המכס בנתב"ג חושף: כל השטיקים של הישראלים המבריחים

ברביעי שעבר, לפנות ערב, הבודקים במסלול הירוק בנמל-התעופה בן-גוריון עוצרים לבדיקה גבר מבוגר. במזוודה נמצאו קופסאות ריקות של תכשיטים, אבל לתכשיטים עצמם אין זכר. אחראי המשמרת יורם אהרוני שולח את אחד העובדים הסמויים שלו לעקוב אחר האיש, סוחר תכשיטים במקצועו, בצאתו לאולם מקבלי הפנים, כדי לראות אם הוא חובר לנוסעים אחרים מאותה טיסה, שבתיקיהם עשויים להימצא התכשיטים. הסמוי מאתר את האישה ואת הבן, שהמשיכו קדימה בזמן שהאב נעצר לבדיקה, ומבקש מהם להתלוות אליו אל המסלול האדום. ברירה, אין להם. "אנחנו יכולים לאתר אותך גם בחניה ולבקש ממך להתלוות אלינו", מסביר אהרוני. "מי שחושב שהוא יכול לנשום לרווחה ברגע שעבר את הדלתות שבסוף המסלול טועה מאוד".

האישה, עתירת שקיות מותגים כמו דולצ'ה וגבאנה, לא מבינה מה רוצים ממנה. "אנחנו אנשים ישרים", היא אומרת לאהרוני, "אין דבר כזה שלא נצהיר כשאנחנו מביאים סחורה לחנות".

בחיפוש בתיקים שלהם מתגלה שקית עם טבעות זהב, ושעון עם תג מחיר של 2,300 NIS (New Israeli Shekel). האישה עונדת את הטבעות, כדי להראות שהן במידה שלה. הבודקים, שמתרשמים שהטבעות אינן חדשות, מאמינים לה. לגבי השעון הם מתלבטים. "הבאנו אותו לפגישות בחו"ל בתור דוגמה לסחורה שלנו", מסביר הבן. אמו מנסה לקדם את העלילה. "השעון הזה שווה גג 20 דולר, מה אתם עושים עניין". אהרוני מתיר להם ללכת. "השעון הזה לא שווה יותר מ-200 דולר", הוא אומר לי אחר-כך ממרומי 22 שנות ניסיונו בנתב"ג. "אם היא מוכרת אותו ב-2,300 שקל היא כנראה סוחרת טובה".

זמן קצר אחר-כך נופל לידיהם עוד שעון. הפעם מונט בלאנק. בעליו הוא צעיר, בעל מראה סטודנטיאלי, שחלף במסלול הירוק ונעצר לבדיקה. "זה עלה לי 160 דולר", הוא מסביר למעריך הסחורה מטעם המכס. וזה מראה לו שבאתרי האינטרנט מופיע הדגם ב-2,500 דולר, מה שמצריך את הבחור לשלם מסים וקנס שמסתכמים ב-2,380 שקל, "וזה עוד כי התחשבנו בך", כפי שמסביר לו נציג המכס.

"אני לא מאמין", פונה הבחור לאהרוני, "לא ידעתי שזה שעון יקר". אהרוני מנסה ללכת לקראתו, אבל לבחור אין קבלה והוא גם לא טוען שמדובר בזיוף. להפך, הוא מצהיר שקנה אותו בחנות רשמית ומסודרת. "טוב, אין לי כסף לשלם את זה", הוא אומר לאנשי המכס, ומותיר בידיהם את השעון. כמה דקות אחר-כך, הוא שב. "דיברתי עם אבא שלי והוא אמר שאשלם. כנראה הרווחתי שעון יקר".

אם הבחור היה עונד את השעון על היד שלו, לא יכולתם לעשות הרבה, אני מבררת עם אהרוני אחר-כך. "זה נכון", הוא מתפתל, "אלא אם כן היינו מוצאים קופסה ריקה בתיק שלו ועושים את הקישור".

פוחלצי תנינים וקופיף

על העבודה של אנשי המכס בנתב"ג שומעים בדרך בכלל בזכות ההברחות המוזרות שהם נתקלים בהן. האחרונה שבהן התפרסמה בראשית החודש, כששר מאזרבייג'ן נתפס כשברשותו 50 קילוגרמים בשר כבש טרי, שיועד להכנת מאכלים האהובים עליו בעודו בארץ. בכך הוא עבר על החוק שאוסר הכנסת בשר טרי, ועוד בכמויות מסחריות. נוסע אחר נתפס בקיץ האחרון כשבמזוודתו 12 קילוגרמים שיער אדם, שיועד להכנת פאות. ברבות השנים נמצאו גם פוחלצי תנינים, קופיף בתרמיל גב, נחשים שהבריח דייל אל על וחילצו מהבודק במכס קריאות אימא'לה, ואפילו גלאי מוקשים.

"אבל הדבר הכי מטורף שהיה פה", משחזר אהרוני, "היה עם בחורה שהגיעה מסקוטלנד. ראו בשיקוף שהמזוודה מלאה במשהו הומוגני ולא ברור. זו הייתה אדמה שהיא הביאה מאיזו טירה, שהאדמה שלה נחשבת למקוללת. היא תכננה לפזר את האדמה סביב הבית של הגרוש שלה, כדי שיהיה לו רע. קראנו למשרד החקלאות, והם החרימו את זה".

יותר מההברחות האנקדוטליות, שיפורטו כאן בהמשך, מעניינות שיטות העבודה של המוכסים. איך קלטו דווקא את האנשים האלה, מה עורר את חשדם, אילו טיסות נמצאות להם על הכוונת, וכיצד הם מתנהגים מול אדם שמבין שעלו עליו והוא עומד לאבד את העשתונות.

דוגמה חיה לשאלה האחרונה התרחשה בביקור שלנו בנתב"ג. תייר צרפתי נתפס עם 7 בקבוקי אלכוהול, כשהחוק מאפשר פטור ממס על ליטר אחד בלבד. 4,000 שקל עלה לו התענוג הזה, כיוון שבנוסף למס בשיעור 250%, נדרש המבריח לשלם קנס בשיעור זהה. כשהחלו הצעקות, רמז אחד מעובדי המכס לחברו להזיז את הבקבוקים הצדה. "אנחנו מכירים את הסיטואציה הזו", הסביר לי. "הוא תיכף יתחיל לנפץ אותם. אנשים חוטפים קריזה כשהם שומעים כמה עולה להם העסק הזה של האלכוהול, ומתחילים לשבור בקבוקים מתוך תסכול ואמונה שככה הם לא ישלמו. היו גם מקרים שבהם קרעו פקטים של סיגריות מול הפרצופים שלנו. הם לא מבינים שאת הקנס הם ישלמו בכל מקרה, רק מהמס הם יהיו פטורים".

ומה קורה, אני שואלת את אהרוני, למי שמשאיר פה את הסחורה ופשוט הולך? "אותו הנוהל - קנס כן, מס לא. אם הוא חוזר בו אחרי כמה ימים, הוא משלם גם את המס וגם את דמי האחסנה, בהנחה שהמוצר אינו מהסוג שהולך להשמדה. מי שיש לו סבלנות, יכול למצוא את הבקבוקים אחר-כך במכירה פומבית במחסני נעמן באשדוד (במקום שבו מתקיימות מכירות ההוצאה לפועל), ולקנות אותם ב-20 דולר".

שימו לב לנשים שהולכות חשוף

אז איך מחליטים את מי לעצור, אני מתחקרת את אהרוני, הרי גם כשאני עוברת במסלול הירוק בלי שום דבר לדווח עליו מפרפר לי הלב. כולם נלחצים מול העיניים הבוחנות שלכם. אהרוני, שחי את נתב"ג מגיל 21, צוחק. מתברר שיש כאלה שנלחצים יותר. "הסימנים המחשידים הקלאסיים הם דיבור בסלולרי בזמן ההליכה במסלול הירוק, התעלמות מקריאות שלנו, והרכבת משקפי שמש, כדי שלא נקלוט את העיניים. לאלה עם משקפי השמש, אני אומר לפעמים, השמש ממש יוקדת פה נכון? גם מי שלא מתאים לפרופיל של הטיסה מעורר חשד. הנה, עכשיו הגיעה טיסה מיוון. כולם צעירים, ופתאום מגיע מישהו מבוגר וסולידי. זה בולט יותר. גם בגד שגדול בשתי מידות נראה מוזר. אצל אחד שהתלבש ככה, מצאנו פעם מתחת למעיל אפוד עם 120 פלאפונים".

- יש טיסות ששמות אתכם בכוננות גבוהה יותר?

"עוד מעט יתחילו הטיסות לאומן (אוקראינה) ובחזרה, וכל הנמל יהיה בלחץ. אנשים מחלקים ביניהם את הסחורה בדרך חזרה. בעיקר הרבה סיגריות. משתמשים גם בילדים, למרות שזה לא תופס, כי אפשר לייחס לנוסע סיגריות רק מגיל 18. בכלל, מברית המועצות לשעבר מביאים סיגריות בכמויות מסחריות. לא מזמן קיבלתי מייל מהמכס ברוסיה שיצא לכיווננו נוסע עם 126 קרטונים. עקבנו אחריו מביקורת הדרכונים. העברנו לפקידות את הפרטים שלו, וברגע שהוא ניגש לאחת מהן, היא מודיעה לנו באיזה תור הוא עומד. ועד שהסמוי שלי לא מתביית עליו, היא לא מוסרת לו את הדרכון; פתאום יש לה תקלה במחשב או שמשהו בדרכון שלו מצריך עיון מדוקדק. היא מעכבת אותו עד שהיא רואה שאנחנו שם".

- ואיפה מעכבים אותו לבדיקה?

"כשהוא מגיע למכס. אולי הוא יבחר במסלול האדום?".

- אבל הוא לא.

"נכון. חוץ מזה, ישנן בעלות הבוטיק שחוזרות עם בגדים מהטיסות לפריז. לפעמים הן מביאות בגדים יד שנייה, ואז אנחנו בודקים כמה זמן הן שהו בחו"ל. לא ייתכן שתיסעי לסוף-שבוע, ואפילו לשבוע, עם 100 חולצות, נכון?

"בטיסות מבריסל מחפשים בעיקר יהלומים אצל אלה שחוזרים עם תיק אחד. ולטיסות מסאו פאולו מגיעים הכלבנים שלנו, כי אז יש סיכוי לתפוס בעיקר סמים. הם מסתובבים עם הכלבים ליד המסועים (היכן שיוצאות המזוודות), וכשכלב כזה יושב לידך, והוא עושה את זה מאוד בשקט, בלי שבכלל תשים לב, יש לך סיבה להיבהל".

- עלו עליי.

"בדיוק. לא תמיד זה קל למצוא אחר-כך את הסם במזוודה. פעם תפסנו 4 קילוגרמים קוקאין שהוסתרו בתחתית כפולה, רק בזכות השיקוף. במקרה אחר תפסנו 9 קילוגרמים הרואין, והבן אדם פשוט דפק ריצה ונעלם".

- אתם לא בכושר.

"דווקא כן, אבל קורה. פעם תפסנו נוסע שהבריח 300 שעוני יד וניסה לברוח כשהבין שעלו עליו. גם אנשי הביטחון עוזרים לנו כשמבינים שמתנהל מרדף. היה גם אחד שניסה לבלוע פתק עם הפרטים של האנשים שצריכים לקבל את המשלוח; היינו מספיק זריזים כדי לשלוף לו אותו מהפה".

- מה לגבי טיסות מהודו ומאמסטרדם? גם אז אתם בכוננות סמים?

"את מתכוונת לאמסטרגאס או לאמסטרגרם?", מתערב שוקי קדמי, נציג משרד החקלאות שמעורב במקרים של חיות, צמחים ומזון בכלל.

אהרוני מחייך. "מוצאים שם בעיקר סמים לשימוש אישי, לא היקפים גדולים. דווקא מתאילנד תפסנו הרבה כדורי יאבא, סוג של כדורי מרץ שהתאילנדים אוהבים. ומברית המועצות המון תרופות, חלקן מזויפות ומסוכנות לשימוש. עולים שהגיעו משם אוהבים לקנות תרופות שהם מכירים, ולכן יש שוק חזק להברחות האלה".

- אתם עובדים עם שטינקרים, כמו החבר'ה מהדיוטי פרי או אנשים שהיו עם המבריח בטיסה והבחינו במשהו חריג?

"הדיוטי פרי לא מדווחים לנו, אבל יש לנו סמויים בתור לקבלת חפצים שקולטים מה קורה. וכן, לפעמים נוסעים אחרים בטיסה זורקים לנו מילה; בעיקר מאבטחים ואנשי צוות שקולטים דברים. ושלא יהיו אי-הבנות, אנחנו לא מצ'פרים את מי שמדווח".

- מה לגבי מודיעין יותר מתוחכם?

"לפעמים דווקא הכי פשוט עובד. לפני שנה קראתי בעיתון בדרך לעבודה שדוגמנית מפורסמת מאוד קנתה בחו"ל אייפד. אמרתי לחבר'ה, כשהיא עוברת פה, במקום להסתכל לה על הטוסיק, חפשו אצלה אייפד. ישראלים אוהבים להביא אייפד מחו"ל, אבל לא עוצרים להצהיר עליו. מאותה נסיעה היא חזרה בלי המזוודה, שהלכה לאיבוד, ושכחנו מזה. יום-יומיים אחר-כך מגיעה מזוודה, וכמו כל המזוודות שמגיעות במסגרת 'אבידות ומציאות', גם זו עברה שיקוף וגילינו אייפד. ברישום הפרטים, גילינו מי הבעלים שלו".

- נשים יפות זו הסחת דעת מוצלחת?

"בדיוק אמרתי לחבר'ה פה לפני כמה ימים, 'שימו לב לנשים שהולכות חשוף מדי. כנראה יש להן משהו להסתיר, או שמישהו שלח אותן כדי שנסתכל עליהן ונירדם בשמירה, ככה שהוא יוכל לעבור. אנחנו מעבר לזה".

"אין כאן שחקנים גדולים"

אז מה מצליח לרגש את אנשי המכס? בעיקר סיפורים על כסף והברחות יצירתיות במיוחד. לפי חוק איסור הלבנת הון, כל מי שמגיע או יוצא מהארץ עם למעלה מ-100 אלף שקל במזומן (או בהמחאות נוסעים/המחאות בנקאיות), חייב לדווח על כך. יש כאלה שמשום מה שוכחים, מה שמתגלה כמאוד לא משתלם.

אחד הבודקים, שמסרב להזדהות בשמו (אהרוני, האחראי, הוא היחיד מאותה משמרת שהרגיש נוח להיחשף), מספר על נוסע בשנות ה-60 לחייו שהגיע עם מלווה מטעם צוות המטוס. "היו לו הרבה מזוודות ביחס לנוסע בודד, וביקשתי ממנו לגשת", מעיד הבודק. "הוא ניסה להתווכח ואמר, 'אני לחוץ, אני חייב לצאת מפה מהר'. הסברתי לו באדיבות שזה ייקח רק רגע. ואז הוא הפשיל את המכנס והראה לי קטטר שמחובר לו לרגל. בכל זאת התעקשתי. פתחתי את המזוודות וגיליתי חצי מיליון פאונד בשטרות. לקח 3 שעות רק לספור את זה. הוא טען שזכה בהם בקזינו".

הקנס במקרה הזה יכול להגיע לסכום הגדול פי עשרה מהסכום שלא דווח עליו, או לחלופין ל-6 חודשי מאסר. אבל אנשים ממשיכים לנסות. ואל תיתנו למראה ההומלסי להטעות אתכם. לפעמים סכומים גדולים מגיעים גם "מנוסע שהתלבש ב-10 שקלים", כמו שמעיד אחד הבודקים. "היו לו נעלי אצבע מרופטות וחולצה דהויה. בדקנו ומצאנו אצלו בתיק 160 אלף דולר. סיפר שנסע לפתוח פיצרייה בסקנדינביה והתחרט. הוא יכול היה להפקיד אותם בבנק וזה היה בסדר, אבל משיקולים שלו החליט שלא לדווח".

- אנשים מספקים תירוצים מעניינים או כישורי משחק יוצאי דופן?

"התירוץ הנפוץ הוא לא ידעתי, לא ראיתי את השלט. אין כאן שחקנים גדולים. היה נוסע מפריז שהצהיר על 100 ומשהו אלף אירו", משחזר א' שישב באותה עת במסלול האדום. "שמחנו מאוד שהנה בן אדם בא ומדווח. הוא יושב וממלא טופס הצהרה. ואז אני מבקש שיראה לי את הכסף - הוא מחפש ואומר, 'וואי, גנבו לי. אני לא מוצא. אולי שכחתי אותו בבית', ולא נראה בכלל לחוץ מזה שלמעלה מ-100 אלף אירו הלכו לו לאיבוד'. זו שיטה להלבנה. יכול להיות שיש לו כסף שחור שנמצא בארץ, והוא מנסה להלבין אותו'. מבחינתנו זו הצהרה כוזבת".

- קצת מאכזב לגלות שאין כאן קרב מוחות מרשים.

"את מתכוונת למי שהבריח 2.5 מיליון דולר מזויפים עם אותו מספר סידורי, כשכולם צמודים יפה זה לזה? כן, זה היה יחסית פשוט".

אהרוני: "אנשים בעיקר לא מרגישים טוב. פעם קראנו למישהו והוא לא ענה. ניסינו, כרגיל, בכל השפות. כשהבין שהוא לא יכול להמשיך לצעוד כאילו כלום, הוא התחיל עם 'אני לא מרגיש טוב, בא לי להקיא'. אמרתי לו, זה בסדר, לך תקיא בשירותים, ושלחתי את הסמוי שלי אחריו. בניגוד למשטרה, שנכנסת עם חשוד בהברחת סמים לתא, ויכולה לבקש ממנו להטיל את ההפרשות לשקית, אנחנו מסתפקים במעקב מבחוץ. מובן שלא שמענו אותו מנסה להקיא. כשהוא חזר מהשירותים, הוא ביקש פתאום לעבור למסלול האדום. אמרתי לו, 'עכשיו כבר אי-אפשר'. מצאנו אצלו 4 קילוגרמים תכשיטי זהב. אילו הוא היה מגיע לאדום מלכתחילה, הוא היה משלם רק את המסים, בלי הקנס".

- גם אני לא הייתי מרגישה טוב במקומו.

"עוד אחת שהרגישה לא טוב זו אישה גיאורגית מבוגרת, בתלבושת מסורתית, שמשהו בהתנהלות הכבדה שלה נראה לי חשוד. כשביקשתי ממנה לבוא היא אמרה שהיא עייפה והורידה את הראש. הצעתי לה לשבת ונתתי לה כוס מים. והיא חזרה כל הזמן על זה שהיא עייפה וכואב לה הראש. מתחת לתחבושות שהקיפו לה את הרגליים מצאנו 44 אייפונים. אני מבין למה היא לא הרגישה טוב, זה לחץ כל-כך חזק, שנשאר לה הלוגו של אפל עם התפוח על הרגל. שאלתי אותה אם היא באה לבד, וכשראיתי מי הבן שלה, שמוכר לנו היטב, הבנתי מיד איך היא התגלגלה לזה".

- המבריחים הסדרתיים לא מכירים את כל הטריקים?

"הם מכירים גם את הסמויים, ועדיין נופלים, כי הם מניחים שהסמוי הולך אחרי מישהו אחר. יש גם אנשים שחושבים שאם יצהירו במסלול האדום על דבר אחד, זה ירשים אותנו כל-כך, שלא נבדוק אם יש להם עוד כמה דברים שחייבים במס".

- הם מצהירים על הזול ומבריחים את היקר?

"ומניחים שלא נבדוק, בעיקר אם הם נראים נורמטיביים. הם לא מביאים בחשבון שאם עולים עליהם באדום, זה כבר עניין פלילי וכופר, ולא סתם קנס. היה אחד שבכל שבועיים חזר מחו"ל עם אייפד, עבר כמו שצריך במסלול האדום, ושילם את המס. יום אחד ראינו פרסום חוצות שמראה את הבן אדם מוכר אייפדים. בנחיתה הבאה שלו הוא שוב הצהיר על אייפד אחד, כמו שמותר לכל נוסע להביא, בתנאי שהוא משלם את המס כמובן. שאלנו אותו, אתה בטוח שזה הכול, והוא השיב בחיוב. פתחנו לו את התיקים ומצאנו עוד 7 מכשירים. אחרי זה הוא שלח לי מייל שהוא מתנצל, לא היה נעים לו להסתכל לי בעיניים, דווקא בגלל שאנחנו מכירים".

- מי יודע כמה אייפדים הוא הבריח עד אז. יש עוד מקרים שבהם התעוררתם מאוחר מדי?

"אולי לגבי גונן שגב, שנתפס בסופו של דבר באמסטרדם, בניסיון להבריח כדורי אקסטזי. בתקופה שבה עבר פה לפני שנתפס, הוא נראה תמיד לחוץ מאוד והסתובב מרושל ומזיע. אבל אף פעם לא בדקנו אותו".

אין הנחות סלבס

האם שגב, לשעבר שר האנרגיה והתשתיות, זכה לסוג של הנחת סלבס? "סלבס", מצהיר אהרוני, "לא זוכים להקלות. אבל כמו כל הישראלים גם הם אוהבים להוציא קיטור. היה בדרן ידוע שעצרנו לפני שנים לבדיקה שגרתית. לא מצאנו אצלו כלום, והוא השתולל וטען שזה רק מפני שהוא מפורסם. הייתה גם דוגמנית עבר שתפסנו על הברחת הלבשה, שדיברה אלינו מאוד לא יפה. הסלבס טוענים שאנחנו בודקים אותם יותר מאשר אחרים, כדי להשיג פרסום, והאנשים ה'רגילים' טוענים שאנחנו מוותרים למפורסמים, כי הם מפורסמים. אנחנו הרבה פעמים טולרנטיים כלפי מי שהביא עוד בקבוק אלכוהול ואין לו היסטוריה של הברחות - בלי קשר למי שהוא".

- אתם בודקים גם קולגות?

"כשראש מינהל המכס, דורון ארבלי, מונה לתפקיד לפני 3 שנים, ועוד לא ממש זיהו אותו. עצרנו אותו לביקורת, שיצאה תקינה. בסוף הבדיקה הוא אמר, 'אני דורון ארבלי, מנהל המכס, וכל הכבוד לכם'".

- למה הוא נראה לכם חשוד?

"לא זוכר. אולי הוא בא עם ביטחון עצמי מופרז".

- גם מי שעובר בטרקלין מצדה (VIP) נתקל בכם?

"יש לנו נציגים שם. ומי שחושב, שתמורת 250 הדולר שמשלמים עבור מצדה אפשר להרוויח הברחת סחורה במסלול עוקף, טועה. לא מזמן תפסנו שם כספים אצל מישהו שקשור לפרלמנט הרוסי".

- נוחי דנקנר ושרי אריסון עוצרים אצלכם לביקורת?

"לאנשים בסדר גודל הזה לא שווה להתלכלך עם סיפור כזה. אבל אולי גם אותם יבדקו פעם. חשוב לציין שמי שמתנגד לבדיקה שם, לא יוכל להשתמש שוב בטרקלין".

- בוא נדבר על הישראלי התחמן שמנסה להבריח אייפד או אייפון; איך הראש שלו עובד?

"הוא בדרך-כלל יגיד שזה משומש, ואז אני פותח ורואה שהמכשיר לא עבר אקטיבציה, או שהמספר הסידורי הוא של חו"ל. בא אליי אחד עם פלייסטיישן ונשבע שהמכשיר כבר שנה אצלו. אמרתי לו, איך זה יכול להיות שתאריך הייצור שרשום עליו הוא של החודש האחרון. הבן אדם השתתק. איימק, אגב, מעולם לא ראינו בקופסה המקורית. כולם מחליפים אותה לקרטון מצ'וקמק, הכי שונה מהאריזות המהודרות של אפל".

- הכי פשוט זה לדבר באייפון בדרך החוצה, לא?

"דווקא אז יש סיכוי גדול שנפנה אליך, כמו שקורה עם אנשים שמדברים בסלולרי, ונמצא בתיק את הקופסה של האייפון. רוב האנשים שומרים עליה, אם זה כי הם מביאים אותו מתנה או כי הם רוצים למכור אותו".

- ילדים ותינוקות הם הסוואה טובה?

"עוד לא הגענו למצב של קולומביה, שמצאו בבטן של תינוקת שקית עם סמים. אבל מצאנו סיגריות בעגלות של תינוקות או בכיס של הסלקל. פעם ראינו כדורים במזוודה שעברה את הרנטגן. פותחים את המזוודה, ואין כלום - רק מזון לתינוקות וקופסת טלק. הויאגרה שקלטנו הייתה בתוכם. ויאגרה, בכלל, מבריחים הרבה, פעם מצאנו 30 אלף כדורים אצל אברך שאפסן אותם בקופסאות של אוכל סיני".

"יש לי זיכרון לפרצופים"

המכשיר ששדרג את עבודתם של המוכסים מכונה גמ"מ (קיצור של גלים מילימטריים). המכשיר סוקר בתוך כמה שניות את גוף האדם, ומצליח לאתר את מה שהבדיקה הידנית המוגבלת שמותרת למוכסים לא מצליחה למצוא. בעבר הושמעה ביקורת שהוא יוצר פגיעה בפרטיות, מה שהביא להקפדה על נהלים כמו הפרדה מוחלטת בין מפענח הבדיקה לנבדק (ממוקמים בחדרים שונים), ושמירה על כך שגבר יבדוק גבר ואישה תבדוק אישה.

איך זה עובד? הנבדק הולך לחדר צדדי ונעמד בתנוחה שבה ידיו מורמות לצדדים, כדי לא לפספס את מה שמוסתר בבתי השחי. קצת משפיל, אני אומרת לאהרוני כשאנחנו צופים מהצד בבדיקה שבדיוק מתבצעת. "התנוחה של הידיים היא באמת סוג של באג של המכשיר, אבל גם מישוש זה לא מאוד נעים. והעזרה של המכשיר הזה גדולה מאוד. פעם מצאנו אצל רוקח מגיאורגיה בקבוקים ריקים. עקבנו אחריו, וכלום. הוא לא חבר לאף אחד בחוץ. בטיסה הבאה שנתקלנו בו ביקשנו שייבדק בגמ"מ ומצאנו 5,000 כדורי הרגעה מסוג ולריאן באזור האגן. גם קודם הוא בא עם מכנסיים רחבים, אבל חשבתי שזה בגלל שהוא שמנמן וככה נוח לו".

האיש שנבדק בגמ"מ, בזמן השיחה שלנו, יצא נקי. "למה בכלל בדקת אותי?", הוא שואל את אהרוני. "כי עצרתי אותך לפני 10 שנים עם הלבשה", עונה לו אהרוני. "אה, זה היה מזמן", עונה לו הנבדק. "יש לי זיכרון לפרצופים", מחייך אהרוני ומפזר את המבוכה עם סמול טוק על עסקיו כיום, מה שאולי ישפיע על ההחלטה לבדוק אותו אדם בטיסה הבאה.

בכלל, אהרוני מנווט את העניינים באופן נעים; מחליף חוויות על התחביב המשותף - עם בחור שהביא ציוד לאופניים, ומזהיר נער עמוס מזוודות שיקרא שוב את השילוט, ואם יש לו מה להצהיר יפנה למסלול האדום. לא בטוח שהנער שהגיע מתימן מבין אותו, ובכל מקרה הוא פונה לירוק. אהרוני סוקר אותו במבטו ומחליט לא לעצור אותו. לבחור שנתפס עם לפטופ ונשלח לשלם את הקנס הוא מייעץ "להביא את הקבלה בטיסה הבאה, כדי שלא נחייב אותך שוב". "ברור", אומר הבחור ששומר במפתיע על מצב רוח טוב. "אבל שזה יהיה אותו לפטופ, אה", צוחק אהרוני, "יש לנו המספר הסידורי שלו".

 על מה צריך לדווח וכמה זה עולה / צלם: תמר מצפי, עינת לברון, בלומברג

 על מה צריך לדווח וכמה זה עולה / צלם: רויטרס, בלומברג