"ייאוש ותסכול. אלה הן התחושות ששולטות בחיי כרגע. אני בן 31, מירושלים, ומעולם לא חשבתי שהחיים פה יהיו קשים ומתסכלים כל-כך. בפרץ של חלומות בהקיץ, אני נזכר בתקופות היפות של החיים הסטודנטיאליים-הבועתיים שהיו לי. חיים עם הרבה קשיים, אבל בלי יותר מדי דאגות לעתיד. חטאי המוחלט, שהביא אותי למצבי המייאש, הוא תחום הלימוד שבו בחרתי: יחסים בין לאומיים ולימודים כלליים.
"בגיל 23, עם השקפת עולם רחבה מאוד, ומאחר שהייתי חובב היסטוריה ועיתונות בינלאומית מושבע, קיבלתי את ההחלטה ללמוד תחום זה, כי זה התחום שבאמת עניין אותי.
"הדאגות והמחשבות הרבות לגבי העתיד החלו לחלחל לקראת סיום התואר, כשניסיתי להתקבל לכמה משרדי ממשלה גדולים - ללא הצלחה מרובה. בעיקר בשל היצע המשרות הנמוך, אך גם בשל מחסור חמור ב'ויטמין קומבינה', שבוודאי היו פותחים לי דלתות במקומות הנכונים.
"לאחר שמאסתי בעבודות אבטחה שונות והתחלתי לחפש עבודה גם מחוץ לירושלים, הגיעה הצעה 'מפתה' ממוקד השירות של בנק קטן בירושלים. בארבע השנים הבאות מצאתי את עצמי עובד במוקד השירות שצמח והתפתח, שאומנם אפשר לי להתמקצע בכל תחומי הבנקאות, אך לצערי אני יכול לסכם את שנות עבודתי במקום זה כעבדות מוחלטת.
"תמורת 5,000 שקל ברוטו בחודש נאלצתי לעבוד שעות עבודה רבות, עם יעדיי שיווק מטורפים (שאי-עמידה בהם בסוף החודש הייתה גוררת שיחת נזיפה ואיומי פיטורין), הבטחות שווא לקידום, ונהלי עבודה שלא היו מביישים את הצבא הסובייטי כמו בקשות אישור כדי לצאת לשירותים.
"כל אלה הביאו לשחיקתי ולשבירתי המוחלטת. מאחר שאני לא מהנדס או איש היי-טק, אפשרויות התעסוקה שלי היו ועדיין כמעט אפסיות, ובמהלך ארבע השנים שבהם עבדתי באותו מוקד נאלצתי לחרוק שיניים ולהמשיך לעבוד (כל ניסיון חיפוש עבודה אחרת עלה בתוהו). לבסוף, לאחר ארבע שנים, עבורי ועבור שמונה עובדים נוספים, הגיעו מים עד נפש והחלטנו לעזוב את הבנק מבלי שמצאנו עבודה אחרת.
"כיום, לאחר שבעה חודשים של חיפוש עבודה, עם ניסיון של ארבע שנים בבנקאות ועם חצי תואר שני במנהל עסקים (שנאלצתי להפסיק באמצע בשל חוסר יכולת כלכלית), הגעתי למצב מייאש במיוחד. הצעות העבודה היחידות שאני מקבל הן תמורת שכר רעב של 4,500-5,000 שקל ברוטו.
"את השנה האחרונה אני יכול לסכם בכמה תובנות בנושא השכלה ושוק העבודה: החומר תמיד עדיף על הרוח - עדיף ללמוד תחום שאתם לא אוהבים, אפילו שונאים, אבל לפחות לחיות ברווחה כלכלית מסוימת בשנים שלאחר מכן; שכן, אם אתם לא מהנדסים, יזמים מצליחים או עם קשרים וקרובים במקומות ובמשפחות הנכונות - אין לכם זכות קיום כלכלית במדינת ישראל".
* נכתב על ידי משה ג', 31, בוגר מדעי החברה
טל קומרצ'רו, יועצת קריירה באדם מילא, משיבה למשה: תשקול לימודי תעודה בתחום שמעניין אותך
"משה, אתה צודק למחצה. אכן חשוב שאדם הפונה ללימודים גבוהים יחשוב מהי המטרה, לאן הוא מכוון מבחינה תעסוקתית, באילו תפקידים או ארגונים הוא יוכל להשתלב, ובאיזו מידה הלימודים ישרתו אותו; אבל להסיק מכך שיש "ללכת על חומר ולא על רוח", היא אמירה מרחיקת לכת.
אוכל לומר לך כי מהכיוון השני - כיועצת קריירה - יצא לי לפגוש אנשים שלמדו מקצוע פרקטי כמו הנדסה, אבל הם מגיעים לייעוץ כי לא טוב להם והם שונאים את מה שהם עושים.
גם בנושא הקשרים והקומבינות אתה צודק חלקית. אין ספק ש"ויטמין P" עוזר להכניס רגל, אבל בוא לא נשכח כי לא כל מי שהשיג משרה ציבורית עשה זאת על בסיס נפוטיזם. בנוסף, ניתן ללמוד לפתח קשרים ולהשתמש בהם - וזוהי אחת המיומנויות החשובות יותר להצלחה בקריירה.
אופרטיבית, במצבך הנוכחי, לכל מקום עבודה יהיה לך קשה להיכנס - בגלל היעדר ניסיון רלוונטי (מלבד הניסיון אותו צברת במוקד שירות הלקוחות בבנק). למרות שבעולם הבנקאות יש לך סיכויים טובים יותר, הייתי ממליצה לך לשקול ללמוד קורס פרקטי מזורז (לימודי תעודה) בתחום שמעניין אותך. על קורסים כאלה תוכל לקבל מידע גם דרך לשכות התעסוקה. אלו, אגב, מעניקות במקרים מסוימים גם ייעוץ קריירה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
