כימותרפיה למחלת הנדל"ן

מה השתנה במשק הישראלי מאז התחילה הריבית לעלות? כלום. בעצם: כמעט כלום

בחודש דצמבר 2009, כאשר החל נגיד בנק ישראל במסע העלאות הריבית, פרסמתי טור תחת הכותרת "פישר הוא המבוגר האחראי". הטור נכתב בעקבות עליית הריבית ל-1.25%, והתמיכה העיקרית בהעלאת הריבית היתה אז, שוק הנדל"ן.

בפתיח הטור כתבתי: נגיד בנק ישראל הוכיח פעם נוספת שהוא "המבוגר האחראי" וכנראה היחיד בסביבה.

העלאת הריבית מאתמול, כמו גם פעולותיו של הנגיד בחודש האחרון בשוק הנדל"ן והביקורות הרבות שספג, החזירו אותי לטור זה ולשאלה: מה השתנה? והתשובה היא: כלום. כלומר, בעצם, כמעט כלום. למה כמעט? כי היום אפשר לומר באופן מוחלט וגורף: סטנלי פישר הוא המבוגר האחראי היחיד בסביבה.

נגיד בנק ישראל החליט להעלות את הריבית לחודש יוני, למרות אווירת הנכאים ואי הוודאות בשווקי העולם, ולמרות האינדיקאטורים המאקרו כלכליים: מדד אפריל, מגמת האטה בצמיחה, ירידת מחירי הסחורות בעולם, וכמובן התחזקות הדולר אשר אינם תומכים בהעלאת הריבית וייסוף השקל.

נשאב לוואקום

פישר ממוקד מטרה, ושם את כל יהבו על שוק הנדל"ן, ולא בכדי - רוב המשברים הכלכליים הגדולים בעולם החלו במשבר בשוק הנדל"ן, והעדות האחרונה היא המשבר העולמי שהגיע לשיאו ב=2008 ותחילתו במשבר הסאבפריים בארה"ב.

המפתיע הוא שהנגיד הוא כנראה המוטרד היחיד (לפחות במבחן העשייה) מכל הצמרת הכלכלית ולכן גם היחיד שפועל, לעיתים מחוץ ומעבר למרחב תפקידו. נגיד בנק ישראל נשאב לתוך וואקום, ואקום אי העשייה של שר האוצר וראש הממשלה, וכשאלו מפקירים אותנו לטבוע במערבולת שוק הנדל"ן, מישהו צריך להיות המבוגר האחראי, וככזה פועל הנגיד.

הבעיה היא שהנגיד פועל באמצעי הכמעט יחיד העומד לרשותו - הריבית.

מסיבות פומפזיות

מעבר למסיבות עיתונאים פומפוזיות אחת למספר חודשים הממשלה אינה עושה דבר.

שוק הנדל"ן אינו מהווה רק בעיה מאקרו כלכלית אלא בעיה חברתית, הבועה לא צריכה רק להיעצר, והבעיה היא לא רק מחירים גבוהים.

צריכה להיות אבחנה מבדלת, ניתוב השוק והיצע הדירות מאלו שיש להם ויש להם כנראה יותר מדי לאלו שאין להם, מאלו שמחזיקים כאן דירות להשקעה ודירות ריקות לאלו שאין להם, כל זאת במקביל לטיפול בהגדלת היצע הדירות.

הבחנה יכולה לעשות רק ממשלה ורק בכלים פיסקאליים, אבל התנאי לכך הוא שתוכל לקבל החלטות, ולא ממשלה קטטונית, לא בכדי עדיין לא הגענו לנקודת המעבר מהצהרות למעשים.

פעולותיו של הנגיד הן ברירת מחדל והן ההיפך הגמור מהבחנה והבדלה, טיפול בבעיית הנדל"ן דרך הריבית כמוהו כטיפול כימותרפי בסרטן, טיפול אשר מוביל לפגיעה רב מערכתית, פגיעה בכל התאים ללא כל אבחנה.

ומי נפגע ראשון? התאים החלשים: הזוגות הצעירים, בעלי המשכנתאות, חסרי הדיור, אותן שכבות שאליהן הממשלה צריכה לנתב את הדיור, אותן שכבות שלהן הממשלה אמורה לדאוג.

והאחרונים להיפגע? התאים הבעייתיים - הגורמים המסיביים ל"ניפוח" השוק - בעלי דירות להשקעה,בעלי יותר מדירה אחת, משקיעים מקומיים ובעיקר זרים המוכנים לשלם כל מחיר ובוודאי אינם תלויים במשכנתא.

ברור שממשלה אקטיבית הייתה חוסכת מאיתנו את עליית הריבית האחרונה ואולי גם עליות קודמות, וחוסכת מאיתנו את ההשלכות של העלאות ריבית מיותרות.

ד"ר אופיר ברנע הוא מרצה במרכז האקדמי למשפט ועסקים רמת גן

לכתבה הקודמתמסע ייסורים בחסות יובל שטייניץ