נאוה סמל על הסיפור המצמרר שהביא לכתיבת "ראש עקום"

- כיצד נולד הספר האחרון שלך?

"לפני שש שנים הייתי במסע הרצאות באזור פיימונטה בצפון-מערב איטליה. הגעתי במקרה לכפר קטן ונידח. טיילתי בו לתומי, ועיניי נתקלו לפתע בבית חווה עם עליית גג וארובה. באותו רגע ראיתי בעיני רוחי מישהו מסתתר שם. הרגשתי כאילו הלם בי ברק. כשחזרה המלווה האיטלקיה שלי לאסוף אותי, שאלתי אותה: 'מה קרה בכפר הזה?' היא אמרה: 'החביאו פה יהודים בתקופת הכיבוש הנאצי'. ידעתי מיד שהסיפור חיכה לי ומצא אותי".

- באילו פרטים הוא מתחבר למציאות? במה הוא מבוסס/מקבל השראה מאנשים או אירועים אמיתיים?

"סיפור המסגרת של 'ראש עקום' מתרחש בתל אביב, כאשר אחות צעירה נדרשת להקריא כתב יד לחולה ששקע בתרדמת. כתב היד לוקח אותה לאיטליה תחת הכיבוש הנאצי. לצד תחקיר של האירועים ההיסטוריים: המשטר הפשיסטי, פלישת הגרמנים, שילוח היהודים למחנות מעצר ולמחנות השמדה, התנגדות המחתרת והפרטיזנים, חיפשתי גם את פרטי היום יום הקטנים. מרקם החיים בכפר, מחזור העונות, שירי עם ופולקלור מפיימונטה. למדתי איך מייצרים יין ברולו משובח וכיצד מבשלים פולנטה מיבול תירס טרי".

- איזה סופר השפיע במיוחד על כתיבתך?

"לאה גולדברג היא מקור השראה בלתי נדלה. דמות מופת בסקרנות הספרותית שלה, שחצתה גבולות, וברוחב היריעה שלה: כתיבה לילדים, למבוגרים, תרגומים, מחזות, והיא אפילו ציירה על קירות ביתה".

- האם יש ציטוט שזכור לך במיוחד?

"המוטו של סמואל בקט, מחזאי וסופר דגול, תלוי מעל המחשב שלי מזה שנים: 'נסה שוב. היכשל שוב. היכשל טוב יותר'. באנגלית זה נשמע הרבה יותר מוצלח: Try again. Fail again. Fail better".

- למי היית מעניקה פרס נובל לספרות?

"מרגרט אטווד, הסופרת הקנדית שמחברת בעזרת דמיון נועז בין פנטזיה, מיתוסים ומציאות ופורצת בכל ספר שלה את הגבולות".

- איזה ספר אהוב עליך במיוחד?

"'גאווה ודעה קדומה' של ג'יין אוסטן. ה'אלף בית' של רומן כתוב לתלפיות. דארסי הוא הגבר הרומנטי האולטימטיבי וליזי בנט היא האשה שהייתי רוצה להיות. מרדנית ואינה הולכת בתלם".

- האם יש לך ספר-פולחן?

"'מאוס' של ארט ספיגלמן. ספר הקומיקס הראשון על השואה".

- איזה בית קפה אהוב עלייך במיוחד?

אספרסו בר ברחוב יהודה המכבי. עצים מרשרשים תחת נצנוצי שמש חמימה. אני צופה בנערים שיוצאים מתיכון עירוני ד' שבו למדו גם אחי הבכור ובני אייר ומצותת לשיחות שלהם".

- מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?

"סטינג".

- מהו הספר האחרון שקראת, שהשאיר עלייך את רישומו?

"'חדר הזכוכית' של סיימון מאואר (הוצאת מחברות לספרות, תרגום שאול לוין). סיפורה של וילה מיוחדת במינה בעיר שדה בצ'כיה. הספר הנפלא הזה מלווה את גורלם של בעליה שחלומם התנפץ".

- את בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במקום אחד, לאן תלכי?

"לפני הכול - פארק. לחפש עצים ופרחים שאני לא מכירה. אחר כך למוזיאון. אמנות ויזואלית היא תמיד השראה בשבילי".

- מה דעתך על מוספי ספרות בישראל וכתבי עת ספרותיים?

"כמונו - הם שרויים במצוקה מול עולם מבולבל ומתעתע שבו אבדה ההיררכיה ולא ברור מהו בידור ומהי אמנות. האם לאמנות יש בכלל תוקף והאם הפכנו כולנו לזירה צעקנית, שבה גם הסופר חייב לאמץ תדמית של 'סלב'".

- איפה את מתגוררת ומדוע דווקא שם?

"בצפון תל אביב הישנה. חזרתי לשכונת ילדותי בעקבות מות אבי. ברחובות האלה אני מרגישה הכי בבית".

- למה את מתגעגעת?

"לדלתות הפתוחות בבתים של שנות ה-60 ולאבא שלי, שהלך לעולמו לפני 8 שנים".

נאוה סמל

שנת ומקום לידה: 1954 ביפו

ספרים בולטים: "כובע זכוכית", "גרשונה שונה", "לעוף מכאן", "צחוק של עכברוש"

בקצרה: בתו של הח"כ לשעבר יצחק ארצי ואחותו הצעירה של הזמר שלמה ארצי. בנוסף לספרים, כתבה מחזות ויצירות נוספות ותרגמה מחזות לעברית. בשנת 2004 עובד ספרה "צחוק של עכברוש" לאופרה. זכתה בפרס ראש הממשלה (1996) בפרס "סופרות מאגן הים התיכון" בצרפת (1994) ובפרס "אשת השנה בספרות של תל אביב" (2007)

מצב משפחתי: נשואה לנועם סמל, מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, אם ל-3