מעשה בבנזין ובמדינה מבודדת

אין ברירה: כל אזרח ישלם בהזדמנות כלשהי את מחיר בידודה הגיאו-פוליטי של ישראל

מי אשם? איך זה קרה? איך מונעים את הדליפה הבאה? פרשת זיהום הדלק הסילוני בנמל התעופה בן-גוריון מעוררת שאלות רבות, והתשובות יתבררו כנראה סופית רק בעוד זמן רב. הסכנה היא שהלקח המרכזי מפרשת זיהום הדלק יידחק לשוליים.

אם יש מסר חשוב אחד שהתקלה הזו מעבירה לנו הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לשתק תשתית תחבורתית חיונית כמו תנועת המטוסים בנתב"ג.

לא. אין לנו כוונות לתת רעיונות לאף אחד, אלא רק לציין עובדה פשוטה: כדי להכניס את מדינת ישראל למצב של מצור אווירי, לא צריך לעשות הרבה יותר מלהחדיר חומר בלתי מזוהה לאורך מערכת ההולכה של הדלק הסילוני אי-שם בדרך מבתי הזיקוק לשדה התעופה.

למדינה נורמלית יש בדרך-כלל יותר משדה תעופה בינלאומי אחד ויותר ממערכת אספקת דלק אחת. בישראל אין. ייתכן שאלמלא הביורוקרטיה החונקת כבר היו מקימים כאן שדה בינלאומי נוסף באזור מגידו, נניח, או אולי דווקא בדרום. ייתכן שאין היום הצדקה כלכלית להקמת שדה כזה. אבל ברור שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה כל פגיעה באותו מתחם קטן ומגודר בעיבורי גוש דן.

לא רק על נמל תעופה אחד עומדת המדינה. כמעט בכל תחום תשתיתי מרכזי ישראל תלויה באופן כמעט מוחלט במערכת אחת. בהיעדר זרימת הגז המצרי תגרום השבתת הזרמת הגז מים תטיס נזק עצום למשק האנרגיה. פגיעה בתחנת הכוח בחדרה תביא כמעט בוודאות לקריסת רשת החשמל ולעלטה. ואפשר להמשיך ולדבר על מערכות המים, הביוב, אבל כאמור, אין לנו כוונות לתת רעיונות לאף אחד.

כיצד הגענו למצב הזה? על הביורוקרטיה כבר דיברנו, גם על השוק הישראלי הקטן. אבל ישנו גורם נוסף, שאותו אנו נוטים לשכוח כשמדברים על עניינים הקשורים לכיסו של האזרח הקטן. הגיאו-פוליטיקה והמחיר אנחנו משלמים על היותנו "אי" קטן ומבודד.

קחו, למשל, את עניין רשת החשמל. לכל מדינה באירופה או באמריקה, ובקרוב כמעט לכל מדינה מתוקנת בעולם יהיה מענה כמעט מושלם לתרחישי קיצון כמו פגיעה בתחנת כוח גדולה. החיבור לרשתות החשמל של המדינות השכנות יאפשר למדינה הנפגעת לקבל גיבוי וימנע - כמעט בכל מצב - קריסה ועלטה. לישראל אין את הפריבילגיה הזו, והסיבות לכך ידועות.

מה שלא ידוע ולא מובן לאזרח הקטן הוא שעליו לשלם מחיר, פרמיה, על בידודה הגיאו-פוליטי של ישראל. זהו תפקיד הממשלה. עליה להסביר לאזרח כי ציפיותיו שהחשמל בישראל יהיה זול כמו בארה"ב אינן ריאליות. תפקיד הממשלה להסביר לאזרח שישראל זקוקה למקדמי ביטחון גבוהים יותר עבור מתקני התשתית החיוניים שלה, ושהנטל הזה מוטל בחלקו גם על כתפיו.

זהו תפקיד לא פופולרי ואפילו כפוי-טובה. הוא עלול לעלות לממשלה בהפגנות, במחאות ואפילו - חס וחלילה - בקולות בקלפי.

הממשלה הנוכחית מעדיפה למעול בתפקידה ולא להסתכן בהרגזת הציבור. אף תוכנית להקמת מתקן תשתית חיוני לא אושרה, או קודמה במהלך כהונתה. לפני כמעט שנה נכשלה הממשלה בניסיון להקים תחנת קבלה קטנה באזור חוף דור שהיה אמורה ליצור נקודת כניסה נוספת לגז הטבעי מ"תמר".

בכל מדינה מתוקנת קיימת מערכת גיבוי להולכת הגז הטבעי, שמתדלק כמחצית מכושר ייצור החשמל של ישראל. אלא שמאבק NIMBY ("לא בחצר האחורית שלי" ע"ב) פשוט ואפקטיבי שארגנו תושבי היישובים בסביבה הצליח לגבור על הצרכים האסטרטגיים של המדינה. נציגי המדינה גמגמו בישיבה המכרעת. שר התשתיות הלאומיות נפקד, ונציג המשרד להגנת הסביבה הצביע בהתרסה נגד עמדת הממשלה.

השמירה על מחירי הנדל"ן במקומות כמו קיסריה או חדרה - זהו כיום שיקול-על שמכתיב את מדיניות הממשלה בפיתוח מתקני התשתית האסטרטגיים. אז אם בפעם הבאה נישאר ללא גז או ללא חשמל - תוכלו לפחות להתנחם בכך שערך הבית שלכם לא נפגע.