מיוחד לחג הפסח: 10 המכות של המדיה הישראלית

היא נשענת אמנם על מבנה תרבותי וחברתי שאין שני לו, אבל המדיה הישראלית עדיין נמצאת בשלב העבדות ■ האם היא תצא לחירות?

רגולציה מופרדת

כשערוץ 24 משיג 7.3% צפייה ומביס את ערוץ 10 וערוץ 9 מכרסם ב"כוכב נולד" עם 10.5% בשידור משחק ספורט מרכזי, מתחדד האבסורד בכך שכמעט לכל ערוץ יש רגולטור משלו - למרות שכולם חולקים פלטפורמות. יושבת הרשות השנייה ומחליטה שבערוץ 2 ישודר סרט על עיירות הפיתוח, כאילו אין ערוץ 1 בעולם ומליאת רשות השידור מקימה ומורידה את ערוץ 33, כאילו אין את מועצת הכבלים והלוויין. מרוב רגולציה, יש כאן אנרכיה רגולטורית.

ההתעלמות מהטכנולוגיה

סופרים את כמות הערוצים על עידן +, כשבאינטרנט כבר יש מיליוני ערוצים. מדברים על מספרי אפיקים חדשים, כשכולם גם כך מזמינים תוכניות בממיר המקליט. מקימים שידורים ייעודיים, שייעודם כבר הושג בסלולר, באינטרנט ובלוויין. מטילים צנזורה על מה שכולם כבר עשו עליו share בפייסבוק. הפיקוח והחקיקה מזדחלים הרחק מאחורי האנשים אותם הם אמורים לשרת.

פוליטיזציה בכל מקום

זה תמיד יגמר או יתחיל בחדרי הוועדות, בלשכות השרים או במליאה. אין מהלך בשוק התקשורת הישראלי היום - על המסך או מאחוריו - שלא גורר נגיעה פוליטית. שנים דובר על השידור הציבורי בהקשר זה, אך הפוליטיקאים מכריעים היום ובוחשים גם בטלוויזיה המסחרית והרב-ערוצית, הם מריצים חוקים הקשורים בהגבלת התקשורת הכתובה ומבקשים את סתימת הפיות של הטוקבקיסטים. וככל שהזרקור של כלי התקשורת מאיר חזק יותר, תמצאו תחתיו יותר חברי כנסת.

המצוקה הכלכלית

לנוכח הפרופיל הגבוה של התקשורת הישראלית, קל מאוד לטעות במצבה הכלכלי. מדובר בתעשייה ענייה - גם בטלוויזיה, גם בעיתונות, ואפילו אל האינטרנט עוד לא הגיע הכסף הגדול. החיים על קצה הקרדיט, מספקים שורה של חוליים ובהם תלות בבעלי הון, במפרסמים, בפוליטיקאים ובקהל, שזוכה בעיקר למוצרים חנפניים ולא משמעותיים. ככל שגוף התקשורת נזקק יותר, כך תוצרתו לוקה יותר בחסר וההתייחסות אליו דורשת ביקורת.

השידור הציבורי

זו מכה-מכה.

הגבלות בעלויות

לכל גוף תקשורת יש את המקסימום אליו הוא יוכל לשאוף בהתפתחותו, והוא מאוד מינימלי. למרות כל הטענות על ריכוזיות במשק, נוצר מצב כי רק אלה המואשמים בריכוזיות זו, יכולים להחזיק בגופי תקשורת. זאת משום שהתפתחות בתקשורת למי שעיסוקו הוא תקשורת, מוגבלת בחוק. הגיוני, לא?

סגורים לעולם

בעוד חברות ישראליות יוצאות לרכישות מדיה סביב העולם, חברה בינלאומית בתחום התקשורת, לא ממש יכולה להשקיע פה. שליטה אמיתית של גופים כמו ניוז קורפ, דיסני, אנדמול או טיים וורנר, אסורה כאן על-פי חוק ובפני התקשורת הישראלית ובעליה נחסמות אפשרויות אדירות.

ההתחפשות של התוכניות

דרישות הרגולציה ואין ספור כלליה, יצרו מערך התחזות שלם על המסך שלנו. על מנת לצבור נקודות וזיכויים, פחות ופחות מהתוכניות שאנחנו רואים בטלוויזיה שלנו, הן באמת מה שהן. מה שאמור להיות מגזין לייף סטייל הוא בעצם פרסומת בת שעה, ומה שנדמה כמשדר ייעוץ ואימון לחיים הוא לא דבר מלבד תוכנית בידור צהובה וסנסציונית. "תחקיר", זו מילה אחרת לכתבה חדשותית מורחבת, והריאליטי לבש מעטה של תעודה חקרנית ואנתרופולוגית. תוכניות קידום של הזכייניות, לובשות זהות בדויה של "מגזין תרבות" או "מגזין חדשות בידור" ואפילו "מגזין שיח ציבורי". ורק אלוהים יודע, מה מתחבא באמת מאחורי החדשות.

"התקשורת הזו"

אין לה פנים ולא דמות, אך היא מקור כל רע. היא הטלוויזיה, העיתון, הבלוג, היא "הארץ" ו"מעריב" ו"גלובס", היא נחום ברנע וגדעון לוי, היא ערוץ 2, כן ערוץ 2. הרמת הגבה, הערת האגב שאחרי הכתבה, הדיווח המוטה, הפרשנות המטעה, הדעה המטאטאה. היא שמאלנית, ימנית, אנטי ציונית ואנטי חברתית, מתלהמת, דורסנית, רדודה וחסרת רחמים. שואלת מדי, לא שואלת מספיק, מפילה צדיקים ומתעלמת ממושחתים, רוצחת, שודדת ובאמת, יותר מדי ביקורתית. גם בעיני רבים בתקשורת, הפכה "התקשורת" למקור כל תחלואי החברה הישראלית, חלילה לא הסימפטום להם. שומרי הסף, החלו לירות האחד בגבו של האחר, ופעם אחר פעם מוחמצת המטרה האמתית.

ישראל 2011

בסופו של יום, אנחנו חיים פה. במקומות רבים בעולם נחשבת המדיה הישראלית למרתקת מאין כמוה, כי היא נשענת על מבנה תרבותי וחברתי שאין שני לו.

הרחוב והבית הישראלי הם מקור בלתי נדלה לסיפורים, התרחשויות ולאמוציות יצירתיות. אך רחשי הישראליות הנעימה, יכולים בקלות רבה מדי להפוך לשאון גועש.

אחת המכות הגדולות שלנו, היא אי יכולתנו למתוח את הגבול הנכון בין מה ששייך למסכים השונים או לדפי העיתונים ובין מה שראוי שיישאר מחוץ להם. עילגות, בורות, קיצוניות והתלהמות, זולגים בקלות אל החלקה, שבמשך שנים הקפידה על אמות מידה. אך ברגע שהריחוק המתבקש הפך לשם נרדף לאליטיזם, כדור השלג החל להתגלגל וכעת, נדמה, כבר אין איך לעצור אותו. חג שמח.