע ל"Dream On" של איירוסמית' ממחיש זאת היטב).

העלילה מספרת את סיפורו של ג'ואקין, מפיק טלוויזיה צרפתי שדרך על יותר מדי אנשים, עד שנאלץ להרחיק עד לאמריקה ולהמציא עצמו מחדש כמפיק של מופע בורלסקה (סוגה בימתית שמקורה בצרפת ובספרד, שמצליחה מאוד בגלגוליה האמריקניים - מקברט זול ועד מופעי דראג). כשג'ואקין יוצא עם להקתו לסיבוב הופעות בפריז, הוא מגלה את אפקט הבומרנג. או כמו שאמרו חכמינו: אתה יכול להניח את העבר מאחור, אבל העבר לעולם לא יניח לך.

למרות התקופה, הסרט כל-כך צרפתי בסגנונו, ופריז מוצגת בו במלוא הדרה ובמלוא עליבותה, כמו הייתה מושא אהבתו של הבמאי הכה מוכשר (שהוא גם שחקן מבריק) מתייה אמאלריק ("הפרפר ופעמון הצלילה"), שזכה עבור סרט זה בפרס הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון.

בחודשים הקרובים הסרט יגיע אל בתי הקולנוע בישראל, אך אם אתם מבקשים ערב של הנאה תרבותית משובבת נפש, הזמינו כרטיסים לסרט הנפלא הזה. אולי תפגשו בקפיטריה את אמארליק, המתארח בארץ בימים אלה לרגל הפסטיבל.

קופה קובאנה

בימוי: מארק פיטוסי

הכוכבת הוותיקה איזבל הופר, שגם היא מתארחת בארץ לרגל הפסטיבל, ובתה, לוליטה שאמה, משחקות בהתאמה אם ובת, בדרמה הקומית המעניינת (בעלת השם הלא מוצלח "קופה קובאנה").

הופר מגלמת את באבו - אישה קשה, מלנכולית, מרוכזת בעצמה, אקסצנטרית ופרועה. לא בדיוק האימא הסטנדרטית, בטח לא אם השנה או האימא המושלמת. כשהיא מגלה שאזמרלדה, בתה היחידה, מתביישת בה עד כדי כך שהיא לא מעוניינת להזמין אותה לחתונה שלה, היא מנסה להשתנות. להתעדן, לנסות וללכת בתלם, ולהתרגל לאורח חיים מסודר ורגוע.

כצפוי, זה לא כל-כך מצליח, אבל מחומרים כאלו קורצו אינספור סיפורים שמסתיימים טוב ("אילוף הסוררת", "היפה והחיה", "אישה יפה"), כך שלא צפויה הפתעה גדולה, אלא הפתעה נעימה.

שקרים לבנים קטנים

תסריט ובימוי: גיום קאנה

קומדיה רומנטית בניחוח צרפתי. כשנוקבים בשם הז'אנר, יש להוסיף: על-פי מבנה של קומדיה רומנטית אמריקנית. אתם יודעים: התאהבות, מכשול בהשגת מושא האהבה, דילוג על מכשול, מכשול גדול יותר, לכאורה בלתי עביר (אחד מבני הזוג עשה משהו בלתי נסלח, או: אחד מבני הזוג שבוי במצב ממנו הוא אינו יכול להשתחרר), מציאת פיתרון ודילוג מעל המכשול - שיא הסרט, כלומר: סוף טוב. "שקרים לבנים קטנים" איננו כזה, והיינו אומרים שזהו סוד קסמו, אלמלא היו בו רגעי קסם לרוב.

הסרט מספר על מסעדן פריזאי מצליח בשם מקס, שהוא ואשתו ורוניק אחראים למסורת רבת שנים: מדי קיץ, השניים מזמינים את חבריהם הקרובים להתארח בבית הקיט שבבעלותם, מעון נופש בורגני בלב אזור פסטוראלי ושליו. אלא שהשנה אווירה עכורה מלווה את החופשה, לאחר שאחד החברים נפצע קשה בתאונת דרכים.

אווירת הקדרות והעצב הופכת לטעונה, כאשר כל אחד מהנוכחים חש כי זהו רגע האמת. רגע שבו על הסודות להיחשף. כל מה שניסה כל אחד להסתיר מחבריו ומאהוביו. האמיתות המפתיעות מתגלות כהרסניות, וככאלה הן הורסות לא רק את החופשה, אלא גם את מרקם היחסים העדין שטופח במשך שנים. מה שכל אחד תופס כשקר לבן - כזה שאינו בהכרח מזיק, הוא למעשה שקר גדול ומעיק, וכך גם המסר של הסרט, שאומר: שקר הוא שקר. הוא לא ניתן לצביעה, וגם אם הוא צבוע, הוא יתקלף מתישהו מצבעו. בקיצור, אל תספרו לנו שאתם עסוקים או שלא מצאתם בייביסיטר, ולכו לראות את הסרט הזה.

על אלוהים ואנשים

תסריט ובימוי: קסבייה בובאוה

זוכה הפרס הגדול פסטיבל קאן 2010 ונציג צרפת לאוסקר הזר לשנת 2010, וכנראה שבצדק. זהו סיפורם של שמונה נזירים צרפתיים המתגוררים במנזר מבודד בערבות אלג'יר.

הנזירים עובדים את האדמה תחת החמה הקופחת, מחזיקים מרעה ומגדלים צאן ובקר, וכמובן שהם עובדים את אלוהיהם. בעבר הייתה קהילת נוצרים קטנה בכפר השוכן בסמוך (יחסית) למנזר. כעת הפך הכפר מוסלמי לחלוטין. ולא רק הכפר, אלא האזור כולו. הנזירים וכמה חקלאים נותרו הנוצרים היחידים, ולמעשה המנזר הפך למן מובלעת זרה, ולימים אף מאוימת: שורה ארוכה של רציחות מתרחשת באזור, והנזירים נדרשים לעזוב.

למרות הלחץ המופעל עליהם, ולמרות מקרי רצח ואלימות נוספים, אלה מתעקשים לשבת במקום שהיה להם לבית ולמקדש. אך כשמעשי הרצח נמשכים והסכנה הופכת מוחשית יותר ויותר עבור הנזירים, מתחילים להיווצר קרעים ביחסים ביניהם, שהיו עד לא מכבר אמיצים עד למאוד, וחמור לא פחות מבחינתם: הם מתחילים לאבד אמונה לא רק אחד בשני, אלא גם בעצמם.

שמם של האנשים

תסריט ובימוי: מישל לקלר

קומדיה מטרידה משהו. באיה היא בחורה ליבראלית מאוד, בעלת גישה נועזת במיוחד, ובעלת דחף מיני חזק במיוחד. במסווה של אידיאולוגיה (הגיבורה היא פעילה פוליטית נלהבת) ואקטיביזם, באיה המוחצנת והנרקיסיסטית מחליטה לחולל מהפכה קטנה, ולשנות תודעה באמצעות סקס, או במילים אחרות: היא עורכת ניסוי, שהתזה שלו היא שאם היא תשכב עם בעלי דעות הפוכות לשלה, היא תוכל לשנות את דעתם הפוליטית, ואף יותר מזה - היא תוכל לגייס את אלה לשורות השמאל.

באיה לא אומרת "די לכיבוש", להיפך, ובאופן מפתיע תוצאות הניסוי די מאששות, איך לומר, את התזה שלה. אה, ויש לא מעט משתתפים בניסוי הזה שלה. אפילו די המון, אם להיות עדינים. אלא שאז היא פוגשת בחור שמרן ומונוגמיסט, ולעזאזל, היא מתאהבת בו.