אריה ורדי מסביר איך להפוך תחרות ל"מסיבת הפתעה" עבור הקהל

יו"ר חבר השופטים בתחרות רובינשטיין לפסנתר מדבר על הכוח העולה של הפסנתרנים הצעירים מהמזרח הרחוק ■ "שני שליש מהמועמדים לתחרות היו מהמזרח הרחוק, ומאלה מאירופה היו הרבה פחות פונים. העתיד של המוזיקה הקלאסית נמצא במזרח"

04/05/2011, 15:18

ב-10 במאי, מוצאי יום העצמאות, תיפתח התחרות הבינלאומית ה-13 לפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין. התחרות מתקיימת אחת לשלוש שנים, וזוכה בדרך-כלל לתהודה תקשורתית גדולה בזכות מרכיבי התחרות והמתח הגלומים בה. השנה יש לתחרות פוטנציאל להיות מוצלחת במיוחד, כיוון שהצליחה לגייס את שתי התזמורות המובילות בארץ לליווי שלב הגמר. את הקונצ'רטי הקלאסיים תלווה הקאמרטה ירושלים בניצוח אבנר בירון, ואת הקונצ'רטי הרומנטיים תלווה הפילהרמונית הישראלית בניצוח אשר פיש. זו תהיה הופעתו הראשונה של פיש כמנצח במסגרת תחרות רובינשטיין, וזו בשורה מצוינת כיוון שמדובר במוזיקאי ומלווה מעולה.

השנה הגישו 173 פסנתרנים את מועמדותם לתחרות. מתוכם התקבלו 37 משתתפים, המגיעים מ-16 מדינות (כולל שלושה מישראל). יו"ר חבר השופטים של תחרות רובינשטיין, פרופ' אריה ורדי, מסביר שמדובר בפסנתרנים צעירים מצטיינים, שמנגנים בתחרויות כדרך הכרחית לצבור הכרה בינלאומית.

ורדי מתגורר בישראל, אך נחשב לאחת הדמויות החשובות והמשפיעות בממסד הפסנתרני בעולם. בין היתר הוא מלמד בהנובר שבגרמניה, ועם תלמידיו נמנים כמה מהפסנתרנים הבולטים של הדור הצעיר.

נהוג לחשוב שהמשתתפים בתחרות רובינשטיין פשוט עוברים מתחרות לתחרות, בתקווה שזה מה שיקדם אותם בקריירה.

חדש: באפשרותכם לסמן קטע מהמאמר ולשתף רק אותו. סמנו קטע ושתפו.
"מבחינה אידאולוגית אין בכך פסול", אומר ורדי. "הם רוצים לרכוש מוניטין דרך זכייה בתחרות חשובה, וזו דרך לגיטימית. זה מתחיל להיות לא טוב ברגע שמגזימים. אם משתתפים ביותר משלוש תחרויות בשנה, זה רע מאד. אבל השתתפות בתחרות אחת או שתיים, כשאתה בגיל הנכון לכך, זה דבר חיובי. חבל שזה הכרחי, אבל ככה הדברים עובדים היום. מעט מאד פסנתרנים הצליחו בלי שזכו בתחרות".

- נראה כי הנגנים מהמזרח הרחוק תופסים מקום הולך וגדל ברשימת המועמדים.

"בהחלט. מבחינה סטטיסטית אין ספק שנגני המזרח, במיוחד קוריאה וסין, תופסים היום מקום מרכזי בעולם המוזיקה. שני שליש מהמועמדים לתחרות היו מהמזרח הרחוק, ומאילו מאירופה היו הרבה פחות פונים. העתיד של המוזיקה הקלאסית נמצא במזרח".

- אתה מאמין שפסנתרן באמת יכול לבטא את עצמו בתנאי לחץ של תחרות?

"זו בדיוק הסיבה שאנחנו מנסים להעלים את היסוד התחרותי ולחזק את היסוד הפסטיבלי. אנחנו רוצים שהמשתתפים ינגנו את מה שהם אוהבים ואיך שהם אוהבים, בדיוק כמו בקונצרט או בפסטיבל. זו גם הסיבה שמותר אצלנו למחוא כפיים בין הקטעים, כדי לראות איך הקהל מגיב. השנה יהיה גם חידוש בכך שנרשה למשתתפים לנגן הדרן, אם הקהל יבקש".

- מבחינת השופטים זה אפשרי בכלל לשמוע ברציפות כל-כך הרבה מוזיקה?

"העול על השופטים לא נורא. אנחנו בונים את היום כך שהם ייהנו ממה שהם שומעים. לכן יש רק שני מקצים ביום, אחה"צ וערב, כל אחד בן לא יותר משעתיים-שלוש. החיים של כל מוזיקאי כוללים כמות כזו של מוזיקה ביום, אם לא יותר, כך שזה סביר מאד".

תחרות רובינשטיין כוללת שלושה שלבים עיקריים: רסיטלים, מוזיקה קאמרית וקונצ'רטי עם תזמורת. לדברי ורדי, השלב הראשון הוא האהוב עליו ביותר. "זה כמו מסיבת הפתעה", הוא אומר. "באים נגנים מצוינים אחד אחרי השני, ומציגים את עצמם לראשונה. כשמישהו מהם יהפוך להיות שם גדול, אפשר יהיה לומר ששמעת אותו כשהוא עוד ניגן בתחרות רובינשטיין".

- בתחרות הקודמת, לפני שלוש שנים, לא היה זוכה במקום הראשון. מה הסיכוי של מקרה כזה לחזור?

"תיאורטית זה יכול לקרות גם השנה, אבל אף אחד לא מעוניין שבשתי תחרויות רצופות לא יהיה זוכה. אנחנו מקווים שהפעם הבעיה הזו לא תהיה קיימת".

אתר התחרות: www.arims.org.il

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
 
חזרה למעלה