מחקרים: פערי השכר בין יהודים לערבים בישראל - עד 67%

חוסר הסובלנות של שוק העבודה כלפי מיעוטים אינו תופעה חדשה, אך נתונים חדשים המתפרסמים ב"גלובס" מעוררים דאגה

חוסר הסובלנות של שוק העבודה הישראלי כלפי מיעוטים, אינו תופעה חדשה. ולמרות זאת, נתונים חדשים המתפרסמים בראשונה ב"גלובס", מעוררים דאגה.

שני מחקרים שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, מעלים כי פערי השכר בין יהודים לערבים - המועסקים באותו תחום, באותו משלח יד ובעלי אותה השכלה - נעים בין 40% ל-60%, לטובת היהודים. עוד עולה, כי בתקופות מיתון העובדים הערבים הם הראשונים להיות מפוטרים. את שני המחקרים הללו הוביל נביל חטאב, ד"ר לסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית ועמית המכון הישראלי לדמוקרטיה, יחד עם ד"ר סאמי מיעארי ועולא נבואני. ממצאיהם הוצגו היום (ד') בכנס "האתגרים והסיכויים בשילוב שוויוני של אזרחים ערבים בשוק העבודה הישראלי", שהתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה.

המחקר הראשון בחן את פערי השכר בין השנים 1997-2009. החוקרים השתמשו בסקרי הכנסות של הלמ"ס, שכללו נתונים על כ-6,400 גברים ישראלים שכירים. לדברי ד"ר חטאב, במקצועות ניהוליים נמצא הפער הקיצוני ביותר - 67%. לדבריו, הענפים בהם נרשמו הפערים הבולטים ביותר היו ענפי ההיי-טק והביטוח.

נתון מדאיג נוסף, מצביע על כך שבשנים 2008-2009 ההשכלה הגבוהה מתחילה להיות פחות אפקטיבית ככלי לצמצום פערי השכר. אך לא רק זאת. עוד עולה כי אפליה של עובדים מיומנים (משכילים), גבוהה יותר מאפליה של עובדים לא-מיומנים. לדברי ד"ר חטאב, מדובר בנתון מדאיג כיוון שהשכלה היא אחד הכלים המסייעים לצמצום הפערים, וכלי זה הולך ומאבד מכוחו בחברה הערבית הישראלית.

- האם זה מצביע על התגברות הגזענות בחברה הישראלית?

ד"ר חטאב: "זו סיבה אפשרית אחת. סיבה אפשרית נוספת היא, שסוג ההשכלה שהערבים רוכשים אינו מתאים לדרישות שוק העבודה".

הראשונים להיפלט

גם המחקר השני - שהתבסס על סקרי כוח אדם של הלמ"ס לשנים 1995-2009 - מעלה מציאות עגומה. מחקר זה מעלה כי בעתות של משבר כלכלי, הערבים הם הראשונים להיפלט משוק העבודה, ובעתות של גאות כלכלית הם מתקשים לשוב להשתלב. "אם משווים על-פי פרמטרים של הון אנושי, לא צריך להיות הבדל בין ערבים ליהודים. הם אמורים להיות חשופים לסיכוני אבטלה באותה מידה", אומר ד"ר חטאב. "אך מהמחקר עולה כי בתקופת שפל, ההסתברות של עובד ערבי להיפלט משוק העבודה הייתה 16%, לעומת 11% בקרב עובדים יהודים; ובתקופות של גאות כלכלית, לערבים יש הסתברות של 44% להיכנס חזרה לשוק העבודה, לעומת הסתברות של 56% לעובדים יהודים. לכן, הצמיחה במשק, שהחלה ב-2004, שיפרה את נתוני התעסוקה רק במגזר היהודי, בעוד שיעורי האבטלה במגזר הערבי נשארו קבועים עד 2007".

אבל ד"ר חטאב יודע שאין בנתונים הללו חדש. "הדברים הללו ידועים", הוא מסביר, "כולנו יודעים שיש אפליה, בהזדמנויות ובשכר שהערבים מקבלים, החידוש העיקרי הוא ההיקף והמגמות".

זאת ועוד. לדעת ד"ר חטאב, בעשור האחרון יש יותר מודעות לחשיבות קידום השוויון. "יש הבנה גדולה יותר שפערים לאורך זמן יכולים לייצר תופעות לוואי לא-רצויות. האינתיפאדה של 2000, למשל, יש המייחסים את פריצתה להדרה השיטתית של האוכלוסייה הערבית, שגרמה להרבה תסכול להתפרץ. גם המדינה מבינה שאי-אפשר להחזיק 20% מהאוכלוסייה בהדרה מתמשכת".

- מה צריך לעשות?

ד"ר חטאב: "אני לא מתיימר לדעת. יש גורמים במשרדי הממשלה שיודעים מה צריך לעשות, כדי לצמצם את רמת הפגיעות של האוכלוסייה הערבית. הם לא עושים את זה, כי כל פעולה כרוכה בהקצאת תקציבים".

המדינה לא החליטה

אמנון בארי-סוליציאנו, מנכ"ל משותף ביוזמות קרן אברהם, ארגון ללא כוונת רווח הפועל לקידום, לשילוב ולשוויון בין יהודים לערבים, משוכנע שלגזענות תפקיד משמעותי בהדרת ערבים משוק התעסוקה וביצירת פערי השכר: "אנו מדינה סכיזופרנית. מצד אחד מועבר מסר ממקבלי החלטות שהם מבינים את החשיבות בשילוב ערביי ישראל בכלכלה ובתעסוקה; ומצד שני מועבר מסר של 'לא רוצים אתכם', באמצעות חקיקה שפוגעת באוכלוסייה הערבית. בשירות המדינה, למשל, המדינה כל הזמן אומרת שערבים לא מגישים בקשות להשתלב בעבודה בשירות הציבורי. הם לא מגישים בקשות, כי הם מבינים שהם לא באמת יכולים להתחרות כשלאורך שנים הם מוגדרים כאזרחים סוג ב'".

בארי-סוליציאנו משוכנע שצריך להפוך את העניין הזה לחברתי-לאומי. "זה לא יכול להישאר רק עניין כלכלי", הוא מסביר, "ברגע שערביי ישראל ירגישו חלק מהמדינה, הם ירצו להשתלב בשוק העבודה והמעסיקים ירצו לקלוט אותם. יש אמנם יתרונות לגיוון שהם מביאים, כמו פתיחה של שווקים חדשים, פיתוח של מוצרים חדשים וגיוון מחשבתי; אבל כל היתרונות האלו לא מספיקים. הם לבדם לא ישנו את התמונה. חייבת להיות מחויבות של בעלים ומנהלים. במקומות שיש הבנה ומחויבות כזו - שם זה עובד".

לדבריו, אמנם יש עלייה במודעות בשנים האחרונות, אבל אין שינוי דרמטי באידיאולוגיה - וללא שינוי כזה, שיפור אמיתי לא ייתכן: "החברה הישראלית הופכת לגזענית וימנית יותר. מדינת ישראל לא החליטה מה היא רוצה מעצמה בקשר לערבים".

חשיבות התקשורת

יעל קאהן-שרון, המנכ"לית הנכנסת של "קו משווה", ארגון הפועל לשילוב אקדמאיים ערבים בשוק התעסוקה, דווקא מרגישה שיש יותר פתיחות. "כשאני משווה את מה שקורה היום לתחילת הפעילות שלנו, לפני ארבע שנים, אין ספק שיש עלייה בביקוש. אבל עדיין יש הרבה עבודה. לתקשורת יש מקום חשוב. חשוב לתת ווליום לעשייה. אסור להוריד את הנושא מסדר היום. עסקים שמשלבים ערבים צריכים לדבר, כי סיפורי הצלחה זה מדבק, ויש לא מעט עסקים כאלה, למשל, אינטל, HP, מטריקס. בנוסף, צריך לתת ביטוי לעבודה שנעשית במגזר הערבי. לעתים יש תחושה שרק באים בדרישות לעסקים היהודים, אבל זה לא נכון, באים בדרישות לשני הצדדים. יש הרבה עשייה בחברה הערבית".

גם לקאהן-שרון יש ביקורת כלפי מקבלי ההחלטות במדינה. "עד שגופים ממשלתיים לא יעשו קמפיינים מסיביים מאוד ויסבירו לאוכלוסייה הערבית שבאמת רוצים אותם, זה לא יקרה, כי הם לא מרגישים רצויים".

פערי השכר הריאלי לשעה בין יהודים לערבים
 פערי השכר הריאלי לשעה בין יהודים לערבים