אני רוצה לבנות משהו גדול, ממש גדול, שישפיע על העולם

לפני כתשעה חודשים קיבלה הסטרט-אפיסטית איריס שור, 30, טלפון מסן פרנסיסקו. על הקו היה נציג הנהלת אוטודסק העולמית, החברה שפיתחה את תוכנת השרטוט CAD. "אנחנו רוצים לרכוש את החברה שלכם", אמר. "שכנעתם אותנו. יש בתוכנה שפיתחתם בשורה בינלאומית. בואו ניכנס למשא ומתן". שור ההמומה הניחה את השפופרת, ושיתפה מיד את טל וייס ויונתן סרוסי, שני שותפיה לחברת פלן פלטפורם.

ארבעה חודשים מאוחר יותר נחתם החוזה. אוטודסק העולמית רכשה את פלן פלטפורם תמורת 26 מיליון דולר, ושור הפכה ביום אחד למיליונרית שמימשה את חלום ההתעשרות של כל יזם וסטרט-אפיסט צעיר. "כשקיבלתי את השיחה מחו"ל הייתי בהלם", היא מודה, "המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היא מי מציע עכשיו את המחיר, אנחנו או הם?".

- זה מה שעלה לך בראש? איפה הצעקה "יש!! עשיתי את זה"?

"אני תמיד שומרת על איפוק, לא מהמשתוללים. זה משהו שלמדתי מהשותפים שלי, סוג של תכונה גברית - לא להחצין רגשות. יש לנו הרבה שיחות מחוץ לעבודה, ועם הזמן לימדנו אחד את השני דברים וסיגלנו תכונות. אני לימדתי אותם להיות יותר קשובים לאחרים, להיות סובלניים, את החלק הנשי. ובכל זאת, היה לי קשה להאמין, זה היה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. בדרך כלל אוטודסק רוצה לראות קצת הצלחה לפני רכישת חברה, ואנחנו היינו חברה ישראלית בלי רקורד מוכח, שפיתחה מוצר שעוד אין לו אפילו משתמש אחד. לקח לכולנו חודשיים להבין שזה רציני, עד לרגע שבו קיבלנו את הצ'ק".

- איך מתנהגים בחודשיים האלו?

"בסודיות מוחלטת. לא שיתפנו אף אחד במהלכים, מה גם שהייתה התלבטות אם למכור או לא".

- יש דרך להגיד לא ל-26 מיליון דולר?

"חשבנו שיכול להיות שבעוד שנה נהיה שווים 50 מיליון דולר, הרי אין מדד קבוע לשווי חברה. עם זאת, היה לנו קליק טוב עם אוטודסק, וידענו שלא ניבלע ונהפוך לפיפס בחברת אינטרנט ענקית. היה לנו חשוב שהמוצר יצליח בעולם, ולשנות את הדרך שאנשים משרטטים, מתכננים ומעצבים. זה לא נגמר אצלי בצ'ק ובכמה מכרתי. ברור שהכסף משפיע, בסך הכול עושים סטרט אפ בשביל כסף, וכל העובדים שעבדו מעל שנה קיבלו מענק רציני, אבל מה שחשוב בעיניי הוא שהמוצר שלנו נכנס לחוד החנית של אוטודסק".

לא מבזבזת

מה עושים ביום שצ'ק של מיליונים מתפיח את חשבון הבנק שלך? שור עשתה את המתבקש: רכשה דירה בצפון תל אביב, מכונית אלפא רומיאו נוצצת, ונסעה עם בן זוגה לחופשות אקזוטיות בקוסטה ריקה ובג'מייקה. בסופו של יום, היא מודה, "אני יותר מתרגשת ממיליוני הורדות של התוכנה שלנו באייפון, מאשר מהמיליונים בבנק. מספר ההתייחסויות בפייסבוק הסיני מרתק אותי יותר מהכחול של הים הקריבי.

"מה שכן, הרשיתי לעצמי לנסוע לאחד המורים שלימד אותי בבצלאל, צייר רציני, וקניתי כמה ציורים שלו, זה הבזבוז הכי רציני שעשיתי בשביל הנפש. את 14 העובדים שלנו לקחנו לפיקניק מושקע, סיפרנו להם על המכירה, ושבועיים אחרי זה נסענו כולנו לוגאס ולקליפורניה לעשרה ימים".

"זה לא כמו בסרטים", היא אומרת כשאנחנו מתיישבות בחדר הישיבות במשרדי הענק של אוטודסק בנמל תל אביב. "זה לא שמקבלים את כל הסכום ביום שאחרי המכירה. יש לי אמנם כמה מיליונים בחשבון הבנק ואני חיה ברווחה כלכלית אמיתית, אבל אני לא מתפרעת. את רוב הכסף אני משאירה לעוד חברה שאקים בעתיד ולעוד הזדמנויות. החלומות שלי הם בתחום הטכנולוגיה".

- כל חייך מתנהלים תחת שיקולים רציונליים?

"להפך. אני מתנהלת באיפוק בעיקר כשאני עושה דברים שהם לא בהכרח התחום שלמדתי, כמו פיננסים ושיווק. אני בדיוק הטיפוס ההפוך לזה. לא מזמן הייתי בבוסטון בקורס של מינהל עסקים באוניברסיטת ברקלי ועשיתי מבחן אישיות של 70 שאלות, שמאבחן טיפוסים. שאלות כמו האם אתה מתרגש באופרת סבון, או האם כשאתה עייף אתה שותה בירה עם חברים או הולך לקרוא ספר, ואז ממיינים אותך במשבצת מסוימת לפי תכונות של אינטואיציה, רגש, ארגון במחשבות. יצאתי במשבצת שבה נמצא פחות מאחוז אחד מהאוכלוסייה - הכי אינטואיטיבית והכי רגשית. זה נכון. אני מאוד לא מאורגנת במחשבות, כי אני חושבת מאוד ויזואלית. אני עושה 20 דברים במקביל, למרות שאין לי בעיית קשב וריכוז. את כל ההחלטות החשובות בסטרט אפ ובחיים שלי קיבלתי מתוך האינטואיציה והרגש".

- מה הייתה משמעות האקזיט מבחינתך?

"הרכישה של החברה שלנו הייתה עבורי רק הגושפנקה שעבדתי נכון. שלושתנו תמיד שמרנו על איפוק מול המשקיעים. אחרי שקיבלנו חצי מיליון דולר מהמשקיע הראשון, הרמנו כוס יין והלכנו לישון. כך היה גם לאחר שקנו אותנו, מה גם שהאינסטינקט הראשוני הוא לבדוק שהצ'ק אמיתי, כי עד שלא רואים את חשבון הבנק, לא מאמינים. יש רגעים של שחרור. תסתכלי על התצלום הזה, את רואה אותנו בכובעים הירוקים? זה ביום שהשקנו את המוצר שלנו באנדרואיד (טלפון חכם של גוגל). עשינו עוגה בצורה הזאת, וצילמו אותנו אוכלים אותה כשאנחנו מחופשים. זו חריגה קטנה מהאיפוק".

לא משתכנעת בקלות

שור נולדה וגדלה ברעננה, ילדה טובה עם תעודות, בת לאבא מהנדס ואימא עובדת במד"א.אחיה הגדול עוסק גם הוא בפיתוח - באייפון. "כילדה הכי אהבתי לתכנן טירות ובניינים. הייתי ממציאה משחקים ובונה ערים קטנות מלגו", היא משחזרת. "בתיכון הייתי במגמת מחשב, 'חנונה' אמיתית, והיה לי טוב עם זה. לא הייתי מהתלמידים שדוחפים את עצמם, או מאלה שהמורים אמרו עליהם - היא תגיע רחוק. התחלתי ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטה הפתוחה, סתם להנאתי, הייתי תלמידה ממוצעת פלוס, לא מהבולטים".

לא מכבר, בכנס מחזור, היא פגשה את חבריה לתיכון. "הם נורא הופתעו ממה שאני עושה. הם חשבו שאהיה מהנדסת, עורכת דין או רופאה. כשהם שמעו שאני ביזמות ובהייטק ושמכרתי את החברה שיזמתי, הם נשארו עם פה פתוח. אני לא זכורה כמי שהיו לה שאיפות גדולות מדי, אז גם לא ידעתי לקדם את עצמי. איכשהו בגיל 20 זה השתנה. מאז בכל פעם שאני שמה לעצמי איזו מטרה, אני יודעת שאגיע אליה".

הרעיון להקמת הסטרט אפ החל לקנן בה במהלך שירותה הצבאי, ביחידה מיוחדת במודיעין, שם גם פגשה את שני שותפיה למיזם. "עיקר העבודה שלי בצבא היה לקחת נתונים ולהביא לכך שהמחשב יציג אותם בצורה יעילה. זה היה מלהיב, במיוחד בראשית שנת 2000, שיא הבועה. ההרגשה הייתה שעושים דברים חדשים שיצליחו".

- מאיפה זה בא?

"אני חושבת שמהעובדה שהייתי אאוטסיידרית. זה קרה לי גם בבצלאל. התחלתי את לימודי הארכיטקטורה ברגל שמאל, לא ידעתי לדבר את השפה האמנותית. אבל בסוף השנה השנייה הייתי המצטיינת של המחזור ולמרות שעזבתי את הלימודים לקראת הסוף, סיימתי את התואר בהצטיינות יתרה".

- בדיעבד, טעית כשוויתרת על האדריכלות?

"אני טובה בתלת ממד ובהדמיות, ומן הסתם יכולתי להשתלב במשרד טוב. אבל אני מניחה שהייתי מגיעה כל בוקר עייפה ושואלת את עצמי מה אני עושה היום, לא הייתה בי חדוות עשייה כמו עכשיו ולא הייתי שורדת. הרצון לעצב חללים עדיין זורם בי, ואת משרדי החברה אני תכננתי".

- לא ניסו להניא אותך? המשפחה לא הפצירה בך להתרכז באדריכלות?

"להוריי היה קשה. בעצם, הרגע שבו אני התחלתי להגשים את החלום הגדול שלי, היה הרגע שבו הרגתי להם את החלום הקטן שלהם".

בבצלאל היא נחשפה לתחום ההדמיות בתלת ממד, ונמשכה בעיקר לשימוש באוטוקאד. "ואז שמתי לב לפער העצום שקיים בין העולם הטכנולוגי לעולם הארכיטקטורה. ראיתי איך בכל התחומים האחרים יש כבר אפליקציות והמידע מתקדם מהר, ואילו בתחומי הארכיטקטורה וההנדסה עומדים במקום ועובדים עם תוכנות בנות 15 שנה.

"פניתי לטל וליוני, שהיו בעלי תואר במדעי המחשב ועבדו בפיתוח מערכת ויזואלית בתעשייה האווירית, ושאלתי אותם למה אין משהו כמו גוגל-דוקס - שיאפשר להעביר למחשב ולהדפיס מסמכים, גיליונות אלקטרוניים ומצגות. תשובתם המיידית הייתה שזה בלתי אפשרי, כי שרטוט מורכב יותר מטקסט".

- השתכנעת מהתשובה?

"אותי היא לא שכנעה. טל תמיד אומר שהמזל הוא שאני לא משתכנעת בקלות, אחרת כנראה לא היינו כאן היום ולא היה סטרט אפ. שלחתי להם שרטוט קטן של מרכז העיר בירושלים, וביקשתי מהם שבכל זאת נעבוד על זה ביחד. אחרי חודשיים שהם השתעשעו ברעיון, הם הודו שהעובדה שזה כל כך קשה היא סימן שיש פה ביזנס. הקושי לימד אותנו על הפרצה האפשרית. זה היה הרגע שבו החלטנו לעזוב את הבית, את הלימודים, את חיי החברה, ולהתמקד רק בפיתוח המוצר. ידעתי שנצליח, כי אין משהו שמישהו עושה טוב, ואני אעשה פחות טוב ממנו. אז יש דברים שאני מתקדמת בהם לאט, אבל אני כל הזמן מכה במטרה וממשיכה למטרה נוספת.

"אחת התובנות ההכרחיות מההצלחה שלנו היא שכדי לשכנע, חשוב להציג מוצר שכבר עובד וגם נראה טוב, מה שיכול לקרות רק למי שמאמין במוצר שלו, ומוכן להקדיש את כל האנרגיה רק לזה. לא רק בשעות אחר הצהריים, לא יום בשבוע, אלא 24/7. רק כך תקבל סיכוי להצליח".

השלושה לקחו את החסכונות, שכרו בית ישן במשמר השבעה והתחילו לעבד את החלום. המטרה הייתה למצוא תוכנת שרטוט אינטרנטית אמינה וזולה יותר מהגרסה המלאה של אוטוקאד, שמחירה בשוק הוא 4,000 דולר, בתוספת 15% מנוי תחזוקה שנתית. התוכנה נהנתה אז מנפח שוק של 85%, מעל 8 מיליון משתמשים ברחבי העולם. המחיר היקר ושיטת הניהול שלה גררו אינסוף ביקורות בקרב המשתמשים.

"לקחנו את הטכנולוגיה והעברנו אותה לפורמט אחר, כדי להוזיל את השימוש בה", מסבירה שור. "עכשיו אפשר להיכנס לאינטרנט, להעלות את הפרטים, לערוך ולהוסיף - כל משתמש הופך אדון לעצמו. עד הפיתוח שלנו, אם מישהו רצה לבנות ספינה, הוא היה חייב ללכת לספינה, להוציא את התוכנה ולסמן על הנייר שוב ושוב. היום הוא מזין בעצמו את הנתונים באייפד או באייפון שלו, או נכנס אליה מהאתר, מבצע שינויים בזמן אמת וחוסך 4,000 דולר".

ברגע שניסחה את המטרה היא ננעלה עליה. "זו בעיניי יזמות - פשוט לקפוץ כמה מדרגות מעל כולם. ראיתי חברים שלי מסיימים לימודים, מתחילים עם שכר מינימום והחלום שלהם מתמצה בלעבור למשרד גדול יותר, לקבל 7,000 שקל בחודש כשכיר, ואולי בעוד 15 שנה יהיו עצמאים וירוויחו כסף. זה לא בשבילי.

"גם המחיר על הצעד הזה לא היה כבד במיוחד. על מה ויתרתי? על משכורת דלה? זה אחרת כשאתה בן 26 ומוותר על עבודה מאשר כשאתה בן 40 ומוותר על עבודה. אין לי ילדים, אז גם זה לא היווה קושי. אבל יש לי שתי כלבות, קיפי וטאקי, גולדן ולברדור, שבאות איתי לעבודה כל יום.

"תארי לעצמך את הרגשת הסיפוק שהייתה לי כשבאתי להוריי לאחר המכירה. עד לאותו רגע שידרו לי את המסר 'טוב, זה הגיל להתנסות'. אף אחד לא ציפה שזה מה שיקרה. אני רואה סביבי הרבה חברים צעירים שעושים סטרט אפ, ומשפחה וחברים קרובים משקיעים בהם. אצלנו הכול היה מאפס ולבד. רק אני, בתוך תוכי, ידעתי כל הזמן שהרגע הזה יגיע. האמנתי בעצמי לגמרי ולא התייחסתי למה שהסביבה חושבת עליי".

- את מרגישה שוויתרת על חיים של בת 25? על בילויים, על החופש לעשות מה שבא לך?

"ראיתי לנגד עיניי רק את המטרה: להוכיח שאפשר לבנות כזה מוצר, למכור אותו ולהוביל את השוק לכיוון חדש. לשלושתנו היה ברור שהולכים עד הסוף. ידענו שיהיה קשה, שאנחנו בני 26, שזה גיל שלא קל בו לגייס כסף. ידענו גם שלא בחרנו בתחום מעניין וסקסי, אבל היה ברור שאנחנו שם לא בשביל הפאן ולא בשביל החוויה, אלא כדי להצליח".

- היו רגעי כישלון, תסכולים, שבר?

"טבעי שיש רגעים קשים בדרך הזאת, אבל לא נתתי לייאוש או לתסכול להשתלט עליי. מה שהבדיל בינינו לאחרים זה שלמדנו ושינינו כל הזמן. כשהלכנו עם המוצר ללקוח שאמר שזה לא מוצא חן בעיניו, היינו מיד חוזרים לבית ומשנים. אחרי כל לקוח שסירב היה לנו שבוע של עבודה אינטנסיבית שבו רק חשבנו קדימה. עד היום אני יוצאת מפגישות, שואלת את עצמי מה עשיתי לא בסדר - ומשנה. גם עבודת הצוות שלנו סייעה ברגעים כאלו. אנחנו מאוד שונים אחד מהשני, לכן כל אחד אחראי על תחום אחר. אני הופקדתי על הדמו של המוצר, כדי שנוכל להציג אותו ולהדגים איך אפשר להשתמש בו, ועל האסטרטגיה - לאן הולכים. יוני אחראי על התחום הטכנולוגי וטל הוא איש מכירות נפלא".

ישראליות קשות להשגה

השוק ידע לזהות מהר את הפוטנציאל. כשנה לאחר שסיימו את פיתוח המוצר והקימו את חברת פלן פלטפורם, הצליחו השלושה לגייס חצי מיליון דולר ממשקיע פרטי. "זה היה מקרי", שור מחייכת. "המשקיע הוא בעל הבניין של רואה החשבון שלנו וידענו שהוא יזם. הלכנו אליו רק לאחר שכבר התחלנו לעבוד ולאחר שהלכנו למשרדי מהנדסים, וביקשנו שינסו את המוצר, כדי שנוכל להצביע על הצלחה בפני המשקיעים. בתחילת הדרך אפילו ניגשנו לאיזה שלושה משקיעים מתוך ידיעה ברורה שניכשל, כי רצינו לראות על מה מכשילים אותנו".

לאחר סכום כסף נוסף שקיבלו מהמדען הראשי, הגיעו ב-2009 לנציגות הישראלית של קרן הון הסיכון סקויה. להפתעתה, השכנוע היה קל, והם גייסו 3.5 מיליון דולר, שאפשרו מרווח נשימה כדי להמשיך ולפתח את המוצר. "דווקא הקרנות הישראליות קשות יותר להשגה. לא הייתי ממליצה למשקיע צעיר ויצירתי ללכת לקרנות הון סיכון ישראליות. נוצרה קליקה סביב הרבה מהקרנות המבוססות, ואת רוב ההשקעות הן מבצעות בהשקעות יותר בטוחות. אם אתה לא בא אליהן עם חברה שהיא חברה שנייה שלך, או מוכיח שאתה כבר מוכר, ותוסיף לזה את העובדה שאתה רק בן 26 - הסיכויים שהם ישקיעו בך קלושים. הם תמיד מעדיפים משהו שמקשר בין אנשים, כמו אתרי אוכל או שידוך, והרבה פחות חברות כמו שלנו, שמהוות רק כ-20% מההשקעות.

"לסקויה הגענו בחשש גדול, כי בדיוק כשתכננו לצאת להשקעה בתחילת 2009, הבועה התנפצה, וכל הקרנות סגרו את הברז. זה היה מפחיד, כי פתאום ראינו את החלום שלנו מתרחק. למזלנו, לסקויה יש טווח נשימה קצת יותר רחב ולמנכ"ל שלה יש גישה ללכת דווקא לכיוון של דברים יותר ראשוניים, והם התלהבו להשקיע בעולם לא מוכר של הנדסה וארכיטקטורה".

חצי שנה לאחר ההשקעה, לחשו נציגי סקויה על אוזניהם שקמו להם מתחרים בשוק ושכדאי שיציגו את עצמם לאוטודסק העולמית. השלושה טסו לסן פרנסיסקו, הציגו את הפיתוח שלהם, חזרו לארץ, ולמחרת הנחיתה קיבלו את הטלפון הגורלי, שבו ביקשו מהם נציגי אוטודסק העולמית להיכנס איתם למשא ומתן על רכישת החברה.

בעקבות הרכישה החליטו באוטודסק לתת לשלושה להקים את הסניף התל אביבי של מרכז המחקר והפיתוח, כמו שעושה החברה בעוד 14 מדינות בעולם. כך, מה שהתחיל בסטרט אפ של שלושה חברים מהצבא, הפך לחברה עם 30 עובדים, שמקדמת את ישראל בזירת הטכנולוגיה הבינלאומית. "אין לנו מנכ"ל", אומרת שור, "יש רק תחומי אחריות. אני אחראית על הרבה דברים שונים, וזה הכיף האמיתי. אני מדברת עם לקוחות בקוריאה, חושבת איך ייראה המוצר הבא, מפיקה ומביימת סרטים על המוצרים שלנו, אחראית על המוצר, המרקטינג והתחום הפיננסי, ומסייעת גם בנושא המשפטי. טל על הקשר עם ארה"ב ויוני על הפיתוח. הכול מתערבב בינינו טוב, מה שמאפשר עמידה בלחצים".

- בגיל 30 כבר הגשמת את החלום. מה הלאה?

"אני בת 30, אבל נשארתי אותה ילדה קטנה, שאוהבת וטובה בלבנות דברים מאפס. לפני חודש ביקרו פה הלקוחות שלנו מדיסני, שבונים על פי האפליקציה שלנו את גני השעשועים שלהם, דוגמה להגשמת חלום קטן, אבל יש לי עוד הרבה חלומות ורעיונות, גם אם הם עדיין לא לגמרי מגובשים עכשיו. ברור לי שאני רוצה לבנות משהו גדול, אבל ממש גדול, שישפיע על העולם".

- ומה עם לבנות משפחה?

"אני עוד לא בעניין. יש לי בן זוג כבר כמה שנים, שקיבל אותי כעסקת חבילה. גם הוא קרייריסט ומבין שזו אני, שלשם אני הולכת ושזה לא ישתנה בשנים הקרובות. גם כשאהיה בעלת משפחה, אדע לעבוד 20% פחות ועדיין להצליח".

מעט מאוד נשים הולכות בדרך הזאת. קשה למצוא נשים יזמיות בהיי טק.

"אני באמת לא מכירה עוד נשים שעשו את זה, וחבל. לא ברור לי למה אין יותר יזמיות. מפריע לי שאם כבר נשים נכנסות לתחום הטכנולוגי, הן מעדיפות לפנות לתחום נשי. בעיניי זו טעות. תראי כמה סטרט אפים יש בתחומי אופנה, ילדים, משפחה, כי נשים יודעות שיש יותר חברות שישקיעו או יקנו סטרט אפ בתחום הזה".

- איך משנים את התמונה?

"הצעד הראשון והקשה הוא לבוא ולהגיד 'אני מקימה חברה'. אחר כך יותר קל. אני רואה הרבה יזמים גברים, שמצליחים יותר בזכות האומץ שלהם מאשר בזכות הכישרון. אל תחששי ללכת לכל הפגישות, להציג את עצמך ל-50 משקיעים או 50 לקוחות, עד שאחד מהם אומר את הכן.

"אני עושה ראיונות עבודה, ובנות שמגיעות כמועמדות למשרות טכניות או לתכנות, תמיד מבקשות ב-20% או ב-30% פחות מהגברים, מראש ציפיות השכר שלהן נמוכות וזו תופעה גורפת שמפתיעה אותי. בחברה שלנו היום עובדות שבע נשים מתוך 30 העובדים, והן מקבלות שכר זהה לזה של הגברים שעובדים באותו התחום.

"ועם זאת, אני אופטימית, כי מעוז הגבריות נודד. כשהייתי במגמת מחשבים בתיכון, כמעט ולא היו בנות במגמה. היום בנות משתמשות בפייסבוק ובטוויטר, וילדה בת 13 שלא מבינה במחשבים, היא בבעיה. היום זה 'קול' להיות 'חנון'. לכן גם החלטתי לקחת בנות 15-16, שלומדות מחשבים, להביא אותן לפה פעמיים בשבוע ולתת להן לעבוד על המחשבים לפי הרעיון שלהן. אם הבחורות יבינו שבסוף ישפטו אותן רק על פי התוצאות, אני משערת שהן יחששו פחות ויעזו יותר. זה ישתנה רק אם תהיי יצירתית, תיזמי ולא תפחדי".

מסטרט אפ לאקזיט

ההתחלה: ב-2007 איריס שור, טל וייס ויונתן סרוסי, שהכירו בצבא, מקימים את פלן פלטפורם.

פיתוח מוצר: פלטפורמה אינטרנטית לתוכנת השרטוט CAD. היום מתמקדים בעיקר בסלולרי.

השקעות: השקעה ראשונית, חצי מיליון דולר, ממשקיע פרטי מתחום הנדל"ן. השקעת קרן הון הסיכון סקויה: 3.5 מיליון דולר.

אקזיט: ב-2009 רכשה אוטודסק את החברה תמורת 26 מיליון דולר. בהערכה, כל אחד מהשותפים קיבל לפחות 2.5 מיליון דולר.

משתמשים: ההערכה דיברה על 200 אלף משתמשים תוך שנה. המציאות הכפילה את ההערכה פי 10 - כיום יש 2 מיליון משתמשים בישראל, ארה"ב, ברזיל, סין, קוריאה, יפן ובריטניה, ונרשמו למעלה מ-1.3 מיליון הורדות באייפון.

באמצעות התוכנה כבר הועלו כמעט 3 מיליון שרטוטים של מכשירים, כבישים ובניינים. בסין יש למעלה מ-200 אלף משתמשים. מספר האוהדים בפייסבוק עומד על 9,000.

גוף, נפש, רוח

סופי שבוע: "בבית, עם חברים. קוראת ספרי אמנות, קומיקס, עיצוב וארכיטקטורה. חסרת סבלנות לטלוויזיה, כמעט לא יוצאת לקולנוע. מעדיפה מחול ומוזיקה".

ספר שהפך מוטו: "'גטינג טו יס'. בעיקר מדגיש כמה חשוב לעבוד עם כל אחד על הצרכים הרגשיים שלו".

כושר: "שמתי לעצמי מטרה שאני לא נכנסת לשנות ה-30 שלי בלי להתחיל בזה. עכשיו אני עושה 5 פעמים בשבוע כושר, גם עם מאמן וגם קצת לבד. ריצה, מכשירים. התחלתי מאפס, וכבר שנה וחצי אני על זה ומתקדמת".

קולינריה: "מעדיפה אורגני, אבל אפשר לראות אותי גם במסעדות רגילות. אוהבת במיוחד אוכל אסיאתי, ובכלל כל מה שמעניין וצבעוני ומתובל. אוהבת מאוד את שגב בהרצליה".

בגדים: "פשוט. קשה לי למצוא בגדים שאני אוהבת, מעדיפה לקנות בחו"ל. בשלב רחוק יותר בחיי אני רוצה ללמוד תפירה".

חופשות: "אפריקה, הודו, אסיה, לגלות תרבויות. בדרך כלל נוסעת עם בן הזוג, אבל גם אוהבת לנסוע לבד, כי אז יש לי זמן לחשוב. אני יודעת להתנתק, ומקסימום מקדישה חצי שעה ביום למיילים".

 איריס שור / צלם: ענבל מרמרי