ביהמ"ש העליון ביטל את הצו לפינוי הרוכלים מהטיילת באילת

‎‎העליון הבהיר כי אין בהחלטתו היתר להמשיך בפעולות הרוכלות בטיילת, אך הורה למחוזי לדון מחדש בבקשת המדינה להוציא את צווי הפינוי‏: "יש לאפשר לרוכלים להשמיע את טענותיהם"

‎‎בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ידון מחדש בבקשת המדינה להוציא צווים שיורו על פינויים של הרוכלים מהטיילת הצפונית באילת, מאחר שצו הפינוי, שהוצא על-ידי בית המשפט בדצמבר 2010, לא נתבקש בתביעה שהגישה המדינה.

כך קבעו היום (ה') שופטי בית המשפט העליון מרים נאור, סלים ג'ובראן וניל הנדל, בהחלטתם לבטל את צו הפינוי שהוציאה השופטת דפנה אבניאלי ולהחזיר את התיק מחדש למחוזי, כדי שיכריע בבקשה על סמך כתב תביעה מתוקן, כך שיתאפשר לרוכלים להשמיע את טענותיהם.

‏פרשת פינויים של הרוכלים מהטיילת הצפונית באילת מעסיקה זה כמה וכמה שנים את בתי המשפט, לאחר שעיריית אילת חתמה על הסכם עם קבוצת רוכלים, ומאוחר יותר נקבע כי מדובר בהסכם לא חוקי שנחתם על-ידי ראש עיר שסיים את תפקידו, ובניגוד לתב"ע, לחוקי תכנון ובנייה ולדיני רישוי עסקים.

התביעה שהגישה המדינה לפינוי הרוכלים הוגשה כבר ב-2003 והיטלטלה בין הערכאות השונות עד להכרעה בה.

‏בשלהי 2010 קבעה השופטת אבניאלי כי ההסכמים שנחתמו בין העירייה לבין 59 רוכלים, המתירים להם להפעיל דוכנים בטיילת - מבוטלים, מאחר שהם נוגדים את התב"ע ואת חוק התכנון והבנייה.

כנגד קביעות אלה של בית המשפט המחוזי עירערו הרוכלים, באמצעות עו"ד דוד ליבאי, ואולם בית המשפט העליון דחה את הטענות ואישר את קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר למתן סעד הצהרתי.

‏אלא שביחס לצו הפינוי האופרטיבי שהוציא המחוזי, שהורה לפנות את הרוכלים תוך 6 חודשים מיום מתן פסק הדין, הכריעו שופטי העליון אחרת. זאת, מאחר שהבקשה לצו פינוי אופרטיבי לא הייתה חלק מהתובענה המקורית שהגישה המדינה למחוזי, אלא הופיעה רק בסיכומי התביעה, וזאת מבלי שהמדינה ביקשה לתקן בדיעבד את כתב התובענה.

שופטי העליון דנו גם בשאלה האם יש כלל צורך בצו פינוי אופרטיבי, נוכח הסעדים ההצהרתיים שניתנו.

‎‎חשיבות ציבורית

‏"לכאורה סעד פינוי מתחייב מההצהרה שניתנה, שאותה אנו מאשרים כאמור", כתבה השופטת נאור, "גם את פסק דיננו זה אין לפרש אחרת. פסק דיננו זה איננו בגדר היתר למערערים להמשיך בפעולות הרוכלות בטיילת. משהוחלט כי המערערים עוסקים ברוכלות בטיילת שלא כדין - מתבקש שיעזבו את המקום, גם בלי צורך בצווים של בית המשפט. ואולם, ענייננו כאן בשאלה אם היה מקום לכך שבית המשפט יורה על סעד שלא התבקש, כשבשום שלב לא התבקש תיקונו של כתב התביעה".

שופטי העליון קבעו כי לא זו בלבד שכתב התביעה המקורי לא תוקן, באמצעות בקשה להוסיף לו סעד של צו פינוי אופרטיבי, אלא שגם לא התמלאו התנאים המאפשרים לתת סעד זה מבלי לתקן את כתב התביעה: לדעת השופטים, לא הוכח כי בפני בית המשפט עמדו כל העובדות הדרושות להכרעה בנושא.

"יש חשיבות ציבורית רבה בפינוי מהיר של הטיילת", הסכימה השופטת נאור, "אולם יש לאפשר לרוכלים למצות את טענותיהם".

‏עם זאת, כדי לייעל ולזרז את השלמת ההליך בבית המשפט המחוזי, התירו שופטי העליון למדינה לתקן כבר עתה את כתב התביעה, ולהוסיף את הסעד המבוקש של צו פינוי אופרטיבי, ובנוסף ביקשו שהשופטת אבניאלי תעניק עדיפות לטיפול מזורז בתיק זה.

לצד זאת, הציעו שופטי העליון למדינה לשקול דרך קצרה עוד יותר להשלמת ההליך, באמצעות בקשה לחידוש הליך אחר שעוכב, שבו ניתן פסק דין בעליון כבר באוגוסט 2006, ושנוהל נגד צדדים אחרים, שגם הם מפעילים דוכנים בטיילת באילת. ‏‎‎‏(ע"א 1546/11). ‏‎‎‏