"אנחנו לא מנצחים במלחמה בסרטן, אבל אנחנו משתפרים"

23 בדצמבר, 1971. נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון, כולו חיוכים, נכנס לאולם הומה אדם. מול קהל של מאות אנשים, וכשמאחוריו וילון קטיפה בזהב מלכותי, הוא מכריז על מלחמה מסוג שהעולם לא הכיר; מעצמת העל, מנהיגת העולם החופשי, החליטה למגר את הסרטן.

לקול תשואות ניקסון מנבא כי בעקבות המלחמה (וזו המילה המדויקת שבה השתמש) תימצא בתוך כמה שנים התרופה שתגאל את בני האדם מהמחלה הארורה. עם סיום נאומו, ובאקט סימבולי, הוא חותם על חוק הסרטן הלאומי, חוק יוצא דופן בספר החוקים האמריקאי, שמטרתו להאיץ את המחקר באמצעים שונים, ובראשם הזרמת תקציבי עתק.

לניקסון, נשיא בעל מעוף שרק כמה שנים אחר כך יהפוך לשנוי במחלוקת, לא הייתה שום סיבה לחשוב שחזונו לא יתממש; ארצות הברית הייתה באותה תקופה באופוריה מדעית-טכנולוגית ששיאה בהנחתת אדם על הירח שנתיים קודם לכן. ואם אפשר להגיע לירח, לבסס עליונות טכנולוגית מול הגוש הקומוניסטי, מה כבר יכול להיות הקושי במציאת תרופה למחלה?

40 שנה חלפו, והעולם עבר שורה של מהפכות מדעיות וטכנולוגיות שהשאירו מעט מאוד דמיון בין אז לעכשיו. בשנים הללו השקיעה ממשלת ארצות הברית, לפי החוק של ניקסון, סכום עתק של 90 מיליארד דולר במחקר המחלה. ומה קרה לסרטן? הוא צמח לממדים מפלצתיים והפך לגורם התמותה מספר אחת בעולם המערבי. הוא דוהר ומשתולל, זריז ומתחמק, חורץ לשון חצופה לרופאים ולחוקרים המותשים, ובעיקר, למרבה התדהמה והזעם, מתברר כמתוחכם יותר ממה שיכול המדע האנושי להציע.

לציון 40 שנה להכרזת המלחמה יצא G לבדוק איפה אנחנו - ישראל, כמו העולם - עומדים מבחינת המאבק בסרטן. רופאים וחוקרים שפכו אור על שאלות קשות, כמו האם ומדוע יש יותר חולי סרטן מאי-פעם, למה לא נמצאה תרופה יעילה למחלה, האם יכול להיות שהמדענים טועים באופן שבו הם נלחמים בסרטן. ומעל לכול - האם נזכה לראות ניצחון על הסרטן עוד בקדנציה שלנו, ואם לא, נחמה פורתא, בזאת של ילדינו.

תמונת מצב: להארכת תוחלת החיים יש מחיר: אחד מכל 2.5 ישראלים יחלה בסרטן

כואב אפילו לכתוב את המספרים: 7.6 מיליון בני אדם ברחבי העולם מתים בכל שנה מהמחלה, וכ-12.7 מיליון מאובחנים כחולים בה. בארצנו הקטנטונת, על-פי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, אחד מכל ארבעה מקרי מוות נגרם כתוצאה מסרטן. בכל שנה נפטרים 11 אלף ישראלים מהמחלה, ו-28 אלף מצטרפים למעגל החולים, שכולל למעלה ממאתיים אלף איש (מהם כ-400 ילדים). לא פלא שאונקולוגים נוהגים לומר שאנשים מתחלקים לשני סוגים: אלה שחולים בסרטן, ואלה שעוד יחלו.

"ההערכות כיום הן כי 35%-40% מהישראלים ילקו במחלה במהלך חייהם - כלומר אחד מכל 2.5 אנשים", אומר פרופ' גדי רנרט, אפידמיולוג, ראש המרכז הארצי לבקרת סרטן בשירותי בריאות כללית ומנהל המחלקה לרפואת הקהילה והאפידמיולוגיה בבית החולים כרמל בחיפה. "אלה מספרים מבהילים, אבל צריך לזכור שלא כל נתון כמותי מצביע על הצלחה או על כישלון".

כדי להבין לאן רנרט חותר, צריך קודם לדעת איך הפך הסרטן לאויב הקטלני ביותר של האדם בעולם המערבי. ההסבר נעוץ בשני תהליכים חיוביים במהותם. הראשון הוא ירידה דרמטית במחלות לב וכלי דם, כך שהסיכוי למות מהן קטן משמעותית. אם ב-1970 מחלות הלב גרמו ל-30% ממקרי המוות בישראל, והסרטן היה אחראי "רק" ל-16% מהם, ב-2008 התהפכו היוצרות: 26% מהתמותה נגרמו מסרטן ו-17% ממחלות לב. התהליך השני הוא העלייה המשמעותית בתוחלת החיים בעולם המערבי.

"כחברה, שמנו לנו למטרה להאריך את תוחלת החיים, והגענו להצלחה פנטסטית. השאלה היא מה זה מביא איתו", אומר רנרט, ומסביר שחלק ניכר ממקרי הסרטן תופס את האנשים בעיקר בעשורים האחרונים לחייהם. על-פי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, כ-60% מחולי הסרטן הם בגיל 65 ומעלה.

"אילו היינו חיים עד גיל 200 אולי לכולם בסוף היה סרטן", מסכים פרופ' רפי קטן, מנהל המערך האונקולוגי בבית החולים שיבא. "היום אף אחד כבר לא מת מזקנה. כשקשיש בן 90 מגיע לבית החולים, עושים לו מגוון בדיקות, ובין היתר מוצאים סרטן. אז כשהוא נפטר, לאו דווקא מהגידול, אומרים שהוא מת מסרטן. במקביל, בשנים האחרונות יש יותר בדיקות מדויקות ומוצאים יותר גידולים, שבחלק מהמקרים היו יושבים בשקט שנים בלי לגרום לנזק או למוות".

שיעור התחלואה מסרטן בישראל שומר על יציבות עיקשת, כשארבע המחלות השכיחות ביותר הן סרטן השד, המעי הגס, הערמונית והריאה (בסדר הזה). החדשות הטובות הן ששיעור ההחלמה עלה ל-60%, לעומת 40% לפני שלושים שנה. "זה המון", סבור קטן. "זה כמה אלפי אנשים שלפני עשורים מעטים היו נפטרים. נכון שזאת לא התקדמות דרמטית, אבל זאת התקדמות מתמדת. אנחנו אולי לא מנצחים במלחמה בסרטן, אבל אנחנו משתפרים".

ומה אומרים על המספרים האלה קובעי המדיניות? ארגון הבריאות העולמי הציב יעד, שאותו מאמצת גם ישראל, להוריד את שיעור התמותה מסרטן ב-2% בכל שנה. "זה יחסוך 36 מיליון חיים בעולם בעשור הבא", אומרת מירי זיו, מנכ"לית האגודה למלחמה בסרטן. זיו תייצג את ישראל בדיון שיתקיים בספטמבר באו"ם, שם ידונו לראשונה במחלת הסרטן, שמעבר לאיום הרפואי המשמעותי מהווה נטל כלכלי עצום על העולם.

לקראת הדיון אוספת האגודה חתימות על אמנה בינלאומית למען המאבק. המטרה היא להגיש לאו"ם מיליון חתימות, מתוכן לפחות עשרת אלפים של ישראלים. למה בכלל צריך לקושש את החתימות האלה? לא מספיק שזאת המחלה הקטלנית בעולם המערבי? החיוך של זיו מאותת שהשאלה נאיבית. כן, גם הסרטן צריך לובי: האו"ם יקדיש רק יום וחצי לדיון בארבע מחלות, ביניהן סרטן, וזיו והקולגות שלה רוצים שמקסימום זמן ומשאבים יתועלו אליו.

המחקר: 100 אלף מוטציות בסוג סרטן אחד? רק בשנים האחרונות מבין המדע עד כמה הוא לא מבין

סרטן, בהסבר פשטני וקצר, הוא שם כולל למחלות המאופיינות במצב שבו תאים בגוף מתחלקים באופן לא מבוקר וללא מעצורים. הצטברות של תאים כאלה יוצרת גידול; הוא יכול להיות שפיר (שאינו מתפשט לאיברים אחרים) או ממאיר (מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות). לעתים, התאים הממאירים מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, משתלטים ומפריעים לתפקודם, ואלה הן למעשה הגרורות. השוני בין הגידולים הממאירים הוא בסוג התאים, במיקומיהם, במידת שונותם מהתאים המקוריים, ובהתאם לכך - במידת האלימות שלהם.

שיחה עם פרופ' שרה לביא, חוקרת סרטן מאוניברסיטת תל אביב, מבהירה שהמצב מורכב הרבה יותר. "התברר שלא כל התאים הסרטניים מתחלקים, ולא כל הזמן, ושיש תאים סרטניים שלא מתחלקים למרות היותם סרטניים", היא מסבירה. "מחקר רב מתמקד בשאלה איך נאתר אותם ונפגע בהם באופן ייחודי".

זה כמובן מוביל לשאלה הגדולה מכולן: למה עדיין לא נמצאה תרופה לסרטן? קודם כול יש להבהיר שלא מדובר בתרופה אחת, כשם שלא מדובר במחלה אחת. היום כבר מוכרות מאות מחלות סרטן, והטיפול שניתן להן שונה ומשתנה. רק בסרטן השד, לדוגמה, יש יותר מעשר מחלות, ולא לכולן מתאים אותו טיפול. לחלק ממחלות הסרטן יש כיום טיפול מתקדם ותרופות יעילות; לאחרות יש תרופות שמסוגלות להאריך חיים בחודשים בלבד. רובן, אגב, מחייבות טיפול מסורתי כמו כימותרפיה והקרנות. ויש סוגי סרטן שהעולם אפילו לא התחיל להבין את הגורמים להם, וכפועל יוצא הם בינתיים חשוכי מרפא, כמו סרטני הלבלב, הכבד וכיס המרה.

"אם מגיע אליי חבר עם סרטן הלבלב, אני יודע שאין לי מה לעשות. זה תסכול עצום", מספר רנרט. "אני יכול להגיד שאלחם, שאתן טיפולים, אבל אני יודע שיש סיכוי גבוה שבעוד שנתיים הוא לא יהיה איתנו. אני אפילו לא יודע למה הוא חלה בזה. אני אפילו לא מכיר את המנגנון כדי להתערב בו ולרפא אותו. זה שובר את הלב".

האם זה המצב שהמדע חשב שיהיה בו ב-2011? "לא", משיבה לביא. "ככל שעובר הזמן אנחנו מגלים עד כמה אנחנו לא מבינים".

הודות לאינטרנט הפך הידע בתחום הסרטן לנחלת הכלל, כך שחוקרים ורופאים יכולים, באבחת מקלדת, להתעדכן בתגליות ובתובנות של קולגות ממדינות אחרות. ומה כן ברור לכולם? "המורכבות הרבה של המחלה ושל תגובות הגוף, והתחכום המופלא וההרסני של התא הסרטני", אומרת לביא. "ככל שאנחנו מבינים יותר, מתברר כי חוסר הידע רב יותר. יש התפתחויות מדהימות, שמובילות מצד אחד לפיתוח תרופות חדשניות, ומצד שני לתובנה שחוסר הידע הוא גדול. התאים הסרטניים מתוחכמים ביותר, יש להם יכולת מדהימה להשתנות, והם מנצלים כל פרצה אפשרית כדי להתרבות, לפלוש לרקמות זרות ולהתגבר על מערכות הגוף, ובראשן על המערכת החיסונית".

אלמנט "מצד אחד ומצד שני" חוזר שוב ושוב בדברי המומחים, ולא בכדי. המאבק בסרטן מתאפיין, לעתים קרובות, בצעד קדימה - שניים אחורה. אז מצד אחד יש כיום כלים טובים יותר להבנת המחלה, בין היתר הודות לפרויקט מיפוי הגנום האנושי. בעתיד הקרוב ניתן יהיה, בעלות נמוכה יחסית, לעקוב אחרי השינויים שחלו בגנום התאים הסרטניים, ולהתאים תרופות לגידול הספציפי. "מצד שני", אומרת לביא, "ברור לנו היום שידיעת רצף הגנום אינה מספיקה, ודרוש לנו ידע נוסף על ביטוי הגנים. חשבנו שהבנו את כללי המשחק, אבל התברר שיש שחקנים נוספים שאנחנו לא מכירים. למשל, בשנים האחרונות התגלה כי מולקולות הרנ"א (RNA) הקטנות הן גם מעין שליטות-על השולטות בבת אחת על גנים רבים. זהו רק קצה הקרחון, ורב הנסתר על הגלוי".

פרופ' צבי ליבנה, מדען ודיקן הפקולטה לביוכימיה במכון ויצמן למדע, מספר על תובנה נוספת שהסעירה את העולם המדעי. "בעקבות פרויקט הגנום, גילו שישנם מיני סרטן עם לא פחות ממאה אלף מוטציות. זה מעיד על חוסר ההבנה שהיה לנו לגבי עומק הבעיה. אף אחד לא ניחש שזה עד כדי כך גדול. בגלל זה כל פיתוח התרופות לסרטן הוא הצלחה חלקית בלבד. קשה לפתח תרופה שתהרוג את התאים הסרטניים באופן יעיל. צריך להתמודד עם מגוון גדול של תאים, שמשתנים כל הזמן ויודעים לפתח עמידות לתרופות".

נשמע מדכא? "לא", אומר ליבנה. "הגנומיקה הביאה מהפכות. התגלית הזאת מעיקה, אבל היא גם פותחת פתח לגילויים חדשים. יש מיני סרטן שבהם מספר המוטציות קטן יחסית, ויש חוקרים שאומרים שגם בסרטנים עם ריבוי מוטציות, אולי לא כל המאה אלף משפיעות; אולי אם נצליח לנטרל שלושה-ארבעה מרכיבים עיקריים זה יעזור. הדרך עוד ארוכה, אבל למדענים יש אורך רוח. הם לא יכולים לעבוד בלי זה".

הדיון על חקר הסרטן מזכיר מעט את הדיבור על ילד עם פוטנציאל רב שלא ממומש. קטן ולביא מעידים על "התפתחות אדירה מכל הסוגים, וטכנולוגיות מאוד מתקדמות. יש סוגי סרטן שבעתיד ייכחדו מן העולם, ויש הרבה תקווה לתת לחולים". אפשר להוסיף לכך את הטיפולים הביולוגיים החדשניים (שבהם נעשה שימוש בחומרים המצויים בגוף כדי להרוס את תאי הסרטן), ורפואה שהופכת ליותר ויותר מותאמת אישית, אבל בשורה התחתונה "עדיין לא מצאנו תחליף לכימותרפיה, שפוגעת בנוסף לתאים הסרטניים בכלל התאים בגוף החיוניים לתפקודו, וזה מתסכל מאוד", אומרת לביא. "נכון שיש תרופות חדשניות נפלאות, כמו הפיתוח הישראלי דוקסיל, שהביא לכימותרפיה מונחית שמוחדרת לתא הסרטני בלבד, אבל הן מעטות ויקרות מאוד".

"יש התקדמות משמעותית מבחינת תרופות בעשרות השנים האחרונות, אך עדיין יש סבל רב שכרוך במחלה ובטיפול בה", מוסיף קטן. "חקר הסרטן מתקדם באיטיות למרות הכספים הרבים שמושקעים בו". קטן, רופא שהוא גם חוקר, מציין שבכמה גידולים נדירים יחסית חלה התקדמות רבה ונמצאה להם תרופה, כמו הגליבק נגד סרטן מסוים שמקורו במערכת העיכול. "אנחנו מקווים שנצליח גם בגידולים השכיחים יותר", הוא אומר.

את הצד האופטימי של פיתוח תרופות אפשר לראות על פניה של ד"ר מיכל לוטם, רופאה חוקרת ומנהלת המרכז למלנומה ולאימונותרפיה של סרטן בהדסה עין כרם. "2011 היא שנה היסטורית במחקר המלנומה", היא אומרת, ומספרת על תרופה חדשה בשם Ipilimumab לטיפול במלנומה גרורתית, שאושרה אחרי עשרים שנה שבהן ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) לא אישר אף תרופה למחלה. היא מספרת גם על תרופה נוספת, Vemurafenib, "שתהיה ה-דבר של 2013. במחקרים הקליניים ראו שב-60%-70% מהחולים הגידולים כמעט נעלמו, וזה עורר התרגשות אדירה. אלה אחוזים עצומים, שלא דיברנו עליהם עד היום באונקולוגיה".

מניעה: הישראלים היו יכולים למנוע מחצית ממקרי הסרטן, אבל לא מתחשק להם

לחוקרים אין שום ספק: קרש ההצלה במלחמה בסרטן אינו התרופות והטיפולים, אלא המניעה והגילוי המוקדם. להם ניתן לייחס חלק ניכר מההצלחות, ובהם רואים המומחים את הגורמים העיקריים שיביאו לירידה המיוחלת בתחלואה. אבל אלה, כידוע, תלויים במודעות הציבור ובנכונותו לשתף פעולה.

הגורמים לסרטן (ראו גרף) ידועים רק בחלקם, ורובם קשורים לגורמים סביבתיים-התנהגותיים. מבין הגורמים הידועים, 30% הם תוצאה ישירה של עישון, ועל יותר מ-30% נוספים אחראים תזונה לקויה, השמנה, וחוסר פעילות גופנית. "יותר ממחצית ממקרי הסרטן בישראל ניתנים למניעה", מבהירה מירי זיו מהאגודה למלחמה בסרטן. "אם מוסיפים לכך גילוי מוקדם של חלק מסוגי הסרטן, אפשר להגיע לשיעורים גבוהים של מניעה או של החלמה בלי תרופות בכלל".

את הציבור מזהירים כבר שנים - ובעיקר עושה זאת האגודה מתקציביה המוגבלים - למשל מפני עישון, חשיפה לקרני השמש ומינון גבוה של אלכוהול, בשר אדום ומזון עתיר שומנים. ידוע גם שפעילות גופנית מפחיתה סרטן; "כל סוג של פעילות, בכל גיל, בכל סוגי הסרטן", אומר קטן, ומציין שגם בקרב מי שהחלים מסרטן הסיכוי שהמחלה תחזור קטן יותר אם יתמיד בפעילות גופנית. "לא חייבים לעשות מנוי לחדר כושר", מוסיף רנרט, "אבות אבותינו לא רצו על הליכון. אפשר גם ללכת ברגל ולעלות במדרגות במקום במעלית".

מעניין לציין בהקשר הזה שעל אף שההמלצות חד-משמעיות, לא תמיד ידועה הסיבה הפיזיולוגית שעומדת מאחוריהן. "זו עובדה אפידמיולוגית שאצל אנשים שאוכלים הרבה פירות וירקות יש פחות סרטן. למה זה קורה אף אחד לא יודע להסביר", מדגיש קטן. גם לשאלה איך תורמת פעילות גופנית להפחתת הסיכוי לסרטן אין עדיין תשובה.

אבל מה שמוציא את הרופאים מהכלים הוא העישון. הנתון הזה כל-כך בלתי נתפס, שראוי לחזור עליו שוב: 30% ממקרי הסרטן בעולם המערבי נגרמים כתוצאה מעישון. העישון גורם ל-90% ממקרי סרטן הריאה בישראל, ומביא גם לסוגי סרטן אחרים, כמו סרטן הפה והלוע, שלפוחית השתן והכליה, וכן לתחלואים אחרים כמו מחלות לב וכלי דם. עשרת אלפים איש מתים בכל שנה בישראל כתוצאה מעישון, מתוכם כאלף מעישון פסיבי.

כרבע (23%) מאוכלוסיית ישראל מעשנת, או "במידה רבה מתאבדת", כמו שרנרט מנסח זאת. הנה עוד נתון כחול-לבן: 38% מהחיילים המשוחררים דיווחו אשתקד שהם מעשנים, וכך גם 32% מהחיילות המשוחררות. "זה מחפיר שאין ירידה מספקת בשיעור העישון בישראל", אומר רנרט. "סרטן ריאה הוא מחלה קשה ביותר, שהגורם שלה כמעט יחידני, ואנחנו לא מצליחים לטפל בה. התמותה ממנה היא 90% בתוך חמש שנים. אז מי אשם פה? מערכת הבריאות? הממשלה? אם הציבור רק היה עושה מה שאנחנו מבקשים, 1,500 מקרי סרטן מתוכם היו נחסכים בשנה, ועוד 1,300 מקרי מוות. זה בערך פי ארבעה ממספר הקורבנות מתאונות דרכים".

"יש פה גם שאלה אתית", מוסיף רנרט. "אם זאת מחלה שהאדם מביא על עצמו בצורה ברורה וחד-משמעית, כמה זה אתי להשקיע מיליארדי דולרים במחקר, בבדיקות ובטיפולים לסרטן הריאה? העולם עובד ומשקיע בהתמודדות עם המחלה, אבל בצד השני יש גם יצרן של המחלה".

רנרט מבהיר שציבור המעשנים אינו נהנה מהארכת תוחלת החיים, והפגיעה הממוצעת שלו תהיה איבוד של 15-10 שנים מהחיים.

למה הנתונים הקשים האלה לא מדגדגים לצרכני הסיגריות? אולי כי המחקרים מראים ש"רק" 50% מהמעשנים ייפגעו כתוצאה מהעישון (חוקרים עדיין מנסים להבין מה יש ב-50% בני המזל שאין באחרים), ורק כ-7% מהם יחלו בסרטן הריאה. "כל אחד מספר על סבא שלו שחי עד גיל 400 ועישן כמו קטר", אומר רנרט בייאוש. הוא מוסיף שקשה לו לראות כשמוכרים סיגריות לילדים ולבני נוער. "כשאני נכנס למינימרקט על-יד הבית שלי, כולם נזהרים. הם יודעים לא למכור סיגריות לצעירים כי אני מעיר בלי בושה לבעלים". גם קטן בדרך כלל לא מתאפק, ומעיר למעשנים. אבל כשמגיע אליו מטופל שכבר יש לו אבחנה של סרטן ריאה, הוא שותק. "כואב לי הלב עליו, ואפילו קצת לא נעים לי לשאול אותו אם הוא עישן. הוא כבר מבין בעצמו שזה קשור".

במאי האחרון אישרה הממשלה את תוכנית משרד הבריאות לצמצום העישון. הוצבו יעדים, הוטלו מגבלות, והוקמה יחידה חדשה למאבק בנזקי העישון. לאן כל זה יוביל? נחיה ונראה, ובינתיים, קטן מספק מקום לאופטימיות מבחינת טיפול יעיל לסרטן הריאה. "יש ניצנים לכך שכימותרפיה יעילה בחלק מהמקרים, ויש תרופות ביולוגיות חדשות שמראות פעילות ניכרת. אפילו שבשלב זה מרפאים רק חלק קטן מהגידולים, זה נותן תקווה גדולה. פעם, כשנכנס אליי מישהו עם סרטן ריאה וכבר היו גרורות, זה היה גזר דין מוות. היום, בחלק מהמקרים, אני יכול להאריך את חייו ולהפוך את המחלה לכרונית, כפי שנעשה במחלות סרטן אחרות. אנחנו יוצרים מצב שעם התרופות המתאימות, החולה יכול לחיות חיים נורמליים, כמו שקורה במחלת הסוכרת או ביתר לחץ דם".

גילוי מוקדם: האם ישראלים נוהגים לעבור בדיקות לגילוי מוקדם? תלוי מי וכמה זה מפחיד

כשליש ממקרי הסרטן בישראל ניתנים לגילוי מוקדם. כך למשל סרטני השד, העור והמעי הגס. אבל האם הציבור משכיל לנצל את האפשרות הזאת עד תום? מתברר שרק בחלק מן המקרים.

קחו למשל את סרטן המעי הגס, שהסיכוי להחלים ממנו עומד על כ-45%. "אני מוציא בכל שנה מכתבי הזמנה למיליון מבוטחים של הכללית בגילאי 50-74 לבצע בדיקה בבית, בחינם, לא כואבת. אבל רק 40% מבצעים אותה", מספר רנרט. "למה כל-כך מעט? מה זו הזחיחות הזאת? למה כל-כך הרבה אנשים לוקחים הימור כל-כך גדול על מחלה שכיחה שרבים מתים ממנה? איזה אבסורד זה. אם מערכת הבריאות פונה אליך ומציעה לך לעשות משהו, תתייחס אליה. לא תמיד צריך לחשוב שכולם סביבך רוצים לדפוק אותך. יש לי יחידה שלמה לסוציולוגיה רפואית שמנסה להבין את חוסר ההיענות. אין תשובה. בסופו של דבר, אנחנו האויבים של עצמנו".

כדי לסבר את האוזן, רנרט מספר שרוב האנשים שזוהו כחולים בבדיקה לגילוי מוקדם היו בשלב מחלה שלא מחייב שום טיפול מעבר לניתוח להוצאת הגידול. "את מבינה את המשמעות האנושית והכלכלית של זה? הפוטנציאל הוא עצום, אבל האנשים לא נענים".

דוגמה מוצלחת יותר להיענות הציבור היא סריקות הממוגרפיה לגילוי סרטן השד. זיו מספרת בגאווה שארגון הבריאות העולמי דירג את ישראל במקום הראשון באירופה מבחינת היענות לממוגרפיה, שהצליחה להתמקם בלו"ז השנתי של 70% מהישראליות מעל גיל 50. גם ההיענות לבדיקה הגנטית שפותחה לפני שנים מספר גוברת והולכת.

רנרט מכנה את סרטן השד "הסרטן הטוב", בזכות שיעור ההחלמה המעודד שלו, שעומד על 80%. "סרטן השד הפך למחלה שבדרך כלל לא הורגת", אומר רנרט. "יותר נשים יחיו עם סרטן השד, והרבה נשים שהמחלה תחזור להן לא ימותו ממנה. זאת גם מחלה מוצלחת מבחינת התרופות ואופציות הטיפול שלה. אנחנו גם יכולים למפות את אלה שנכשלות: מי שהזניחו במשך שנים, לא נבדקו, והגיעו לראשונה לרופא עם גוש גדול ועם גרורות בגוף. בחלק אחר מהנשים, שלא מחלימות, מדובר בסוג ביולוגי מאוד מיוחד של סרטן השד".

הנתונים האופטימיים על החלמה מסרטן השד הם ברובם תוצאה של מניעה ושל גילוי מוקדם, ולא כל-כך בזכות הטיפול התרופתי. "יש לנו תרופות חדשות יעילות מאוד לתת-סוג של סרטן השד, אך הוא מהווה רק כ-20% ממחלות סרטן השד", אומר קטן, ומתכוון בין השאר להרצפטין. "לגבי 80% הנותרים, גם שם מפתחים תרופות חדשות, אך ההצלחות פחות משביעות רצון".

גם עם כל התרופות אסור לשכוח שהדרך להחלמה רצופה במכאובי גוף ונפש לא אנושיים. "יש משהו בטענה שחלק מן הטיפולים הם קשים ביותר", אומר קטן. "אבל יש שיפור רב בדרכי הטיפול, וגם הצלחנו לצמצם מאוד חלק גדול מתופעות הלוואי. כשהייתי אונקולוג צעיר, כל מטופל היה מחזיק אגנית בגלל ההקאות שהיו נגרמות מהטיפולים. כיום, התרופות הכימותרפיות פחות רעילות. יש גם תרופות יעילות למניעת בחילות והקאות, ותרופות רבות כבר לא גורמות לנשירת שיער. הרבה תרופות שהיה צורך לתת בעירוי ניתנות כיום בכדורים, ויש שיפור עצום בטיפול בכאבים".

שיעור התחלואה בסרטן השד מסרב לרדת. "זה חלק מהתשלומים שהחברה המערבית צריכה לשלם על דפוס ההתמערבות, שמייצר תנאים למחלות ממאירות", מסביר רנרט. "בדרך כלל, מה שגורם לסרטן השד זה הורמונים, שהגוף מייצר או מקבל מבחוץ. מיהי האישה התיאורטית שלא תחלה? זו שההיריון הראשון שלה יהיה בגיל 18, שיהיו לה עשרה ילדים, ושהיא תיניק כל ילד במשך חצי שנה (בתקופות האלה הורמוני המין נמוכים והאישה חשופה פחות לסיכון שבהורמונים, ר' נ'). היום, בעולם המערבי, גיל קבלת המחזור ירד מאוד; יש הרבה נערות עם עודף משקל שעושות מעט מאוד פעילות גופנית; גיל ההיריון נדחה ל-30 ול-40 כדי שנשים יהיו בכוח העבודה ויצליחו, וגם מספר הילדים ירד דרמטית. וכשלאישה נעלם המחזור, זה נתפס כמחלה והיא מתחילה לקחת הורמונים. זה לא החטא ועונשו, זה פשוט תיאור המצב. צריך לדעת שמערכת היחסים הזאת קיימת".

עדות לכך מהווה השיעור המזנק של סרטן שד בקרב נשים ערביות, ככל שהחברה הערבית מאמצת דפוסי חיים מערביים. "לא נעים להגיד, אבל זה המחיר שמשלמת החברה המערבית", אומר רנרט.

חוקרים ומימון; ההמלצה: 300 מיליון שקל למחקר מדי שנה. המימון ב-2011: 9 מיליון שקל

כדי שתהיה תרופה לסרטן צריך שיהיה מחקר בסיס. וכדי שיהיה מחקר בסיס צריך מימון. "בא לבכות מהמספר הקטן של הגופים שנותנים מענקים למחקרי בסיס", אומרת לוטם מהדסה. "זה נע בין אף אחד לשלושה-ארבעה גופים, וביניהם האגודה למלחמה בסרטן. אם בארצות הברית ה-NIH (מכון הבריאות הלאומי) ייתן מענק ממוצע של רבע מיליון דולר; פה כל חוקר פונה לאגודה, שבקושי יכולה לתת עשירית".

החוקרים הישראלים תורמים תרומה מכובדת לתגליות פורצות דרך בתחום הסרטן, אבל הפיות הרעבים למימון מרובים מאוד. "יש פה מלחמת קיום על מיעוט משאבים. היכנסי לבניין הזה", מצביעה לוטם על הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, "ותמצאי בכל חדר שלושה-ארבעה חוקרים מבריקים ומוכשרים. אבל הם לא גיבורי התרבות הישראלית. הם לא סטארט-אפיסטים שעשו מכה. הם נוסעים לעשות דוקטורט או פוסט-דוקטורט באחד המכונים בארצות הברית, ויש להם שם חיים קשים. מיעוטם חוזר לישראל ומצליח לקבל משרה, ואז ממשיכים החיים הקשים. צריך להפנות את הזרקורים גם אל החיילים האלמונים של מדעי החיים ולעשות יחסי ציבור גם למחקר ביו-רפואי. התמיכה בתחום הזה צריכה להיות יותר פטריוטית, כי כל אגורה שהממשלה תשקיע במחקר הזה היא תקבל בחזרה".

הסכום שמייעדת ממשלת ישראל למחקר רפואי הוא בדיחה עצובה: תקציב קרן המחקר של המדען הראשי במשרד הבריאות עומד על 9.6 מיליון שקלים, והשנה מומנו מתקציב הקרן 11 מחקרים בתחום הסרטן, בסכום כולל של 2 מיליון שקלים. "על-פי המלצות של ועדות רבות ושל מועצת הבריאות, התקציב הראוי למחקר רפואי צריך להיות לפחות 300 מיליון שקל בשנה", מוסרת דוברת משרד הבריאות.

"זה תקציב שלא מתקבל על הדעת", אומר רנרט. וזיו מהאגודה למלחמה בסרטן מוסיפה שהאגודה לבדה נתנה פי חמישה למחקר יותר ממשרד הבריאות.

לא רק כסף למימון עבודת החוקרים חסר; גם אונקולוגים חסרים. למעשה, בסרטן נלחמים 172 אונקולוגים בלבד, על-פי נתוני משרד הבריאות, שאף מוסר כי יש כוונה להגדיל את התקנים.

קטן מאשר שאין מספיק תקנים, ומספר על פיתויים רבים שעומדים בפני המומחים הישראלים. "אני מוטרד מכך שבארצות הברית יעלו את השכר וישאבו אונקולוגים מישראל", הוא מודה. "מציעים להם שכר גבוה פי עשרה, ויש לי חשש שאפילו המעט שיש לנו יזלוג לארצות הברית".

נשק אחר: כשהתרופות מאכזבות המדע עובר לפתרונות אחרים

"אם אנחנו מנהלים מלחמה ולא מנצחים, צריך לחשוב אם הנחות היסוד שלנו נכונות", אומר ליבנה ממכון ויצמן. "נכון שצריך להמשיך ולחפש תרופות, אבל אנחנו רוצים להאריך חיים ביותר מחצי שנה; אנחנו רוצים שזה יהיה כמו אנטיביוטיקה - שלוקחים ואין יותר מחלה".

"תוצאות המלחמה בסרטן עדיין עגומות, ופיתוח תרופות לוקח הרבה מאוד זמן", מסכים פרופ' חוסאם חאיק, ראש המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים בטכניון. "עד היום הגישה הייתה שהרופאים צריכים לתקוף את המחלה, אבל אני מאמין שהמלחמה צריכה לבוא מחידושים בטכנולוגיות יותר מהפן הקליני עצמו". חאיק מביא כדוגמה פיזיקאי ואסטרונום מארצות הברית שנכנסו לתחום, "עם רעיון של פיתוח הדנ"א באמצעות מעבר אור. זה נשמע הזוי - מה לאסטרונום ולסרטן? אבל הוא מנסה להראות בכלים שלו איך מתפתחת מוטציה גנטית".

ליבנה וחאיק עמלים בעשור האחרון על תגליות, שבעתיד עשויות לחולל מהפכה בשיטות הגילוי המוקדם והמניעה. חאיק, פרופסור בן 36, מהמדענים הצעירים והמובילים בעולם, והישראלי שקיבל את המענקים העולמיים הגדולים ביותר שניתנו למדען יחיד, מפתח את מה שזכה לשם "האף האלקטרוני". מדובר במכשיר בגודל טלפון נייח, שכבר היום יודע לקבוע, על-פי הרחת הבל הפה של האדם, אם יש לו סרטן או לא. אם יש לו סרטן, המכשיר מסוגל, אמנם עדיין ברמה מחקרית, לזהות מהו סוג המחלה ובאיזה שלב היא. בעוד שנים לא רבות, מקווה חאיק, המכשיר ידע לא רק לזהות סרטן, אלא גם לנבא את ההסתברות לחלות במחלה.

האף האלקטרוני, אומר חאיק, יחסוך הרבה ביורוקרטיה, כסף וזמן. אם בדיקת CT עולה לבית החולים מאות דולרים, ובדיקת MRI - כ-1,500 דולרים, בדיקה של ה"אף" תעלה להערכתו כ-20-30 דולרים בלבד. התגלית הזאת עשויה גם לשפר את רמת הדיוק של שיטות האבחון הקיימות. "לסי.טי יש דרגת רגישות של כ-85%-75%, והבדיקה גם חושפת את המטופל לקרינה", אומר חאיק. לדבריו, האף האלקטרוני יכול להגיע ל-87%-93% מהימנות.

ליבנה סבור שהשינוי הגדול יגיע ממניעה, גישה המחייבת גילוי של גורמי סיכון וטיפול בהם. כיום כמעט שלא קיים טיפול מניעתי תרופתי, למעט חיסון נגד סרטן צוואר הרחם ולחלק מסוגי סרטן הכבד, שניתן בילדות. עם השנים, מקווים המומחים, יפותחו גם חיסונים נגד סוגי סרטן נוספים. אז מה מנסים ליבנה וד"ר תמר פז-אליצור, החוקרים תהליכי תיקון של הדנ"א, לעשות? "הרציונל פשוט: סרטן חייב מוטציות כדי להתפתח, ואם נצליח להאט את קצב יצירת המוטציות, הסרטן יידחק לגילאים מאוחרים מאוד", מסביר ליבנה.

הסבר קצר: הדנ"א שלנו ניזוק כל הזמן, מבחוץ ומבפנים (כתוצאה מחום, מקרינה, מחומרים כימיים ועוד). בגוף יש מערכות תיקון, אחרת לא היו מתאפשרים חיים, אבל יש אנשים שמנגנוני התיקון שלהם חלשים יותר, או שהם נחשפים לכמות גדולה של נזקים שאותה מתקשה הגוף לתקן במהירות. במצבים כאלה יכולות להיווצר מוטציות.

ליבנה, פז-אליצור וצוותם פיתחו שיטות מדידה, שלפיהן באמצעות בדיקות דם פשוטות אפשר לזהות את יכולת האדם לתקן את הדנ"א שלו. כיום, הבדיקות יכולות להעריך מה הסיכוי של כל אדם לחלות בסרטן ריאה. אם למעשן יש רמת תיקון נמוכה, סיכוייו לחלות גבוהים, ועליו להפסיק מיד לעשן אם חייו יקרים לו. אם יכולת התיקון שלו תקינה, הסיכוי שלו לחלות לא שונה ממעשנים אחרים. ומה הלאה? גילוי תפקידו של תיקון הדנ"א בהגנה מפני סרטן ריאה יכול גם להביא לכך שבעתיד תפותח תרופה לשיפור המערכת שאמונה על התיקונים. יעד נוסף הוא פיתוח בדיקות עבור סוגי סרטן נוספים.

לא מספיק טוב

לא צריך לעשות סקר כדי לדעת שהסרטן קיים בכל משפחה ישראלית. גם המרואיינים לכתבה זו לא הצליחו לחמוק מאבידות אישיות. זיו, למשל, איבדה את בנה אורן לפני 18 שנה ממלנומה. אורן היה אז סטודנט באוניברסיטת תל אביב, וזיו, סוציולוגית של הרפואה במקצועה, נכנסה לתפקידה ימים ספורים אחרי השבעה. אחיו של רנרט נפטר בשנות ה-50 מלוקמיה, כשהיה בן 3. כיום יש סיכוי טוב שהיה מחלים.

למרות האובדנים הרבים שראו לאורך השנים, ועל אף הנתונים הקשים, כל המרואיינים לכתבה הדגישו כי הם אופטימיים לגבי העתיד. לצד התסכול הנוראי הם רואים גם הצלחות גדולות, ולצד הדריכה במקום הם יודעים שהכיוון הכללי הוא קדימה.

צריך לומר שזה גם חלק מתפקידם - להיות אופטימיים. הם חייבים את זה לחולים. כי כשרופאים וחוקרים מדברים על סרטן, הם בראש ובראשונה רואים אותם מול העיניים. כמו לוליינים הם מהלכים על חבל דק, בדיבור שקול ומאוזן, מנסים לתת לחולים תקווה מצד אחד, אך להגן עליהם מפני אופטימיות יתר ואשליות לא בריאות מצד שני - אותם שני צדדים ארורים, בלתי נפרדים, שחובקים את המאבק בסרטן בחיבוק דב מעיק וחונק.

רופאים וחוקרים מאמינים שהם באים בכל בוקר לעבודה כדי לעשות הבדל. כדי להצליח להציל לפחות חלק. כדי להוסיף ולו חוט אחד לרשת הענקית שטווה העולם כבר עשרות שנים, במטרה ללכוד בה יום אחד את הרוצח הגדול בעולם. בינתיים, לפחות, הוא מסתובב חופשי ברחובות עם רשת משלו. וזאת, אם מותר לסיים בנימה אישית, לא מציאות מספיק טובה. לא מצד אחד, וגם לא מצד שני.

 גורמי הסרטן בעולם המערבי

 הגיל והמחלה

 מזל סרטן