מנכ"ל בריינסוויי בראיון ל-G: "אנחנו מתקדמים בצעדי ענק"

דיכאון, התמכרויות, אלצהיימר, פרקינסון, אפילפסיה ואפילו אוטיזם. בבריינסוויי פיתחו טכנולוגיה מהפכנית שמשפיעה על מעמקי המוח ■ "לא חוצפה להגיד שבריינסווי היא הטבע הבאה", נחושים בחברה, אבל המשקיעים לא ממהרים לקנות

24/12/2011, 13:03
בריינסויי, אברהם צנגן, יפתח רוט / צלם: רפי קוץ

עוזי סופר בטוח שיום יבוא והוא יכתוב ספר על בריינסוויי , חברת המכשור הרפואי שבראשה הוא עומד. "אין לי ברירה", הוא כמעט נאנח, "מספר צומתי ההחלטות שעברנו הוא אין-סופי. התמודדנו עם קשיים בלתי סבירים. אני חייב לכתוב על זה".

כל מה שצריך לקרות עד אז הוא שבריינסוויי תהפוך לסיפור הצלחה עולמי ושלסופר יתפנה קצת זמן ביומן. עד אז הוא מתמסר ל"טירוף של זמנים. אנחנו עובדים מהבוקר עד הלילה. אנחנו יותר ויותר עמוסים, עד כדי כך שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בכל המשימות. יש לנו רשימה של הרבה פרויקטים חדשים, שאנחנו לא מסוגלים לעסוק כרגע באף אחד מהם. אמרתי אתמול לחבר'ה שלי בישיבת הנהלה, תיערכו לכך שיהיה עוד יותר גרוע".

צרות של עשירים? אולי. בריינסוויי (Brainsway), הפועלת בתחום הנירולוגי והפסיכיאטרי, היא חברה קטנה ודי אנונימית. כמה רחוק היא רוצה להגיע? הכי רחוק שאפשר לחלום, אם לשפוט לפי דבריו של רונן סגל, סמנכ"ל הטכנולוגיות, שאומר כי "אני לא חושב שזאת חוצפה להגיד שבריינסוויי היא הטבע הבאה". את המשקיעים בבורסה של תל אביב הוא לא משכנע לפי שעה, והמניה מדשדשת.

ימים יגידו אם בריינסוויי תביא לפריצת דרך של ממש בעולם הרפואה או תצטרף לרשימת חברות החלום שלא צלחו. במידה רבה, 2012 שעומדת בפתח תהיה שנה מכריעה בעבורה. בריינסוויי עומדת בימים אלה לקראת המבחן הגדול שלה: ניסיון לפרוץ לשוק המכשור הרפואי האמריקאי עתיר הפוטנציאל, שעל שעריו שומרת במדיניות מחמירה וקפדנית רשות המזון והתרופות, ה-FDA.

נדמה שכל מה שקרה בחברה מאז הקמתה ב-2003 הוא מעין ערב חג עמוס ומפרך לקראת הוויזה האמריקאית הנכספת, וההכנות בעיצומן - החל בהצבת יעדים מאתגרים, עבור בגיוס עובדים ועד התחדשות המשרדים ומירוקם. ביקור בחברה מגלה את התקוות ואת השאיפות, לצד הקשיים והמגבלות. "חובת ההוכחה עדיין עלינו; אנחנו עסוקים בלהפוך את החלום של בריינסוויי למציאות", אומר סופר. וככה זה נראה מבפנים.

גדרון ופטרושקה ויתרו

בריינסוויי, היושבת בהר חוצבים, ירושלים, מפתחת מכשיר דמוי קסדה, המבוסס על טכנולוגיה לא פולשנית לטיפול באמצעות גירוי מגנטי מוחי, אשר מכונה TMS (Transcranial Magnetic Stimulation). כשהגירוי הזה מכוון לאזורים שונים במוח הוא עשוי לעורר או לדכא פעילות עצבית, ובכך לטפל במחלות פסיכיאטריות ונירולוגיות. הטיפול ב-TMS פותח ב-1985, ומאז 2008 אושר לשימוש על-ידי ה-FDA. והנה החידוש של בריינסוויי: בעוד שה-TMS מגרה את קליפת המוח בעומק של סנטימטר וחצי-שניים בלבד, הטכנולוגיה של החברה מאפשרת לחדור לעומק של 6-7 סנטימטרים Deep TMS, ובקיצור: DTMS. למה זה חשוב? כי האזורים הרלבנטיים בתחומי הדיכאון וההתמכרות נמצאים עמוק בראשנו.

את הרעיון שניתן להגיע לעומק כזה במוח הגה פרופ' אברהם (בומי) צנגן, 42, בזמן ששקד על פוסט דוקטורט ב-NIH (מכון הבריאות הלאומי בארצות הברית) בשנת 2000. מחקרים שביצע אז בחולדות הניבו את המסקנה שגרייה חשמלית של עומק המוח יכולה ליצור תגובות התנהגותיות מרשימות. "הרעיון לתרגם את זה לבני אדם הסעיר אותי מאוד", כך צנגן. "הקונספציה הייתה שאי-אפשר לחדור לעומק, שעם המרחק יש דעיכה חזקה של השדה החשמלי, אבל לי זה נשמע אפשרי כבר אז".

צנגן ביקש להמציא מכשיר המפיק שדות מגנטיים שמגיעים מכיוונים שונים ונפגשים בנקודה אחת, ובכך מגיעים לעומק הרצוי. לצורך הפיתוח פנה לגיסו, הפיזיקאי ד"ר יפתח רוט, 42, והשניים החלו לפתח את האב-טיפוס של הסליל האלקטרו-מגנטי שבאמצעותו ניתן לעשות זאת. הרעיון הבשיל לטכנולוגיה שאותה רשם ה-NIH כפטנט, ובנוהל שבשגרה הוא גם פורסם בפומבי. "לא הייתי מודע לפוטנציאל העסקי של הטכנולוגיה", מעיד צנגן, "לא הבנתי כלום בעסקים".

מי שזיהה במהירות את ריחה של ההזדמנות הוא לא אחר מאשר היזם רפי גדרון, שיחד עם אורני פטרושקה עומדים מאחורי אקזיט כרומטיס (קרוב ל-5 מיליארד דולרים) בשיא ימי הבועה. "הוא התקשר אליי אחרי פרסום הפטנט, בהתחלה בכלל לא ידע שאני ישראלי", כך צנגן על גדרון. "בתוך יומיים הוא הגיע אליי ל-NIH יחד עם אורני פטרושקה. הם בעצם התחילו את התשתית של בריינסוויי, ללא השקעה של כסף. בינתיים חזרתי לארץ וקיבלתי משרה במכון ויצמן. רפי התחיל איתם במגעים ונכנס איתם קצת למתחים. בסופו של דבר היו אי-הסכמות גם עם המכון וגם איתי ועם יפתח לגבי חלוקת מניות ותפקידים, והם (גדרון ופטרושקה) החליטו לעזוב את העניין".

השנה הייתה כבר 2003, וצנגן, שחיפש משקיע, שמע מאחד משכניו על עוזי סופר, אז איש כספים בן 34 שביצע השקעות שונות, בין היתר בחברות חופית וג'נרל דיפנס, יחד עם איש העסקים חגי אבנר. "לפגישה הראשונה הוא ויפתח באו כמעט עם כלום - היה להם מסמך עם הרעיון וכבל עם איזולירבנד", משחזר סופר. "חגי ואני לא הבנו דבר בעולם הרפואה אז צירפנו חבר טוב - ד"ר דוד זכות, גינקולוג מהדסה הר הצופים, שאיתו התייעצנו לגבי ההיתכנות הרפואית".

בעוד צנגן מספר שהוא וגיסו התלבטו מאוד אם לבחור ב"חבורה הירושלמית" של סופר, או בהצעה אחרת שקיבלו מחברת ניסקו, סופר טוען שאצלם לא היו ספקות: "התאהבנו בשניהם. לא היו לנו יכולת ואפשרות להבין את הפוטנציאל הקליני של המוצר, אבל הייתה לנו יכולת להבין את הפוטנציאל של האנשים. דודי השלים לנו את התמונה בחוות דעת שזה ייתכן ואפשרי".

שלושת המשקיעים הוציאו מכיסיהם סכום המוערך ב-10 מיליון שקלים, ויחד עם שני המדענים ייסדו את בריינסוויי. כיום, צנגן ורוט מחזיקים בכ-17% ממניות החברה ומובילים את המחקר; סופר, המנכ"ל, מחזיק בכ-7%, זכות משמש כיושב הראש, ובבעלותו כ-14%, ואבנר מחזיק ב-12% נוספים.

לחברה יש בלעדיות על השימוש בטכנולוגיית ה-DTMS, לפחות עד מועד פקיעת הפטנט ב-2023. זאת, אגב, דוגמה נוספת להבדלים בחשיבה של מדען לעומת איש עסקים: בעוד שאת צנגן המועד הנ"ל אינו מטריד כלל, אצל סופר נדמה שהוא התיישב על הכתף ומזרז אותו. "אנחנו לא מתכוונים לעמוד בתור ב-2023. עד אז בריינסווויי תשלוט בשוק ותוציא את הדורות הבאים של המכשיר".

"ברור שיש כסף"

בריינסוויי מתמקדת כאמור בטיפול במחלות הדיכאון וההתמכרות. "הלכנו על בטוח", מסביר צנגן. "יש מסורת ארוכת שנים של טיפול באמצעות נזעי חשמל (שוק חשמלי), שהוא הטיפול היעיל ביותר כיום לדיכאון. הקונספט שלנו הוא לתת גירוי פחות מסיבי: במקום לגרות את כל המוח, לגרות רק את האזורים הרלבנטיים".

החברה כבר פועלת בתחומים אלה, ויש לה אישור לשווק באירופה את המכשיר לצורך טיפול בלוקים בדיכאון, במאניה-דפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) וב-PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית). באוקטובר האחרון רשמה בריינסוויי נקודת ציון נוספת, כשקיבלה אישור ממשרד הבריאות לשווק בישראל את המכשיר לטיפול בדיכאון, במאניה-דיפרסיה ובסכיזופרניה, לארבעה מרכזים רפואיים בארץ. שלוותה יהיה הראשון ביניהם, ובעוד חודשים מספר תיבחן אפשרות לשיווק למרכזים נוספים.

בארצות הברית מנהלת החברה ניסוי רב מרכזי (Multi Center) בדיכאון, שאמור להסתיים עד אפריל. ניסוי נוסף, במאניה דפרסיה, יחל שם בחודשים הקרובים. תוצאות הניסויים הללו קריטיות לבריינסוויי - הן אלה שיקבעו את אישור ה-FDA ובמידה רבה את גורלה של החברה. "המכשיר יהיה בכל קליניקה של פסיכיאטר בתוך חמש שנים, תלוי בעלויות, ואולי אפילו קודם לכן", משוכנע צנגן. "עצם הפטנט, לחדור לעומק המוח ללא ניתוח, יש לו השלכות להרבה מחלות אחרות שקשורות להפרעה בפעילות החשמלית של המוח".

בהתאם, החברה מתפרסת על-פני תחומים נוספים - חלקם נמצאים כבר בשלב הניסויים הקליניים, חלקם עדיין בגדר חזון. תחום מרכזי שמקדמת החברה הוא הגמילה מהתמכרות - לסמים, לעישון, להימורים ואפילו לאוכל. צנגן מסביר כי במצב של דיכאון, מערכת הגמול המוחית נמצאת בתת-פעילות, ואילו במצב של התמכרות, המערכת נמצאת בפעילות יתר. את הראשון יכול המכשיר לגרות, את השני הוא יכול לדכא. החברה אף בודקת את יעילותו, בין היתר, באלצהיימר, בפרקינסון, בהפרעות שמיעה, בטרשת נפוצה, באפילפסיה, בשיקום משבץ ואפילו באוטיזם ובפתיחת מחסום דם-מוח, כשהמטרה היא לתת מענה למטופלים שהתרופות הקיימות אינן מסייעות להם מספיק או גורמות להם לתופעות לוואי קשות.

אנשי בריינסוויי מורגלים בביקורת שנמתחת על חוסר התמקדותה של החברה. "תמיד שואלים אותנו את אותה שאלה: למה אתם לא ממוקדים באפליקציה אחת? למה יש לכם כמה? למה לא להתעסק רק בדיכאון? זה נובע מחוסר הבנה בסיסית; זה כמו לשאול למה אותן תרופות עוזרות להרבה מחלות", אומר סופר. "הטכנולוגיה שאנחנו מפתחים היא פלטפורמה המאפשרת ליצור מוצרים שונים, ואנחנו פותחים את עצמנו להרבה אפליקציות. אנחנו שונים בהתנהלות שלנו מחברות אחרות".

אבל זאת לא רק הטכנולוגיה; מבחינת סופר, זאת אסטרטגיה להצלחה: "אני חושב שכדי להצליח בצורה יוצאת דופן צריך להיות שונים. אם הולכים בפלטפורמה סטנדרטית, לא תהיה איזו הצלחה מטאורית. חברות אחרות היו מתמקדות בפיתוח מכשיר רפואי לטיפול בדיכאון, מוכרות ב-300 מיליון דולר, וזהו. אבל אנחנו לא רוצים לעשות אקזיט, זה לא מה שכתוב לנו על המצח. אנחנו יודעים שהמוצר הזה יעבוד, אחרת למה אנחנו צריכים לא להתמקד? את יודעת מה זה לנהל עשרות ניסויים מהמקום הקטן הזה עם ארבעים עובדים? יש כל הזמן הרמות גבה והטלת ספקות בהתנהלות, אבל אנחנו מחפשים לבנות תעשייה אמיתית לגוף גדול שיתמחה ב-DTMS וייתן מענה להרבה מאוד מחלות. כדי להגיע לזה צריך להיות שונה, לקבל ביקורת לאורך כל הדרך, אבל לדבוק במטרה. דמייני לעצמך שזה יצליח. פתאום הכול ייראה כל-כך מובן מלכתחילה".

דוגמה לחזון רב הזרועות של החברה היא ניסוי קליני שיחל בקרוב בהדסה בקרב ילדים אוטיסטים. "אם המוצר נותן פתרון גם לילדים אוטיסטים, אנחנו נהפוך את העולם בשביל זה. תארי לך שנצליח לשפר את התקשורת הבין-אישית שלהם, את מסוגלת להעלות על הדעת את השליחות? אנשים יכולים להסתכל מהצד ולהגיד, מה עוזי מנסה להסתיר פה? אבל אני אומר לך שהשליחות שלנו היא להביא מזור".

- וכסף.

"ברור שיש בצדו כסף, אבל עובדה שלא עשינו משהו אחר בדרך ושאנחנו הולכים לשם. אחרת בשביל מה אנחנו צריכים להיכנס לאוטיזם בילדים? את יודעת איזה כאב ראש זה? צריך לשבור על זה את הראש, לעבוד מהבוקר עד הלילה".

האישור הגיע בהפתעה

בעוד האסטרטגיה העסקית של בריינסוויי מובנית וברורה, המעבר לשלב הייצור המסחרי תפס אותה לא מוכנה. במהלך השנה האחרונה, כשקיבלה את אישורי השיווק באירופה, התנהלה החברה עם אב-טיפוס של המכשיר, ועדיין לא פיתחה מכשיר שמתאים לשיווק מסחרי. במילים פשוטות, האישור המיוחל הגיע - אבל לחברה עדיין לא היה מה למכור.

"המהירות הרבה שבה זכינו להכרה באירופה הפתיעה אותנו", מסביר סופר. "לא היינו ערוכים לשוק. עמדנו בפני דילמה אם אנחנו עוברים מיד לייצור סדרתי ומתחילים לשווק - אבל אליה וקוץ בה, כי אז היינו צריכים לשווק את האב-טיפוס. אלה מערכות ישנות, יקרות ופחות איכותיות שאנחנו לא רוצים לשווק. צריך להבין שמבחינה אסטרטגית החברה טסה משלב המחקר והפיתוח לשלב הייצור. הדבר הכי קשה זה שינוי הקונספט, הסוויץ' שצריך לעשות. זה היה קשה כקריעת ים סוף. צריך לתת שירות ללקוחות, לבדוק את המוצר בתקנים המחמירים ביותר, לעמוד בדרישות מבחינה הנדסית וויזואלית - אלה דרישות מטורפות מחברת מחקר ופיתוח".

בריינסוויי החליטה לשווק את האב-טיפוס במדינה אחת בלבד, באיטליה, ואת כל הלקחים מהתקלות ומהפידבקים שהתקבלו משם יישמה בפיתוח המוצר המסחרי, שמסתיים בימים אלה. את ליבת הטכנולוגיה, הקסדה, מתכננת החברה לייצר בעצמה, ואילו את גוף המכשיר, שמזכיר מעט במראהו מכשיר אולטרסאונד, תייצר אצל קבלנים.

בשביל לייצר צריך גם מקום. משרדיה הנוכחיים של החברה, המשתרעים על כ-400 מטרים רבועים בלבד, לא מאפשרים לה לייצר שם. העובדים יושבים בצפיפות רבה בחדרים העמוסים בציוד ובמסמכים, עד כדי כך שסופר מרגיש צורך להתנצל שוב ושוב בעת הסיור. אבל רגע אחרי הוא כבר לוקח אותנו לסיבוב מלא גאווה בקומה השלישית בבניין, שם נבנים משרדיה החדשים של החברה, שתארוז את מיטלטליה בעוד שבועות ספורים ותשלש את שטחה. "אם החלומות שלנו יתגשמו, גם המקום הזה יהיה קטן", הוא מחייך, ומעריך כי ניתן יהיה לייצר שם עשרות מכשירים בחודש.

אגב, במשרדים החדשים תוקם גם מחלקת שיווק, שכיום כלל אינה קיימת בחברה - עוד נושא שזוכה תכופות לביקורת על התנהלותה. "אומרים לנו, יש לכם אישור באירופה לשלוש מחלות, אז למה אתם לא מוכרים שם? איפה מנהל השיווק שלכם? איך זה יכול להיות שאין לכם מחלקת שיווק? אבל כרגע אנחנו לא יודעים לשווק כלום במוצר הזה! לא רק בארץ, אלא בשום מקום בעולם", מתלהט סופר. "ונניח שהייתה לי מחלקת שיווק והיא הייתה מוכרת את המוצר לעוד עשר מדינות. כרגע אני לא מסוגל לספק להם שום דבר! בריינסוויי תקום או תיפול לא בזכות מחלקת שיווק, שתקום בשלב כזה או אחר; בינינו לבין החלום מפרידות התוצאות של הניסויים הקליניים. זה מה שיקבע את התעשייה הזאת. על הדברים האחרים אנחנו נתגבר".

המקום הטבעי: נאסד"ק

אז כמה שווה הפוטנציאל של בריינסוויי במספרים? סופר אומר כי "השווקים לכל אינדיקציה שלנו הם שווקים של מיליארדים, ואנחנו מדברים על עשרות אינדיקציות". אבל בינתיים, רגע לפני שהחברה מתחילה לייצר את מכשיריה, מיליארדים לחוד ומציאות לחוד: בתשעת החודשים הראשונים של 2011 הפסידה החברה 19 מיליון שקלים, ואין לה כמעט הכנסות. סך המזומנים בקופתה וההשקעות לטווח הקצר עומדים על כ-42 מיליון שקלים. החברה נסחרת לפי שווי של כ-230 מיליון שקלים, וההון העצמי שלה עומד על כ-30 מיליון שקלים.

- איך אתה מסביר את העובדה שבשנה האחרונה המניה נחתכה ביותר מ-50%?

"אני מרגיש שיש פער ענק בין השוק לבין מה שקורה בבריינסוויי. החברה מתקדמת בצעדי ענק וקורים פה דברים נפלאים. במקביל, היו אירועי מאקרו שהשפיעו על כל השוק ובכללו גם על שוק הביומד. מניות נחתכו בעשרות אחוזים, לפעמים בלי סיבה נראית לעין".

- למה גופים מוסדיים כמעט שלא מחזיקים במניות ביומד, כולל בבריינסוויי?

"יחידות המחקר בגופים המוסדיים לא בנויות לתת מחקר ומענה לחברות הביומד. האנליסטים לא בקיאים בכל הנישות של התחומים השונים, ולכן קשה להם להעריך ולהשקיע בחברות מהסוג שלנו. בישראל שמים את כולן במדד הביומד, אבל אפשר למצוא שם חברה מתחום הזרעים, חברה שמפתחת תרופות וחברה שמפתחת מצלמה. הכול מעורבב".

- ביוני האחרון תכננתם להנפיק בנאסד"ק ולגייס 20 מיליון דולר. נאלצתם להתקפל בעקבות הצעות נמוכות מהחתמים. מאכזב, לא?

"כן. יצאנו למשימה, ובסופו של דבר חזרנו בלי תוצאה. אני חושב שהשיטה בארצות הברית מאוד קשה לחברה שנסחרת גם בישראל. יכולים להיווצר הרבה לחצים בשוק על מחירי המניה. ככה נוצר מצב שבו מחיר ההנפקה יילחץ כלפי מטה. המניה ספגה הרבה יותר ממה שהייתה אמורה וצריכה לספוג. החלטנו שאנחנו לא עושים את ההנפקה בכל מחיר, ואנחנו שלמים עם ההחלטה".

- תנסו שוב בקרוב?

"אני לא יודע אם נעשה את זה באותה צורה, אבל המקום הטבעי של בריינסוויי בסופו של דבר הוא בנאסד"ק. בזמן הנכון ובצורה הנכונה, נגיע לשם. אם נתחיל בייצור סדרתי, נזדקק להון גדול מאוד ובריינסוויי תצטרך להגיע לגיוס. השאלה היא מתי ואיפה ואילו אבני דרך היא תשלים עד אז. ברגע שנעבור את נקודת האל-חזור הקלינית יהיו דרישות מהשוק ויהיה קל יותר לגייס".

באחד העם נסחרת החברה מראשית 2007, אז החליטו סופר והמשקיעים הנוספים ש"יש גבול כמה כסף אפשר להביא מהבית. הגענו בניסויים לנקודה, שממנה והלאה זה משחק עם הרבה מאוד כסף. מעבר לכך, הסיכון קטן בהרבה יחסית לשלב הראשוני".

- טוב לכם להיות ציבוריים? המידע עליכם חשוף לכולם, כולל העובדה ששכרך הועלה לאחרונה לכ-110 אלף שקל בחודש, לא כולל בונוסים.

"יש יתרונות וחסרונות. מי שמתקלח צריך להביא בחשבון שהוא יירטב. להתעסק בשכר שלי זה פחות מעניין, אני עושה הכול כדת וכדין. אני עובד. עובדים בחברה הזאת ברמות שאת לא יכולה לדמיין, ואני לא מנסה להצדיק חטטנות כזאת או אחרת. מה שכן מסוכן הוא שהכול פתוח כלפי המתחרים, השוק, רשויות אחרות".

- אתה מצהיר שאתם לא כאן בשביל האקזיט. הייתה בכלל הצעה?

"אני לא יכול להגיד דברים שאני לא יכול להגיד. עדיין, אנחנו לא פה בשביל לעשות אקזיט. אנחנו נרצה שיתופי פעולה במיוחד בצדדים החסרים לנו, שאנחנו לא רוצים להשלים אותם - שיווק והפצה".

- מה יכול להשתבש בדרך?

"יכולים להיות מכשולים טכנולוגיים במעבר מפיתוח לייצור, שעלולים להביא לעיכוב בתהליך, אבל זה לא מה שיביא להצלחה או לאי-הצלחה. יש רגולציה ויש סיכונים, זו לא חברה שאין בה שום סיכון, אבל אני אופטימי. אנחנו פה לטווח ארוך".

איך זה עובד? עשרים טיפולים, עשרים דקות לכל טיפול

תוצאות הניסויים שערכה בריינסוויי עד היום הניבו עד כה אינדיקציות מעודדות והראו שיפורים בתפקוד החולים לסוגיהם. אבל שאלה מרכזית היא לכמה זמן נשמר השיפור, לאחר תוכנית הטיפול הראשונית שמציעה החברה. זו כוללת חמישה מפגשים בשבוע במשך ארבעה שבועות רצופים, עשרים דקות לכל טיפול.

"המחקר עוד לא יודע כמה זמן ההשפעה מחזיקה מעמד, וזה גם משתנה ממחלה למחלה", מסביר המפתח ד"ר יפתח רוט. "בניסויים ראינו תוצאות מיידיות אחרי 12 טיפולים, ומדובר בדרך כלל באנשים שלא הגיבו לתרופות. ממחקרים שעשינו עלה שמי שמקבל פעילות תחזוקתית של פעמיים בשבוע במשך חצי שנה, לאחר תוכנית הטיפול הראשונית, הצליח לשמור על התוצאות שהושגו ולשמר את איכות החיים. צריך לא לשכוח את האלטרנטיבה: בדיכאון מקבלים לעתים תרופות כל החיים. פוסט טראומה, לעומת זאת, אינה מחלה כרונית כמו דיכאון, ויכול להיות שבכלל לא יהיה צורך בטיפול אחזקתי".

- מהן תופעות הלוואי של הטיפולים?

סופר: "יש לפעמים כאבי ראש קלים שחולפים אחרי הטיפול הראשון או השני. לעתים נדירות יכול להיווצר פרכוס אפילפטי רגעי שעובר עצמאית אחרי שניות מספר". רוט מוסיף כי אחרי שמונה שנות מחקר ב-DTMS ו-25 שנות מחקר ב-TMS, "לטווח ארוך לא רואים תופעות לוואי. הסיכון של ה-DTMS מאוד נמוך".

"על המוח יודעים מעט מאוד", כך רוט. "בעוד מאה שנה התקופה הזאת תיחשב לפרה-היסטוריה במדעי המוח. אבל עצם העובדה שיש לנו היכולת להשפיע על מה שקורה במוח מהווה פוטנציאל גדול מאוד".

השוק סקפטי מניית בריינסוויי בתל אביב בשנה האחרונה

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>
 
חזרה למעלה