הפייגלין של השמאל. "אחד מאיתנו יהיה ראש ממשלה"

גם אחרי ראיון עם גיל קדרון קשה לקבוע אם מדובר בתמימות ילדותית משהו, או באותו החומר האנושי שרק לפני כמה חודשים הצית את המחאה החברתית. משפטים כמו "אנחנו נהיה 100 אלף מתפקדים בשלוש המפלגות הגדולות, נחליף 70 חברי כנסת ובסוף אחד מאיתנו יהיה ראש ממשלה", נשמעים תלושים לחלוטין כשמשמיע אותם מישהו שרק לפני כמה שבועות קפץ לביצה הפוליטית. מצד שני, כאמור, דפני ליף וחבריה נראו מנותקים לא פחות כשהגיעו עם האוהל הראשון לרוטשילד.

קדרון, 33, הוא תל אביבי מן המניין. הוא נשוי, אב לילדה קטנה ומתפרנס מעסק עצמאי לכתיבת תוכן בין היתר לאתרים כמו וואלה, נענע, מאקו, וגם לחברות כמו JDate ופורום פילם. הפוליטיקה החלה לבעור בו במהלך המחאה של הקיץ האחרון. "הפכתי להיות מאוד פעיל, אבל ברשת. העליתי סטטוסים וניהלתי דיונים - כמו כל אדם מן השורה. חוץ מאשר בפייסבוק, אני לא חבר של דפני ליף וסתיו שפיר, ופרט לפעם אחת, גם לא ביקרתי בבית העם".

עם פירוק האוהלים, מצא את עצמו קדרון בעיקר מתוסכל. "הייתי הולך להפגנות ותוהה איך לא קורה שום דבר. הייתי בהלם מהעובדה שנציגי הציבור לא שמים עלינו ברמות מדהימות. התחושה הייתה שנבחרי הציבור לא מייצגים את הבוחרים שלהם, שיש נתק מוחלט, שהם לא מחוברים למציאות".

את האישוש לתחושותיו קיבל קדרון כשנתקל בתנועת "מתפקדים", ש"גרמה לי להבין שאני לא יודע כלום". מטרתה של מתפקדים היא להוביל את הציבור הרחב להתפקד למפלגות מרכזיות מתוך הבנה שהבחירות הפנימיות במפלגות חשובות לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר הבחירות הכלליות. קדרון: "אתה מבין פתאום שההשפעה שלך בתור אזרח פשוט אפסית. אין שום סיבה שלחבר כנסת שנמצא במקום העשירי או ה-15 ברשימה של מפלגה, יהיה אכפת מהאזרח הקטן. שיטת הבחירות הזו היא מחיצה שנציגי הציבור שמו בינינו לבינם והיא גם אחת הסיבות שאין שום דם חדש בפוליטיקה. כיום הציבור לא יכול להגיד לפוליטיקאי מסוים: 'לא רוצים אותך'. פשוט אי-אפשר".

לאחר שנרגע מהתובנה המרעישה ("הרגשתי טיפש"), החליט קדרון שהוא עושה מעשה, ומתפקד לאחת המפלגות הגדולות ("כי אני רוצה להיות בתוך ה-1% בציבור שבאמת מחליטים"). ההפתעה הגדולה הייתה שקדרון, שנהג להצביע בבחירות למפלגות עם אוריינטציית שמאל מתון, החליט להתפקד דווקא לליכוד.

תסביר.

"קראתי מאמר שכתב ד"ר איתי אשר, שמתאר כיצד הליכוד 'נחטף' על-ידי 'הפייגלינים', נאמניו של משה פייגלין, שמתפקדים למפלגה ומצביעים עבורו. וזה למרות שפייגלין הוא לא ליכודניק במהותו. להפך, הוא הכי רחוק שיש מהמצע של הליכוד. זהבה גלאון יותר קרובה לליכוד ממנו.

"פייגלין הוא גאון. הוא הבין ששיטת הבחירות הפנימית במפלגות הגדולות היא לא באמת דמוקרטית, והוא מנצל את הפרצה הזו כדי להכפיל את כוחו של ציבור זעום ושולי של ימנים קיצונים. הם מתפקדים לליכוד ויוצרים שני קולות לטובת הימין הקיצוני: פעם אחת בבחירות הכלליות - שם הם מצביעים לאיחוד הלאומי; ופעם שנייה בבחירות הפנימיות לליכוד - שם הם מצביעים לנציגי הימין הקיצוני ברשימת הליכוד. כך יש לך בליכוד חברי כנסת כמו דני דנון, ציפי חוטובלי, יריב לוין וזאב אלקין. אין לאנשים האלה שום קשר לליכוד. הם צריכים להיות ברשימות כמו האיחוד הלאומי או ישראל ביתנו".

אגב, הטענות הללו קיבלו לאחרונה חיזוק כאשר חדשות 10 חשף רשימה של מעל 10,000 מתפקדים מהתנחלויות ובה שמות רבים שעל פניו נראים כמי שמזדהים עם מפלגות ימניות הרבה יותר. מדגם מייצג מהרשימה כולל את מחברי הספר "תורת המלך" הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור, יפעת אלקובי מחברון (שזכתה לכותרות בשל קללות וגסויות כלפי פלסטינים), יורם שקולניק (שירה במחבל כפות בשנת 1993), שלומית מלמד (אשתו של הרב זלמן מלמד, מבכירי רבני האיחוד הלאומי) ומאיר ברטלר, שנחשב לאחד ממנהיגי נוער הגבעות.

כדי לקדם את המהלך, החל קדרון לנסות ולשכנע את סביבתו ואת מכריו לנהוג כמוהו ולהתפקד. "אנשים לא מבינים את המשמעות", מלין קדרון, "הם חושבים שהתפקדות לליכוד עוזרת לקיצונים שם - וההפך הוא הנכון. הם פשוט לא מכירים את התהליך". לפני כשלושה שבועות הוא פצח בקמפיין פייסבוקי תחת הכותרת "מאחז קדרון - להחזיר שפיות לליכוד", שמטרתו "לסיים את עיוות רצון הבוחר בידי מיעוט מבוטל באוכלוסייה הישראלית". חשוב לו להדגיש שהוא לא מנסה לקדם את עצמו באופן אישי לכיוון כיסא נוח בכנסת, אלא את הרעיון הכללי. "אם יבוא מישהו מפורסם ממני, עם כישורים טובים יותר, שיכול להשיג יותר מתפקדים - תוך מאית שנייה אפנה את המקום. למען האמת, אני מקווה שעוד הרבה אנשים יעשו את אותו הדבר, וירוצו גם הם. אנחנו יכולים להחליף את רוב חברי הכנסת בצורה הכי פרקטית שיש".

 דף הפייסבוק של גיל קדרון / מתוך: פייסבוק

וזה עובד בינתיים?

"לפני כשלושה שבועות פתחתי את הדף בפייסבוק וזה תפס תאוצה בצורה די מגניבה. למיטב ידיעתי, כ-500 איש כבר התפקדו לליכוד ויצביעו עבורי לרשימת המפלגה לכנסת. מתוכם, יש לי רשימה של 200 איש שאני מכיר ושמותיהם כבר רשומים, שבוודאות יצביעו לי. אחרים הם כאלה שפניתי אליהם או פנו אליי - ואני מקווה שגם יתמכו. אבל אני לא יכול לדעת באמת כמה מתפקדים יש לי. אין לי מטה או משהו כזה".

לצד התומכים, קדרון נתקל גם בהתנגדויות. "יש אנשים, בעיקר מהשמאל הממסדי, שמזדעזעים ותוקפים אותי שזה לא מוסרי", הוא מספר. "אלה אנשים שהכלי היחיד שיש להם בארגז הכלים של הדמוקרטיה, הוא לצעוק: 'מדינת ישראל חרא'. אבל אף אחד לא מקשיב להם, והם פשוט לא שמים לב. הם חושבים שאם הם ימשיכו לצעוק - משהו יקרה".

קיבלת תגובות מפוליטיקאים?

"כן. מאופיר אקוניס. זה התחיל כשהוא כתב בפייסבוק שלו שהוא דמוקרטי, וכתבתי לו שהוא דמוקרט כמו ג'וזף מקארתי (סנטור אמריקני אשר על שמו הביטוי "מקארתיזם" - כינוי לרדיפה פוליטית בטענה לחוסר נאמנות, ג' ק'). הוא שלח לי הודעה אישית כי הייתי כבר חבר ליכוד, ואז כתבתי לו שיש מאחוריי 400 איש ושאני הולך להחליף אותו בכנסת. ואז בתגובה, הוא הזמין אותי לפגישה".

הזמין אותך לפגישה? למה?

"כי הוא פוחד. כי פתאום יש לי הרבה יותר כוח ממה שהיה לי בתור אזרח רגיל. לפני שבועיים אף אחד לא היה מתייחס אליי, ופתאום חבר כנסת מזמין אותי לפגישה. יש פה דיסונאנס, אתה מבין? עצם הראיון הזה הוא גם אבסורד - הוא מציג אותי כאדם חשוב, אבל אני איש פשוט. אחרי השיחה עם אקוניס, הבנתי שאני בדרך הנכונה. שתבין, אני יודע שאופיר אקוניס נכנס לרשימת הליכוד אחרי שקיבל 2,000 קולות בבחירות במחוז תל אביב. אז אם נהיה עשרת אלפים מתפקדים, ברור שנוכל לעשות שינוי".

אתה באמת חושב שזה יעבוד?

"כן. אנשים לא מבינים שזה הדבר הכי ישים בעולם. הם הולכים להפגין וחושבים שזה יעזור, אבל כל מה שצריך זה עשרת אלפים מתפקדים. זה כלום. מאות אלפים יצאו לרחובות בקיץ, אז לא נוכל להשיג עשרות אלפי מתפקדים? את זה אפשר לעשות מהבית".

כיוון שאתה מתעתד להיות ח"כ מטעם הליכוד, אתה מוכן לפרט את העמדות שלך בנושאים מרכזיים? למשל, מה עמדתך לגבי פינוי שטחים בכלל, ובירושלים בפרט?

"אני בעד הסכם שיתבסס על קווי 67', ושהשכונות הפלסטיניות בירושלים יהיו בפלסטין, עמדה דומה לזו של כמעט כל ראשי הביטחון בעבר ובהווה. כשאומרים 'לא לחלק את ירושלים' מסתמכים על הבורות של הציבור, שלא באמת יודע מה זה אומר, איפה עוברות השכונות ומה המשמעות של סיפוחן לישראל - זה נגד האינטרס של ישראל".

ומה לגבי סוגיות של דת ומדינה?

"שאלה מורכבת. אשתי ואני התחתנו בקפריסין ואז עשינו חופה לא דרך הרבנות. כמובן שהייתי רוצה שאפשר יהיה להתחתן חתונה אזרחית ולהתגרש (לא עלינו) אזרחית, ושתהיה תחבורה ציבורית בשבת ושלא תהיה הפרדה בין גברים ונשים וכו'. עם זאת, אני אוהב את הצביון היהודי של המדינה ולא רוצה להדיר לחלוטין את הדת, אבל בטח שלא רוצה את הסטטוס קוו הנוכחי".

והאני המאמין הכלכלי-חברתי שלך?

"אני מאוד בעד התערבות של המדינה בכלכלה, כי אני רואה את הכלכלה ככלי לשירות הציבור ולא כמטרה בפני עצמה. השיטה שבה דוגל נתניהו פשטה רגל ורואים את זה בכל העולם. מעבר לזה, מדובר בשיטה לא מוסרית בעליל, ששמה לה למטרה לשרת את העשירים ביותר על חשבון כלל הציבור. הייתי רוצה שהמדינה תגביל את הבורסה, שתקבע תקנות שיכריחו חברות השקעות ובנקים לפעול בצורה שתשרת את הציבור ולא תשאיר להם פרצות אדירות להתעשר על חשבוננו. תספורות אג"ח הן בעיניי פשע וצריך להיות נגדן חוק. אני גם חושב שהמדינה צריכה להתערב בתחום הדיור, לסבסד את החינוך מגיל 0 ולהעלות מסים לעשירים באמת ולחברות. בגדול, ברור שההפרטה עשתה הרבה מאוד נזק למדינה, אבל צריך לבחון כל מקרה לגופו. מה גם שהקיצוניות שבצד השני, כמו שרואים בוועדי הנמלים, למשל, מזעזעת בעיניי.

אז אם יש לך מסר אחד לקוראים, מהו?

"הרעיון הוא שיש כאן תקווה, יש משהו שאפשר לעשות. אפשר לשנות את המדינה. זה כמו ללחוץ על המתג בחדר ולהדליק את האור. זה פשוט עובד".