"12 שעות עבודה ביום אצל רופאים זה רק משחק מקדים"

הרופא שיפגוש אתכם במיון יכול לנתח ולתת מרשם אחרי 15 שעות עבודה, ואף אחד לא מתערב ■ בניו יורק, טעות טרגית שהובילה למותה של צעירה שסבלה משפעת הביאה כבר לפני 27 שנים לקיצור שעות העבודה בבתי החולים ■ האם גם בישראל ילמדו בדרך הקשה?

מארס 1984. ליבי ציון, צעירה אמריקנית ממוצא יהודי, מגיעה לחדר מיון בהוראת רופא המשפחה, לאחר כמה ימים שבהם חשה ברע. שני מתמחים שאבחנו אותה קבעו כי היא סובלת מסוג של שפעת, עם תגובה מעט קשה מהרגיל. הם נתנו לה משככי כאבים כנגד מה שזיהו כ"תנועות רעד מוזרות", והלכו לטפל בעשרות חולים אחרים. הם לא ידעו, כי לא שאלו, שהיא נטלה קודם לכן פניצילין, שהביא לשילוב קטלני עם התרופה החדשה שרק עתה רשמו לה. יום לאחר מכן צנח חום הגוף שלה. הרופאים לא באו לראות אותה, רק הורו לאחיות להשגיח מקרוב. בתוך זמן קצר היא סבלה מהתקף לב, ונפטרה.

אביה של הצעירה, בעברו עיתונאי ב"ניו-יורק טיימס", יצא למלחמת עולם נגד המשמרות הארוכות של המתמחים. "לא צריך להיות אפילו בוגר גן ילדים כדי לדעת שלא ניתן להפעיל שום שיקול דעת כשעובדים 36 שעות ברצף, בטח שלא בענייני חיים ומוות", הוא כתב בטור מיוחד שפרסם בעיתון. חמש שנים לאחר מכן, ולאחר שוועדה מיוחדת הגישה המלצות בעניין, אימצה מדינת ניו-יורק נהלים חדשים הקובעים כי משמרות של מתמחים וסטאז'רים לא יעלו על 24 שעות עבודה ברצף, והם לא יעבדו יותר מ-80 שעות בשבוע. בחדרי מיון, כך נקבע, המשמרות לא יעלו על 12 שעות.

ומה קורה בישראל? המשמרות של המתמחים עומדות על 26 שעות ברצף, אולם לעתים קרובות הם נשארים יותר. אין גם הגבלה על מספר התורנויות בכל חודש. במשא ומתן הנוכחי עם הרופאים מציעה המדינה לקצר את המשמרות בשעתיים בלבד, ולהעלות את התשלום החל מהמשמרת השביעית - מתוך הנחה כי השיקול הכלכלי יביא את מנהלי בתי החולים להימנע מריבוי תורנויות. המדינה מציעה לחייב בתורנות גם רופאים מומחים בעלי ותק של עד ארבע-חמש שנים כמומחים כדי להקל על המתמחים ולשפר את האיכות הרפואית בשעות אחר הצהריים, אולם בהסתדרות הרפואית מוכנים לכך רק אם יוכפל תעריף התורנות שיינתן למומחה. עד היום היא התנגדה לכך בתוקף.

מבית החולים אל הקליניקה הפרטית

הבעיה, אם כן, כפולה: גם הרופאים נפגעים בגלל שעות עבודה ארוכות שאינן מתקרבות אפילו למה שקבע המחוקק בחוק שעות עבודה ומנוחה, וגם החולים עלולים להיפגע בגלל עייפות הרופאים.

ועבודה סביב השעון אינה נוגעת רק לרופאים מתמחים. אלפי רופאים, מומחים ובכירים, עוזבים את בתי החולים הציבוריים אחר הצהריים ועוברים אל העבודה השנייה שלהם, זו שמכניסה יותר - הרבה יותר. הם עובדים במרפאות של קופות החולים, בקליניקות פרטיות ובבתי חולים פרטיים. רופאים במקצועות מבוקשים, כמו גינקולוגיה, עובדים לעתים עד חצות, לפעמים גם יותר.

"לא ניתן לכסות את כל מגוון הפעילויות הרפואיות ולהגבילן בהנחיות", אומרים במשרד הבריאות. "כמו בכל מקצוע ובפרט ברפואה, יש לעבוד לפי חובת הזהירות ולפי כללי הרופא הסביר.

"פעילויות שאינן דחופות, למשל, מוטב שיכוונו לשעות הבוקר, שבהן קיימת תמיכה רפואית מלאה. ככלל, לא נתקלנו בביצוע פעילויות רפואיות החורגות מהזמן הסביר, וברור שניתוח קרניות ב -12 בלילה זה לא סביר", הוסיפו במשרד.

תגובת משרד הבריאות תמוהה, בלשון המעטה. הרי רוב הניתוחים הלא דחופים שמבוצעים במערכת הפרטית מתקיימים אחר הצהריים - לא בשעות הבוקר. זאת משום שרוב הרופאים שפועלים במסגרת הפרטית עובדים במקביל במערכת הציבורית. גם ב"אסותא" מודים כי חדרי הניתוח שלהם פועלים מ-7:00 בבוקר ועד 23:00 בלילה, אולם הם מאפשרים גם ביצוע של פעולות דחופות יותר בכל שעות הלילה. אם רופא יתעקש לבצע פעולה ב-4:00 לפנות בוקר, זה עניין שלו.

אפשר לעשות חשבון פשוט: רופא שמתייצב בבית החולים הציבורי בשעה 8:00 בבוקר, עוזב בשעה 16:00 ומבצע שלושה ניתוחים באסותא. אחרי שביקר את מטופליו, הוא מסיים ב-23:00. סך הכול שעות עבודה ביום: 15.

נהגי משאיות לא, רופאים כן

בזמן שבארץ התעורר ויכוח על כך שנהגי משאיות מורשים לנהוג עד 12 שעות ביום ואילו באירופה עד תשע שעות בלבד, מסתבר שבתחום הרפואה אין כל הגבלה על שעות העבודה. ברגע שרופא עוזב את בית החולים ועובד כ"עצמאי". זה נתפס כפגיעה בחופש העיסוק שלו.

פרופ' אבינועם רכס, יו"ר לשכת האתיקה בהסתדרות הרפואית, משועשע מהדוגמא של נהגי המשאיות. "זה מצחיק כי 12 שעות עבודה אצל רופאים זה רק משחק מקדים. רופא שתגיד לו לעבוד 12 שעות ינשק לך את הידיים", הוא אומר. ההנחה היא שלרופא יש יכולות ריסון עצמית. "האיזון הנכון הוא שהרופא יהיה בעל מצפון ויושר מקצועי כדי לדעת כמה מותר לו להעמיס על עצמו כדי ששיקול הדעת שלו לא ייפגע, ושלא יעשה חלילה פעולות לא נכונות שיזיקו לחולה.

"מקצוע הרפואה שונה ממקצועות אחרים משום שאנחנו הרופאים מיומנים יותר לעבוד יותר, בתנאים של לחץ וזמן ממושך. זו לא מציאות ראויה, אבל היא עובדה קיימת. הכירורגים לימדו אותי שהם יכולים להיות עייפים ומותשים, אבל כשמתחיל הניתוח האדרנלין זורם והם יותר ערים מתמיד. זה מזכיר לי תזמורת ג'אז מניו-אורלינס שהופיעה בקיסריה. הם בקושי עלו לבמה, אבל ברגע שהם התחילו לנגן הם ריתקו את הקהל".

מתוך חוק שעות עבודה ומנוחה:

■ יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה

■ שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה

■ שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות יום עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיפים אלו: עבודות מסוימות בחקלאות ועבודות הקשורות במישרים לטיפול בבעלי חיים; עבודות במקום שמטפלים בחולים, בבתי מרקחת, במוסדות החלמה, במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים; עבודות בבתי אוכל, בבתי מלון ובבתי קפה; שמירה