חטא קנסות היציאה

1. לידי "גלובס" התגלגל מסמך שמתאר את תוצאות תהליך הניידות בסלולר ברבעון השני של 2011.

הדוח, שהופץ על -די אגף הפיקוח במשרד התקשורת, מראה כי ברבעון האחרון, היקף הניודים עמד על 213,753 אלף.

מתחילת הניידות (12/07) ועד סוף הרבעון השני עמד המספר על 1,409,845 מספרים. הישג נכבד לכשעצמו. (ממוצע של כ-100.7 אלף ניודים לרבעון).

בגרפים ובטבלאות שבמסמך ניתן להבחין בהתפלגות שבין החברות השונות, כאשר בחברת פרטנר קיים יחס חיובי בין מספרים נקלטים לנוטשים של 9,772, לעומת חברת מירס, שאצלה היחס שלילי - של 4,344 (מספר די גבוה בהתחשב בסך המינויים בחברה, שכנראה נובע, בין היתר, מכך שהציבור מעוניין בחלופות הטכנולוגיות החדישות שאינן מוצעות כיום במירס).

מחברי המסמך קובעים שהציבור מממש את הזכות שניתנה לו ומבצע מעבר בין חברות הסלולר, כאשר צמצום קנסות היציאה בהחלט הועיל למהלך. בדוח נקבע כי רוב התהליך הקיים תקין ומאפשר הגברת התחרות ומעורבות הלקוח בבחירת המפעיל על-פי רצונותיו.

הנתון הבולט במיוחד הוא דווקא מספר הניודים ברבעון השני, שגבוה ב-212% מממוצע הניודים עד כה. זהו נתון משמעותי מאוד, מכיוון שהוא מראה כי מכל ארסנל הכלים שבהם השתמש המשרד על מנת להגביר את התחרות, ביטול קנסות היציאה היה המשמעותי ביותר.

גם הפחתת הקישוריות עזרה, אבל פחות. בשורה התחתונה, ההישג של שר התקשרות משה כחלון הוא דווקא בביטול הקנסות שגרם להגברת התחרות, ורק אחר-כך באים כל השאר: מפעילים חדשים, קישוריות ושקיפות.

 מודה ועוזב יתומחר

2. מכתב ששלחה חברת אלון סלולר לרשות ההגבלים העסקיים מעלה שאלות לגבי האפשרות שמפעילי הסלולר הווירטואליים יקבלו הגנה כלשהי במסגרת כניסתם לשוק הסלולר.

משרד התקשורת בוחן את הסוגייה, וכפי שדווח ב"גלובס", מנכ"ל משרד התקשורת עדן בר טל הקים צוות שיעסוק בעניין וילמד אותו.

מסתבר כי עם כל הרצון לעודד תחרות בסלולר על-ידי הכנסת מפעילים וירטואליים חדשים, אין מנוס מלגלות מעורבות אקטיבית בהסדרת השוק, אם לא רוצים שהרפורמה תרד לטמיון.

במידה רבה, העובדה שהמשרד מחליט פתאום לבחון את הסוגייה, היא ניסיון לתקן את השגיאה החמורה שנעשתה כאשר המשרד סירב להתערב במחירים שמשלמים המפעילים הווירטואליים לחברות התשתית.

זו שגיאה שניתן לתקן גם כיום, אבל המשרד מתעקש שלא להתערב במחירים והתוצאה היא שהמפעילים הווירטואליים מתרסקים בכל פעם מחדש בניסיון לשבור את החומה הבצורה של המפעילים.

אין צורך להתרשם מהעובדה שיש כמה שחקנים בודדים שאולי יצליחו לעלות לאוויר - כמו הום סנטר, איתוראן ורמי לוי. המחירים שלהם יהוו תחרות בשוליים, וספק אם החברות הללו יצליחו להרוויח ללא התערבות בקביעת המחיר.

לכן, משהחליט המשרד שלא להתערב במשא-ומתן ולא לקבוע מחיר, נשאלת השאלה האם יש מקום להגן בצורה כזו או אחרת על המפעילים הווירטואליים.

הייאוש מאי-ההתערבות של המשרד פינה את מקומו לחשש כבד מפני כניסת מותגים מוזלים של שלוש החברות הגדולות.

אין ספק כי למפעיל הוותיק יש יתרון אדיר על מותג מוזל חדש, שמושק על גבי הרשת שלו.

מישהו באמת מאמין שפלאפון או פרטנר מפסידות כסף כשהן מוכרות חבילות זמן אוויר למפעילים וירטואליים? הן הולכות להרוויח מזה יפה מאוד, ומכאן ניתן להבין שמותג מוזל שיושק על-ידן יגרום מכה אנושה למפעילים הווירטואליים, ולא מן הנמנע כי גם למפעילים החדשים, גולן טלקום ומירס, שמקימים רשתות סלולריות בהשקעה של מאות מיליוני שקלים.

לכן, אין ברירה למשרד התקשורת ולרשות ההגבלים לעקוב מקרוב - ואם צריך, להתערב על מנת למנוע מהאוליגופול לסכל תחרות. לא יכול להיות ששלוש החברות הסלולריות יחליטו מחר למכור שירותים בחצי מחיר תחת מותג מוזל רק כדי להרוג מתחרים.

זה פשוט לא הגיוני שיאפשרו להן דבר כזה. אם החברות רוצות להשיק מותג חדש, שיתכבדו וימכרו את השירותים שלהן באותו המחיר לכל הצרכנים.

לקוח סלקום במותג המוזל חייב לשלם את אותו המחיר גם תחת המותג של סלקום.

התרגיל של החברות הסלולריות שקוף, אין להן שום סיבה להשיק את המותג הנוסף מעבר למה שנדרש לאחר חיסול המתחרים או פגיעה קשה בהם. ברגע שהשוק יחזור לשיווי משקל, הן יחסלו את המותגים הפרטיים.

הואיל והמשרד חושש מאיסור מוחלט למכור שירותים תחת מותג מוזל, הדרך היחידה שיש לו היא בעצם לחייב את המפעילים - על-פי רישיונם אגב - למכור את השירותים במותג המוזל, באותם המחירים בחברה-האם, ולהפך.